מדרש רבה על צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · צו · >>


סדר צו[עריכה]

פרשיות: ז ח ט י


<< · ויקרא רבה · ז · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ז[עריכה]

ויקרא רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה ו

ויקרא רבה · ז · א · >>


א. [עריכה]

"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה"

זהו שאמר הכתוב:

  • (משלי י, יב): "שנאה תעורר מדנים וגו'". שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להן דיני דינין, דאמר רבי שמואל בר נחמן: קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ, ז): "ואומר אליהם איש שקוצי וגו'", והם לא עשו כן אלא (שם, ח) "וימרו בי ולא אבו וגו'", ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר (שם, ט) "ואעש למען שמי וגו'".
  • "ועל כל פשעים תכסה אהבה" - שאוהב המקום את ישראל, שנאמר (מלאכי א, ב): "אהבתי אתכם אמר ה'".

דבר אחר:

  • "שנאה תעורר מדנים" - שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים היא עוררה עליהם דיני דינין. אמר רבי אסי: מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם, ואומר להם 'דעו שאין בו ממש!'. הוא שמשה אמר לאהרן: (שמות לב, כא): "מה עשה לך העם הזה?" אמר לו: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים! הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם, לג) "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי", הדא הוא דכתיב (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'", ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי: אין לשון השמדה הכתוב כאן אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא (עמוס ב, ט): "ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת".
  • "ועל כל פשעים תכסה אהבה" - תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל משה עליו? רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: מתחלת הספר ועד כאן כתיב (ויקרא א, ח): "וערכו בני אהרן" (שם ויקרא א, יא) "וזרקו בני אהרן" (שם ויקרא א, ז) "ונתנו בני אהרן"; אמר משה לפני הקב"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?! חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן "כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן", ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים: "צו את אהרן ואת בניו לאמר".

<< · ויקרא רבה · ז · ב · >>


ב. [עריכה]

(תהלים נא, יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ'" זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן חד אמר אמר דוד לפני הקב"ה אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בהמ"ק ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה מן הדין קריא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" וחרנא אמר מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה את בהמ"ק ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה מן הדין קריא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" ורבנין אמרי מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח מן הדא ברכתא רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך אית דבעי משמענא מן הדא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" א"ר אבא בר יודן כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה (ויקרא כב, כב): "עַוֶּרֶת או שבור או חרוץ או יבלת" והכשיר באדם "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה" א"ר אלכסנדרי ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים שנאמר (שם לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב" (שם קמז, ג) "הרופא לשבורי לב" (ישעיה נז, טו): "ואת דכא ושפל רוח" "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה".
"לב נשבר" ר' אבא בר יודן בשם רב יודא בר רבי סימון משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין א"ל זה כיבוד גדול א"ל אדוני המלך לפי שעה כבדתיך אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך אתה רואה כמה אני מכבדך כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל "זאת תורת הָעֹלָה היא הָעֹלָה" אמרו לפניו רבון העולמים לפי שעה הקרבנו לפניך אבל לכש"תיטיב ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל":

<< · ויקרא רבה · ז · ג · >>


ג. [עריכה]

גופא אמר רשב"י לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב א"ר לוי מקרא מלא הוא (יחזקאל כ, לב): "וְהָעֹלָה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אֹמְרִים וגו'" ממי אתה למד מבניו של איוב בתחלה (איוב א, ד): "והלכו בניו ועשו משתה" ר' מאיר אומר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה רבי תנחום בר' חייא אמר להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים הה"ד (שם, ה) "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם" על דעתיה דרבי תנחום ב"ר חייא דאמר שקידשו להם נשים ניטפלו בהם והלכו על דעתיה דר' מאיר דהוא אמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה כד"א (במדבר יא, יח): "ואל העם תאמר התקדשו [למחר ואכלתם]" (איוב א, ה): "והשכים בבקר והעלה [עֹלוֹת מספר כֻּלָּם" א"ר יודן בר חלפיי בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל קרבנות שבתורה כשהוא אומר כי אמר איוב (שם) "אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם" הדא אמר אין העולה בא אלא על הרהור הלב.
ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבין אותן ר' הונא אמר תרתי אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות מה טעמא (הושע ח, י): "גם כי יִתְנוּ בגוים עתה אקבצם" רב הונא אמר חורי (מלאכי א, יא): "כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש" וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל אלא איזו זו משנה אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים במשנה כאילו אתם מקריבין קרבן שמואל אמר (יחזקאל מג, יא): "ואם נכלמו מכל אשר עשו [צורת הבית ותכונתו וגו']" וכי יש צורת הבית עד עכשיו אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתנוקות בת"כ ואין מתחילין בבראשית אלא שהתנוקות טהורין והקרבנות טהורין יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים:

