ביאור:בבלי עבודה זרה דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נתפרדה חבילה.
אונקלוס בר קלונימוס איגייר; שדר קיסר גונדא [1] דרומאי אבתריה - משכינהו בקראי, איגיור!
הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה, אמר להו: לא תימרו ליה ולא מידי!
כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו: אימא לכו מילתא בעלמא: ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא [2], פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא[3]; קומא - מי נקט נורא מקמי אינשי?
אמרי ליה: לא!
אמר להו: הקב"ה נקט נורא קמי ישראל, דכתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם [בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה] - איגיור [כולהו]!
הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה, אמר להו: לא תשתעו מידי בהדיה!
כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא]; אותיב ידיה עלה, ואמר להו: מאי האי? אמרו ליה: אימא לן את!
אמר להו: מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה - עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר (תהלים קכא ח) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
איגיור.
תו לא שדר בתריה.
(בראשית כה כג) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך [ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר]; אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי 'גוים' אלא 'גיים' [4]: זה אנטונינוס ורבי [5], שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת [6] ולא קישות ולא צנון [7], לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, דאמר מר: צנון מחתך אוכל, חזרת מהפך מאכל [8], קישות מרחיב מעיים.
והא תנא דבי רבי ישמעאל: 'למה נקרא שמן 'קישואין'? - מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות'?
לא קשיא: הא ברברבי הא בזוטרי.
יום הלידה ויום המיתה [דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל מיתה שיש בה שריפה - יש בה עבודת כוכבים, ושאין בה שריפה - אין בה עבודת כוכבים]:
מכלל דרבי מאיר סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה, פלחי בה לעבודת כוכבים [9]!? אלמא [10] שריפה לאו 'חוקה' היא [11]; מכלל דרבנן [12] סברי: שריפה – 'חוקה' היא!?
והא תניא 'שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי [13]', ואי חוקה היא - אנן היכי שרפינן, והכתיב (ויקרא יח ג) [כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו] ובחוקותיהם לא תלכו?
אלא דכולי עלמא שריפה - לאו 'חוקה' היא, אלא חשיבותא היא [14], והכא - בהא קמיפלגי: רבי מאיר סבר: לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה - פלחי בה לעבודת כוכבים, ורבנן סברי: מיתה שיש בה שריפה - חשיבא להו ופלחי בה, ושאין בה שריפה - לא חשיבא ולא פלחי בה.
גופא: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי, שנאמר [15] (ירמיהו לד ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים [הראשנים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך כי דבר אני דברתי נאם ה’]; וכשם ששורפין על המלכים - כך שורפין על הנשיאים; ומה הם שורפין? - על המלכים מיטתן וכלי תשמישן; ומעשה שמת רבן גמליאל הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי [16].
והאמרת 'מה הן שורפין עליהם מיטתן וכלי תשמישן'?
אימא 'בשבעים מנה צורי' [17].
ומידי אחרינא לא [18]? והתניא 'עוקרין [19] על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי'!?
אמר רב פפא: סוס שרכב עליו [20].
ובהמה טהורה לא? והתניא 'עיקור שיש בה טריפה [21] - אסור, ושאין בה טריפה – מותר; ואיזהו עיקור שאין בה טריפה
המנשר פרסותיה [22] מן הארכובה ולמטה' [23]?
תרגמא רב פפא בְּעֶגְלָה המושכת בקרון [24].
יום תגלחת זקנו:
איבעיא להו: היכי קתני: 'יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו' [25] או דלמא 'יום תגלחת זקנו והעברת בלוריתו [26]'?
תא שמע דתניא תרוייהו: 'יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו', 'יום תגלחת זקנו והעברת בלוריתו' [27].
אמר רב יהודה אמר שמואל: עוד [28] אחרת יש [להם] ברומי [29]: אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם [30], ומרכיבין אותו על אדם חיגר [31], ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון [32], ומניחין לו בראשו קרקיפלו של רבי ישמעאל [33], ותלו ליה [בצואריה] מתקל [ד' [גירסת עין יעקב]] זוזא דפיזא [34], ומחפין את השווקים באינך, ומכריזין לפניו: "סך קירי [35] פלסתר [36]; אחוה דמרנא [37] זייפנא [38], דחמי [39] – חמי [40], ודלא חמי [41] - לא חמי [42]; מאי אהני לרמאה ברמאותיה [43] ולזייפנא בזייפנותיה"!? ומסיימין בה הכי "ווי לדין [44] כד יקום דין [45]"!
