מדרש רבה על צו
<< · מדרש רבה על · צו · >>
סדר צו
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ז
ויקרא רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה ו
א. [ עריכה ]
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה"
זהו שאמר הכתוב:
- (משלי י, יב): "שנאה תעורר מדנים וגו'". שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להן דיני דינין, דאמר רבי שמואל בר נחמן: קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ, ז): "ואומר אליהם איש שקוצי וגו'", והם לא עשו כן אלא (שם, ח) "וימרו בי ולא אבו וגו'", ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר (שם, ט) "ואעש למען שמי וגו'".
- "ועל כל פשעים תכסה אהבה" - שאוהב המקום את ישראל, שנאמר (מלאכי א, ב): "אהבתי אתכם אמר ה'".
דבר אחר:
- "שנאה תעורר מדנים" - שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים היא עוררה עליהם דיני דינין. אמר רבי אסי: מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם, ואומר להם 'דעו שאין בו ממש!'. הוא שמשה אמר לאהרן: (שמות לב, כא): "מה עשה לך העם הזה?" אמר לו: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים! הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם, לג) "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי", הדא הוא דכתיב (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'", ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי: אין לשון השמדה הכתוב כאן אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא (עמוס ב, ט): "ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת".
- "ועל כל פשעים תכסה אהבה" - תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל משה עליו? רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: מתחלת הספר ועד כאן כתיב (ויקרא א, ח): "וערכו בני אהרן" (שם ויקרא א, יא) "וזרקו בני אהרן" (שם ויקרא א, ז) "ונתנו בני אהרן"; אמר משה לפני הקב"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?! חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן "כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן", ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים: "צו את אהרן ואת בניו לאמר".
ב. [ עריכה ]
(תהלים נא, יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ'" זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן חד אמר אמר דוד לפני הקב"ה אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בהמ"ק ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה מן הדין קריא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" וחרנא אמר מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה את בהמ"ק ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה מן הדין קריא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" ורבנין אמרי מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח מן הדא ברכתא רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך אית דבעי משמענא מן הדא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" א"ר אבא בר יודן כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה (ויקרא כב, כב): "עַוֶּרֶת או שבור או חרוץ או יבלת" והכשיר באדם "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה" א"ר אלכסנדרי ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים שנאמר (שם לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב" (שם קמז, ג) "הרופא לשבורי לב" (ישעיה נז, טו): "ואת דכא ושפל רוח" "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה".
"לב נשבר" ר' אבא בר יודן בשם רב יודא בר רבי סימון משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין א"ל זה כיבוד גדול א"ל אדוני המלך לפי שעה כבדתיך אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך אתה רואה כמה אני מכבדך כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל "זאת תורת הָעֹלָה היא הָעֹלָה" אמרו לפניו רבון העולמים לפי שעה הקרבנו לפניך אבל לכש"תיטיב ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל":
ג. [ עריכה ]
גופא אמר רשב"י לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב א"ר לוי מקרא מלא הוא (יחזקאל כ, לב): "וְהָעֹלָה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אֹמְרִים וגו'" ממי אתה למד מבניו של איוב בתחלה (איוב א, ד): "והלכו בניו ועשו משתה" ר' מאיר אומר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה רבי תנחום בר' חייא אמר להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים הה"ד (שם, ה) "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם" על דעתיה דרבי תנחום ב"ר חייא דאמר שקידשו להם נשים ניטפלו בהם והלכו על דעתיה דר' מאיר דהוא אמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה כד"א (במדבר יא, יח): "ואל העם תאמר התקדשו [למחר ואכלתם]" (איוב א, ה): "והשכים בבקר והעלה [עֹלוֹת מספר כֻּלָּם" א"ר יודן בר חלפיי בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל קרבנות שבתורה כשהוא אומר כי אמר איוב (שם) "אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם" הדא אמר אין העולה בא אלא על הרהור הלב.
ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבין אותן ר' הונא אמר תרתי אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות מה טעמא (הושע ח, י): "גם כי יִתְנוּ בגוים עתה אקבצם" רב הונא אמר חורי (מלאכי א, יא): "כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש" וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל אלא איזו זו משנה אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים במשנה כאילו אתם מקריבין קרבן שמואל אמר (יחזקאל מג, יא): "ואם נכלמו מכל אשר עשו [צורת הבית ותכונתו וגו']" וכי יש צורת הבית עד עכשיו אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתנוקות בת"כ ואין מתחילין בבראשית אלא שהתנוקות טהורין והקרבנות טהורין יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים:
רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר משל למלך שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל; אתא ואכלו והיה ערב לו. ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו. ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו "כתבשיל הזה תעשה לי" אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר.
כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא שנא' (בראשית ח, כא): "וירח ה' את ריח הַנִּיחֹחַ"; הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה. ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם (במדבר כח, ב): "ריח נִיחֹחִי תשמרו להקריב לי" אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר.
הא הוא דכתיב (מלאכי ג, ד): "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קַדְמֹנִיּוֹת"
- "כימי עולם" כימי משה, "וכשנים קדמניות" כשני שלמה.
- רבי אומר "כימי עולם" כימי נח, "וכשנים קדמוניות" כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו.
רבי אבין אמר תרתי:
- רבי אבין אמר משל למלך שהיה מוסב על אקוביטון שלו הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו התחיל ממחה בקערה כך (תהלים סו, טו): "עֹלוֹת מֵחִים אעלה" - כזה שהוא ממחה בקערה
- רבי אבין אמר חורי. רבי אבין אמר משל למלך שהיה מהלך במדבר הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם. הגיע לבורגין השני; אכל שם ושתה שם ולן שם. כך במה שהוא מתמה על העולה "זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר" -- מכאן שהעולה כולה כליל לאישים:
"וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". א"ר פנחס "ואש המזבח תוקד עליו" אין כתיב כאן אלא "תוקד בו" -- האש היתה מתוקד בו.
תני בשם רבי נחמיה קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך. אם תאמר דהוה גלד תני בשם ר' הושעיה כעובי דינר גרדיון היה בו.
אמר רשב"ל אף מזבח הקטורת כן שנאמר (שמות ל, א): "ועשית מזבח מקטר קטרת" -- "מתקטר בקטרת" אין כתיב כאן אלא "מקטר קטורת" -- המזבח היה מקטיר את הקטרת.
ורב אמר "ובכלי הבקר נתבשל הבשר" אין כתיב כאן אלא (מ"א יט, כא): "וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר" -- הבשר היה מבשל את הכלי:
א"ר לוי נימוס וקלוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש שנא' "היא העולה על מוקדה"
- דור המבול ע"י שנתגאו ואמרו (איוב כא, יז): "מה שדי כי נעבדנו וגו'" לא נדונו אלא באש שנאמר (איוב ו, יז): "בעת יְזֹרְבוּ נצמתו"
- א"ר יהושע בן לוי זריבתן לחלוטין היתה כד"א (ויקרא כה, ל): "לַצְּמִיתֻת לקונה".
- (איוב ו, יז): "בְּחֻמּוֹ נדעכו ממקומם" - מהו בחומו? ברותחין
- א"ר יוחנן כל טיפה וטיפה שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהנם הה"ד "בְּחֻמּוֹ נדעכו ממקומם"
- א"ר יהושע בן לוי זריבתן לחלוטין היתה כד"א (ויקרא כה, ל): "לַצְּמִיתֻת לקונה".
- סדומיים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו כמה דכתיב (שם כח, ד) "פרץ נחל מעם גָּר וגו'" - לא נידונו אלא באש - (בראשית יט, כד): "וה' המטיר על סדום..."
- פרעה הרשע ע"י שנתגאה ואמר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקולו" - לא נדון אלא באש - (שם ט, כד) "ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'"
- סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל כמה דכתיב (שופטים ד, ג): "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה". מהו בחזקה? א"ר יצחק בחירופין ובגידופין. לא נדון אלא באש - (שם ה, כ) "הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'"
- סנחריב ע"י שנתגאה ואמר (ישעיה לו, כ): "מי בכל אלהי הארצות וגו'" - לא נידון אלא באש - (שם י, טז) "ותחת כבודו יֵקַד יְקֹד וגו'"
- נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג, טו): "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי" - לא נידון אלא באש - (שם, כב) "קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא"
- מלכות הרשעה על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה): "מי לי בשמים" - אינה נידונית אלא באש - (דניאל ז, יא): "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַה וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא"
אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעוה"ז אינן מתנחמין אלא באש שנאמר (זכריה ב, ט): "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ח
ויקרא רבה פרשה ח פיסקא: א ב ג ד
א. [ עריכה ]
"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו" רבי לוי פתח (תהלים עה, ח): "כי אלהים שֹׁפֵט" מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים דכתיב (שמות לא, יז): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'" אמרה לו ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה אמר לה מזווג זווגים אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני אמרה לו הדא הוא אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף הניחה והלך לו מה עשתה שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה להם פלוני ישא לפלונית פלוני לפלונית זווגן בלילה אחת לצפרא אתין לגבה דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אצילי' פריך ודין ארכובה תבירה דין אמר לינא בעיא לדין ודין אמר לינא בעיא לדין מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו רבי אמת היא תורתכם נאה משובחת היא יפה אמרת כל מה שאמרת אמר לה לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח, ז): "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת" מהו בכושרות בכי ושירות דבעא אמר שירה דלא בעא בכה ומה הקדוש ברוך הוא עושה מזווגן על כרחן שלא בטובתן א"ר ברכיה בלשון זה השיבה רבי יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות מגביה לזה ומשפיל לזה שנאמר "כי אלהים שֹׁפֵט זה ישפיל וזה ירים"
ר' יונה בוצרי פתר קריה בישראל בלשון זה הושפלו בלשון זה הוגבהו בלשון זה הושפלו (שמות לב, א): "כי זה משה" ובלשון זה הוגבהו (שם ל, יג) "זה יתנו כל העובר"
ורבנן פתרין קריא באהרן בלשון זה הושפל (שם לב, כד) "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" ובלשון זה הוגבה "זה קרבן אהרן ובניו וגו'":
דבר אחר: "זה קרבן אהרן". זהו שאמר הכתוב (שופטים יד, יד): "ויאמר להם מֵהָאֹכֵל יצא מאכל"
- אמר ר' שמואל בר נחמן כיון שהתחיל רוח הקודש לגשגש בשמשון בג' מקומות התחיל שנאמר (שופטים יג, כה): "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אֶשְׁתָּאֹל".
- מאי בין צרעה ובין אשתאול?
- א"ר שמואל ב"נ מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה כאדם שנוטל ב' צרורות ומקישן זה לזה.
- רבי יהודה ורבי נחמן רבי יהודה אמר בשעה שהיתה רוח הקודש שרויה עליו היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאול
- ר' נחמן אמר בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו שערותיו עומדות והיו מקישות זו לזו כזוג וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאול.
כשהוא יורד לתמנתה (שם יד, ה) "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה" (שם, יט) "ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו'" (שם טו, יד) "הוא בא עד לחי".
כשהוא חוזר מתמנתה אמר אלך אראה את מפלת האריה שנא' (שם יד, ח) "וישב מימים לקחתה וגו' וַיִּרְדֵּהוּ אל כפיו" והיה שמשון תמיה בלבו ואמר ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל?!
כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן. ואיזהו? "זה קרבן אהרן ובניו":
ג. [ עריכה ]
גופא א"ר אידי מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים הה"ד (תהלים סו, טו): "עוֹלֹת מֵחִים וְגוֹ'" איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים אלא קרבנם של נשיאים שנאמר (במדבר ז, יז): "ולזבח השלמים וגו'" ר' יהודה ור"נ ורבנן ר"י אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשירה שאמרו ישראל בים שירה שאמרו ישראל בים (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו" וכאן כתיב (במדבר ז, יז) "זה קרבן נחשון בן עמינדב" ר"ג אמר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית בשני לוחות הברית כתיב (שמות לב, טו): "מזה ומזה הם כתובים" וכאן כתיב "זה קרבן נחשון בן עמינדב" ורבנן אמרי חביב קרבנו של אהרן לפני הקדוש ברוך הוא כקרבן של נשיאים בקרבנות של נשיאים כתיב "זה קרבן נחשון בן עמינדב" וכאן כתיב "זה קרבן אהרן" אמר רבי ברכיה חביב קרבן של אהרן לפני הקב"ה כי"ב שבטים מה טעם זה מנין זה זיי"ן שבעה ה"א חמשה הא תרי עשר:
"בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה" (ויקרא ו, יג) -- ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת אהרן ובניו.
"סלת מנחה תמיד" (שם,) -- ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר בוא וראה כמה חס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל.
- אמר להן מי שנתחייב להביא קרבן - יביא מן הבקר - "אם עולה קרבנו..."
- ואם לא מצא מן הבקר - יביא כבש - "אם כבש.."
- ואם לא מצא מן הכבשים - יביא מן העזים - "ואם עז.."
- ואם לא מצא מן העזים - יביא מן העופות - "ואם מן העוף..."
- ואם לא מצא מהעוף - יביא סלת - "סלת מנחה תמיד"
ולא עוד, אלא שכל הקרבנות אינן באים חציים וזו באה חציים -- (ויקרא ו, יג): "מחציתה בבקר ומחציתה בערב".
ולא עוד אלא כל מי שהוא מקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו שנאמר (מלאכי א, יא): "כי ממזרח שמש עד מבואו וגו'":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ט
ויקרא רבה פרשה ט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים נ, כג): "זֹבֵחַ תודה יכבדנני" זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן אלא זובח תודה למה חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא תודה אינה באה על חטא "אם על תודה יקריבנו".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "זבח תודה יכבדנני" זה עכן שזבח את יצרו בתודה (יהושע ז, יט): "ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד" (כ) "ויען עכן את יהושע" "ושם דרך" שהראה לשבים את הדרך הה"ד (דה"א ב, ו): "ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה" זמרי ר' יהושע בן לוי אמר זה עכן ולמה קוראו זמרי שעשה כמעשה זמרי ורבנן אמרי שנזמרו ישראל על ידו "אית"ן זה אברהם אבינו על שם (תהלים פט, א): "משכיל לאיתן האזרחי" "הימן" זה משה שנאמר (במדבר יב, ז): "בכל ביתי נאמן הוא" רבי שמואל בר נחמן אמר זה עכן ע"ש (יהושע ז, כ): "אמנה אנכי חטאתי" "כלכל" זה יוסף על שם ויכלכל יוסף "ודרדע" זה דור המדבר שכולו דעה "כולם חמשה" וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא וכן אמר יהושע (שם, כה) "יעכרך ה' היום הזה" היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לע"ל:
ב. [ עריכה ]
ד"א (תהלים נ, כג): "זבח תודה יכבדנני" ר' הונא בשם ר' אחא יכבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני כבוד אחר כבוד.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "זובח תודה יכבדנני" רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא כבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני כבדני בעולם הזה יכבדני בעולם הבא.
"ושם דרך" אלו מסלקי דרכים
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ושם דרך" אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ושם דרך" ר' יוסי ברבי יהודה בשם רבי מנחם ברבי יוסי אלו חנונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ושם דרך" אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים דאמר רשב"ל שאול לא זכה למלוכה אלא ע"י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים אמרו מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים כתוב אחד אומר (דה"א ח, לג): "ונר הוליד את קיש" וכתוב אחד אומר (ש"א ט, א): "קיש בן אביאל" הא כיצד אביאל היה שמו אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר:
ג. [ עריכה ]
ד"א (תהלים נ, כג): "וְשָׂם דֶּרֶךְ" א"ר ינאי "וְשָׁם" כתיב דשיים אורחיה סגי שוי מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר א"ל משגח רבי מתקבלא גבן אמר לו אין הכניסו לביתו האכילו והשקהו בדקו במקרא ולא מצאו במשנה ולא מצאו באגדה ולא מצאו בתלמוד ולא מצאו א"ל סב בריך א"ל יברך ינאי בביתיה א"ל אית בך אמר מה דאנא אמר לך א"ל אין א"ל אמור אכול כלבא פיסתיא דינאי קם תפסיה א"ל ירותתי גבך דאת מונע לי א"ל ומה ירתותך גבי א"ל חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא ושמעית קלהון דמניקיא אמרין (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב א"ל למה זכיתה למיכלא על פתורי אמר לו מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון א"ל כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא קרא עליה "שָׁם דֶּרֶךְ" דשיים אורחיה סגי שוי דא"ר ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה הה"ד (בראשית ג, כד): "לשמור את דרך עץ החיים" "דרך" זו דרך ארץ ואח"כ "עץ החיים" זו תורה.
"אראנו בישע אלהים" א"ר אבהו זה אחד מן המקראות שישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל (תהלים פ, ג): "ולכה לישועתה לנו:"
ד. [ עריכה ]
א"ר פנחס משל למלך שבאו אריסיו ובני ביתו לכבדו בא א' וכבדו ואמר מי הוא זה אמרו לו אריסך הוא אמר להן טלו סדורו בא אחר וכבדו ואמר מי הוא זה אמרו לו בן ביתך הוא טלו סדורו בא אחר ואמר מי הוא זה אמרו לו לא אריסך ולא בן ביתך אלא בא לכבדך אמר יהבו לו סלירא וישב עליה כך חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא תודה אינה באה על חטא "אם על תודה יקריבנו"
דבר אחר: "אם על תודה יקריבנו". זהו שאמר הכתוב (משלי יד, ט): "אֱוִלִים יליץ אשם"
א"ר יודן הטפש הזה מתרגם חובתו בפיו ואומר "לא חטאת אני חייב, ולא אשם אני חייב".
רבי יודן בשם רבי לוי אמר אלו בני אדם שנוהגים התר בשפחות בעולם הזה הקדוש ברוך הוא תולה אותן בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא. הה"ד (תהלים סח, כב): "אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו". כל עמא יימרון "יזיל ההוא גברא בחוביה, יזיל ההוא גברא בחוביה".
דבר אחר: "אוילים יליץ אשם" -- זה שהביא קרבנו ואינו מתכפר לו מה יעשה? ילך אצל שבטו של לוי שכתב בו (מלאכי ג, ג): "וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי".
"ובין ישרים רצון" -- זה שהביא קרבן שלא על חטא -- "אם על תודה יקריבנו":
ו. [ עריכה ]
ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא ר' אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח רבי יוסי בר חנינא אמר עולות הקריבו בני נח מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (בראשית ד, ד): "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" דבר שחלבו קרב דא מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא עבד לה משמניהון מתיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא (שמות כד, ה): "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים" דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא עביד לה כמאן דאמר שלמים היו בעורן בלא הפשט ונתוח מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שם יח, יב) "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים" דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא עבד כמאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו איפלגו רבי חייא בר אבא ורבי ינאי חד אמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו וחד אמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו א"ר הונא ולא פליגי מ"ד קודם מתן תורה נתגייר יתרו כמ"ד שלמים הקריבו בני נח ומאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו כמאן דאמר עולות הקריבו בני נח ודא מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר ד, טז): "עורי צפון ובואי תימן" "עורי צפון" זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהוא ישן ונתעורר "ובואי תימן" זו תודה שנשחטה בדרום ולמה קורא אותה ובואי דבר שהוא חידוש ואף קריא מסייע לר' יוסי בר חנינא (ויקרא ו, ב): "זאת תורת העולה היא העולה" שהקריבו בני נח וכדו דאתו שלמים (שם ז, יא) "זאת תורת זבח השלמים" אשר הקריבו לה' אין כתיב כאן אלא "אשר יקריבו לה'" מכאן ולהבא. מה מקיים רבי אלעזר לקרייה דרבי יוסי ברבי חנינא "עורי צפון" לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום שנאמר (ירמיה לא, ז): "הנני מביא אותם מארץ צפון" לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יבא ויפול בדרום כמה דתימא (יחזקאל לט, ב): "וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מירכתי צפון" מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום הה"ד (ישעיה מא, כה): "העירותי מצפון וַיַּאת ממזרח שמש"
א"ר יוסי בשם רבי בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות הה"ד (שם ישעיהו, מג) "ו" אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא א"כ נותנת לו כלה רשות הה"ד (שיר ד, טז): "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו" ואחר כך (שם ה, א) "באתי לגני אחותי כלה":
ז. [ עריכה ]
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם ר' מנחם דגליא לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה הה"ד (ירמיה לג, יא): "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו'" זו הודאה "ומביאין תודה בית ה'" זה קרבן תודה וכן דוד אומר (תהלים נו, יג): "עלי אלהים נדריך אשלם תּוֹדֹת לך" תודה אין כתיב כאן אלא תודות ההודאה וקרבן תודה:
ח. [ עריכה ]
א"ר אחא משל לשלטון שנכנס למדינה ועמו כיתות של לסטים אמר אחד לחבירו מה דחיל הדין שליטא אמר לו הדא פסטמא דילך טבא ולית את דחיל מיניה כך כיון ששמעו ישראל פרשת קרבנות נתיראו אמר להן משה אל תתיראו התעסקו בתורה ואין אתם יראים מכל אלה הה"ד "זאת התורה לעולה למנחה [ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים]" ולמה שלמים באחרונה שיש בה מינין הרבה אמר רבי סימון הדא גרזמיתא אינה באה אלא באחרונה למה שיש בה מינים הרבה כך למה שלמים באחרונה שיש בה מינים הרבה דם ואימורים למזבח חזה ושוק לכהנים עור ובשר לבעלים ר"ש אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין אונן מביא שלמים:
ט. [ עריכה ]
אר"ש בן יוחאי גדול השלום שכל הברכות כלולות בו (תהלים כט, יא): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" חזקיה אמר תרתי חזקיה אמר גדול שלום שכל המצות כתיב בהו (שמות כג, ד): "כי תראה" "כי תפגע" (דברים כב, ו): "כי יקרא" אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה ברם הכא (תהלים לד, טו): "בקש שלום ורדפהו" בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר חזקיה אמר חורי גדול השלום שבכל המסעות כתיב (במדבר לג, ה): "ויסעו" "ויחנו" נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת כיון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת הדא דכתיב (שמות יט, ב): "ויחן שם ישראל" ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל אמר הקדוש ברוך הוא הרי שעה שאני נותן תורה לבני בר קפרא אמר תלת בר קפרא אמר גדול שלום שדברו הכתובים דברי בדאות בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה הה"ד (בראשית יח, יב): "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן" אבל לאברהם לא אמר כן אלא (שם, יג) "ואני זקנתי" בר קפרא אומר חורי גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו שנאמר (שופטים יג, ג): "הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית ויולדת בן" אבל למנוח לא אמר כן אלא (שם, יג) "מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר" מ"מ סמנים היא צריכה. בר קפרא אמר חורי גדול שלום מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום הה"ד (איוב כה, ב): "עושה שלום במרומיו" התחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכ"ו אמר רשב"ג גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדיות בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו הה"ד (בראשית נ, יז): "כה תאמרון ליוסף אנא שא נא" ולא אשכחן ביעקב דפקד כלום אמר ר' יוסי הגלילי גדול שלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום הה"ד (דברים כ, י): "כי תקרב אל עיר וגו'" א"ר יודן ב"ר יוסי גדול שלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום הה"ד (שופטים ו, כד): "ויקרא לו ה' שלום" א"ר תנחום בר יודן מכאן שאסור לו לאדם לשאול בשלום חבירו במקום מטונף תני ר' ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו
ר"מ הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הוה תמן חדא איתתא יציבא ושמעה ליה תנתא מדרשא אמתינת עד דיחסל ממדרש אזלה לביתה אשכחא בוצינא טפי אמר לה בעלה אן הוית אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה קליא דרושה אמר לה כן וכן לא אעיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושה יתיב שבתא קמייתא תנינא ותליתא אמרין לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושה כיון דחמי יתהון ר"מ צפה ברוח הקודש אמר להו אית מנכון איתתא דחכימא למילחש בעינא אמרין לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעלך כיון דיתבא קמי אידחילת מיניה אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא אמר לה אפ"ה רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים עבדה הכין אמר לה איזילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא ואנא רקית שבע זימנין אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא היה לך למימר לחד מינן למלחש לך אמר להו לא דיו למאיר להיות שוה לקונו דתני ר' ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
אר"ש בן חלפתא גדול שלום שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים ביום הראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים הה"ד (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" בשני ברא מן העליונים הה"ד (שם, ו) "ויאמר אלהים יהי רקיע" בשלישי ברא מן התחתונים ויאמר אלהים (שם, ט) "יקוו המים" ברביעי מן העליונים (שם, יד) "יהי מאורות ברקיע השמים" בחמישי ברא מן התחתונים (שם, כ) "ויאמר אלהים ישרצו המים" בששי בא לבראות אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים מן התחתונים בריאה אחת אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריאה אחת מה עשה בראו מן העליונים ומן התחתונים הה"ד (שם ב, ז) "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה" מן התחתונים "ויפח באפיו נשמת חיים" מן העליונים.
ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום בק"ש פורס סוכת שלום בתפלה עושה שלום בברכת כהנים (במדבר ו, כו): "וישם לך שלום" ואין לי אלא בברכות בקרבנות מנין "זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים" אין לי אלא בכלל בפרט מנין זאת תורת העולה זאת תורת המנחה זאת תורת החטאת זאת תורת האשם זאת תורת זבח השלמים ואין לי אלא בקרבנות יחיד בקרבנות צבור מנין ת"ל (במדבר כט, לט): "אלה תעשו לה' במועדיכם" ומסיים בשלמים ואין לי אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין (ישעיה סו, יב): "הנני נוטה אליה כנהר שלום" רבנן אמרו גדול שלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנאמר (שם נב, ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה י
ויקרא רבה פרשה י פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְגוֹ'" זש"ה (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וְגוֹ'" ר' יודן בשם רבי עזריה פתר קריא באברהם אבינו בשעה שבקש רחמים על סדומיים אמר לפניו רבש"ע נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם הה"ד (ישעיה נד, ט): "כי מי נח זאת לי" מבול של מים אי אתה מביא מבול של אש אתה מביא מה אתה מערים על השבועה א"כ לא יצאת ידי שבועה ה"ה דכתיב (בראשית יח, כה): "חָלִילָה לְךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה" אמר לפניו "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט" אם משפט אתה מבקש אין כאן עולם אם עולם אתה מבקש אין כאן משפט את בעי תפוש חבלא בתרין רישי בעית עלמא ובעית דינא דקושטא אם אין את מוותר ציבחר לית עולמך יכיל קאים אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" מהו "מֵחֲבֵרֶיךָ" א"ל חייך שעשרה דורות שמנח עד אצלך עם אחד מהם לא דיברתי ועמך אני מדבר שנאמר (בראשית יב, א): "ויאמר ה' אל אברם לך לך":
ב. [ עריכה ]
ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריה בישעיה אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומרת (ישעיה ו, ח): "את מי אשלח ומי ילך לנו" שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי ה"ה דכתיב (מיכה ד, יד): "בשבט יכו על הלחי" שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס דא"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו מעתה "את מי אשלח ומי ילך לנו" ואומר "הנני שלחני" א"ל הקדוש ברוך הוא ישעיה בני טרחנין סרבנים הם אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי אמר לו על מנת כן (שם נ, ו) "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים" ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך א"ל הקב"ה ישעיה (אָהַבְתָּ צֶדֶק, תהלים מה): "ח" אהבת לצדק את בני "וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" ששנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ" מהו "מֵחֲבֵרֶיךָ" א"ל חייך כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא (במדבר יא, כה): "ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו'" (מ"ב ב, טו): "ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע" אבל את מפי הקדוש ברוך הוא (ישעיה סא, א): "רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו'" חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות (שם נא, ט) "עורי עורי" (שם, יז) "התעוררי התעוררי" (שם סא, י) "שוש אשיש" (שם נא, יב) "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (שם מ, א) "נחמו נחמו":
ג. [ עריכה ]
רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהרן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה בתחלה הלכו אצל חור אמרו לו (שמות לב, א): "קום עשה לנו אלהים" כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו הה"ד (ירמיה ב, לד): "גם בכנפיך נמצאו דם וגו'" וזהו דמו של חור "לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה" על אשר עשו (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל" ואח"כ הלכו אצל אהרן אמרו לו "קום עשה לנו אלהים" כיון ששמע אהרן כן מיד נתיירא הה"ד (שם, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" נתיירא מהזבוח לפניו אמר אהרן מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא עכשיו אם הורגים אותו שאני כהן מתקיים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב, כ): "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ומיד הם גולין ד"א "וירא אהרן" מה ראה אם בונין הם אותו זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לע"ז ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקב"ה הה"ד (שמות לב, ה): "ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר" חג לעגל מחר אין כתיב כאן אלא חג לה' מחר ד"א "וירא אהרן" מה ראה אמר אהרן אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל רבי אבא בר יודן בשם ר' אבא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסייף לחתך את אביו א"ל פדגוגו אל תייגע את עצמך תן לי ואני חותך הציץ המלך עליו א"ל יודע אני להיכן היתה כוונתך מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני חייך מן פלטין דידי לית את זייע ומותר פתורי את אכיל עשרים וארבע אנונס את נסיב כך מן פלטין דילי לית את זייע ומן המקדש לא יצא ומותר פתורי את אכיל והנותר מן המנחה עשרים וארבעה אנונס את נסיב אלו כ"ד מתנות כהונה שניתנו לאהרן ולבניו אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק [וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע]" אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ" אמר לו חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ":
דבר אחר: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ". זהו שאמר הכתוב (משלי כד, יא): "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג וְגוֹ'"
אנטונינוס סלק לגבי רבי. אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה. א"ל הלין אינון דאת מגליג עליהון. א"ל אין זעירא דאית בהון מחיה מתין. בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה, שלח ואמר שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתא. שלח ליה חד מן תלמידוי ואית דאמרי ר"ש בן חלפתא הוה. אזיל אשכחיה רביע. א"ל "מה את רביע ומרך קאים על רגליה!" - מיד נזדעזע וקם ליה.
דבר אחר: "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת" -- אלו בניו של אהרן
"וּמָטִים לַהֶרֶג (אל) [אִם] תַּחְשׂוֹךְ" -- אלו בניו של אהרן שהיו בצד המיתה.
אמר רב חנן כתיב (שמות לב, ד): "ויקח מידם ויצר אותו בחרט" -- תבא לקיחה של כאן ותכפר על לקיחה שלהלן מתו שנים ונשארו שנים "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו":
ר' יהודה וריב"ל.
- ר' יהודה אומר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל
- ריב"ל אמר תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה.
על דעתיה דר' יהודה ב"ר, תשובה עושה מחצה - ממי את למד? מקין. שנגזרה עליו גזירה, כיון שעשה תשובה - נמנע ממנו חצי גזירה.
- ומנין שעשה תשובה? שנאמר (בראשית ד, יג): "ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא".
- ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה? הה"ד (שם, טז) "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן" -- "נע ונד" אין כתיב אלא "בארץ נוד קדמת עדן"
- דבר אחר "ויצא קין" - מהיכן יצא?
- • ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה
- • רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו
- • ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד, טז): "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח". כיון שיצא פגע בו אדם הראשון, אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו "עשיתי תשובה ונתפשרתי". כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו. אמר לו "כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע!". באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב, א): "מזמור שיר ליום השבת" -- אמר ר' לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו.
- דבר אחר "ויצא קין" - מהיכן יצא?
על דעתיה דרבי יהודה ברבי דאמר תפלה עשתה את הכל ממי את למד? מחזקיה. חזקיה עיקר מלכותו לא היתה אלא ארבע עשרה שנה; הדא הוא דכתיב (ישעיה לו, א): "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו". וכיון שהתפלל הוסיפו לו חמש עשרה שנה שנאמר (שם לח, ה) "הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה".
על דעתיה דריב"ל דאמר תשובה עשתה את הכל - ממי את למד? מאנשי ענתות שנאמר (ירמיה יא, כג): "כה אמר ה' וגו' הבחורים ימותו בחרב". וכיון שעשו תשובה - זכו להתיחס שנאמר (נחמיה ז, כז): "אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה".
ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות - למד מיכניהו:
- (ירמיה, כב): "העצב נבזה נפוץ וגו'" --
- רבי אבא בר כהנא אמר כעצם הזה של מוח שמשמנפצו אין בו מאומה
- ר' חלבו אמר כחותל של תמרה שכשאתה מנערו אין בו מאומה
- (שם,) "אם כלי אין חפץ בו" --
- רבי חמא בר חנינא אמר ככדין של מי רגלים
- רבי שמואל בר נחמן אמר ככדין של מקיזי דם
אמר רבי זירא מלתא הכא שמעית מן רבי שמואל בר רבי יצחק דהוה דריש הכא ולית אנא ידע מהו. א"ל רבי אחא אריכא דילמא דא היא (שם כב, ל) "כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו". א"ל הין בימיו אינו מצלח בימי בנו מצליח.
רבי אחא ור' אבין בר בנימין בשם ר' אבא גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה
- שבועה שנאמר (שם, כד) "חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו'"
- ומבטלת גזירה -- "כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי". וכתיב (דה"א ג, יז): "ובני יכניה אַסִּר (בנו) שאלתיאל בנו" --
- "אסיר בנו" -- שהיה בבית האסורים; "שאלתיאל בנו" -- שממנו הושתלה מלכות בית דוד
- א"ר תנחום בר' ירמיה, "אסיר" -- זה הקב"ה שאסר את עצמו בשבועה; "שאלתיאל" -- ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו
על דעתיה דריב"ל דאמר תפלה עשתה מחצה - ממי אתה למד? מאהרן. שבתחלה נגזרה גזירה עליו שנאמר (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" -- אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אין 'השמדה' אלא כילוי בנים כמד"א (עמוס ב, טו): "אשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת". כיון שהתפלל משה עליו -- נמנעה ממנו חצי הגזירה - מתו שנים ונשתיירו שנים.
הדא הוא דכתיב - "קח את אהרן ואת בניו אתו":
"וְאֵת הַבְּגָדִים" -- א"ר סימון כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים דתנן כהן גדול משמש בשמנה בגדים וההדיוט בארבע; בכתונת ובמכנסים במצנפת ובאבנט. מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ.
- הכתונת -- לכפר על לבושי כלאים כמה דתימא (בראשית לז, ג): "ועשה לו כתונת פסים"
- מכנסים -- לכפר על גילוי עריות כמה דתימר (שמות כח, מב): "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה"
- מצנפת -- לכפר על גסות הרוח היך כד"א (שם כט, ו) "ושמת המצנפת על ראשו"
- אבנט -- מאן דאמר על עוקמנין שבלב, ומאן דאמר על הגנבים.
- אמר רבי לוי אבנט ל"ב אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחריו למאן דאמר על העוקמנים שבלב. ומאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול, כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר.
- חשן -- מכפר על מטי דינין הכמא דתימר (שם כח, ל) "ונתת אל חשן המשפט"
- אפוד -- לכפר על עובדי עבודת כוכבים שנאמר (הושע ג, ד): "ואין אפוד ותרפים"
- מעיל -- רבי סימון בשם ר' נתן אמר שני דברים אין להם כפרה ונתנה להן תורה כפרה ואלו הן לשון הרע והורג נפש בשגגה.
- לשון הרע אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה. במה יתכפר לו? בזגי המעיל. הדא הוא דכתיב(שמות כח, לה): "פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו" - אמר יבוא הקול ויכפר על הקול.
- ההורג נפש בשגגה אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה. במה יתכפר לו? במיתת כהן גדול. הדא הוא דכתיב (במדבר לה, כח): "ואחרי מות הכהן הגדול"
- ציץ -- מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר על המגדפים.
- מאן דאמר על עזי פנים - מבנות ציון. כאן כתיב (שמות כח, לח): "והיה על מצח אהרן" ולהלן כתיב (ירמיה, ג): "גומצח אשה זונה היה לך"
- ומאן דאמר על מגדפים - מגלית. כאן כתיב "והיה על מצחו תמיד" ולהלן כתיב (ש"א יז, מט): "ותטבע האבן במצחו":
ז. [ עריכה ]
(ש"א יז, מט): "וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה" למה על פניו מתחלה אתה דורש כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת ד"א למה על פניו על שום דגון אלהיו שהיה נתון על לבו הכמה דאת אמר (ויקרא כו, ל): "ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם" ד"א למה על פניו הפה שאמר וחירף וגידף ינתן בעפר הה"ד (איוב מ, יג): "טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון" ד"א למה על פניו על שום (דברים לג, כט): "ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תִדְרֹךְ וְגוֹ'":
"וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה". א"ר יהודה בר' אלעאי שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף.
מתחלה לא היה אלא י"ב לוג שנאמר "שמן משחת קודש יהיה ז"ה לי". אם לשרות בו את העצים - לא היה מספיק; כמה האור שורף, כמה העצים בולעים, וכמה יורה בולעת ממנו. נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים ממנו! נמשחו מזבח הזהב וכל כליו ממנו! נמשח מזבח הנחושת וכל כליו ושלחן וכל כליו ומנורה וכל כליה וכיור וכנו ממנו!
נמשחו כהנים גדולים ומלכים; אפי' כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה עד עשרה דורות. ואין מושחים מלך בן מלך. ומפני מה משחו את שלמה? מפני אדניהו. ואת יואש? מפני עתליה. ואת יהואחז? מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים.
וכולו קיים לעתיד לבא, הדא דכתיב (שמות ל, לא): "שמן משחת קודש יהיה זה לי".
אין מושחין מלכים אלא על גבי מעין שנאמר (מ"א א, לג): "ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון".
ואין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים:
"וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים" -- רב הונא בשם רבי אבא בר כהנא אמר עשה כמין גבעה; איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע.
"ואת כל העדה הקהל פתח אהל מועד" -- אמר רבי אלעזר כל ישראל ששים רבוא ואת אומר אל פתח אהל מועד?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
- דכוותה: (בראשית א, ט): "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" -- בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן או שמא כלי מלא לתוך כלי מלא?! העולם כולו מים במים ואת אומר "יקוו המים"?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט המרובה
- דכוותה: (שמות ט, ח): "קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן" -- אמר רב הונא לא דמי הדין דחפין להדין דקמיץ. הדין דחפין - תרין, הדין דקמיץ - ארבע, חופניו - תמניא קומצין נמצא חפנו של משה מחזקת שמונה קומצין! אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הוא מספיק ואהרן חופן ומשה זורקן ואת אמר (שם,) "וזרקו משה השמימה" בבת אחת?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרובה.
- ודכוותה: (שם כז, יח) "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים" -- אמר ר' יוסי בר חלפתא אורך החצר מאה באמה וכל ישראל עומדים בתוכה?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה
- ודכוותה: (במדבר כ, י): "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" -- א"ר חנין כמין כברה היתה וכל ישראל עומדין עליה; אלא זו אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
- ודכוותה: (יהושע ג, ט): "ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה" --
- רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון
- רבי חמא בר חנינא אמר שמן בין שני בדי הארון
- ורבא אמר צמצמן בין שתי בדי הארון הדא הוא דכתיב (שם, י) "ויאמר יהושע בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם" - אמר להם מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתי ביניכם.
- אף בבית המקדש כן, דתנינן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
- רבי שמואל בר איביה בשם רבי אחי אמר ריוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד, אמה לכל צד, שלא יהא אחד מהן שומע קול חבירו מתפלל.
- אף לעתיד לבא כן שנאמר (ירמיה ג, יז): "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים".
- ר' יוחנן סלק למשאל בשלמיה דרבי חנינא ואשכחיה דהוה עסיק בהדין פסוקא "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים". אמר לו ומחזקת היא אותן? א"ל המקרא אומר (ישעיהו נ"ד, ב'-ג') "הרחיבי מקום אהלך...כי ימין ושמאל תפרוצי".