<< · ויקרא רבה · ז · ד · >>


ד. [עריכה]

רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר משל למלך שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל; אתא ואכלו והיה ערב לו. ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו. ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו "כתבשיל הזה תעשה לי" אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר.

כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא שנא' (בראשית ח, כא): "וירח ה' את ריח הַנִּיחֹחַ"; הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה. ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם (במדבר כח, ב): "ריח נִיחֹחִי תשמרו להקריב לי" אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר.

הא הוא דכתיב (מלאכי ג, ד): "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קַדְמֹנִיּוֹת"

"כימי עולם" כימי משה, "וכשנים קדמניות" כשני שלמה.
רבי אומר "כימי עולם" כימי נח, "וכשנים קדמוניות" כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו.


רבי אבין אמר תרתי:

  • רבי אבין אמר משל למלך שהיה מוסב על אקוביטון שלו הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו התחיל ממחה בקערה כך (תהלים סו, טו): "עֹלוֹת מֵחִים אעלה" - כזה שהוא ממחה בקערה
  • רבי אבין אמר חורי. רבי אבין אמר משל למלך שהיה מהלך במדבר הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם. הגיע לבורגין השני; אכל שם ושתה שם ולן שם. כך במה שהוא מתמה על העולה "זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר" -- מכאן שהעולה כולה כליל לאישים:

<< · ויקרא רבה · ז · ה · >>


ה. [עריכה]

"וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ".    א"ר פנחס "ואש המזבח תוקד עליו" אין כתיב כאן אלא "תוקד בו" -- האש היתה מתוקד בו.

תני בשם רבי נחמיה קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך. אם תאמר דהוה גלד תני בשם ר' הושעיה כעובי דינר גרדיון היה בו.

אמר רשב"ל אף מזבח הקטורת כן שנאמר (שמות ל, א): "ועשית מזבח מקטר קטרת" -- "מתקטר בקטרת" אין כתיב כאן אלא "מקטר קטורת" -- המזבח היה מקטיר את הקטרת.

ורב אמר "ובכלי הבקר נתבשל הבשר" אין כתיב כאן אלא (מ"א יט, כא): "וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר" -- הבשר היה מבשל את הכלי:

<< · ויקרא רבה · ז · ו


ו. [עריכה]

א"ר לוי נימוס וקלוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש שנא' "היא העולה על מוקדה"

  • דור המבול ע"י שנתגאו ואמרו (איוב כא, יז): "מה שדי כי נעבדנו וגו'" לא נדונו אלא באש שנאמר (איוב ו, יז): "בעת יְזֹרְבוּ נצמתו"
א"ר יהושע בן לוי זריבתן לחלוטין היתה כד"א (ויקרא כה, ל): "לַצְּמִיתֻת לקונה".
(איוב ו, יז): "בְּחֻמּוֹ נדעכו ממקומם" - מהו בחומו? ברותחין
א"ר יוחנן כל טיפה וטיפה שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהנם הה"ד "בְּחֻמּוֹ נדעכו ממקומם"
  • סדומיים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו כמה דכתיב (שם כח, ד) "פרץ נחל מעם גָּר וגו'" - לא נידונו אלא באש - (בראשית יט, כד): "וה' המטיר על סדום..."
  • פרעה הרשע ע"י שנתגאה ואמר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקולו" - לא נדון אלא באש - (שם ט, כד) "ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'"
  • סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל כמה דכתיב (שופטים ד, ג): "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה". מהו בחזקה? א"ר יצחק בחירופין ובגידופין. לא נדון אלא באש - (שם ה, כ) "הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'"
  • סנחריב ע"י שנתגאה ואמר (ישעיה לו, כ): "מי בכל אלהי הארצות וגו'" - לא נידון אלא באש - (שם י, טז) "ותחת כבודו יֵקַד יְקֹד וגו'"
  • נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג, טו): "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי" - לא נידון אלא באש - (שם, כב) "קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא"
  • מלכות הרשעה על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה): "מי לי בשמים" - אינה נידונית אלא באש - (דניאל ז, יא): "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַה וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא"

אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעוה"ז אינן מתנחמין אלא באש שנאמר (זכריה ב, ט): "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב":

<< · ויקרא רבה · ז · >>

ויקרא רבה חויקרא רבה ט


<< · ויקרא רבה · י · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה י[עריכה]

ויקרא רבה פרשה י פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

ויקרא רבה · י · א · >>


א. [עריכה]

"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְגוֹ'" זש"ה (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וְגוֹ'" ר' יודן בשם רבי עזריה פתר קריא באברהם אבינו בשעה שבקש רחמים על סדומיים אמר לפניו רבש"ע נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם הה"ד (ישעיה נד, ט): "כי מי נח זאת לי" מבול של מים אי אתה מביא מבול של אש אתה מביא מה אתה מערים על השבועה א"כ לא יצאת ידי שבועה ה"ה דכתיב (בראשית יח, כה): "חָלִילָה לְךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה" אמר לפניו "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט" אם משפט אתה מבקש אין כאן עולם אם עולם אתה מבקש אין כאן משפט את בעי תפוש חבלא בתרין רישי בעית עלמא ובעית דינא דקושטא אם אין את מוותר ציבחר לית עולמך יכיל קאים אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" מהו "מֵחֲבֵרֶיךָ" א"ל חייך שעשרה דורות שמנח עד אצלך עם אחד מהם לא דיברתי ועמך אני מדבר שנאמר (בראשית יב, א): "ויאמר ה' אל אברם לך לך":

<< · ויקרא רבה · י · ב · >>


ב. [עריכה]

ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריה בישעיה אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומרת (ישעיה ו, ח): "את מי אשלח ומי ילך לנו" שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי ה"ה דכתיב (מיכה ד, יד): "בשבט יכו על הלחי" שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס דא"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו מעתה "את מי אשלח ומי ילך לנו" ואומר "הנני שלחני" א"ל הקדוש ברוך הוא ישעיה בני טרחנין סרבנים הם אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי אמר לו על מנת כן (שם נ, ו) "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים" ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך א"ל הקב"ה ישעיה (אָהַבְתָּ צֶדֶק, תהלים מה): "ח" אהבת לצדק את בני "וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" ששנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ" מהו "מֵחֲבֵרֶיךָ" א"ל חייך כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא (במדבר יא, כה): "ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו'" (מ"ב ב, טו): "ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע" אבל את מפי הקדוש ברוך הוא (ישעיה סא, א): "רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו'" חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות (שם נא, ט) "עורי עורי" (שם, יז) "התעוררי התעוררי" (שם סא, י) "שוש אשיש" (שם נא, יב) "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (שם מ, א) "נחמו נחמו":

<< · ויקרא רבה · י · ג · >>


ג. [עריכה]

רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהרן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה בתחלה הלכו אצל חור אמרו לו (שמות לב, א): "קום עשה לנו אלהים" כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו הה"ד (ירמיה ב, לד): "גם בכנפיך נמצאו דם וגו'" וזהו דמו של חור "לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה" על אשר עשו (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל" ואח"כ הלכו אצל אהרן אמרו לו "קום עשה לנו אלהים" כיון ששמע אהרן כן מיד נתיירא הה"ד (שם, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" נתיירא מהזבוח לפניו אמר אהרן מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא עכשיו אם הורגים אותו שאני כהן מתקיים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב, כ): "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ומיד הם גולין ד"א "וירא אהרן" מה ראה אם בונין הם אותו זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לע"ז ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקב"ה הה"ד (שמות לב, ה): "ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר" חג לעגל מחר אין כתיב כאן אלא חג לה' מחר ד"א "וירא אהרן" מה ראה אמר אהרן אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל רבי אבא בר יודן בשם ר' אבא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסייף לחתך את אביו א"ל פדגוגו אל תייגע את עצמך תן לי ואני חותך הציץ המלך עליו א"ל יודע אני להיכן היתה כוונתך מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני חייך מן פלטין דידי לית את זייע ומותר פתורי את אכיל עשרים וארבע אנונס את נסיב כך מן פלטין דילי לית את זייע ומן המקדש לא יצא ומותר פתורי את אכיל והנותר מן המנחה עשרים וארבעה אנונס את נסיב אלו כ"ד מתנות כהונה שניתנו לאהרן ולבניו אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק [וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע]" אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ" אמר לו חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ":

<< · ויקרא רבה · י · ד · >>


ד. [עריכה]

דבר אחר: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ".    זהו שאמר הכתוב (משלי כד, יא): "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג וְגוֹ'"

אנטונינוס סלק לגבי רבי. אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה. א"ל הלין אינון דאת מגליג עליהון. א"ל אין זעירא דאית בהון מחיה מתין. בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה, שלח ואמר שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתא. שלח ליה חד מן תלמידוי ואית דאמרי ר"ש בן חלפתא הוה. אזיל אשכחיה רביע. א"ל "מה את רביע ומרך קאים על רגליה!" - מיד נזדעזע וקם ליה.

דבר אחר: "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת" -- אלו בניו של אהרן
"וּמָטִים לַהֶרֶג (אל) [אִם] תַּחְשׂוֹךְ" -- אלו בניו של אהרן שהיו בצד המיתה.

אמר רב חנן כתיב (שמות לב, ד): "ויקח מידם ויצר אותו בחרט" -- תבא לקיחה של כאן ותכפר על לקיחה שלהלן מתו שנים ונשארו שנים "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו":

<< · ויקרא רבה · י · ה · >>


ה. [עריכה]

ר' יהודה וריב"ל.

  • ר' יהודה אומר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל
  • ריב"ל אמר תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה.


על דעתיה דר' יהודה ב"ר, תשובה עושה מחצה - ממי את למד?    מקין. שנגזרה עליו גזירה, כיון שעשה תשובה - נמנע ממנו חצי גזירה.

ומנין שעשה תשובה? שנאמר (בראשית ד, יג): "ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא".
ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה? הה"ד (שם, טז) "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן" -- "נע ונד" אין כתיב אלא "בארץ נוד קדמת עדן"
דבר אחר "ויצא קין" - מהיכן יצא?
ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה
רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו
ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד, טז): "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח". כיון שיצא פגע בו אדם הראשון, אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו "עשיתי תשובה ונתפשרתי". כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו. אמר לו "כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע!". באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב, א): "מזמור שיר ליום השבת" -- אמר ר' לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו.


על דעתיה דרבי יהודה ברבי דאמר תפלה עשתה את הכל ממי את למד?    מחזקיה. חזקיה עיקר מלכותו לא היתה אלא ארבע עשרה שנה; הדא הוא דכתיב (ישעיה לו, א): "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו". וכיון שהתפלל הוסיפו לו חמש עשרה שנה שנאמר (שם לח, ה) "הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה".


על דעתיה דריב"ל דאמר תשובה עשתה את הכל - ממי את למד?    מאנשי ענתות שנאמר (ירמיה יא, כג): "כה אמר ה' וגו' הבחורים ימותו בחרב". וכיון שעשו תשובה - זכו להתיחס שנאמר (נחמיה ז, כז): "אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה".

ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות - למד מיכניהו:

(ירמיה, כב): "העצב נבזה נפוץ וגו'" --
רבי אבא בר כהנא אמר כעצם הזה של מוח שמשמנפצו אין בו מאומה
ר' חלבו אמר כחותל של תמרה שכשאתה מנערו אין בו מאומה
(שם,) "אם כלי אין חפץ בו" --
רבי חמא בר חנינא אמר ככדין של מי רגלים
רבי שמואל בר נחמן אמר ככדין של מקיזי דם

אמר רבי זירא מלתא הכא שמעית מן רבי שמואל בר רבי יצחק דהוה דריש הכא ולית אנא ידע מהו. א"ל רבי אחא אריכא דילמא דא היא (שם כב, ל) "כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו". א"ל הין בימיו אינו מצלח בימי בנו מצליח.


רבי אחא ור' אבין בר בנימין בשם ר' אבא גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה

  • שבועה שנאמר (שם, כד) "חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו'"
  • ומבטלת גזירה -- "כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי". וכתיב (דה"א ג, יז): "ובני יכניה אַסִּר (בנו) שאלתיאל בנו" --
"אסיר בנו" -- שהיה בבית האסורים; "שאלתיאל בנו" -- שממנו הושתלה מלכות בית דוד
א"ר תנחום בר' ירמיה, "אסיר" -- זה הקב"ה שאסר את עצמו בשבועה; "שאלתיאל" -- ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו


על דעתיה דריב"ל דאמר תפלה עשתה מחצה - ממי אתה למד?    מאהרן. שבתחלה נגזרה גזירה עליו שנאמר (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" -- אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אין 'השמדה' אלא כילוי בנים כמד"א (עמוס ב, טו): "אשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת".    כיון שהתפלל משה עליו -- נמנעה ממנו חצי הגזירה - מתו שנים ונשתיירו שנים.

הדא הוא דכתיב - "קח את אהרן ואת בניו אתו":

<< · ויקרא רבה · י · ו · >>


ו. [עריכה]

"וְאֵת הַבְּגָדִים" -- א"ר סימון כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים דתנן כהן גדול משמש בשמנה בגדים וההדיוט בארבע; בכתונת ובמכנסים במצנפת ובאבנט. מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ.

  • הכתונת -- לכפר על לבושי כלאים כמה דתימא (בראשית לז, ג): "ועשה לו כתונת פסים"
  • מכנסים -- לכפר על גילוי עריות כמה דתימר (שמות כח, מב): "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה"
  • מצנפת -- לכפר על גסות הרוח היך כד"א (שם כט, ו) "ושמת המצנפת על ראשו"
  • אבנט -- מאן דאמר על עוקמנין שבלב, ומאן דאמר על הגנבים.
אמר רבי לוי אבנט ל"ב אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחריו למאן דאמר על העוקמנים שבלב. ומאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול, כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר.
  • חשן -- מכפר על מטי דינין הכמא דתימר (שם כח, ל) "ונתת אל חשן המשפט"
  • אפוד -- לכפר על עובדי עבודת כוכבים שנאמר (הושע ג, ד): "ואין אפוד ותרפים"
  • מעיל -- רבי סימון בשם ר' נתן אמר שני דברים אין להם כפרה ונתנה להן תורה כפרה ואלו הן לשון הרע והורג נפש בשגגה.
לשון הרע אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה. במה יתכפר לו? בזגי המעיל. הדא הוא דכתיב(שמות כח, לה): "פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו" - אמר יבוא הקול ויכפר על הקול.
ההורג נפש בשגגה אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה. במה יתכפר לו? במיתת כהן גדול. הדא הוא דכתיב (במדבר לה, כח): "ואחרי מות הכהן הגדול"
  • ציץ -- מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר על המגדפים.
    • מאן דאמר על עזי פנים - מבנות ציון. כאן כתיב (שמות כח, לח): "והיה על מצח אהרן" ולהלן כתיב (ירמיה, ג): "גומצח אשה זונה היה לך"
    • ומאן דאמר על מגדפים - מגלית. כאן כתיב "והיה על מצחו תמיד" ולהלן כתיב (ש"א יז, מט): "ותטבע האבן במצחו":

<< · ויקרא רבה · י · ז · >>


ז. [עריכה]

(ש"א יז, מט): "וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה" למה על פניו מתחלה אתה דורש כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת ד"א למה על פניו על שום דגון אלהיו שהיה נתון על לבו הכמה דאת אמר (ויקרא כו, ל): "ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם" ד"א למה על פניו הפה שאמר וחירף וגידף ינתן בעפר הה"ד (איוב מ, יג): "טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון" ד"א למה על פניו על שום (דברים לג, כט): "ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תִדְרֹךְ וְגוֹ'":

<< · ויקרא רבה · י · ח · >>


ח. [עריכה]

"וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה".    א"ר יהודה בר' אלעאי שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף.

מתחלה לא היה אלא י"ב לוג שנאמר "שמן משחת קודש יהיה ז"ה לי".  אם לשרות בו את העצים - לא היה מספיק; כמה האור שורף, כמה העצים בולעים, וכמה יורה בולעת ממנו. נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים ממנו! נמשחו מזבח הזהב וכל כליו ממנו! נמשח מזבח הנחושת וכל כליו ושלחן וכל כליו ומנורה וכל כליה וכיור וכנו ממנו!

נמשחו כהנים גדולים ומלכים; אפי' כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה עד עשרה דורות. ואין מושחים מלך בן מלך. ומפני מה משחו את שלמה? מפני אדניהו. ואת יואש? מפני עתליה. ואת יהואחז? מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים.

וכולו קיים לעתיד לבא, הדא דכתיב (שמות ל, לא): "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

אין מושחין מלכים אלא על גבי מעין שנאמר (מ"א א, לג): "ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון".

ואין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים:

<< · ויקרא רבה · י · ט


ט. [עריכה]

"וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים" -- רב הונא בשם רבי אבא בר כהנא אמר עשה כמין גבעה; איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע.


"ואת כל העדה הקהל פתח אהל מועד" -- אמר רבי אלעזר כל ישראל ששים רבוא ואת אומר אל פתח אהל מועד?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.

  • דכוותה: (בראשית א, ט): "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" -- בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן או שמא כלי מלא לתוך כלי מלא?! העולם כולו מים במים ואת אומר "יקוו המים"?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט המרובה
  • דכוותה: (שמות ט, ח): "קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן" -- אמר רב הונא לא דמי הדין דחפין להדין דקמיץ. הדין דחפין - תרין, הדין דקמיץ - ארבע, חופניו - תמניא קומצין נמצא חפנו של משה מחזקת שמונה קומצין! אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הוא מספיק ואהרן חופן ומשה זורקן ואת אמר (שם,) "וזרקו משה השמימה" בבת אחת?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרובה.
  • ודכוותה: (שם כז, יח) "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים" -- אמר ר' יוסי בר חלפתא אורך החצר מאה באמה וכל ישראל עומדים בתוכה?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה
  • ודכוותה: (במדבר כ, י): "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" -- א"ר חנין כמין כברה היתה וכל ישראל עומדין עליה; אלא זו אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
  • ודכוותה: (יהושע ג, ט): "ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה" --
רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון
רבי חמא בר חנינא אמר שמן בין שני בדי הארון
ורבא אמר צמצמן בין שתי בדי הארון הדא הוא דכתיב (שם, י) "ויאמר יהושע בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם" - אמר להם מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתי ביניכם.
  • אף בבית המקדש כן, דתנינן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
רבי שמואל בר איביה בשם רבי אחי אמר ריוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד, אמה לכל צד, שלא יהא אחד מהן שומע קול חבירו מתפלל.
  • אף לעתיד לבא כן שנאמר (ירמיה ג, יז): "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים".
ר' יוחנן סלק למשאל בשלמיה דרבי חנינא ואשכחיה דהוה עסיק בהדין פסוקא "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים". אמר לו ומחזקת היא אותן? א"ל המקרא אומר (ישעיהו נד, ב-ג) "הרחיבי מקום אהלך...כי ימין ושמאל תפרוצי".

<< · ויקרא רבה · י · >>