אמר רב אשי: הכשילן פיהם לרשעים: אי אמרו 'זייפנא אחוה דמרנא' – כדקאמרי; השתא דאמרי דמרנא זייפנא - מרנא גופיה זייפנא הוא!
ותנא דידן - מאי טעמא לא קחשיב לה?
להאי דאיתא בכל שתא ושתא קחשיב, דליתא בכל שתא ושתא לא קחשיב.
הני דרומאי [46], ודפרסאי מאי?
מוטרדי וטוריסקי מוהרנקי ומוהרין [47];\
הני דפרסאי ודרומאי; דבבלאי מאי?
מוהרנקי ואקניתי' בחנוני ועשר באדר [48].
אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב,ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר רב: חמשה בתי עבודת כוכבים קבועין הן [49], אלו הן: בית בל בבבל, בית נבו בכורסי, תרעתא [50] שבמפג [51], צריפא שבאשקלון, נשרא שבערביא.
כי אתא רב דימי - הוסיפו עליהן: יריד שבעין בכי, נדבכה שבעכו. איכא דאמרי: נתברא שבעכו [52].
רב דימי מנהרדעא מתני איפכא: יריד שבעכו נדבכה שבעין בכי.
אמר ליה רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא: מאי 'קבועין הן'?
אמר ליה: הכי אמר אבוה דאימך: קבועין הן לעולם: תדירא: כולה שתא פלחי להו.
אמר שמואל: בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד [53].
ויום אידם נמי מי אסיר? והא רב יהודה שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא, ולרב גידל לזבוני חיטין בחגתא דטייעי [54]?
שאני חגתא דטייעי, דלא קביעא [55].
משנה:
עיר שיש בה עבודת כוכבים [56] - חוצה לה מותר [57];
היה חוצה לה עבודת כוכבים [58] - תוכה [לה] מותר [59];
מהו לילך לשם [60]?
בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום [61] – אסור [62];
ואם היה יכול להלך בה למקום אחר [63] – מותר [64].
גמרא:
היכי דמי 'חוצה לה' [65]?
אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי חנינא: כגון עטלוזא של עזה [66].
ואיכא דאמרי בעא מיניה רבי שמעון בן לקיש מרבי חנינא: עטלוזא של עזה [67] מהו [68]?
אמר ליה: לא הלכת לצור מימיך [69], וראית ישראל ועובד כוכבים
הערות
[עריכה]- ^ גדוד
- ^ נוטל ומוליך האבוקה לפני אפיפיור כולן מיני שררה הן זה למעלה מזה
- ^ מלך
- ^ שני 'גיים' כתיב וקרינן 'גוים'
- ^ זה בא מעשו וזה בא מיעקב
- ^ לייטוג"א בלע"ז
- ^ רפנ"א בלע"ז
- ^ חיתוך והיפוך מועילין למאכל
- ^ עושין אותו יום איד קבע כל ימי בנו העומד תחתיו
- ^ מדלא תלי רבי מאיר טעמא בשריפה
- ^ אלמא לאו חק העובדי כוכבים הוא לשם עבודת כוכבים
- ^ דתלו טעמייהו בה
- ^ אינה מדרכי האמורי לחוש ל'לא תעשה כמעשיהם' (שמות כג כד)
- ^ מי ששורפין עליו - מראין שמיתתו חשובה להם; חשיבא להם המיתה ששרפו עלה ופלחי לעבודת כוכבים
- ^ בצדקיהו
- ^ משמע הכסף שרף; 'צורי' - משקל של צור, והוא כ"ה סלעים, והסלע - ד' דינרים, והדינר הוא משקל זהוב קושטנטינ"ה
- ^ כלי תשמיש היו שוין שבעים מנה
- ^ מפסדינן, אלא כלי תשמישו
- ^ עוקרין בהמה: הגידין לבד שעל פרסותיה עוקר וחותך; אפוגרימ"ט בלע"ז
- ^ דהוא כלי תשמיש
- ^ שהבהמה נטרפת בו אסור לעשותו ואף על פי שאין סופו ליהנות ממנה אסור לגרום לבהמה טריפות בידים
- ^ משיר וחותך פרסות שני רגליה
- ^ אבל מן הארכובה ולמעלה – טריפה, אלמא מדאסור לטרפה - בבהמה טהורה עסקינן, וטהורה - מאי כלי תשמיש איכא
