מדרש רבה על ויקרא
<< · מדרש רבה על · ויקרא · >>
סדר ויקרא
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
ויקרא רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו
א. [ עריכה ]
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג, כ): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְגוֹ'" במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר (כא): "ברכו ה' כל צבאיו" הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמרו "ברכו ה' כל צבאיו" אבל תחתונים על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר "ברכו ה' מלאכיו" ולא כל מלאכיו.
ד"א נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'" וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן שהנביאי' נקראי' מלאכים ודכוותיה (שופטים ב, א): "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שם יג, ו) "(הנה) איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים" כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (חגי א, יג): "ויאמר חגי מלאך ה' בְּמַלְאֲכוּת ה'" הא ע"כ אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" במה הכתוב מדבר א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום א' לשבת אחת לחודש א' שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק יש לך גבור גדול מזה וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית נאמר כאן "עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" ונאמר להלן (דברים טו, ב): "וזה דבר השמיטה" מה דבר שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
"עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" רבי הונא בשם ר' אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
"לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" א"ר תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
ב. [ עריכה ]
רבי אבהו פתח ( הושע יד, ח): "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ" אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא "יְחַיּוּ דָּגָן" נעשו עיקר כישראל כמה דתימר (זכריה ט, יז): "דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות" "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" כמה דתימר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע תגרש גוים וַתִּטָּעֶהָ"
ד"א "יְחַיּוּ דָּגָן" בתלמוד "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" באגדה "זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח ולמה נקרא שמו לבנון על שם (דברים ב, כה): "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". תני רשב"י למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג הה"ד (ישעיה א, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו" ר' טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ וגו'" ורבנן אמרי על שם (מ"א, ט): "והיו עיני ולבי שם כל הימים":
ג. [ עריכה ]
ר' סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש (דה"א ד, יח): "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי־גְדוֹר וְגוֹ'" "וְאִשְׁתּוֹ היהודיה" זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה ולמה נקרא שמה יהודיה על שם שהעמידה יהודים בעולם. "יָלְדָה אֶת יֶרֶד" זה משה. ר"ח בר פפא ור' סימון ר"ח בר פפא אמר "יֶרֶד" שהוריד את התורה מלמעלה למטה ד"א "יֶרֶד" שהוריד את השכינה מלמעלה למטה א"ר סימון אין לשון "יֶרֶד" אלא לשון מלוכה כמה דתימר (תהלים עב, ח): "וירד מים עד ים" וכתיב (מ"א ה, ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" "אֲבִי־גְדוֹר" ר' הונא בר אחא אמר הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן "חֶבֶר" שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים ד"א "חֶבֶר" שהעביר הפורעניות מלבא בעולם "אֲבִי סוֹכוֹ" שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש רבי לוי אמר לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא סכיא יקותיאל רבי לוי ורבי סימא אמר שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים "אֲבִי זָנוֹחַ" זה משה שהיה אב למזניחים שהזניחום מע"ז הה"ד (שמות לב, כ): "ויזר על פני המים וגו'" "וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה" ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי שנא' "אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה" בַּת יָהּ. "אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מָרֶד" זה כלב ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון חד אמר זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה יבא מורד ויקח את המורדת וחד אמר זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה.
עשר שמות נקראו לו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו הה"ד (שמות ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא" כי טוביה הוא רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (דה"א כד, ו): "וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר וְגוֹ'" "שְׁמַעְיָה" ששמע יה תפלתו "בֶן נְתַנְאֵל" בן שנתנה לו תורה מיד ליד. "הַסּוֹפֵר" שהיה סופרן של ישראל. "הַלֵּוִי" שהיה משבטו של לוי "לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים" לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו "וְצָדוֹק [הַכֹּהֵן]" זה אהרן הכהן "וַאֲחִימֶלֶךְ" שהיה אחיו של מלך "בֶּן אֶבְיָתָר" שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל.
רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו (שמות ד, יד): "הלא אהרן אחיך הלוי" ומשה הרי עשרה אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה (שם ב, י) "ותקרא שמו משה" "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
ד. [ עריכה ]
רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח (תהלים פט, כ): "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ וְגוֹ'" מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון הה"ד (בראשית טו, א): "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר" "לַחֲסִידֶךָ" (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" שהרג ד' מלכים בלילה אחד הה"ד (בראשית יד, טו): "ויחלק עליהם לילה וגו'" א"ר יצחק וכי יש לך אדם רודף הרוגים דכתיב "ויכם וירדפם עד חובה" אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף "הֲרִימוֹתִי בָּחוּר מֵעָם" זה אברהם שהיה בחור מהקב"ה שנאמר (נחמיה ט, ז): "אשר בחרת באברם"
ד"א "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ" מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור הה"ד (ש"ב ז, יז): "ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד" "לַחֲסִידֶךָ" שנא' (תהלים פו, ב): "שמרה נפשי כי חסיד אני" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" ר' אבא בר כהנא אמר י"ג מלחמות עשה דוד ורבנן אמרי י"ח ולא פליגי מ"ד י"ג לצרכיהן של ישראל ומ"ד י"ח חמש לצורך עצמו י"ג לצורכיהן של ישראל "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" זה דוד שנאמר (שם עח, ע) "ויבחר בדוד עבדו וגו'"
ד"א "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן" זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון שנאמר (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו וגו'" "לַחֲסִידֶךָ" שהיה משבטו של לוי שנאמר (דברים לג, ח): "תומך ואורך לאיש חסידך" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים קשה לשנים נוח לד' או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח א' כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לִשְׁמֹעַ" ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" - (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו":
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח קרא (משלי כה, ז): " כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב וְגוֹ'"
ר"ע מתני לה בשם ר"ש בן עזאי רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי מה טעם (תהלים קיג, ה): "המגביהי לשבת המשפילי לראות" אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר (שמות ג, ו): "ויסתר משה פניו וגו'" א"ל הקב"ה (שם ג, י) "לכה ואשלחך אל פרעה וגו'" א"ר אלעזר ה"א בסוף תיבותא לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם בים עמד לו מן הצד אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יד, טז) "ואתה הרם את מטך ובקעהו" לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו בסיני עמד לו מן הצד אמר לו (שם כד, א) "עלה אל ה'" לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה באהל מועד עמד לו מן הצד א"ל הקדוש ברוך הוא עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
רבי תנחומא פתח (משלי כ, טו): "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דָעַת" בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם וטובה ודעת אין בו מה קנייה יש לו מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית "יֵשׁ זָהָב" הכל הביאו נדבתן למשכן זהב הה"ד (שמות כה, ג): "וזאת התרומה וגו'"
"וְרָב פְּנִינִים" זו נדבתן של נשיאים דכתיב (שם לה, כז) "והנשיאים הביאו וגו'"
"וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דָעַת" לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי א"ל הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
ז. [ עריכה ]
ד"א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" מה כתיב למעלה מהענין פרשת משכן (שמות מ, לב): "כאשר צוה ה' את משה" משל למלך שצוה את עבדו וא"ל בנה לי פלטין על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך לימים נכנס המלך לתוך פלטין על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו "כאשר צוה ה' את משה" אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"::
א"ר שמואל בר נחמן בשם רבי נתן שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן כנגד י"ח חוליות שבשדרה וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע וכנגד י"ח הזכרות (תהלים כט, א) שב"הבו לה' בני אלים" א"ר חייא בר אבא לבד (שמות לח, כג) מ"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" ועד סוף סיפרא.
משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן כך (שם כד, א) "ואל משה אמר עלה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים (זקנים) [מזקני ישראל]" ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרונימון של מדינה למה שהוא עסק בחייה של מדינה כך משה עסוק בטרחות של ישראל אמר להן זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו (ויקרא יא, ט): "את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'" (שם, יג) "ואת אלה תשקצו מן העוף" אלה תשקצו ואלה לא תשקצו (שם, כט) "זה לכם הטמא" זה טמא וזה אינו טמא לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולאדם לא קרא והלא כבר נאמר (בראשית ג, ט): "ויקרא ה' אלהים אל האדם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" ועם נח לא דבר והלא כבר נאמר (שם ח, טו) "וידבר אלהים אל נח" אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולאברהם לא קרא (שם כב, טו) "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו.
