ביאור:תוספתא/שקלים/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שקלים פרק שני[עריכה]

תרומת הלשכה במקדש[עריכה]

(א)
איזהו פרס הפסח, פרס העצרת, פרס החג?


ראו משנה ג, א.
ר' יוסי בר' יהודה חולק על רוב התנאים במשנה בעיקר בפרשנות "פרוס עצרת", וגם בכך שלדעתו אין כאן תאריך מדויק אלא תאריך מקסימלי בלבד.



רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל.

(ב)

למה כותבין על הקופות אלף בית גימל?

מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשונה

שלמה ראשונה - מוציאין מן השניה; שלמה שניה - מוציאין מן השלישית
שלמו שלשתן, הגיע זמן תרומה לתרום - תורמין מן החדשה, ואם לאו - תורמין מן הישנה.

(ג)

נכנס לתרום את הלשכה - היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה

ומדברין עמו משעה שנכנס ועד שעה שיצא


ההוכחה לדברי ר' ישמעאל היא מהקשר בין "הישר" לבין "בעיני ה'", ואינה נובעת מהיעדרו של "הטוב", המופיע שלושה פסוקים מאוחר יותר. גם ההקשר הכללי שם הוא של מאבק בע"ז ולא של יחסים בין אדם לחבירו. ההוכחה העיקרית היא מיהושע, שם קבעו בני ראובן וגד כי ניתן להסתפק בכך שה' יודע את כוונתם, ולא להתחשב במראית העין. והשוו לדברי ר' חנינא בן דוסא באבות ג, י, על רוח הבריות ורוח המקום.



לקיים מה שנא' (במדבר לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל
ואומר (דברים ו יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה'
הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם, דברי ר' עקיבה. ר' ישמעאל אומר: אף הישר בעיני שמים
ואומר (משלי ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם
הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל
שנאמר (דברים יב כה) כי תעשה הישר בעיני ה', ואין כאן טוב
ואומר (יהושע כב כב) אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע, וישראל הוא ידע.

(ד)

תרם את הראשונה ואמר: הרי זו מארץ ישראל על כל ישראל

וחיפה בקטבליאות מפני שאנשי סוריא באין ושוקלין עליה


ראו משנה ג, ד.
למרות שהכהן מדגיש שכל התרומות הן "על כל ישראל", יש הבדל ביניהן; שהרי התרומות מחו"ל הן עשירות יותר, כי יש בהן הרבה דרכונות זהב (ראו משנה ב, א,) בגלל הדרך הארוכה.



תרם את השניה ואמר: הרי זו מעמון וממואב ומכרכין המוקפין לארץ ישראל על כל ישראל
וחיפה בקטבליאות מפני שאנשי בבל באין ושוקלין עליה
תרם את השלישית ואמר: הרי זו מבבל וממדי ומדינות הרחוקות מארץ ישראל על כל ישראל
ולא היה מחפה. זו היתה עשירה מכולם, שהיו בה איסטראות של זהב ודריאבונות של זהב
שמנו קטבליאות ונתערבו השיריים ולא היתה מערבו בשל אשתקד
שמא יצטרכו לתרום ונמצאו תורמין מן הישנה.

(ה)
תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות, דברי רבי מאיר


מחלוקת מה הכוונה בביטוי "על כל ישראל".
בסוף הברייתא נקבע שתרומות שנגבו יותר משנה לאחר הזמן, וכן תרומות שנשארו במקדש יותר משנה – אין מועלים בהן, (ראו משנה ב, ב,) שאינן קודשים אלא שייכות לבדק הבית.



רבי יוסי אומר: תורמין על המשכון ועל הגבוי, אבל לא על העתיד לגבות
רשב"א אומר: לא היו אומרין "על כל ישראל" אלא באחרונה, בקופה השלישית שמא יצטרך אחד מבני ארץ ישראל ונמצא שוקל עם בבל
ומועלין בהם כל שנתן. עברה שנתן - אין מועלין בהן. אלו ואלו נופלים ללשכת בדק הבית.

השימוש בכספי הלשכה[עריכה]

(ו)

הנשים היו אורגות בפרוכת. בית גרמו היו עושין מעשה לחם הפנים

בית אבטינס היו עושין מעשה הקטורת, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.