- ^ שיושב בו המלך, דהיינו כלי תשמישו
- ^ יום שמגלח זקנו וכן בו ביום הנחת בלוריתו: יום שמגלח זקנו שער ומניח בלורית אפודליץ מאחורי העורף לשם עבודת כוכבים
- ^ לסוף שנה שמגלח אותה בלורית לבדה
- ^ ותרתי מתניתא נינהו, ולאו גבי הדדי תניא להו
- ^ איד
- ^ שאינה שנויה במשנה
- ^ כנגד עשו
- ^ כנגד יעקב: צולע על יריכו, כלומר: עדיין עשו שולט על יעקב
- ^ והן בגדי חמודות שהיו לעשו
- ^ רבי ישמעאל כהן גדול, ומהרוגי מלכות היה, ומתוך יפיו - נכנס בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמון שתהא מקויימת ולא ישתנה, ועדיין מונח בגינזי רומי
- ^ פז, והוא אבן יקרה עד מאד, ואינו מצוי בעולם
- ^ קִצִין
- ^ חשבון הקִצִין כזב [הוא]: נבואת יעקב, שקרא לבניו לאחרית הימים [בראשית מט,א]], שסופן ליגאל - כזב הוא
- ^ אחיו של אדונינו עשו
- ^ זייפן הוא יעקב, שרימה לעשו וחשב ליטול ברכה להיות גביר לאחיו
- ^ הרואה בשמחה זו עכשיו
- ^ רואהו
- ^ ומי שאינו רואה עכשיו
- ^ לא יראה עוד: דעד שבעים שנה אינה נעשית
- ^ ליעקב שרימה את עשו ולקח את ברכתו
- ^ לעשו
- ^ כשיקום יעקב
- ^ הני ימי אידיהן דמתניתין אין אסורין אלא לבני רומי
- ^ שמות ימי אידיהן קבועות שיש להן בכל שנה
- ^ בעשרה באדר
- ^ ולקמן מפרש: קבועין כל השנה: שכל ימות השנה עושין עובדיהם יום איד ומקריבין זבחים, ואסורים במשא ובמתן לעולם
- ^ שם עבודת כוכבים
- ^ 'מפג' שם העיר
- ^ הכי גרסינן; ואית דאמרי איפכא - הני תרי לישני
- ^ בגולה אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם, שביניהם אנו יושבין, ופרנסתנו מהן; ועוד משום יראה
- ^ יום לשנה מתקבצין כל סוחרי העיר לאכול ולשתות ולחוג לשם עבודת כוכבים פלונית, וכאן קורין קופנדרי"א
- ^ אין חוששין לה כל כך אם אין עושין לה בכל שנה
- ^ שיום איד יש לבני העיר היום לעבודת כוכבים שבעיר
- ^ לשאת ולתת עם היושבין חוץ לעיר, שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים, שכן מנהג: זה עובד את שלו וזה עובד את שלו, ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו
- ^ כלומר: עבודת כוכבים שהיום עובדין ליראה שלהם
- ^ שאין בני העיר עובדין לאותה יראה
- ^ לאותה העיר ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר
- ^ שאין דרך יוצאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת, ודרך הכבושה מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה
- ^ אסור לילך שם מפני חשד: שנראה כמהלך לעובדה
- ^ ואם דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת
- ^ דהרואה אומר "למקום אחר הולך"
- ^ כמה יהא רחוק אותו שוק שחוצה לה מן העיר ויהא מותר לשאת ולתת עם יושביו
- ^ 'עטלוזא' = שוק של בהמה, כמו 'איטליז', דתנן [משנה תמורה פ"ג מ"ה] (בכורות דף לא.) 'שוחטין באיטליז ונמכרין באיטליז'; עזה = עיר של פלשתים, והיה בה עבודת כוכבים והיה חוצה לה ישוב סמוך לעיר מאד
- ^ דסמוכה לעיר מאד
- ^ מי שרי מתניתין כהאי גוונא או לא
- ^ עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה