משנה שקלים ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ג · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בשלשה פרקים בשנה, תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג, והן גרנות למעשר בהמה, דברי רבי עקיבא.

בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיון, ובעשרים ותשעה באב.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.

מפני מה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.

נוסח הרמב"ם

בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי רבי עקיבה בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר באחד בסיוון בעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין באחד בניסן באחד בסיוון בעשרים ותשעה באלול ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.



פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה - כל השקלים היו נותנים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נוטלין ממנה ונותנים לתוך שלש קופות שכל קופה היתה מג' סאין, כדי לקנות מהן קרבנות צבור. ולא היו נוטלים הכל בפעם אחת לצורך כל השנה, לפי שהרחוקים לא הביאו עדיין כל שקליהם א: בפרוס הפסח ט"ו יום קודם המועד קרי פרוס המועד! (ב)

' - לפי ששלשים יום קודם הרגל שואלים ודורשים בהלכות הרגל. ופרוס הוא לשון פרוסה דהיינו חצי:

והן גרנות של מעשר - שלשה פרקים הללו הן שלש גרנות של מעשר בהמה, שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר בהמות שנולדו. וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן, כך זמנים אלו קובעים לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר, אבל קודם הפרק מותר לאכול אע"פ שלא עשר ג. וקבעו חכמים הנך תלתא זמני למעשר בהמה כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע"ג דמותר למכור ולשחוט ולאכול כל זמן שלא הגיע מועד הגורן, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן ד, דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום ה כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עשרו ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:

בן עזאי אומר בכ"ט באדר - טעמייהו דכל הני תנאי ומחלוקתן מפורש פרק בתרא דבכורות:

פירוש תוספות יום טוב

בשלשה פרקים כו'. כתב הר"ב לפי שהרחוקים לא הביאו וכו' אבל כנסום בעיירותיהם בראש חדש ניסן כדאיתא בפ"ק. ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות. כדפירש הר"ב בסוף פרקין:

תורמין. דקדוק המלה כתבתי בריש מסכת תרומות בס"ד:

בפרוס הפסח. פי' הר"ב ט"ו יום קודם ויש לפרש ויום החג בכלל אלו הט"ו. אבל בפרוס החג יחול בא' בתשרי ואי אפשר לתרום כמו שאי אפשר לעשר כדלקמן במתניתין. ולפיכך כתב הרמב"ם ובראש חדש תשרי קודם יום טוב או אחריו. וכתב בכ"מ דס"ל דהקדימוהו דתנן לאו דוקא ע"כ. ומיהו נוכל לפרש דט"ו יום קודם החג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול. וכן כתב הרמב"ם לענין מעשר בפ"ז מהלכות בכורות וזה ממה שצ"ע עליו שבהלכות בכורות מפרש יום ט"ו ואין יום החג בכלל ובשקלים מפרש בראש חדש ניסן ובר"ח תשרי קודם י"ט או אחריו כו'. ואי איתא דס"ל דאין יום החג בכלל ור"ח דנקט לאו דוקא אע"ג דזה בעצמו דוחק. אפ"ה. אי הכי לא היה צריך לפרש כלל. או אחריו:

[*החג. עיין מ"ש במשנה ב' פ"ק דר"ה]:

והן גרנות למעשר בהמה. פירש הר"ב אבל קודם הפרק מותר לאכול כו' דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קדש מאחר שקרא עליה שם. אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר. לשון רש"י בסוף בכורות. ומ"ש אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן. וכתבו התוספות ואע"ג דלפני הזמן יכול לעשר ולשחוט ולמכור. כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל יחד. ע"כ. ומ"ש ניחא ליה כו' בדבר שאין חסר לו כלום. קשה קצת דהא ודאי חסר ליה האמורים שמקטירין על המזבח דבחולין הותרו לכל מלאכה. [*כל שכן האליה ויותרת הכבד דראוי אף לאכילה]. ובגמרא ליתא אלא ניחא ליה דליתעבד מצוה בממוניה. ויש לפרש בדבר שאין חסר בו כולי האי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) אבל כנסום בעיירותיהם בראש חודש ניסן כדאיתא בפרק קמא. ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות:

(ב) (על ה) ויש לפרש דיום החג בכלל אלו הט"ו אבל בפרוס החג יחול באחד בתשרי וא"א לתרום כמו שא"א לעשר כדלקמן במתניתין. והר"מ כתב ובר"ח תשרי קודם יר'ט או אחריו. ומיהו נוכל לפרש דט"ו יום קודם התג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול:

(ג) (על הברטנורא) דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו, דהעשירי קודש מאחר שקרא שם, אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר. רש"י בסוף בכורות:

(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דלפני הזמן יכול לעשר כו' כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) קצת קשה דהא חסר האימורים שמקטירין, ויש לפרש דלא חסר בו כולי האי:


פירושים נוספים