קטגוריה:בראשית ב י

<< | ספר בראשית • פרק ב' • פסוק י' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים

המהדורה המנוקדת:

וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.

המהדורה המוטעמת:

וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃

המהדורה הדקדוקית:

וְ/נָהָרּ֙ יֹצֵ֣א מֵ/עֵ֔דֶן לְ/הַשְׁק֖וֹת אֶת־הַ/גָּ֑ן וּ/מִ/שָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְ/הָיָ֖ה לְ/אַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְנַהְרָא הֲוָה נָפֵיק מֵעֵדֶן לְאַשְׁקָאָה יָת גִּנְּתָא וּמִתַּמָּן מִתְפָּרַשׁ וְהָוֵי לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהְרִין׃
אונקלוס (דפוס):	וְנַהֲרָא הֲוָה נָפֵיק מֵעֵדֶן לְאַשְׁקָאָה יַת גִּנְּתָא וּמִתַּמָּן מִתְפָּרַשׁ וְהָוֵי לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהֲרִין׃
ירושלמי (יונתן):	וְנַהֲרָא נָפִיק מֵעֵדֶן לְאַשְׁקָאָה יַת גִינוּנִיתָא וּמִתַּמָן מִתְפְּרֵשׁ וַהֲוָה לְאַרְבַּעַת רֵישֵׁיהּ נַהֲרִין:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ונהר — וטרם שנברא האדם, היה הנהר משקה הגן לכל צד. ואל"ף מלת ראשים — שורש, ונראה במלת "מראשותיכם" (ירמיהו יג יח), וטעמו, מכבד הראש:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ונהר יוצא מעדן" בלתי צער גשמים ועבודת אדם:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(י) "ונהר יוצא מעדן." כבר בארו החכמים הדורשים קורות האדם ותולדותיו, כי בעת החל האדם לרוב על פני האדמה ויסעו ממקומם לבקש מדינות וארצות לשבתם, ויפוצו איש לדרכו, היה דרכם אצל הנהרות שהם היה להם למורה דרך ותמיד הלכו על שפת הנחלים ויפוצו על פני האדמה. וציור הזה תפסה תוה"ק, לאמר שכמו שהגם שהכונה האלהית בבריאת האדם היה שיאכל מעץ החיים וחי לעולם בג"ע ולעסוק רק בעיון ובמושכלות, בכ"ז הכין גם האפשריות והנסיון שיסור מן הכוונה האלהית ע"י שיאכל מעץ הדעת וימות, כן הכין ג"כ האפשריות על צד הזה שיחטא ואשם ויגורש מן הג"ע ויפוץ על פני הארץ למדינות שונות, שאז ילפת ארחות דרכו דרך הנהרות, שהכין ארבעה נהרות שכל נהר סובב מדינה אחרת, שכל מדינה יש לה תכונה וטבע אחרת, שלפיהם בעת יגורש האדם מן הגן ויתישב בארבע מדינות אשר כ"א אחד מן הנהרות יסובבוה יתחלקו בני אדם לארבע כתות, לפי תכונות הארצות שיבואו שמה ששם יפרדו בני אדם אשר אכלו מעץ הדעת טו"ר לארבעה ראשים הכוללים כל עניני בני אדם למשפחותם בגוייהם, ועל כן נשא משלו כי הנהר אשר השקה את הגן היה נהר אחד מצד עצמו, והוא לפי קבלת חז"ל נהר פרת אשר סבב גם את ארץ הקדושה שתכונתה לגדל חכמים ונביאים החוזים ברוח ה', אבל משם יפרד משרשו והיה לארבעה ראשים מקיפים ארבע מדינות שטבעם ותכונתם חלוקה, כי עניני האדם ועלילותיו אחרי אכלו מעץ הדעת נחלקים לארבעה, יש הרודפים אחרי ההון והעושר למלאות בתיהם כסף וזהב וסגולת מלכים וחושבים שזה כל תכליתם ואשרם, כת שניה הרודפים אחר תאות המשגל והעדונים, וכת שלישית הרודפים אחרי הכבוד והמשרה, ואלה הם שלשה הראשים שהם מקור לכל רעות האדם שהם הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם, כי כל רעות האדם ישובו אל אחת משלש אלה, שמן בקשת העושר תצמח הקנאה ובקשת הנאה והיפה ושכיות החמדה וקנינים אין קץ וכדומה, ומן התאוה הבשריית היא אשת הזמה אש וגחלים; בקשת המשרה תביא למלחמות ולרצח ולהשחית רבים, והנהר הרביעי הוא לבדו קודש לה' שהוא אשר יעסוק בחכמה וביראת ה' וימאס בהבלי העולם. וכל אחד מן השפטים הרעים האלה התגבר במדינה אחרת, לפי תכונת המדינה ההיא. מקום אשר זהב אבניה שם הבדולח ואבן השהם, משם תצמח דרישת העושר. מקום ששם החום הבוער ואנשיה כושים כי שזפתם השמש, שם הזמה והמשגל יאמר לבלה נאופים. מקום שאנשיו גבורים ואבירי לב משם יעורו חצים וקשת מגן וחרב ומלחמה, ע"ז צייר כי

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(י) "ונהר יוצא מעדן" כו'. הנה כתבנו (לעיל) לפי פשטו. והנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה טז ז) כי ארבעה ראשים אלו ארבעה גליות, שם האחד פישון זה מלך בבל על שם ופשו פרשיו כו' (חבקוק א). גיחון הוא מדי. חדקל הוא יון שהיתה חדה וקלה בגזירותיה. והרביעי הוא פרת הוא אדום שהפרה והצירה לפניו. והנה אין נראה פה ייחס אל המלכיות. ואפשר לדבריהם יהיה רמז הפסוק, "ונהר" השפע לקיים העולם "יוצא מעדן", הוא המתעדן על דברי תורה של עץ החיים הנזכר, והוא כד"א (שמואל ב כג) הוא עדינו העצני, ופירשו ז"ל (מועד קטן טז ב) על דוד שנקרא עדינו שהיה מתעדן על דברי תורה. ואמר כי נהר השפע יוצא מהמתעדן על דברי תורה, "להשקות את הגן" אלו ישראל כמו שאמרו ז"ל (בשיר השירים רבה ו ו) על דודי ירד לגנו. אמנם כאשר "ומשם יפרד" שיתפרד העם מן התורה, שהוא עון ביטול תורה, אז "והיה לארבעה ראשים" הם ארבעה גליות, כמו שאמרו ז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) שלא גלו אלא על ביטול התורה. שויתר הקב"ה על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על ביטול תורה:

עוד אפשר לנו לומר שרמז "ונהר יוצא מעדן", הוא המתעדן על דברי תורה להוריד שפע ולהשקות את הגן, הוא הגן הנזכר, כי כל עצי עדן מתברכים על ידו. ואל יאמר איש כי גם בהמשכו אחר עניני העולם יוכל לידבק בתורה, כי לא כן הוא, כי הלא "משם" שהוא מהגן עדן הנזכר "יפרד" - אם יהיה "לארבעה ראשים", שהוא לאחד מארבע ראשים, (יא) "האחד" הוא "פישון" שפושה ומרבה "הוא" האיש "הסובב" סובב וכו' להעשיר עד מקום "אשר שם הזהב", שלהוט אחר הממון:

(יב) והנה הן אמת כי כאשר "זהב הארץ ההיא טוב" כו', שמוציאו לטוב לעשות צדקה וכיוצא בה, אז ילך לפניו צדקו להאיר לו, ובהיר הוא בשחקים כעין "הבדולח", וישא חן לפני קונו כשוהם המסוגל להן כנודע:

(יג)והשני הוא הרודף אחר הכבוד, ונקרא "גיחון" מלשון (תהלים כב) כי אתה גוחי מבטן לשון הוצאה, כי הכבוד אחד מהדברים שמוציאים את האדם מהעולם. והנה דרך הלהוט אחר הכבוד להרבות לו עבדים לשרתו ולרוץ לפניו, ועל כן "הוא הסובב את כל ארץ כוש", שמשם מוצא העבדים כנודע:

(יד)והשלישי אשר לא יתהלל בעשרו וכבודו רק בחכמתו, ולא בחכמת התורה רק בחידודין קלים, וזהו "חדקל" חד קל, ואינו חפץ בחידודי התורה אשר למעלה איכותה מן השכל, רק "הוא ההולך קדמת אשור" שהוא לעומת מראה עיניו, כד"א (במדבר כג) ומגבעות אשורנו, כן חכמות חצוניות אשר יביט בם בעין שכלו הקל ויאבד נפשו בו. והרביעי הוא פרת הוא ההולך קדמת תאות גופניות, והוא שטוף לפרות ולרבות. ואמר כי כל ארבעה ראשים אלו משם - הוא הגן עדן הנ"ל - יפרד ויתרחק, לכן טוב לגבר כי ישא עול תורה, ויגעל בזרה, וייטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

ונהר יוצא מעדן. בשעה שהיה מושלם לבוראו, ארבעה נהרות היה פותק במגרופית אחת.

[עריכה]

אמר רבי יהושע בן לוי: כל העולם כלו מתמצית גן עדן הוא שותה, שנאמר: ונהר יוצא מעדן וגו'. תנא: מתמצית דגן עדן ס' פעמים נגד כל העולם, דהא א' כור ל' סאה, וסאה ד' קבין, בית כור שותה תרקב:

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

יפרד: ב' במסורה. הכא; ואידך: "ודל מרעהו יפרד" (משלי יט, ד); כשנעשה אדם הראשון דל מן המצות נפרד מהגן:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב י.

וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.

-- בראשית ב, י

וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן

וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן

המים זורמים ויורדים, ככתוב: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א ז), וזה נובע מחוק הגרביטציה ושאר הכוחות הסיבוביים הפועלים בכדור הארץ.
מכאן ניתן להבין שהגן היה על רמה ליד הר גדול ממזרח לגן. מי הגשמים והשלגים שירדו על ההר, זרמו, ירדו והשקו את הגן.

לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן

לפי תאור הנהרות, לגן הזה הגיעו מים בכמות אדירה ביותר: כל מי הפרת, החדקל, הנילוס, הגנגס, האינדוס.
קיימת אפשרות שהגן היה כמעט בראש ההר, כך שלא כל הנהרות עברו דרכו, אלא הם אספו מים מאזור נמוך יותר מהגן.
אולם קשה לקבל פתרון כזה, כי בגבהים האלה יש שלג קבוע וקרחונים.

ייתכן שהמקום היה לוע - קלדרה - בראש הר געש חם, ולכן למרות הגובה הרב, המקום היה חמים ונוח.

וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים

מההר הענקי הזה ירדו הנהרות המפורסמים: פִּישׁוֹן, גִּיחוֹן, חִדֶּקֶל, פְרָת. כמובן יש הרים ענקים שמהם יורדים מספר נהרות לכיוונים שונים, והתורה נותנת לנו תאור מסוים של כל נהר, אולם לפי התאור לא נראה שקיים מקום כזה על כדור הארץ.