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולא כאברהם באברהם כתיב "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר ר' אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר שנאמר (ישעיה מח, טו): "אני אני דברתי אף קראתיו הֲבִיאֹתִיו והצליח דרכו":
י. [ עריכה ]
"מֵאֹהֶל מוֹעֵד" א"ר אלעזר אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באוה"מ משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסי' של מדינה כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד הה"ד (שיר ג, ד): "עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְגוֹ'" - "אֶל בֵּית אִמִּי" זה סיני "אֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה:
אריב"ל אילו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות את מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון הה"ד (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'" א"ר סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לאו"ה הה"ד (שם ד, לג) "כאשר שמעת אתה ויחי" את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים.
תני רבי חייא "מֵאֹהֶל מוֹעֵד" -- מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד:
יב. [ עריכה ]
א"ר יצחק: עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם.
- משהוקם המשכן – נסתלקה מביניהם.
שנאמר: (שיר ג, ד): "אחזתיו ולא ארפנו".
- אמרו לו: הרי בלעם מתנבא?!
- אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא –
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
יג. [ עריכה ]
מה בין נביאי ישראל לנביאי או"ה אומות העולם? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי:
רבי חמא בר חנינא אמר:
- אין הקדוש ברוך הוא נגלה על או"ה אומות העולם אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (במדבר כג, ד): "ויקר אלהים אל בלעם";
- אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן?!
- אין לשון "ויקר" אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג, יא): "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה";
- אבל נביאי ישראל בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה, כמה דתימר (ישעיה ו, ג): "וקרא זה אל זה ואמר".
א"ר אלעאי בר מנחם: כתיב (משלי טו, כט): "רחוק ה' מרשעים", וכתיב "ותפלת צדיקים ישמע":
- "רחוק ה' מרשעים" - אלו נביאי אומות העולם,
- "ותפלת צדיקים ישמע" - אלו נביאי ישראל.
אתה מוצא, שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה, כמה דתימר (ישעיה לט, ג): "מארץ רחוקה באו אלי"; אבל נביאי ישראל, מיד (בראשית לט, ג): "וירא" "וַיִּקְרָא".
א"ר יוסי: אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה, בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב (איוב ד, יג): "בִּשְׂעִפִּים מחזיונות לילה בנפול [תרדמה על אנשים]" (שם, יב) "ואלי דבר יְגֻנָּב וגו'". ר"ח בר פפא ורבנן:
ר"ח ב"פ אמר: משל למלך, שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו; אבל לאחרים אינו עושה כן, אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו.
ורבנן אמרי: משל למלך, שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים; כך:
- אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה, שנאמר:
- (בראשית כ, ג): "ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה"
- (שם לא, כד) "ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה"
- (במדבר כב, כ): "ויבא אלהים אל בלעם לילה"
- אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר:
- (בראשית יח, א): "והוא יֹשֵׁב פתח האהל כְּחֹם היום"
- (שמות ו, כח): "ויהי ביום דבר ה' אל משה"
- (במדבר ג, א): "ואלה תּוֹלְדֹת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וְגוֹ'".
יד. [ עריכה ]
מה בין משה לכל הנביאים?
- רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן:
- ר"י אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים; הה"ד (יחזקאל מג, ג): "וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'". ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר: (במדבר יב, ח): "ומראה ולא בְחִידֹת".
- רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת; הה"ד: (הושע יב, יא): "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה". ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת; הה"ד (במדבר יב, ח): "וּתְמֻנַת ה' יביט".
- רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו. לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים. אבל, לעתיד לבא (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר":
טו. [ עריכה ]
ד"א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה'" מיכן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו תדע לך שכן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר" להלן הוא אומר (שמות ג, ד): "וירא ה' כי סר לראות וגו'" בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור באהל מועד אין כאן הפסקה בסנה משל למה הדבר דומה למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וביד אדם על בנו לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב
ויקרא רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
א. [ עריכה ]
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'"
זש"ה זה שאמר הכתוב (ירמיהו לא, יט): "הַבֵּן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" עשרה נקראו יקרים, ואלו הן: התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת, והסכלות, והעושר, והצדיקים, ומיתתן של חסידים, והחסד, וישראל.
- התורה מנין? שנאמר (משלי ג, טו): "יקרה היא מפנינים".
- הנבואה מנין? (ש"א ג, א): "ודבר ה' היה יקר בימים ההם".
- התבונה מנין? (משלי יז, כז): "יקר רוח איש תבונה".
- הדעת מנין (שם כ, טו) "וכלי יקר שפתי דעת".
- הסכלות מנין? (קהלת י, א): "יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט".
- העושר מנין? (משלי יב, כז): "והון אדם יקר חרוץ".
- צדיקים מנין? (תהלים קלט, יז): "ולי מה יקרו רעיך אל".
- מיתתן של חסידים מנין? (שם קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".
- החסד מנין? (שם לו, ח) "מה יקר חסדך אלהים".
- ישראל מנין? "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם". ביוקר ישראל עומדים לי!
- בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא - יוצא מהן מאה, מאה למשנה - יוצאין מהן עשרה, עשרה לתלמוד - יוצא מהן אחד, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (קהלת ז, כח): "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה אברהם, "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - זו שרה.
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה עמרם, "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - זו יוכבד.
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה משה, "וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - אלו נשי דור המדבר. ר' אומר: נשי דור המדבר כשירות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן - מיד נעלו דלתותיהן.
- אמר הקב"ה: ישראל ביוקר עומדין לי! רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק:
- רבי אבא בר כהנא אמר: אילו ביקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל אבנים טובות ומרגליות - לא הייתי נותן לו?!
- אמר ר' יצחק והלא בדמים נטלן, משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב, אין לו דמים; הוי, ביוקר ישראל עומדים לי!
(ירמיהו לא, יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי" בכל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם, לא בעוה"ז ולא לעולם הבא:
- בכהנים כתיב (שמות מ, טו): "וכהנו לי";
- בלוים כתיב (במדבר ח, יד): "והיו לי הלוים";
- בישראל כתיב (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל";
- בתרומה כתיב (שמות כה, ב): "ויקחו לי";
- בבכורות כתיב (במדבר ג, יג): "כי לי כל בכור";
- בסנהדרין כתיב (שם יא, טז) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל";
- בארץ ישראל (שמות יט, ה): "כי לי כל הארץ";
- בירושלים (מ"א יא, לו): "העיר אשר בחרתי לי";
- במלכות בית דוד (ש"א טז, א): "כי ראיתי בבניו לי מלך";
- במקדש (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש";
- במזבח (שם כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי";
- בקרבנות (במדבר כח, ב): "תשמרו להקריב לי";
- בשמן המשחה (שמות ל, לא): "שמן משחת קדש יהיה זה לי";
-- הא בכל מקום שנאמר "לי", אינו זז לא לעוה"ז ולא לעוה"ב:
ג. [ עריכה ]
"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם"
ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני; ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס.
