ביאור:בבלי ברכות דף לד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חברותא כלפי שמיא מי איכא [1]?: אי לא כוון דעתיה מעיקרא - מחינן ליה [2] במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה! [3]
משנה:
<האומר יברכוך טובים הרי זה דרכי מינות>
העובר לפני התיבה וטעה - יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה [4];
מהיכן הוא מתחיל? - מתחלת הברכה שטעה זה העובר לפני התיבה [5].
לא יענה [6] אמן אחר הכהנים [7] מפני הטרוף [8], ואם אין שם כהן אלא הוא [9] - לא ישא את כפיו [10];
ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו [11] – רשאי.
גמרא:
תנו רבנן: 'העובר לפני התיבה צריך לסרב [12], ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח [13]; כיצד הוא עושה? - פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב [14], שלישית פושט את רגליו ויורד.'
תנו רבנן: שלשה - רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן: שאור, ומלח, וסרבנות.
אמר רב הונא: טעה בשלש ראשונות - חוזר לראש; באמצעיות - חוזר לאתה חונן; באחרונות - חוזר לעבודה;
ורב אסי אמר: אמצעיות - אין להן סדר [15].
מתיב רב ששת: 'מהיכן הוא חוזר? - מתחלת הברכה שטעה זה' [16] - תיובתא דרב הונא!?
אמר לך רב הונא: אמצעיות כלהו חדא ברכתא נינהו [17].
אמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות, דאמר רבי חנינא: ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר [18] והולך לו.
תנו רבנן: 'מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי; אמרו לו תלמידיו: רבינו! כמה ארכן הוא זה! אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה (דברים ט כה) [ואתנפל לפני ה’] את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה [אשר התנפלתי כי אמר ידוד להשמיד אתכם]?
שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מקצר יותר מדאי; אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה!
אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב (במדבר יב יג) [ויצעק משה אל ה' לאמר] "אל נא רפא נא לה"!?
אמר רב יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים על חבירו - אין צריך להזכיר שמו [19], שנאמר "אל נא רפא נא לה", ולא קמדכר שמה דמרים.'
תנו רבנן: 'אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף [20], ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה - מלמדין אותו שלא ישחה.'
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: הדיוט כמו שאמרנו,
כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה, והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה [21].'
אמר רבי יצחק בר נחמני: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יהושע בן לוי: הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה, המלך, כיון שכרע - שוב אינו זוקף [22], שנאמר (מלכים א ח נד) ויהי ככלות שלמה להתפלל [אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת] קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו [וכפיו פרשות השמים] [23].
תנו רבנן: 'קידה - על אפים, שנאמר (מלכים א א לא) ותקד בת שבע אפים ארץ [ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד]; כריעה - על ברכים, שנאמר 'מכרע על ברכיו'; השתחואה - זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר (בראשית לז י) [ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת] הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה.' [24]
אמר רב חייא בריה דרב הונא: חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי [25].
תני חדא הכורע בהודאה הרי זה משובח, ותניא אידך הרי זה מגונה!?
לא קשיא: הא [26] בתחלה, הא לבסוף.
רבא כרע בהודאה תחלה וסוף. אמרי ליה רבנן: אמאי קא עביד מר הכי?
אמר להו: חזינא לרב נחמן דכרע [27], וחזינא ליה לרב ששת דקא עבד הכי.
והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה?
ההיא - בהודאה שבהלל [28].
והתניא 'הכורע בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה'?
כי תניא ההיא - בהודאה דברכת המזון.
משנה:
המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים, ואומר "זה חי" ו"זה מת"; אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי [29] - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא [30] מטורף [31].
גמרא:
אהייא [32]?
אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות [33].
איכא דמתני לה אברייתא: המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן - יכוין את לבו באחת; אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות.
אמרו עליו על רבי חנינא וכו':
מנא הני מילי?
אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא (ישעיהו נז יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו [34];
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו; אבל תלמידי חכמים עצמן - (ישעיהו סד ג) [ומעולם לא שמעו לא האזינו] עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו [35].
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – 'עין לא ראתה אלהים זולתך'.
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך].
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים – 'עין לא ראתה אלהים זולתך',
ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר (ישעיהו נז יט) [בורא ניב שפתים] שלום שלום לרחוק ולקרוב [אמר ה' ורפאתיו]: לרחוק ברישא והדר לקרוב.
ורבי יוחנן אמר לך: מאי 'רחוק' = שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא [36], ומאי 'קרוב' - שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא.
מאי 'עין לא ראתה'?
אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
רבי שמואל בר נחמני אמר: זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה; שמא תאמר: אדם הראשון היכן היה? – בגן, ושמא תאמר הוא גן הוא עדן? - תלמוד לומר (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן [ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים]: גן לחוד ועדן לחוד.
תנו רבנן: 'מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל; שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים; כיון שראה אותם - עלה לעלייה ובקש עליו רחמים; בירידתו אמר להם: לכו, שחלצתו [37] חמה [38];
אמרו לו: וכי נביא אתה?
אמר להן: 'לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי' (עמוס ז יד), אלא כך מקובלני: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף.
ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה, וכשבאו אצל רבן גמליאל - אמר להן: העבודה! לא חסרתם [39] ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה: באותה שעה חלצתו חמה, ושאל לנו מים לשתות!
ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי; אמר לו: חנינא בני! בקש עליו רחמים ויחיה!
הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה.
אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו - לא היו משגיחים עליו!
אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך?
אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך [40], ואני דומה כשר לפני המלך [41].'
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות [42], שנאמר (דניאל ו יא) [ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה] וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם [וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה].
אמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמצלי בבקתא [43].
ואמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמפרש חטאיה, שנאמר (תהלים לב א) [לדוד משכיל] אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.
הדרן עלך אין עומדין
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[עריכה]ברכות פרק ששי כיצד מברכין
הערות
[עריכה]- ^ מנהג שנוהג אדם בחברו ינהג אצל המקום ולא יזהר בתפלתו
- ^ כלומר מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו אם ירגיל בכך
- ^ מרזפתא = קורנס: ותשם את המקבת בידה - מתרגמינן 'מרזפתא' (שופטים ד כא).
- ^ לפי ששאר יורדין לפני התיבה, כשאומרים לו "לך רד" צריך לסרב פעם אחת, כלומר 'איני כדאי לכך', כדאמרינן לקמן בשמעתין; אבל זה לא יסרב, מפני שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך
- ^ אם דלג אחת מן הברכות ואמר אחרת, ואינו יודע לשוב ולאחוז סדרו - יתחיל העובר תחתיו אותה ברכה שדלג זה, ואומר משם ולהלן
- ^ השליח צבור
- ^ בסוף כל ברכה וברכה
- ^ שלא תטרף דעתו ויטעה: לפי ששליח צבור הוא - צריך להתחיל ברכה שניה ולומר לפני הכהנים כל תיבה ותיבה, כדאמרינן במסכת סוטה (דף לט:), ובענותו אמן - לא יוכל לכוין מהר ולהתחיל בברכה שלאחריו
- ^ החזן
- ^ שמא לא יוכל לחזור לתפלתו לדעת לכוין להתחיל בשים שלום, שדעתו מטורפת מאימת הצבור
- ^ כלומר: אם בטוח הוא שאין דעתו מטורפת מאימת הצבור
- ^ כשאומרים לו "לך" - יעשה עצמו כלא רוצה, כלומר 'איני כדאי'
- ^ 'שהקדיחתו'.- לשון שריפה, כמו כי אש קדחה באפי (דברים לב כב)
- ^ כלומר: מזמין עצמו, כמו ננער לעמוד
- ^ ואם דלג ברכה אחת ואח"כ נזכר בה אומרה אף שלא במקומה
- ^ וממילא משתמע דגומר ממנה והלאה; אלמא על סדרה צריך לחזור ולאומרה
- ^ ודקתני מתניתין 'מתחלת הברכה שטעה זה' - היינו 'אתה חונן'
- ^ נוטל רשות
- ^ של חולה
- ^ במודים ולך נאה להודות
- ^ כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו
- ^ עד שיגמור
- ^ רישיה דקרא ויהי ככלות שלמה להתפלל והדר קם מכרוע
- ^ ארצה - לשון משתטח משמע.
- ^ כשנופלין על פניהם - אין פושטין ידיהם ורגליהם, אלא מטין על צדיהן
- ^ כורע
- ^ תחלה וסוף
- ^ הודו לה' כי טוב
- ^ אם סדורה תפלתי בפי במרוצה ואיני נכשל ותחנתי נובעת מלבי אל פי כל מה שאני חפץ להאריך בתחנונים
- ^ החולה
- ^ לשון אחר: לשון 'טורפין לו תפלתו בפניו', כלומר: התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו, ואינה מקובלת
- ^ בהיכא ובאיזו מן הברכות הוי טעות בסימן רע
- ^ שהוא תחלת התפלה, רמז הוא שאין חפץ בה
- ^ בורא ניב שפתים - כשהניב בריא באדם - אז מובטח על השלום
- ^ לא נראית ולא נגלית לשום נביא
- ^ שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה, דהיינו צדיק מעיקרו
- ^ שלפתו ניטלה מגופו
- ^ הוא החולי הקודחו; 'חלצתו' לשון 'חלץ מהם'
- ^ שעה
- ^ בן בית נכנס ויוצא שלא ברשות
- ^ שאינו רגיל לבא לפניו
- ^ שגורמין לו שיכוין לבו: שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע
- ^ בבקעה [= שדה פתוח]; שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר