ביאור:בבלי עבודה זרה דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

במקורבות ^[1] נמי דאיכא למימר מיניה נפל – דברי הכל אסורות; כי פליגי במרוחקות ^[2].

והא 'בצד מרקוליס' קתני?

מאי 'בצד'? - בצד ארבע אמות דידיה: רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן ^[3] בצד מרקוליס גדול; שלש, דדמיין למרקוליס – אסורות, שתים מותרות; רבנן סברי: אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, לא שנא שלש ולא שנא שתים; נראות עמו ^[4] - אסורות, שאין נראות עמו – מותרות ^[5].

אמר מר: 'בידוע שנשרו ממנו דברי הכל אסורות' – ורמינהי: 'אבנים שנשרו מן המרקוליס ^[6]: נראות עמו ^[7] - אסורות, שאין נראות עמו ^[8] - מותרות; ורבי ישמעאל אומר: שלש אסורות, שתים מותרות'!?

אמר רבא: לא תימא 'שנשרו' אלא אימא 'שנמצאו' ^[9].

וסבר רבי ישמעאל שתים ^[10] מותרות? והתניא: רבי 'ישמעאל אומר: שתים בתפיסה לו ^[11] אסורות, שלש אפילו מרוחקות אסורות' ^[12]!?

אמר רבא: לא קשיא: כאן ^[13] - בתפיסה אחת ^[14], כאן בשתי תפיסות, והיכי דמי? דאיכא גובהה ביני וביני ^[15].

ומרקוליס כהאי גוונא ^[16] מי הוי? והא תניא 'אלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן'?

אמר רבא: כי תניא ההיא - בעיקר מרקוליס ^[17].

בי ינאי מלכא חרוב; אתו עובדי כוכבים, אוקימו ביה מרקוליס; אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס, שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות; איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי.

אמר רבי יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן?

מאן ניהו 'בנן של קדושים'?

רבי מנחם ברבי סימאי;

ואמאי קרו ליה 'בנן של קדושים'? - דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל ^[18].

מאי טעמא דמאן דפריש?

סבר לה כי הא דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית? שנאמר (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אין לו בטילה לעולם - אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם ^[19].

ומאן דלא פריש – אמר: בעינא כעין פנים [עיין תוספות] ^[20] – וליכא ^[21].

אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: 'עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות -

עמוד ב

מותרות ^[22]; ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסרטיאות – אסורות' ולית נגר ולא בר נגר ^[23] דיפרקינה ^[24]!

אמר רב ששת: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא - ופריקנא ליה: מאי קושיא ליה, דרב גידל ^[25]? - בעינא כעין פנים וליכא!

אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: 'מתליעין ^[26] ומזהמין ^[27] בשביעית, ואין מתליעין ומזהמין במועד; כאן וכאן ^[28] אין מגזמין ^[29]; וסכין שמן לגזום ^[30] בין במועד בין בשביעית ^[31]' - ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה!

אמר רבינא: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא, ומפרקינא לה: מאי קא קשיא ליה?

אילימא מועד אשביעית קא קשיא ליה: מאי שנא שביעית דשרי ומאי שנא מועד דאסור? - מי דמי שביעית: מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי; מועד - אפילו טירחא נמי אסור!

ואלא זיהום ^[32] אגיזום ^[33] קא קשיא ליה ^[34]: מאי שנא זיהום דשרי, ומאי שנא גיזום דאסור? - מי דמי? זיהום = אוקומי אילנא ^[35], ושרי; גיזום = אברויי אילנא ^[36], ואסור!

ואלא זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני 'מתליעין ומזהמין בשביעית' ורמינהי [משנה שביעית פ"ב מ"ד] 'מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ^[37] ומשקין אותן עד ראש השנה ^[38]' ^[39]; - 'עד ראש השנה' – אִין, בשביעית לא -

ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב עוקבא בר חמא ^[40]: 'תרי קשקושי ^[41] הוו: חד לאברויי אילנא - ואסור, וחד לסתומי פילי ^[42] – ושרי ^[43]'; הכי נמי תרי זיהמומי הוי: חד לאוקומי אילני – ושרי, וחד לאברויי אילני – ואסור!

ואלא סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני: 'סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית', ורמינהי [דומה למשנה שביעית פ"ב מ"ה] 'סכין את הפגין ^[44], ומנקבין, ומפטמין אותן ^[45] עד ראש השנה'; עד ראש השנה – אִין, בשביעית לא!? - מי דמי? הכא אוקומי אילנא, ושרי, התם פטומי פירא – ואסור!?

אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא בר ירמיה: סיכה דמועד אזיהום דמועד קא קשיא ליה: מכדי האי אוקומי והאי אוקומי ^[46], מאי שנא האי ^[47] דשרי ^[48] ומאי שנא האי דאסור? היינו דקאמר ליה 'לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה'.

אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל ^[49]: שבר מקל בפניה חייב, זרק מקל בפניה פטור ^[50].

אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא שבר, דהוה ליה כעין זביחה - זרק נמי: הוה ליה כעין זריקה?

אמר ליה: בעינא זריקה משתברת ^[51] – וליכא.

איתיביה: 'ספת לה צואה ^[52] או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים -

הערות

^ כגון באמה וחצי אמה
^ בארבע אמות, דודאי לאו מיניה נפול
^ כלומר: דרכן לעשות כן
^ מקורבות מאד
^ דלאו מיניה נפול
^ היינו בידוע
^ אכתי הוה עבודת כוכבים
^ הוו להו שברים
^ נראות עמו אסורות, שממנו נפול, ושברים דמרקוליס ודאי - אסורין, כדאמרן
^ בתוך ארבע אמותיו
^ וסתם תפיסה ארבע אמות
^ וקתני 'אסורות'
^ הא דקתני 'אסורות'
^ שאין הפסק בינם למרקוליס, ואסורה בין לרבי ישמעאל בין לרבנן: דכל תוך ארבע אמות 'נראות עמו' קרי ליה; ובשלש מרוחקות הוא דפליגי; והא דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ארבע אמות ולרבי ישמעאל שתים מותרות ולרבנן שלש נמי מותרות - בשתי תפיסות, כדמפרש
^ תל מפסיק בינם למרקוליס, דהוו להו כמרוחקות: דליכא למימר 'מיניה נפלו'; הלכך לרבי ישמעאל שתים מותרות אבל שלש אסורות: דעושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול
^ זו בצד זו
^ תחילתו; אבל קטן הנעשה בצד הגדול - עובדין לו כל דהו
^ הכי גרסינן: אמאי קרי ליה בנן של קדושים? דלא איסתכל בצורתא דזוזא
^ והני [אבנים שנזרקו למרקוליס] - תקרובת נינהו: דהזורק אבן למרקוליס - זו היא עבודתו, הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול
^ זבחים שבמקדש - הוא דהוי 'תקרובת', כדכתיב (שמות כב יט) 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו', אלמא דומה כלפנים קרי 'זבח עבודת כוכביםת
^ ואבנים אין עובדין להם בפנים
^ דבטלינהו עובד כוכבים
^ חכם בן חכם
^ שיוכל לתרצה ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה
^ דאין ביטול לתקרובת, והכא קתני 'מותרות'
^ נוטלין תולעת שבאילן
^ כשיש מכה באילן, ונשרה קצת קליפתו - מדביקין שם זבל, וקושרין, שלא ימות; ולא דמי האי ל'אין מזבלין' דמועד קטן (דף ג.): דהתם זבול דקרקע, והויא 'עבודה שבשדה ושבכרם'
^ שביעית ומועד
^ קוטע את הנוף, כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום
^ אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן
^ מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא, והני - לאו מלאכת קרקע נינהו, דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות, ואין משביחו לאילן, אלא מעמידו בכמות שהוא
^ דשביעית
^ דשביעית
^ דקתני 'כאן וכאן אין מגזמין'
^ שלא יתקלקל מכמות שהוא, אבל אינו משביחו
^ מחזיקו ומשביחו
^ גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר
^ של ערב שביעית
^ אף על פי שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה - הכא שרי: שלא ימותו הנטיעות, דהנך שלשים יום - מדרבנן הן, והכא לא גזור
^ במסכת סוכה בפרק 'לולב וערבה'
^ חפירה תחת הזיתים
^ אם נתגלו שרשי האילן
^ דאוקומי הוא
^ פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות
^ ממלאין את הנקבין שמן; 'פגין' הוא פירי עצמו כשגדל מעט
^ זיהום נמי אוקומי הוא, מדשרי ליה בשביעית, כדשנינן לעיל
^ סיכה
^ דקתני סכין שמן לגיזום כו'
^ שמקשקשין לפניה במקל
^ שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים - בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך – חייב, דכתיב 'זובח לאלהים [יחרם בלתי לה' לבדו]’ (שמות כב יט) אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים, ודבר שאינו כעין פנים: דרכה בכך – חייב, דנפקא לן מ'איכה יעבדו הגוים האלה וגו' (דברים יב ל); אין דרכה בכך – פטור; וזו - אם לא היו עובדין אותה במקל - לא מחייב בשבר מקל, דלא שייכא בפנים; ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל - לא מצי למידק 'זרק מקל בפניה פטור', ואם בשבירת מקל פלחי לה - פשיטא דחייב, ואפילו לא דמי לפנים, אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר! הלכך: שבר מקל בפניה חייב - ואף על פי שאין עבודתה בכך, דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים: ששובר מפרקתה [בזביחה לעבודה זרה] - הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו, אבל זרק – פטור, הואיל ואין עבודתה בכך, והא - לא דמיא לעבודת פנים, כדמפרש לקמן
^ כגון זריקת דם של פנים, שאינה מחוברת, אלא משתבר ונופל טיפים טיפים
^ האכילה צואה

[1] כגון באמה וחצי אמה

[2] בארבע אמות, דודאי לאו מיניה נפול

[3] כלומר: דרכן לעשות כן

[4] מקורבות מאד

[5] דלאו מיניה נפול

[6] היינו בידוע

[7] אכתי הוה עבודת כוכבים

[8] הוו להו שברים

[9] נראות עמו אסורות, שממנו נפול, ושברים דמרקוליס ודאי - אסורין, כדאמרן

[10] בתוך ארבע אמותיו

[11] וסתם תפיסה ארבע אמות

[12] וקתני 'אסורות'

[13] הא דקתני 'אסורות'

[14] שאין הפסק בינם למרקוליס, ואסורה בין לרבי ישמעאל בין לרבנן: דכל תוך ארבע אמות 'נראות עמו' קרי ליה; ובשלש מרוחקות הוא דפליגי; והא דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ארבע אמות ולרבי ישמעאל שתים מותרות ולרבנן שלש נמי מותרות - בשתי תפיסות, כדמפרש

[15] תל מפסיק בינם למרקוליס, דהוו להו כמרוחקות: דליכא למימר 'מיניה נפלו'; הלכך לרבי ישמעאל שתים מותרות אבל שלש אסורות: דעושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול

[16] זו בצד זו

[17] תחילתו; אבל קטן הנעשה בצד הגדול - עובדין לו כל דהו

[18] הכי גרסינן: אמאי קרי ליה בנן של קדושים? דלא איסתכל בצורתא דזוזא

[19] והני [אבנים שנזרקו למרקוליס] - תקרובת נינהו: דהזורק אבן למרקוליס - זו היא עבודתו, הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול

[20] זבחים שבמקדש - הוא דהוי 'תקרובת', כדכתיב (שמות כב יט) 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו', אלמא דומה כלפנים קרי 'זבח עבודת כוכביםת

[21] ואבנים אין עובדין להם בפנים

[22] דבטלינהו עובד כוכבים

[23] חכם בן חכם

[24] שיוכל לתרצה ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה

[25] דאין ביטול לתקרובת, והכא קתני 'מותרות'

[26] נוטלין תולעת שבאילן

[27] כשיש מכה באילן, ונשרה קצת קליפתו - מדביקין שם זבל, וקושרין, שלא ימות; ולא דמי האי ל'אין מזבלין' דמועד קטן (דף ג.): דהתם זבול דקרקע, והויא 'עבודה שבשדה ושבכרם'

[28] שביעית ומועד

[29] קוטע את הנוף, כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום

[30] אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן

[31] מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא, והני - לאו מלאכת קרקע נינהו, דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות, ואין משביחו לאילן, אלא מעמידו בכמות שהוא

[32] דשביעית

[33] דשביעית

[34] דקתני 'כאן וכאן אין מגזמין'

[35] שלא יתקלקל מכמות שהוא, אבל אינו משביחו

[36] מחזיקו ומשביחו

[37] גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר

[38] של ערב שביעית

[39] אף על פי שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה - הכא שרי: שלא ימותו הנטיעות, דהנך שלשים יום - מדרבנן הן, והכא לא גזור

[40] במסכת סוכה בפרק 'לולב וערבה'

[41] חפירה תחת הזיתים

[42] אם נתגלו שרשי האילן

[43] דאוקומי הוא

[44] פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות

[45] ממלאין את הנקבין שמן; 'פגין' הוא פירי עצמו כשגדל מעט

[46] זיהום נמי אוקומי הוא, מדשרי ליה בשביעית, כדשנינן לעיל

[47] סיכה

[48] דקתני סכין שמן לגיזום כו'

[49] שמקשקשין לפניה במקל

[50] שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים - בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך – חייב, דכתיב 'זובח לאלהים [יחרם בלתי לה' לבדו]’ (שמות כב יט) אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים, ודבר שאינו כעין פנים: דרכה בכך – חייב, דנפקא לן מ'איכה יעבדו הגוים האלה וגו' (דברים יב ל); אין דרכה בכך – פטור; וזו - אם לא היו עובדין אותה במקל - לא מחייב בשבר מקל, דלא שייכא בפנים; ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל - לא מצי למידק 'זרק מקל בפניה פטור', ואם בשבירת מקל פלחי לה - פשיטא דחייב, ואפילו לא דמי לפנים, אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר! הלכך: שבר מקל בפניה חייב - ואף על פי שאין עבודתה בכך, דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים: ששובר מפרקתה [בזביחה לעבודה זרה] - הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו, אבל זרק – פטור, הואיל ואין עבודתה בכך, והא - לא דמיא לעבודת פנים, כדמפרש לקמן

[51] כגון זריקת דם של פנים, שאינה מחוברת, אלא משתבר ונופל טיפים טיפים

[52] האכילה צואה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]