ויקרא רבה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ויקרא רבה · ו · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ו[עריכה]

ויקרא רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו

ויקרא רבה · ו · א · >>


א. [עריכה]

(ויקרא ה א): "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וגו'".

זה שאמר הכתוב (משלי כד כח): "אל תהי עד חנם ברעך והפיתית בשפתיך":

  • אל תהי עד חנם - אלו ישראל, שנאמר (ישעיהו מג): "ואתם עדי נאום ה', ואני אל".
  • ברעך - זה הקב"ה, שנאמר (משלי כז): "רעך ורע אביך אל תעזוב וגו'".
  • והפיתית בשפתיך - מאחר שפיתיתם אותו בסיני, ואמרתם (שמות כד): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", לסוף מ' יום אמרתם לעגל (שמות לב): "אלה אלהיך ישראל".

אמר רבי אחא: הדא הוא רוח הקדש, סניגוריא היא, מלמדת זכות לכאן ולכאן:

  • אומרת לישראל: "אל תהי עד חנם ברעך",
  • ואחר כך אומרת להקדוש ברוך הוא: (משלי כד כט): "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו".

אמר רבי יצחק: כתיב (הושע ו): "והמה כאדם עברו ברית", ברם הכא (הושע יא): "כי אל אנכי ולא איש".

ראובן הוה ידע לשמעון סהדי.

א"ל אמר ליה, אמר לו: אתי סהיד לי הדא סהדותא?
א"ל אמר ליה, אמר לו אין.
כשנכנס לדיין, חזר בו.
ואמר לו רוח הקדש והפיתית בשפתיך!, מאחר שפיתית בשפתיך והכנסת אותו לדין, חזרת בך?!
למחר, אתו סהדי לראובן גבי שמעון.
מה יעשה, כאשר עשה לו?!
אל תאמר: כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו,
והלא כבר נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע - אם לא יגיד, ונשא עונו".

<< · ויקרא רבה · ו · ב · >>


ב. [עריכה]

(ויקרא ה א): "ושמעה קול אלה", הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי כט כד): "חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד".

מעשה בשלטון אחד, שהיה הורג את הקבלנין הקונים מהגנבים, ומתיר את הגנבים.
והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי.
מה עשה? הוציא כרוז במדינה, ואמר: כל עמה לקומפון אסיפה ציבורית.
מה עשה? הביא חולדות, ונתן לפניהם מנות, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים.
למחר הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקומפון.
הביא חולדות, נתן לפניהן מנות, וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות, ומחזירות את המנות למקומן.
לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנין!

הרי, מן השלטון.

מן המעשה מנין?

ראובן גנב לשמעון, ולוי ידע ביה.
א"ל אמר ליה, אמר לו: אל תפרסמני, ואנא יהיב לך פלגא.
למחר, נכנסו לבית הכנסת, ושמעו קול החזן מכריז: מאן גנב לשמעון?
ולוי קאים תמן.

הלא נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע"!

<< · ויקרא רבה · ו · ג · >>


ג. [עריכה]

גופא, אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך, שהרי זכריה חמי ליה (זכריה ה א): "ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה".

מה עפה? - שייטא, כמה דתימא (ישעיהו ו): "ויעף אלי אחד מן השרפים".

(זכריה ה ב): "ויאמר אלי מה אתה רואה? ואומר אני רואה מגלה עפה".

אמר רבי אבהו: אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו, ואת אמר כאן (זכריה ה ד): "זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ"?! מהיכן יצאת?!

- מפתחו של אולם. דתנן: פתחו של אולם, גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה.

אמר רב אייבו:

מפני מה משביעין האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחים?
לומר: אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות, ועכשיו הוא רק מכלן.
כך, המשביע לחבירו לשקר, סוף שיצא ריקם מכל ממונו.
רבי אסא אמר: על שקר.
רבי יונה אמר: אפילו על אמת.

רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה אמר רבי סימון: אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה, ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה.

הוה עובדא בבר תלמיון, וסייע לרבי אסי:

עובדא הוה, דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין.
אזל בעא להון מיניה.
א"ל: מה דאפקדת בידי מסרית בידך.
א"ל: אשתבע לי.
מה עביד בר תלמיון? נטל חד קנה וחקקיה, ויהב ביה הלין דינרין, ושרי מיסמך עליה.
א"ל: צור הדין קניא בידך, ואנא משתבע לך.
כיון דמטי לבי כנישתא, אמר: מריה דהדין ביתא טבא, מה דמסרת בידי מסרית בידך!
ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא, ואקשיה לארעא, שריין הלין דינרין מתבדרין, ושרי ההוא מלקט.
א"ל: לקט, לקט, דמן דידך אנת מלקט.

(שמות כב י): "שבועת ה' תהיה בין שניהם" - שאינה זזה מבין שניהם:

אם המשביע משביע על שקר - סופה לצאת עליו.
ואם הנשבע נשבע על שקר - סופה לצאת עליו.

עובדא הוה בחדא איתתא, דעלת למילש גבי מגירתא, והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי.

נסבתהון ויהבת יתהון ע"ג סודרא, איגבלון בלישה, אפה פיתא ואזלה לה.
א"ל בעלה: הב לי תלתא דינרים.
אזלת בעיא להון גבי מגירתא.
א"ל: דלמא חמית לי הלין תלת דינרין?
הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין.
אמרה לה: תקברנה ההיא איתתא ברא, אי היא ידעה בהון!
גרמון חובין וקברתיה.
אמרה: אילולי דההיא איתתא חשידה בהון, לא הוה קברה ליה.
אזלה ואמרה לה: דלמא חמית לי להלין דינרים?
אמרה ההיא איתתא: תקבור בנה אחרינא, אי היא ידעה בהון.
גרמון חוביא ומית ברא אחרינא.
זמן אוחרן אמרה לה: דלמא חמית לי הלין דינרין?
אמרה: תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה, אי היא ידעה בהון.
גרמון חובין וקברתיה.
א"ל בעלה: לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך?!
נסבת תרין עגולין דפיתא, ואזלת מנחמת יתה.
כיון דקצון עגולה, נפקון הלין תלת דינרי מינה.
הדא דברייתא אמרין: בין זכאי בין חייב, לידי מומי לא תעול.

(זכריה ה ד): "ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר, ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו"

אמר רבי שמואל בר נחמן: מלאכי חבלה אין להם קפיצין, שנאמר (איוב א): "משוט בארץ ומהתהלך בה", ברם הכא ולנה בתוך ביתו.
אמר רבי אבא בר כהנא: דברים שאין האש שורפן, שבועת שוא מכלתן. דרכה של אש לאכול עצים, שמא אבנים?! ברם הכא, וכלתו את עציו ואת אבניו:

<< · ויקרא רבה · ו · ד · >>


ד. [עריכה]

ר' יוסי בר חנינא פתר קרייא בסוטה:

"ונפש כי תחטא" - היא שחטאה על בעלה, שהוא זנהּ ומפרנסהּ, והיא הולכת ומקלקלת עם אחר.
"ושמעה קול אלה" - (במדבר ה כא): "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה".
"והוא עד" - (במדבר ה יג): "ועד אין בה".
"או ראה" - (במדבר ה יג): "ונעלם מעיני אישה", ולא מעיני הקב"ה.
"או ידע" - (במדבר ה יג): "ונסתרה והיא נטמאה".
"אם לא יגיד ונשא עונו" - אם לא תגיד לכהן, (במדבר ה כז): "וצבתה בטנה ונפלה יריכה".

<< · ויקרא רבה · ו · ה · >>


ה. [עריכה]

ר' פנחס פתר קריה בישראל לפני הר סיני.

"ונפש כי תחטא" - (דברים ט): "וארא והנה חטאתם".

"ושמעה קול אלה" - (דברים ה): "ואת קולו שמענו מתוך האש".

אמר רבי יוחנן: קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו.
אמר רבי יצחק: מלך, כשהוא משביע את לגיונותיו, אינו משביען אלא בסייף, כלומר, שכל העובר על התנאים הללו, יהא הסייף הזה עובר על צוארו. כך:
(שמות כד ו): "ויקח משה חצי הדם"
(ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?
ר' יהודה ברבי אילעי אמר: הדם נחלק מאליו.
ר' נתן אמר: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום.
בר קפרא אמר: מלאך ירד בדמות משה וחלקו.
אמר רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת: עד כאן חציו של דם.
תני ר' ישמעאל: בקי היה משה בהלכות דם וחלקו.)
(שמות כד ו): "וישם בָּאַגָּנת":
ר' הונא בשם ר' אבין: בָּאַגָּנַת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה.
אמר משה לפני הקדוש ב"ה: מה נעשה בחלקך?
אמר לו: זרוק על העם.
ומה נעשה בחלקם?
אמר לו: זרוק ע"ג המזבח.
(שמות כד ו): "וחצי הדם זרק על המזבח":
רבי ברכיה ור' חייא, בשם ר' יוסי בר חנינא: הוא נשבע להן והן נשבעו לו.
הוא נשבע להן (יחזקאל יז): "ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים",
והן נשבעין לו להקב"ה, שנאמר (דברים כט): "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו".

ומנין, שאין אלה אלא שבועה?

ר' נחמיה ורב נחמן דייפו, בשם ר' יעקב דקסרין: מן הדא (במדבר ה): "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה".

וכיון שעברו על תנאי הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו): "אף אני אעשה זאת לכם".

אמר רבי פנחס: כתיב (הושע ו): "והמה כאדם עברו ברית", ברם הכא, (הושע יא): "כי אל אנכי ולא איש".

אמר רבי אהבה בר זעירא: כתיב (איכה ב): "עשה ה' אשר זמם". כמה שכתוב בתורתו, (ויקרא כו): "ויספתי ליסרה", כן עשה?! ח"ו חס וחלילה, חס ושלום, אלא, "בצע אמרתו". מה בצע אמרתו? פשרה פשר. ר' יעקב דכפר חנין אמר: בזע פורפירה.

רבי ברכיה מייתי לה מן הדא (ויקרא כו): "והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית".

תני ר' חייא: נקם בברית ונקם שאינו בברית.
איזה נקם שאינו בברית?
ר' עזריה ור' אחא, בשם ר' יוחנן אמר: זה סימוי עינים, שסימו את עיני מלך יהודה, שנאמר (יחזקאל יז): "כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה"
אם לא אלתי - זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר.
ובריתי אשר הפר - זה בריתי של הר סיני.
"ונתתיו בראשו" ושאר כל הגוף לא לקה?!
ר' שמואל בר נחמן, בשם ר' יונתן: זה סימוי עינים, שהוא תלוי בראש.
וכיון שגלו לבבל, אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג): "נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו'. והן לא ידיע להוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין".
אמר להון הקב"ה (זכריה ט): "גם אַתְּ בדם בריתך", נזכרתי אותו הדם שבסיני, לפיכך "שלחתי אסיריך מבור אין מים בו".

אמר רבי פנחס: אין כאן עוד (תהלים עט ג): "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים".

"והוא עד" - אלו ישראל (ישעיהו מג): "ואתם עדי נאום ה', ואני אל",

"או ראה" - (דברים ד לה): "אתה הראת לדעת".

"או ידע" - (דברים ד לט): "וידעת היום"

"אם לא יגיד ונשא עונו" - אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם, הרי אני פורע מכם.

אימתי?
(ישעיהו ח): "וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות".

<< · ויקרא רבה · ו · ו


ו. [עריכה]

אמר רבי סימון: בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: (ישעיהו ח יט): "וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר".

אמר רבי יוחנן: כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו - נביא ובן נביא. וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו - הוא נביא ואביו אינו נביא.
ר'י אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא מייתי לה מן הדא (עזרא ה א): "והתנבא זכריה בר עדוא נְבִיַּאיָּא" - שהיה נביא בן נביא.
ורבנן אמרין: בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז): "לא נביא אנכי ולא בן נביא", מה זה נביא, והוא אומר: לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא והוא אומר: ולא בן נביא אנכי.
כתוב אחד אומר: ישעיה בן אמוץ הנביא, וכתוב אחד אומר: ישעיה הנביא בן אמוץ, שהיה נביא בן נביא.

"הלא עם אל אלהיו ידרוש" - כל אומה ולשון תסגוד לאלהיה. "המצפצפים" - אלו המציינין. "והמהגין" אלו המנהמין. "הלא עם אל אלהיו ידרוש" - כל אומה ולשון תזכור לאלהיה,

"בעד החיים אל המתים" - אמר רבי לוי:

משל לאחד, שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות.
פקח אחד שראה אותו אמר לו: בנך שאיבדת חי או מת?
א"ל: חי!
א"ל: שוטה שבעולם! דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים, שמא חיים אצל מתים?! בכל מקום חיים עושים צרכי מתים, שמא המתים עושים צרכי חיים?!
כך, אלהינו חי וקיים לעולם, שנאמר (ירמיהו י י): "וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם".
מהו אמת? אמר רבי אבין: שהוא אלהים חיים ומלך עולם.
אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן, שנאמר (תהלים קטו): "פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו".

מתים הן, ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים?!

"לתורה ולתעודה" - התורה מעידה בנו.

"אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר" - ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש:

ר' יוחנן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אמרו לעובדי כוכבים, אשר אין לו שחר כדבר הזה, אינו מזריח לכם אורה.
אמר ר' שמעון בן לקיש: אמר הקב"ה לישראל: אמרו להן לאומות העולם אשר אין לו שחר, אם לעצמו אינו מזריח, כיצד יזריח לאחרים?!
רבי אבא בר כהנא אמר: חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים, שנאמר (שמות י): "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים". אבל תהו ובהו לא שימשו בעולם הזה. והיכן הן עתידין לשמש? בכרך גדול של רומי, שנאמר (ישעיהו לד): "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו".
ורבנן אמרי: אומות העולם, שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיהו ס): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים", אבל ישראל, שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, דכתיב (דברים ה): "כשמעכם את הקול מתוך החשך", עליהם הוא אומר (ישעיהו ס): "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".

<< · ויקרא רבה · ו · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.