ראו משנה ד, א. לעניין האורגות ראו משנה ח, ה. לעניין בית גרמו וכו' ראו יומא ג, יא.



(ז)

הסירות והיעים, והמזמרות והמזרקות, וכלים שהכהנים נאותין בהן - באין מתרומת הלשכה
מזבח הזהב וכלי שרת, בגדי כהנים ובגדי כהן גדול, ועץ ארז ואזוב ושני תולעת - באין משירי הלשכה.

כבש פרה, אבא שאול אומר: כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן


ראו משנה ד, ב. הסירות והיעים וכו' – לשון מקרא, ראו מלכים א ז מה
ר' יהודה טוען שאם התעורר צורך להקריב פר העלם דבר – היו עושים מגבית מיוחדת, כנראה כדי לפרסם את הדבר. וראו גם הוריות א, ה.



בנאו הראשון ולא שמש עליו ומת, אע"פ שלא שמש עליו - אין חבירו משמש עליו
אלא סותרו ובונה אחר תחתיו. ויותר מששים ככרות של זהב יוצאים עליו.
פר הבא על כל המצות ושעירי עבודת כוכבים, בתחלה היו מגבין להם דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר: מתרומת הלשכה היו קריבין.

(ח)

כל קרבנות צבור קריבין באחד בניסן

בא חדש תרומה חדשה בזמנו - קריבין מן החדש, ואם לאו - קריבין מן הישן


הברייתא מתירה להקריב קרבנות ציבור מנדבה פרטית, בניגוד למגילת תענית ניסן!
וראו גם דוגמאות נוספות לשימוש בנדבות פרטיות, בביאור למשנה ד, א.
פירות למחצית שכר – ראו ב"מ ה, ד.
הברייתא מסבירה מהו קיץ המזבח (משנה ד, ד:) שאם היה המזבח ריק ומנומנם מעירים אותו ע"י עולות נדבה.



נתנדבו מעצמן – כשרין, ובלבד שימסרום לצבור
הפרנסים שהותירו מעות לעניים - לא יקחו בהן פירות למחצית שכר, מפני הפסד עניים
אבל לוקחין בהן משער הזול לשער היוקר
איזה הוא קייץ המזבח? - שלוקחין את העולות ומקיצין בהן המזבח.

(ט)

המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות צבור - ינתנו לאומנין בשכרן, דברי רבי עקיבה

אמר לו בן עזאי: אינה היא המדה

הפועל שעושה מלאכה בהקדש, בין במנה בין במאתים
לא יאמר תנו לי פרה זו במנה, וטלית זו בחמשים זוז
שאין הקדש מתחלל על המלאכה, אלא על המעות בלבד
כיצד היו עושין? מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין
ונותנין אותן לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה.

(י)

המקדיש נכסיו, והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, זכרים ונקבות
רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי צבור, זבחי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים

ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית


ראו משנה ד, ז.
ר' יוסי ור' שמעון טוענים שר' אליעזר לא חלק בעניין זה, אלא הסכים עם ר' יהושע.



ר' יהושע אומר: זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ויביא בדמיהן עולות
ר' יוסי ור"ש אומרים: דברי רבי יהושע הן הן דברי ר' אליעזר.

אחת לשלושים יום[עריכה]

(יא)

אחד לשלשים יום משערין את הלשכה
כל מי שמכר להן יינות שמנים וסלתות, ואמר "תנו לי מעות מן המטבע היוצא במדינתי" - אין שומעין לו

ואם נשפכו בעזרה - נשפכו לו


ראו משנה ד, ט. כאן מרחיבים את הכלל "שיד הקדש על העליונה".
אם נשפכו הנסכים בעזרה ויכול המוכר להביא נסכים במקומם – מביא, ואינו יכול לדרוש שמביאי הקרבן יביאו את נסכיהם.



אם יש לו להביא מתוך ביתו - ה"ז מביא, שלא היו אלו אלא למי שאין לו.

(יב)

אחד לשלשים יום תורמין את הלשכה
כל מי שמכר יינות שמנים וסלתות, רצה לחזור בו בתוך ל' - אין שומעין

אלא הולך אצל גזבר, וגזבר מעמידו אצל שלחני


הספק יכול להקדים את העיסקה אבל לא לבטלה.
ענייני ריבית – ראו ב"מ ה, ב: ההבדל נעוץ בניסוח: אם העיסקה המקורית היא לתשלום עתידי, ונתן לו הנחה בעד תשלום לפני הזמן – מותר; אבל אם גבה ממנו תוספת על כך שישלם בעתיד במקום עכשיו – אסור. וראו תוספתא ב"מ ו, ד.



רצה אומר לו: תן לי מיד בפחות מעכשיו, אין בו משום רבית
ולא מפני שהוא קדש, אלא אף המוכר חפץ לחבירו על מנת ליתן לו מכאן ועד כל י"ב חודש
רצה אומר לו: תן לי בפחות מעכשיו, אין כאן משום רבית.

(יג)

אחת לל' יום פותחין את הלשכה
כל שמכר להם יינות שמנים וסלתות, אומר להם "תנו לי מן המטבע היוצא במדינתי" - אין שומעין לו

אלא הולך אצל גזבר, וגזבר קודח ונותן לו מן המטבע העולה בידו, לפי חשבון


ראו לעיל הלכה יא. שם הובא הדין הזה בכותרת "משערים את הלשכה". בשתי ההלכות יד ההקדש על העליונה.



רצה מעמידו אצל שולחני, ושולחני נוטלן ממנו ונותן לו מן מטבע היוצא במדינתו לפי חשבון
כל המטבעות היוצאין בירושלים.

הנהלת המקדש[עריכה]

(יד)

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן גודגדא על נעילת שערים, בן טוטפת על המפתחות
בן דופאי על הלולב, בן ארזא על הדוכן, בנימין על התנורין, שמואל על החביתין

ובן מקליט על המלח, בן פלח על העצים.


ראו משנה ה, א. משרות נוספות



(טו)

ג' גזברין, מה הן עושין? היו פודין את הערכין ואת החרמים, ואת ההקדשות ואת מעשר שני
וכל מלאכת הקדש - בהן היתה נעשית

שבעה אמרכלים, מה הן עושין? שבעה מפתחות העזרה בידן


ראו משנה ה, ב.
שבעת האמרכלים יכולים לפעול רק כשכולם יחד, כמו הרועים בבראשית כט ג. אבל ראו מידות א, ט, שם נראה שאחד הכהנים פתח את השערים.
"לפי כבוד..." – ראו בכורים ג, ג.
האמרכלים היו מורישים את המשרה ליורשיהם, בין כהנים לוויים או ישראלים.
"כמנהג אבותיו" – ראו ספרא צו פרק ה.



רצה אחד מהן לפתוח, אינו יכול עד שיתכנסו כולן
נתכנסו כולן - אמרכלין פותחין וגזברין נכנסין ויוצאין, ולפי כבוד הנכנסין היו יוצאין
א"ר יהודה: למה נקרא שמו אמרכל מפני שמר על הכל
היו כשרין בכהנים בלוים ובישראלים
מי שיש לו בן ואח - בן קודם; אח ובנו - אח קודם
כל הקודם בנחלה - קודם בשררה, ובלבד שינהג כמנהג אבותיו.

(טז)

ד' חותמות היו במקדש: חוטא היה מביא לוגו עמו

חוטא דל כדברי בן עזאי, היה מביא לוגו עמו.

כשם שהיה לשכת חשאין במקדש כך היתה בכל עיר ועיר
מפני שעניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי.

השתחוואות וארון במקדש[עריכה]

(יז)
שלש עשרה השתחואות היו במקדש

רבי יהודה אומר: כנגד שער – השתחואה, כנגד פרצה - שחייה
ושאר השתחואות שבמקדש, שעל גבי קרבן חובה היו - קבע היו
כאן וכאן לא היתה שחייה, אלא כריעה ופשיטה בלבד.

(יח)
ר"א אומר: ארון גלה לבבל

שנאמר (מלכים ב כ יז) לא יותר דבר אמר ה', ואין דבר אלא דברות שבו.
ר"ש אומר: הרי הוא אומר (דברי הימים ב לו י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר
ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. אלו הן כלי חמדת בית ה'? זה ארון
רבי יהודה בן לקיש אומר: ארון במקומו נגנז
שנאמר (מלכים א ח ח) ויאריכו הבדים
ויראו ראשי הבדים מן הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה, ויהיו שם עד היום הזה.