א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך (ש"א א, א): "בֶּן תֹּחוּ בֶּן צוּף אֶפְרָתִי" (שם יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה"
"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים" איזהו ילד שעשועים? בן שתים בן שלש שנים. ר' אחא בשם ר' לוי ב"ר סיסי בן ד' בן ה' שנים
"כִּי מִדֵּי דַּבְּרִי בוֹ" א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו א"ר יהודה ב"ר סימון אפי' בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו כי מדי דברי בו כי בודאי דיבורי בו:
ד. [ עריכה ]
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן משל למלך שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו אמר לו עבדו אדוני המלך מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זה אמר לו שאני מדביקו לגופי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל (במדבר כח, ב): "צו את בני ישראל" "דבר אל בני ישראל" (שמות לג, ה): "אמור אל בני ישראל" אמר לו שהן דבוקין לי הדא הוא דכתיב (ירמיה יג, יא): "כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש [כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל]" אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו אמר לו אדוני המלך מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה א"ל שאותו לבשתי ביום מלכותי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל "צו את בני ישראל" "אמור אל בני ישראל" א"ל הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד" א"ר ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה אמר לו אדוני המלך מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל אמר לו שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו (שם כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" אמר רבי יודן בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד שנאמר (במדבר ח, יט): "ואתנה את הלוים נתונים וגו'":
ה. [ עריכה ]
אמר ר"ש בן יוחאי משל למלך שהיה לו בן יחידי בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו אכל בני או שתה בני אזל לבית הספר אתא מבית הספר כך בכל יום ויום היה הקב"ה מצוה את משה ואומר לו (שמות לג, ה): "אמור אל בני ישראל" (במדבר כח, ב): "צו את בני ישראל" אמר רבי יהודה בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך ועבר אחד עליו אמר לו מה אתה עושה אמר לו אני עושה עטרה למלך אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע זמרגדין קבע מרגליות קבע למה שעתיד לינתן בראשו של מלך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן פאר למה שאני עתיד להתפאר בהם שנאמר (ישעיה מט, ג): "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר":
ו. [ עריכה ]
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף הכתובים חלקו כבוד לישראל כמה דתימא "אדם כי יקריב מכם" אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי ראה מה כתוב אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן אלא (שם יג, ב) "כי יהיה בעור בשרו" רבי שמואל בר נחמן אמר תרתין שטין (דברים טו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון" כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי (שם, יא) "כי לא יחדל אביון" מקרבכם אין כתיב כאן אלא "מקרב הארץ" רבי שמואל בר נחמן אמר שיטה אחרת ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן אלא (שם כז, יג) "ואלה יעמדו על הקללה" אבל בברכה כתוב (שם, יב) "אלה יעמדו לברך את העם" רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי בשם ר' אלעאי אמרו ולא עוד אלא שכשהפורענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה שנאמר "ואלה יעמדו על הקללה":
ז. [ עריכה ]
א"ר ברכיה א"ל הקב"ה לאדם זה "אדם" יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים ואם עשית כן (תהלים סט, לב): "ותיטב לה' משור פר":
ח. [ עריכה ]
ד"א "אדם" זה לשון חבה ולשון אחוה ולשון ריעות אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בן אדם בן אנשים כשרים בן צדיקים בן גומלי חסדים בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו ד"א בן אדם למה"ד למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה אמר לו בן פלוני בא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך כלום פיחת כבודי ושכונתי אף על פי שאמך עומדת מבחוץ כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר (יחזקאל א, א): "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש" (שם, ב) "היה היה דבר ה'" זו שיטה ראשונה ובשניה הוא אומר (שם, ד) "והנה רוח סערה באה מן הצפון" מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם שנאמר (שם מג, יא) "ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו" שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדוש קדוש קדוש משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואין צ"ל ע' לשון שבארץ מפני מה אתם עושים דברים המכוערים דברים שאינן ראוין מכעיסים אתכם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם שנאמר (שם כ, יד) "ואעש למען שמי לבלתי החל וגו'":
"אדם כי יקריב מכם" למה לא נאמר איש כמ"ש להלן (שמות יב, ג): "דבר אל כל עדת בני ישראל (איש כי יקריב) [ויקחו להם איש שה וגו']" אף כאן יאמר הכתוב ויקחו לכם איש בקר או צאן למה נאמר אדם להביא את הגר.
"מכם" פרט לגוי שהוא מביא עולה אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם גוי שהביא עולתו ממדינת הים אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו ואם לאו קריבין משל צבור ותנאי ב"ד הוא כהן גדול שמת מנחתו קריבה משל צבור ר' יהודה אומר משל יורשים ושלימה היתה קריבה על המלח ועל העצים אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור
"מן הבהמה מן הבקר וגו'" אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא:
י. [ עריכה ]
"מן הבקר ומן הצאן" ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים סט, לב): "ותיטב לה' משור פר" נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח, כ): "ויבן נח מזבח לה'" אברהם קיים את התורה כולה שנאמר (שם כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם וגו'" שהוא עשה קרבן והקריב איל יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו'" יהודה קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לח, ח) "בא אל אשת אחיך וגו'" יוסף קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך וגו' לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד" עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם הוא אומר (תהלים קיט, א): "אשרי תמימי דרך וגו'" ואמר (דברים לב,): "הצור תמים פעלו" ואמר (תהלים יח,): "האל תמים דרכו":
יא. [ עריכה ]
"ושחט את בן הבקר וגו'" ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה' אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא ב' כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק שנאמר צפונה לפני ה' ד"א צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה שנאמר (שיר השירים ז, יד): "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" אברהם יצחק ויעקב "ישנים" עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים "חדשים" שנאמר "חדשים גם ישנים" חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו חדשים ועליהם הוא אומר "חדשים גם ישנים":
יב. [ עריכה ]
בשור הוא אומר "וכרעיו ירחץ במים והקטיר" ובאיל הוא אומר (ויקרא א, יג): "והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב" מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב איל אין חסר שתי וערב אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל והקרבה לאיל מן השור אמר להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד אמרו לו אמור אמר להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח לזה עולה ולזה עולה לזה חטאת ולזה חטאת (לזה אשם ולזה אשם) לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינן ראויים אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ג
ויקרא רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז
א. [ עריכה ]
"ונפש כי תקריב מנחה"
ר' יצחק פתח "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח"-- טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר הילכן.
טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר מכילאן.
טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר אולפן.
טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן ממי שהולך ולוה בריבית. במתלא אמרין: דיוזיף בריביתיה מאבד דיליה ודלא דיליה; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי פרגמטיוטא.
טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים. במתלא אמרין: גייפא בחזורין ומפלגא לבישא; אלא "ורעות רוח"- רעותיה דמתקרי בר מצוותא.
טוב מי שיש לו גינה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה ממי שהוא נוטל גנות של אחרים במחצה. במתלא אמרין: דאגר גינה אכל צפרין; דאגר גינין צפרין אכלין ליה!"; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דאתקרי מרי אסיאן.
אמר ר' ברכיה, טובה דריסה אחת שדרס הקדוש ברוך הוא במצרים, כמה דתימא "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה", ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן. למה? שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה.
אמר ר' חייא בר אבא "טוב מלא כף נחת"-- זה יום השבת; "ממלא חפנים עמל"-- אלו ששת ימי המעשה; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה למעבד עיבידתיה בהון. תדע לך שכן, שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר "בשובה ונחת תושעון".
אמר ר' יעקב בר קורשוי "טוב מלא כף נחת"-- זה העולם הבא; "ממלא חפנים עמל"-- זה העולם הזה; אלא "ורעות רוח"-- רעותא דרשיעא למעבד עבידתהון בעלמא הדין מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי כדתנן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
ר' יצחק פתר קרייא בשבט ראובן ובשבט גד בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה, כמה נטע יש בה. אמרו "טוב מלא כף נחת"-- בארץ הזאת, "ממלא חפנים עמל"-- בעבר הירדן. חזרו ואמרו "לאו אנן בחרינן לן" ההוא דאמר "יותן את הארץ הזאת לעבדיך", הוי "ורעות רוח"-- רעותיהון הוות.
דבר אחר: "טוב מלא כף נחת"-- זה קומץ מנחת נדבה של עני, "ממלא חפנים עמל ורעות רוח"-- זה קטרת סמים דקה של צבור; שזה טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה.
ב. [ עריכה ]
"ונפש כי תקריב מנחה לה'"
(תהלים כב, כד): "יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל"
"יראי ה' "-- אמר ר' יהושע בן לוי אלו יראי שמים. רבי ישמעאל בר נחמן אמר אלו גרי צדק.
רבי חזקיה ורבי אבהו בשם ר"א אמרי, אם באין הן גרי צדק לעולם הבא, אנטונינוס בא בראש כולן.
ומה תלמוד לומר "כל זרע יעקב כבדוהו"? אלו אחד עשר שבטים. אם כן למה נאמר "כל זרע ישראל"? אמר ר' בנימין בר לוי זה שבט בנימין שבא באחרונה.
כתיב: "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני"-- בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין --אחד עני ואחד עשיר-- אצל מי הדיין הופך את פניו? לא אצל העשיר?! ברם הכא-- "ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע".
ר' חגי גזר תעניתא. נחית מטרא. אמר לאו משום דאנא כדאי אלא משום דכתיב "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני".
וכשם שלא בזה את תפלתו, כך לא בזה את קרבנו שנאמר "נפש כי תקריב..."
(ישעיהו נה, ז): "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ"
אמר רבי ביבי בר אביא, כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים? צריך לומר "מודה אני כל רע שעשיתי לפניך. בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי. הה"ד "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וגומר".
"וירחמהו"-- ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא:
- ר' יצחק אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה.
- ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה.
"וישב אל ה' וירחמהו"-- רבנן ור' שמעון בן יוחאי:
- רבנן אמרי כל הכפרות הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ע"ה חוץ מעשירית האיפה.
- ור' שמעון בר יוחאי אומר אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו. נאמר כאן "אלה" ונאמר להלן "אלה": מה "אלה" האמור כאן-- עשירית האיפה, אף "אלה" האמור להלן-- עשירית האיפה.
"ואל אלקינו כי ירבה לסלוח": ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא, אף הקב"ה וויתר לנו סליחה אחת משלו. ואיזו? זו עשירית האיפה.
"נפש כי תקריב קרבן"-- מה כתיב למעלה מן הענין? "והסיר את מראתו בנצתה"; אמר ר' תנחומא בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסין. אמר הקב"ה הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין, אל יקרב לגבי המזבח! לכך נאמר "והסיר את מראתו". אבל בהמה גדילה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד -- לא מן הגזלות ולא מן החמסין-- לפיכך היא מקריבה כולה, לכך נאמר "והקריב הכהן את הכל המזבחה".
לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה: מפומא לוושטא, מוושטא לאיסטומכא, מאיסטומכא להמסיסא, מהמסיסא לבית כסיא, מבית כסיא לכרסא, מכרסא לבי מעיה, מבי מעיה לכרוכת קטינא, ומכרוכת קטינא לכרוכת עוביא, ומכרוכת עוביא לסניא דיבי, ומסניא דיבי לפטטרכה, ומפטטרכא לברא. בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה!
"ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל"
אמר ר' יוחנן, ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת "והקטיר הכהן את הכל המזבחה"?! וכל כך למה? אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.
אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות. שלח ואמר לכהן גדול "אל יקריב אדם היום חוץ ממני". בא עני אחד ובידו שתי תורים. אמר לכהן "הקרב את אלו". אמר לו "המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום". אמר לו "אדוני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים. אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי." נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך. שלח ואמר לכהן גדול "לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום?!". אמר לו אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שתי תורים. אמר לי "הקרב אלי את אלו". אמרתי לו "המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום". אמר "ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים. אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי". לא היה לי להקריבן?! אמר לו "יפה עשית כל מה שעשית".
מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך. בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה, וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן. נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך!
מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר "ראו מה הן מקריבות! מה בזה לאכול!? מה בזה להקריב!?" נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה! כאילו נפשה הקריבה!
והרי דברים קל וחמר: ומה אם מי שאינו מקריב נפש, כתיב בו 'נפש'; מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה כאילו נפשו הקריב!
"והביאה אל בני אהרן" (ויקרא ב) תני ר' חייא: ואפילו רבות. אמר רבי יוחנן (משלי יד): "ברב עם הדרת מלך".
"וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה"-- "מסלתה", ולא כל סולתה; "משמנה", ולא כל שמנה. הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר. אמר אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה! והכל מפייסין אותו ואומרים לו ומה אם זה --שלא נצטער אלא שני פסיעות בין האולם למזבח-- זכה לאכול, אתה --שנצטערת כל הצער הזה-- עאכ"ו! ולא עוד אלא "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו".
רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר, אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו". מה פתח עלה? (תהלים יז): "ממתים ידך ה' ממתים מחלד"
- "ממתים ידך ה' "-- מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה'! ואיזה? זה שבטו של לוי;
- "ממתים מחלד"-- אלו שלא נטלו חלק בארץ;
- "חלקם בחיים"-- אלו קדשי מקדש;
- "וצפונך תמלא בטנם"-- אלו קדשי הגבול;
- "ישבעו בנים"-- "כל זכר בבני אהרן יאכלנה";
- "והניחו יתרם לעולליהם"-- "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו".
אהרן זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר (מלאכי ב) "בריתי היתה אתו החיים והשלום"-- שהיה רודף שלום בישראל.
(שם) "ואתנם לו מורא ויראני"-- שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע.
מה ת"ל "מפני שמי נחת"? אמרו, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו ואמר אוי לי, שמא מעלתי בשמן המשחה! השיבה רוח הקודש ואומר לו (תהלים קלג) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש...כטל חרמון שיורד..."-- מה הטל אין בו מעילה, אף השמן אין בו מעילה.
"כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן"-- וכי שני זקנים היו לאהרן?! ואת אמרת "הזקן זקן"?! אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן, היה שמח כאילו על זקנו ירד.
- "תורת אמת היתה בפיהו"(מלאכי ב)-- שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור.
- "בשלום ובמישור הלך אתי"-- שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אבינו אברהם.
- "ורבים השיב מעון"-- שהשיב פושעים לתלמוד תורה. וכן הוא אומר (שיר א) "מישרים אהבוך".
- מה כתיב בו בסוף? (מלאכי ב) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו..."
שתי מנחות הן: אם מנחה על המחבת - ומנחה מרחשת. ובשתיהן הוא אומר והבאת את המנחה. מה בין מחבת למרחשת? שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה
ואמרו חכמים במשנה: מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין; מחבת צפה מעשיה קשין
כדי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין, ואביא מנחה על מחבת ואהיה אהוב לפני המקום. אמר לו הקב"ה בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה? שאין שמן אלא תורה ואין שמן אלא מעשים טובים! וכן הוא אומר (שיר א) לריח שמניך טובים שמן וגו' שכרנו שבאנו ללמוד תורה שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי, ואין קולו נשמע לכך נאמר שמן תורק שמך על כן וגו'
ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה והשכל מגיעים לגופה של תורתך - היו אוהבים אותך אהבה גמורה, בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם. לכך נאמר עלמות אהבוך
קרא אדם ולא שנה - עדיין בחוץ עומד. שנה ולא קרא - עדיין בחוץ עומד. קרא ושנה ולא שימש עדיין ת"ח - דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי. אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש ת"ח - אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם. לכך נאמר על כן עלמות אהבוך
מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין, כיצד? יש בו באדם תורה - יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא. אמר לו הקב"ה ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם, אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה. עליו הכתוב אומר (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה' ואומר (שם קב) תפלה לעני כי יעטוף ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן:
הדפים עדיין לא נכתבו.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ד
ויקרא רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח
נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה', זה שאמר הכתוב (קהלת ג, טז): ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו', רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל, שמה הרשע, שמה (ירמיה לט, ג): ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה, במתלא אמר הן די תליא מרי זייניה, כולבא רעיא תלא קולתיה. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, במקום שכתוב בה (ישעיה א, כא): צדק ילין בה, עתה עבידין קטולין, שם הרגו את זכריה ואת אוריה. רבי יהושע אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל, דכתיב (שמות לב, כז): עברו ושובו משער לשער, שמה הרשע, שם (שמות לב, לה): ויגף ה' את העם, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וקראתים אלהות, שנאמר (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם, שמה הרשע, שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו.
דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בדור המבול, מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשית בהם מדת הדין בדור המבול, כדתנן (גמרא סנהדרין קז-ב): דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינן עומדין בדין, שמה הרשע, שם (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים, דכתיב (איוב כא, ט): בתיהם שלום מפחד. שמה הרשע (איוב כא, יד): ויאמרו לאל סור ממנו.
דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בסדומיים, מקום שנעשה מדת הדין בסדומיים, כדתנן אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדים בדין, שמה הרשע, שם (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדום, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וכתבתי בארצם (איוב כח, ה ו): ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו, אמרו כשהיה אחד מהן הולך אצל הגנן ואמר לו תן לי באיסר ירק, כשהוא נותן משכשכו ומוצא בעפרו זהב, לקים מה שנאמר: ועפרת זהב לו. שמה הרשע, שם אמרו נעמד ונשכח תורת הרגל מבינותינו, (יחזקאל טז, מט): ויד עני ואביון לא החזיקה, רבי יהודה בר סימון פתר קריא בשטים, מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין בשטים, דכתיב (במדבר כה, ד): קח את כל ראשי העם, שמה הרשע, שם (במדבר כה, ט): ויהיו המתים במגפה, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה, דכתיב (דברים כג, ו): ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, שמה הרשע (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים. רבי לוי ורבי יצחק אמרו שני דברים בימין ושני דברים ביד, שני דברים בימין, תורה וצדקה, תורה מנין (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. צדקה מנין, דכתיב (תהלים מח, יא): צדק מלאה ימינך. שני דברים ביד, נפש ומשפט, נפש, שנאמר (איוב יב, י): אשר בידו נפש כל חי. משפט, דכתיב (דברים לב, מא): ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום משפט, ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת, אמר רבי יצחק אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש אני כתבתי עליך (דברים יב, כג): רק חזק לבלתי אכל הדם וגו', ואת יוצאת וחוטאת, נפש כי תחטא בשגגה.
דבר אחר, נפש כי תחטא וגו', זה שאמר הכתוב (קהלת ו, ז): כל עמל אדם לפיהו.
אמר רבי שמואל בר אמי מה שסגל אדם מצוות ומעשים טובים, אינו מספיק להבל היוצא מפיו. (קהלת ו, ז): וגם הנפש לא תמלא, רבי ברכיה ורבי קרציפא בשם רבי יוחנן אמרין כפיטורין היוצאין מן הושט, ורבי חנינא אמר כצפורין היוצא מן הושט, שמואל אמר כסילן רטב והפוך היוצא מן הושט.
אמר רבי שמואל בר יצחק כל מה שסגל אדם מצוות ומעשים טובים, לפיו, ולא לפי בנו ולא לפי בתו. ורבנן אמרי לפיהו ולא לריח רע, לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגעה לעצמה יגעה, לפיכך אינה שבעה למצוות ומעשים טובים.
אמר רבי לוי משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו, למה לפי שהיא בת מלכים, כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו, למה שהיא מלמעלה. שלשה כפויי טובה הן: הארץ, והאשה, והנפש. הארץ, שנאמר (משלי ל, טז): ארץ לא שבעה מים. האשה מנין (משלי ל, כ): אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. הנפש מנין (קהלת ו, ז): גם הנפש לא תמלא. שלשה נוטלין בשופע ונותנין בשופע: הארץ, והים, והמלכות.
אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ששה פעמים כתיב כאן נפש, כנגד ששת ימי בראשית, אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש, כל מה שבראתי בששת ימי בראשית לא בראתי אלא בזכותך ואת יוצאת וחוטאת, נפש כי תחטא.
דבר אחר, נפש כי תחטא (משלי יט, ב): גם בלא דעת נפש לא טוב, אמר רבינא בר אבינא משל לאורח שהיה רגיל לבוא עם הנץ החמה, ושכח ושמש מטתו קדם הנץ החמה בלא ידע בלא טוב, ואלו ידע ושמש על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא (משלי יט, ב): ואץ ברגלים חוטא, רבי יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב, משל לאחד שהיו לפניו שתי חניות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ושכח ולקח מזו שמוכרת בשר נבלה בלא ידע בלא טוב, אלו ידע ולקח על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא. רבי יוחנן פתר קרא לענין שבת, היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות, ושכח והלך בזה שהיה מלא קוצים וצרורות, בלא ידע בלא טוב, על אחת כמה וכמה אם ידע והלך, ואץ ברגלים חוטא.
דבר אחר, גם בלא דעת נפש, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר בחטאות ובאשמות אסורות, בנדרים ובנדבות מתר. רבי שמעון בן לקיש אמר אף בנדרים ונדבות אסור.
דבר אחר, גם בלא דעת, אלו שגגות. ואץ ברגלים חוטא, אלו הזדונות, תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת, נפש כי תחטא בשגגה.
ד. [ עריכה ]
עשרה דברים משמשין את הנפש, הושט למזון, והקנה לקול, והכבד לחמה, והראה לשתיה, המסס לטחן, והטחול לשחק, והקבה לשנה, והמרה לקנאה, והכליות מחשבות, והלב גומר, והנפש למעלה מכלם. אמר הקדוש ברוך הוא אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת.
ה. [ עריכה ]
דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא וגו', תני רבי ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות, והושיב בו המלך שומרים, אחד חגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו, לימים אמר חגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס, אמר לו סומא הבא ונאכל, אמר לו חגר וכי יכולני להלך, אמר סומא וכי רואה אני, רכב חגר על גבי סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס אמר להן היכן הם הבכורות הנאות, אמר לו סומא אדוני המלך וכי רואה אני, אמר לו חגר אדוני המלך וכי יכול אני להלוך, אותו המלך שהיה פקח מה עשה להן, הרכיב חגר על גבי סומא והתחילו מהלכין, אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש מפני מה חטאת לפני, אמרה לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך. אומר לגוף מפני מה חטאת לפני, אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהשלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך. מה הקדוש ברוך הוא עושה להן מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר (תהלים נ, ד): יקרא אל השמים מעל וגו', יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף, לדין עמו. תני רבי חיא משל לכהן שהיה לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל, ומסר להן עסה של תרומה וטמאוה, אמר להן מי טמא את העסה, זו אומרת זו טמאתו וזו אומרת זו טמאתו, מה עשה הכהן הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת, אמרה לו אדני כהן מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי, והלוא לשנינו מסרתה כאחת. אמר לה זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך, לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך. כך לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין, מה הקדוש ברוך הוא עושה מניח הגוף ומדיין עם הנשמה, והיא אומרת לפניו רבון העולמים שנינו כאחת חטאנו, מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי, אמר לה הגוף מן התחתונים הוא ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך.
תני חזקיה (ירמיה נ, יז): שה פזורה ישראל, נמשלו ישראל לשה, מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכלן מרגישין, (במדבר טז, כב): האיש אחד יחטא, תני רבי שמעון בר יוחאי, משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה, אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח, אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה. כך אמר איוב (איוב יט, ד): ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חבריו (איוב לד, לז): כי יסיף על חטאתו פשע בינינו ישפוק, אתה מספיק בינינו את עונותיך.
אמר רבי אלעשא: גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה: כתיב בתורתכם (שמות כג, ב): אחרי רבים להטת; אנו מרבים מכם- מפני מה אין אתם משווין עמנו בעבודה זרה? אמר לו: יש לך בנים? אמר לו: הזכרתני צרתי! אמר לו: למה? אמר לו: הרבה בנים יש לי; בשעה שהן יושבין על שולחני- זה מברך לאלוהי פלוני וזה מברך לאלוהי פלוני, ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו. אמר לו: ומשווה אתה עמהן? אמר לו: לא. אמר לו: עד שאתה משוה אותנו- לך השוה את בניך. נדחף והלך לו.
כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחית בקנה רצוץ; לנו - מה אתה משיב? אמר להם: בעשיו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב (בראשית לו, ו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו, וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש אחת, דכתיב (שמות א, ה): ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש; אלא - עשו, שהוא עובד לאלהות הרבה - כתיב ביה נפשות הרבה; אבל יעקב, שהוא עובד לאלוה אחד - כתיב בו נפש אחת: "ויהי כל נפש וגו'".
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי.
רבי יוחנן אמר: חמישה פעמים אמר דוד "ברכי נפשי את ה'" – כנגד חמישה ספרי תורה.
רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד חמישה עולמות שאדם רואה:
- (תהלים קג, א): "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו" – בשעה שהוא נתון במעי אמו.
- "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" – בשעה שהוא יוצא ממעי אמו. אמר לה: לא תנשיי גמוליי טביה דגמלית עמך. (תהלים קג, כב): "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקמות ממשלתו".
- "ברכי נפשי את ה'" – בשעה שעומד על קומי שלו ויוצא לפרגמטיא.
- (שם קד, א): "ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד" – בשעת פטירתו של אדם מן העולם.
- ואחת לעתיד לבוא: (תהלים קד, לה): "יתמו חטאים מן הארץ וגו' ברכי נפשי את ה' הללויה".
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן אמר: מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם "הללויה", עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: "יתמו חטאים מן הארץ וגו'".
וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו לקדוש ברוך הוא? אלא אמר:
- הנפש הזו ממלא את הגוף, והקדוש ברוך הוא ממלא את עולמו, שנאמר (ירמיה כג, כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ [אֲנִי מָלֵא]" – תבוא הנפש שהיא ממלאה את הגוף, ותשבח לקדוש ברוך הוא שהוא ממלא את כל העולם.
- הנפש הזאת סובלת את הגוף, והקדוש ברוך הוא סובל את עולמו, שנאמר (ישעיה מו, ד): "אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל" – תבוא הנפש שסובלת את הגוף, ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא סובל את עולמו.
- הנפש מבלה את הגוף והקדוש ברוך הוא מבלה את עולמו – תבוא הנפש שהיא מבלה את הגוף, ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא מבלה את עולמו, שנאמר (תהלים קב, כז): "הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ".
- הנפש הזאת יחידה בגוף והקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו – תבוא הנפש שהיא יחידה בגוף ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו, שנאמר (דברים ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד".
- הנפש הזאת איננה אוכלת בגוף, והקדוש ברוך הוא אין לפניו אכילה – תבוא הנפש שאינה אוכלת בגוף, ותקלס להקב"ה שאין לפניו אכילה, שנאמר (תהלים נ, יג): "האוכל בשר אבירים...".
- הנפש הזו רואה ואינה נראה, והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה – תבוא הנפש שהיא רואה ואינה נראה, ותקלס להקב"ה שהוא רואה ואינו נראה, שנאמר (זכריה ד, י): "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ".
- הנפש הזו טהורה בגוף, והקדוש ברוך הוא טהור בעולמו – תבוא הנפש שהיא טהורה בגוף, ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא טהור בעולמו, שנאמר (חבקוק א, יג): "טהור עינים מראות ברע".
- הנפש הזאת אינה ישינה בגוף, והקדוש ברוך הוא אין לפניו שינה – תבוא הנפש שאינה ישינה בגוף, ותקלס להקב"ה שאין לפניו שינה, שנאמר (תהלים קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן".
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ה
ויקרא רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת, זה שאמר הכתוב (איוב לד, כט): והוא ישקט ומי ירשע וגו'.
דרש רבי מאיר והוא ישקט מעולמו, ויסתר פנים מעולמו, כדין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ, כך אמרו דור המבול (איוב כב, יד): עבים סתר לו וגו'. אמרו לו דיך מאיר אלא והוא ישקט ומי ירשע, נתן שלוה לדור המבול, ומי בא וחיבן, ומה שלוה נתן להם (איוב כא, ח): זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם, רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשה מהן מתעברת ויולדת, נאמר כאן נכון, ונאמר להלן (שמות יט, טו): היו נכנים לשלשת ימים, מה נכון האמור להלן שלשה ימים, אף נכון האמור כאן לשלשה ימים. ורבנן אמרי ליום אחד היתה אשה מתעברת ויולדת, נאמר כאן נכון, ונאמר להלן נכון (שמות לד, ב): והיה נכון לבקר, מה נכון האמור להלן יום אחד, אף נכון האמור כאן יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם.
(איוב כא, יא): ישלחו כצאן עויליהם, ינוקיהון. אמר רבי לוי בערביא קורין לינוקא עוילא. (איוב): וילדיהם ירקדון, כאלין שדיא, כמה דתימא (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, הא כיצד, כיון שהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה לך והבא לי צור ואני חותכת את שורך, וכשהיתה יולדת בלילה היתה אומרת לבנה לך והדלק לי את הנר ואני חותכת את שורך. עובדא הוה בחד אתתא דילידת בלילה ואמרה לברה אזיל ואדליק לי בוצינא ואנא קטע שורך, אזל למדלק בוצינא ופגע ליה שדא שריהון דרוחתא, עם דמתעסקין דין עם דין קרא תרנגולא, אמר ליה אזיל גלוג לאמך ואמר לה אלולי דקרא תרנגולא הוינא קטיל בך. אמר ליה אזיל גלוג לאמא דאמך דלא קטעת אמי שורי, דאי קטעת אמי שורי הוינא קטיל לך, לקים מה שנאמר (איוב כא, ט): בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין. ולא שבט אלוה עליהם, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהן, הביא עליהן את מי המבול (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום וגו'. (איוב לד, כט): ועל גוי ועל אדם יחד. גוי זה דור המבול, אדם זה נח. יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאדם אחד. יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאמה אחת.
ב. [ עריכה ]
דבר אחר, והוא ישקט ומי ירשע, נתן שלוה לסדומיים מי בא וחיבן, ומה שלוה נתן להם (איוב כח, ה ז): ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט, רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שאונה הדין בר הדיא הוא צופה מאכלו משמונה עשר מיל, וכמה הוא פרוסה, רבי מאיר אומר שני טפחים, רבי יהודה אומר טפח, רבי יוסי אומר שתים ושלש אצבעות, כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילניא. מקום ספיר, כשהיה אחד מהן הולך אצל הגנן ונותן לו ירק באסר, היה מוצא בעפרו זהב, כדכתיב (איוב כח, ז): ועפרת זהב לו, כיון שאמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו (איוב לד, כט): ויסתר פנים ומי ישורנו, שהסתיר פניו מהם. מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהם, המטיר עליהן גפרית ואש (בראשית יט, כט): וה' המטיר על סדם וגו'.
דבר אחר, והוא ישקט, נתן שלוה לעשרת שבטים, מי בא וחיבן. מה שלוה נתן להם (עמוס ו, א): הוי השאננים בציון, זה שבט יהודה ובנימין, והבטחים בהר שמרון, אלו העשרה שבטים. נקבי ראשית הגוים, שהן באין משני ראשי הגוים, משם ומעבר, אמות העולם בשעה שהן יושבין בשלום אוכלין ושותין ומשתכרין ומתעסקין בדברי תפלות, מה הן אומרים, מי חכם כבלעם ומי עשיר כהמן ומי גבור כגלית, ואחר כך: יבואו להם בית ישראל, ואומר להם, אחיתפל לא היה חכם, קרח לא היה עשיר, שמשון לא היה גבור. (עמוס ו, ב): עברו כלנה וראו, זו קטיספון. (עמוס ו, ב): ולכו משם חמת רבה, זו חמת של אנטוכיא. (עמוס ו, ב): ורדו גת פלשתים, אלין תלוליא דפלסטיני. (עמוס ו, ב): הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם. (עמוס ו, ג): המנדים ליום רע, ליומא של גלות. (עמוס ו, ג): ותגשון שבת חמס, הגשתם עצמכם לישב אצל החמס, זה עשו, כמה דאת אמר (עובדיה א, י): מחמס אחיך יעקב. (עמוס ו, ד): השכבים על מטות שן, על ערסין דפילי. (עמוס ו, ד): וסרחים על ערשותם, שהן מסריחים מטותיהם בעברות.
דבר אחר, וסרחים על ערשותם, אלו קטיות משפעות שהיה לכל אחד ואחד, כמה דאת אמר (שמות כו, יב): וסרח העדף. (עמוס ו, ד): ואכלים כרים מצאן, כשהיה אחד מהן מבקש לאכל גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושוחטו, וכשהוא מבקש לאכל עגל, היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושוחטו, הדא הוא דכתיב: ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, (עמוס ו, ה): הפרטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות, מה היו אומרים, כלום אמר דוד שירה אלא בנבל, הדא הוא דכתיב (עמוס ו, ה): כדויד חשבו להם. (עמוס ו, ו): השתים במזרקי יין, רב ורבי יוחנן ורבנן, רב אמר קלוריא, רבי יוחנן אמר בכוסות קטנים, ורבנן אמרי כוסות שיש להן זרבוביות. ומהיכן היו שותין את היין, רבי אבהו בשם רבי חנינא אמר מפתוגתא, שהיה יינם מפתה את הגוף לזנות, ורבנן בשם רבי חנינא אמרי מפלוגתא, שעל יינם נתפתו וגלו עשרת השבטים. (עמוס ו, ו): וראשית שמנים ימשחו, רבי יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסטקטון. רבי ינאי אמר זה שמן אנפיקינון, שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף, ואחר כל השבח הזה (עמוס ו, ו): ולא נחלו על שבר יוסף. (עמוס ו, ז): לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים, מהו מרזח סרוחים אמר רבי איבו שלש עשרה דימסיאות היה לכל שבט ושבט ואחד לכלם, וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עברות ומעשים רעים נטלו כלן ולא נשתיר להן אלא זו בלבד, להודיע כמה חטא גורם, לקים מה שנאמר (ירמיה ה, כה): עונותיכם הטו אלה וגו' (איוב לד, כט): ויסתר פנים ומי ישורנו, וכשהסתיר פניו מהן מי אמר לו לא עשית כשורה. ובמה הסתיר פניו מהן, העלה עליהם את סנחריב, שנאמר (ישעיה לו, א): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו וגו', מהו ויתפשם, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר שלשה גזרי דינין נחתמו באותו היום, נתחתם גזר דין של עשרת השבטים לפל ביד סנחריב, ונחתם גזר דינו של סנחריב לפל ביד חזקיה, ונחתם גזר דינו של עזיה שילקה בצרעת. (איוב לד, כט): ועל גוי ועל אדם יחד, גוי זה סנחריב, דכתיב ביה (יואל א, ו): כי גוי עלה על ארצי. אדם, אלו ישראל, דכתיב בהון (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. יחד, זה עזיה המלך שלקה בצרעת, שנאמר (דברי הימים ב כו, כא): ויהי עזיהו המלך מצרע. ולא כדיני בשר ודם דינין של הקדוש ברוך הוא, מלך בשר ודם לצבור נושא פנים וליחיד אינו נושא פנים, ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא ד, ג ד): אם הכהן המשיח, והקריב פר. (ויקרא ד, יג יד): אם כל עדת ישראל ישגו, והקריבו פר בן בקר.
מתן אדם ירחיב לו (משלי יח, טז), מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים, והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן, והוה יהיב פרנסה בעין טובה, פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו, הלך לו אצל אשתו, אמרה לו אשתו מפני מה פניך חולניות, אמר לה רבותי כאן ואיני יודע מה לעשות, אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו לא נשתיר לנו אלא שדה פלוני בלבד, לך מכר חציה ותנה להן, הלך ומכר חציה ונתנה להן, נתפללו עליו ואמרו המקום ימלא חסרונך. לאחר ימים הלך לחרש בחצי שדהו, עם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה, ירד להעלותה והאיר הקדוש ברוך הוא עינו ומצא שם סימה, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. בחזירת רבותינו לשם שאלו עליו ואמרו מה אבא יודן עביד, אמר להון הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעזין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכול למחמי סבר אפויא דאבא יודן. כיון ששמע יצא לקראתן, אמרו ליה מה אבא יודן עביד, אמר להן עשתה תפלתכם פרות ופרי פרות, אמרו לו חייך אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו זה הפסוק: מתן אדם ירחיב לו. רבי שמעון בן לקיש אזל לבצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי, וחס ושלום לא הוה רמאי, אלא דהוה מרמי במצותא, כד הוין פסקין כל עמה, הוה פסיק כל קבל כלהון, נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו. רבי חיא בר אבא עביד פסיקה למתן בבי מדרשא דטבריא, והוה תמן חד בר נש מן בנו דסילכא ופסק חדא ליטרא דדהב, נטלו רבי חיא בר אבא והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו.
אמר רבי אבהו כתיב (דברים יב, יט): השמר לך פן תעזב את הלוי, וכתיב בתריה (דברים יב, כ): כי ירחיב ה' את גבלך, וכי מה ענין זה לזה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא לפי מתנותיך מרחיבין לך. רבי אחא בשם רבי הושעיא עבד מביא פר ורבו מביא פר, העבד קדם לרבו, דתנן תמן (גמרא הוריות יב-ב): פר המשיח ופר העדה עומדים, פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו.
גופא אם הכהן המשיח וגו', זה שבנא, דכתיב ביה (ישעיה כב, טו): לך בא אל הסכן וגו', אמר רבי אלעזר כהן גדול היה, רבי יהודה אומר אמרכל היה. על דעתיה דרבי אלעזר דאמר כהן גדול היה, (ישעיה כב, כא): והלבשתיו כתנתך. על דעתיה דרבי יהודה ברבי דהוה אמר אמרכל היה (ישעיה כב, כא): וממשלתך אתן בידו. תני רבי חיא למה הוא קורא אותו אמרכל, שהיה מר לכל.
אמר רבי ברכיה מן הדא סכנין הוה, ועלה ונתמנה קומיס איספיסריאן בבית המקדש, הוא שהנביא מקנתרו ואומר (ישעיה כב, טז): מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר, אמר לו גלויי בר גלויי איזה כתל בנית כאן, איזה עמוד העמדת כאן, אפלו איזה מסמר קבעת כאן. מכאן אמר רבי אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבר באותו מקום. כי חצבת לך פה קבר, עשאו כמין שובך ונתן קברו עליו. (ישעיה כב, טז): חצבי מרום קברו, רבי שמואל בשם מר עוקבן אמר, ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בארץ ישראל, (ישעיה כב, טז): חקקי בסלע משכן לו. (ישעיה כב, יז): הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר, טלטול אחר טלטול, אמר רבי שמואל בר נחמן כהדין תרנגולא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר, (ישעיה כב, יז): ועטך עטה, שלקה בצרעת, כמה דתימא (ויקרא יג, מה): ועל שפם יעטה. (ישעיה כב, יח): צנוף יצנפך צנפה, גלות בתר גלות. (ישעיה כב, יח): כדור, מה הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ כך הוא, (ישעיה כב, יח): אל ארץ רחבת ידים, זו (עזרא ח, יז): כספיא. (ישעיה כב, יח): שמה תמות ושמה מרכבות כבודך, על דעתיה דרבי אלעזר דהוה אמר כהן גדול היה, שהיה נהנה מן הקרבנות. על דעתיה דרבי יהודה ברבי דהוא אמר אמרכל היה, שהיה נהנה מן ההקדשות. (ישעיה כב, יח): קלון בית אדניך, על דעתיה דרבי אלעזר שהיה כהן גדול, שהיה מבזה את הקרבנות, על דעתיה דרבי יהודה ברבי שאמר אמרכל היה, שהיה מבזה את שני אדוניו, ואיזה זה ישעיהו וחזקיהו. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר מה עשו שבנא ויואח, נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב, מה כתבו בה אנו וכל בני ישראל מבקשים להשלים לך, ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך. והוא שצפה דוד ברוח הקדש ואמר (תהלים יא, ב): כי הנה הרשעים ידרכון קשת, זה שבנא ויואח, (תהלים יא, ב): כוננו חצם על יתר, על מתחי גירא. (תהלים יא, ב): לירות במו אפל לישרי לב, לשני ישרי לב, ואיזה זה ישעיה וחזקיה.
דבר אחר, אם הכהן המשיח יחטא, הכהן משיח מכפר וצריך כפרה. תני רבי חיא הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר, מוטב שיקדים מכפר למתכפר, דתנן (ויקרא טז, יא): וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו.
דבר אחר, אם הכהן המשיח יחטא, וכהן המשיח חוטא, אמר רבי לוי עלובה היא מדינתא דאסיא פודגריס, ודאיקוטטא בחדא עינא, וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות. (ויקרא ד, ג): לאשמת העם, לאש מת העם, משל לשושיטה של דב שהיה אוכל סדורים של דב, אמר המלך הואיל והוא אוכל סדורים של דב תאכלנו הדב. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והוא נהנה מן ההקדשות תאכלנו האש.
אמר רבי איבו מעשה בטבח אחד בצפורי שהיה מאכיל את ישראל נבלות וטרפות, פעם אחת ערב יום הכפורים אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת, התחילו הכלבים מלקקין את דמו, אתון ושיילון לרבי חנינא מהו לאעברא יתיה מן קדמיהון, אמר להון כתיב (שמות כב, ל): ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו, זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבלות וטרפות, ארפון להון מדידהון אינון אכלין. (ויקרא ד, ד): והביא את הפר אל פתח אהל מועד, אמר רבי יצחק משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין נאה, אמר המלך הניחו אותו על פתח פלטין, כל שיצא ונכנס יהא רואה אותו, כך והביא את הפר אל פתח אהל מועד.
ז. [ עריכה ]
וסמכו זקני העדה את ידיהם (ויקרא ד, טו), אמר רבי יצחק אמות העולם אין להם סומכין, שנאמר (יחזקאל ל, ו): ונפלו סמכי מצרים. ישראל יש להן סומכין, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אמות העולם נקראו עדה, שנאמר (איוב טו, לד): כי עדת חנף גלמוד. ישראל נקראו עדה, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אמות העולם נקראו אבירים (תהלים סח, לא): עדת אבירים בעגלי עמים, וישראל נקראו אבירים (ישעיה מו, יב): שמעו אלי אבירי לב. אמות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב, יח): אותה ובנות גוים אדירים, וישראל נקראו אדירים (תהלים טז, ג): ואדירי כל חפצי בם. אמות העולם נקראו חכמים (עובדיה א, ח): והאבדתי חכמים מאדום. ישראל נקראו חכמים (משלי י, יד): חכמים יצפנו דעת. אמות העולם נקראו תמימים (משלי א, יב): ותמימים כיורדי בור. וישראל נקראו תמימים (משלי כח, י): ותמימים ינחלו טוב. אמות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג, מה): ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם. ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס, כא): ועמך כלם צדיקים. אמות העולם נקראו אישים (תהלים קמא, ד): אישים פעלי און. ישראל נקראו אישים (משלי ח, ד): אליכם אישים אקרא. אמות העולם נקראו גבורים (תהלים נב, ג): מה תתהלל ברעה הגבור. וישראל נקראו גבורים (תהלים קג, כ): גברי כח עשי דברו.
תני רבי שמעון מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם.
אמר רבי יודן כאילן כותאי, אילין כותאי חכימין למחסדה, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל תתנון לי, מן דיהבא ליה אמר לה אית בצל בלא פיתא, מן דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא משתי, מתוך כך אכיל ושתי.
אמר רב אחא אית אתתא דחכימא למשאל ואית אתתא דלא חכימא למשאל, אית אתתא דחכימא למשאל, אתיא לגבי מגירתא תרעא פתיחא, מדפקא ליה, אמרה לה שלמא עלך מגרתי, מה את עבידא, מה בעליך עביד, ומה בנייכי עבידין, אמרה לה טב, נעול, מתיבא לה נעול, מה את בעיא, אמרה לה אית ליך מקימה פלונית תתנון לי, אמרה לה אין. דלא חכימא למשאל אזלא לגבי מגירתא תרעא משקיף, פתחה לה אמרה לה אית לך מקימה פלונית, אמרה לה לאו.
אמר רבי חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל, דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה, עביד ליה טב, סרק שעריה, מחוור מניה, אפיה טבין, יהיב חוטרא בידיה, ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא והוא אמר ליה אתי בשלום אריס טב, מה את עביד, והוא אמר ליה טב, ומה ארעא עבידא, תזכי ותשבע מן פירי, מה תורי עבדין, תזכי ותשבע מן שמניהון, מה עזים עבדין, תזכי ותשבע מן גדייהון. אמר ליה מה את בעי, אמר ליה אית לך עשרה דינרין תתנון לי, אמר ליה אם את בעי עשרים סב לך. דלא חכים למשאל, שעריה מקצץ, מניה צואן, אפיה בישין, אזיל לגבי מרי עבידתא משאיל ליה, אמר ליה מה ארעא עבידא, אמר ליה הלואי מעלה מה דאפקינן בגוה, מה תורא עבדין, אמר ליה תשישין, אמר ליה מה את בעי, אית לך עשרה דינרין תתנון לי, אמר ליה זיל קום מה דאית לי גבך.
אמר רבי חוני דוד מאריסא טבא הוה, בתחלה משורר בקלוס ואומר (תהלים יט, ב): השמים מספרים כבוד אל, אמרו ליה השמים שמא את צריך לכלום, (תהלים יט, ב): ומעשה ידיו מגיד הרקיע, אמר ליה שמא את צריך לכלום, מזכיר והולך (תהלים יט, ג): יום ליום יביע אמר וגו', אמר ליה הקדוש ברוך הוא מה את בעי, אמר לו (תהלים יט, יג): שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך. אמר לו הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה (תהלים יט, יג): מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך, אמר ליה הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה (תהלים יט, יד): גם מזדים חשך עבדך, אלו הזדונות, (תהלים יט, יד): ואל ימשלו בי אז איתם, אלו תוקפי עברות, (תהלים יט, יד): ונקיתי מפשע רב, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם את אלוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין, הדא הוא דכתיב (תהלים כה, יא): למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ו
ויקרא רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו
(ויקרא ה א): "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וגו'".
זה שאמר הכתוב (משלי כד כח): "אל תהי עד חנם ברעך והפיתית בשפתיך":
- אל תהי עד חנם - אלו ישראל, שנאמר (ישעיהו מג): "ואתם עדי נאום ה', ואני אל".
- ברעך - זה הקב"ה, שנאמר (משלי כז): "רעך ורע אביך אל תעזוב וגו'".
- והפיתית בשפתיך - מאחר שפיתיתם אותו בסיני, ואמרתם (שמות כד): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", לסוף מ' יום אמרתם לעגל (שמות לב): "אלה אלהיך ישראל".
אמר רבי אחא: הדא הוא רוח הקדש, סניגוריא היא, מלמדת זכות לכאן ולכאן:
- אומרת לישראל: "אל תהי עד חנם ברעך",
- ואחר כך אומרת להקדוש ברוך הוא: (משלי כד כט): "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו".
אמר רבי יצחק: כתיב (הושע ו): "והמה כאדם עברו ברית", ברם הכא (הושע יא): "כי אל אנכי ולא איש".
ראובן הוה ידע לשמעון סהדי.
- א"ל אמר ליה, אמר לו: אתי סהיד לי הדא סהדותא?
- א"ל אמר ליה, אמר לו אין.
- כשנכנס לדיין, חזר בו.
- ואמר לו רוח הקדש והפיתית בשפתיך!, מאחר שפיתית בשפתיך והכנסת אותו לדין, חזרת בך?!
- למחר, אתו סהדי לראובן גבי שמעון.
- מה יעשה, כאשר עשה לו?!
- אל תאמר: כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו,
- והלא כבר נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע - אם לא יגיד, ונשא עונו".
(ויקרא ה א): "ושמעה קול אלה", הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי כט כד): "חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד".
- מעשה בשלטון אחד, שהיה הורג את הקבלנין הקונים מהגנבים, ומתיר את הגנבים.
- והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי.
- מה עשה? הוציא כרוז במדינה, ואמר: כל עמה לקומפון אסיפה ציבורית.
- מה עשה? הביא חולדות, ונתן לפניהם מנות, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים.
- למחר הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקומפון.
- הביא חולדות, נתן לפניהן מנות, וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות, ומחזירות את המנות למקומן.
- לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנין!
הרי, מן השלטון.
מן המעשה מנין?
- ראובן גנב לשמעון, ולוי ידע ביה.
- א"ל אמר ליה, אמר לו: אל תפרסמני, ואנא יהיב לך פלגא.
- למחר, נכנסו לבית הכנסת, ושמעו קול החזן מכריז: מאן גנב לשמעון?
- ולוי קאים תמן.
הלא נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע"!
גופא, אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך, שהרי זכריה חמי ליה (זכריה ה א): "ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה".
- מה עפה? - שייטא, כמה דתימא (ישעיהו ו): "ויעף אלי אחד מן השרפים".
(זכריה ה ב): "ויאמר אלי מה אתה רואה? ואומר אני רואה מגלה עפה".
אמר רבי אבהו: אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו, ואת אמר כאן (זכריה ה ד): "זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ"?! מהיכן יצאת?!
- - מפתחו של אולם. דתנן: פתחו של אולם, גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה.
אמר רב אייבו:
- מפני מה משביעין האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחים?
- לומר: אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות, ועכשיו הוא רק מכלן.
- כך, המשביע לחבירו לשקר, סוף שיצא ריקם מכל ממונו.
- רבי אסא אמר: על שקר.
- רבי יונה אמר: אפילו על אמת.
רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה אמר רבי סימון: אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה, ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה.
הוה עובדא בבר תלמיון, וסייע לרבי אסי:
- עובדא הוה, דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין.
- אזל בעא להון מיניה.
- א"ל: מה דאפקדת בידי מסרית בידך.
- א"ל: אשתבע לי.
- מה עביד בר תלמיון? נטל חד קנה וחקקיה, ויהב ביה הלין דינרין, ושרי מיסמך עליה.
- א"ל: צור הדין קניא בידך, ואנא משתבע לך.
- כיון דמטי לבי כנישתא, אמר: מריה דהדין ביתא טבא, מה דמסרת בידי מסרית בידך!
- ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא, ואקשיה לארעא, שריין הלין דינרין מתבדרין, ושרי ההוא מלקט.
- א"ל: לקט, לקט, דמן דידך אנת מלקט.
(שמות כב י): "שבועת ה' תהיה בין שניהם" - שאינה זזה מבין שניהם:
- אם המשביע משביע על שקר - סופה לצאת עליו.
- ואם הנשבע נשבע על שקר - סופה לצאת עליו.
עובדא הוה בחדא איתתא, דעלת למילש גבי מגירתא, והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי.
- נסבתהון ויהבת יתהון ע"ג סודרא, איגבלון בלישה, אפה פיתא ואזלה לה.
- א"ל בעלה: הב לי תלתא דינרים.
- אזלת בעיא להון גבי מגירתא.
- א"ל: דלמא חמית לי הלין תלת דינרין?
- הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין.
- אמרה לה: תקברנה ההיא איתתא ברא, אי היא ידעה בהון!
- גרמון חובין וקברתיה.
- אמרה: אילולי דההיא איתתא חשידה בהון, לא הוה קברה ליה.
- אזלה ואמרה לה: דלמא חמית לי להלין דינרים?
- אמרה ההיא איתתא: תקבור בנה אחרינא, אי היא ידעה בהון.
- גרמון חוביא ומית ברא אחרינא.
- זמן אוחרן אמרה לה: דלמא חמית לי הלין דינרין?
- אמרה: תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה, אי היא ידעה בהון.
- גרמון חובין וקברתיה.
- א"ל בעלה: לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך?!
- נסבת תרין עגולין דפיתא, ואזלת מנחמת יתה.
- כיון דקצון עגולה, נפקון הלין תלת דינרי מינה.
- הדא דברייתא אמרין: בין זכאי בין חייב, לידי מומי לא תעול.
(זכריה ה ד): "ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר, ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו"
- אמר רבי שמואל בר נחמן: מלאכי חבלה אין להם קפיצין, שנאמר (איוב א): "משוט בארץ ומהתהלך בה", ברם הכא ולנה בתוך ביתו.
- אמר רבי אבא בר כהנא: דברים שאין האש שורפן, שבועת שוא מכלתן. דרכה של אש לאכול עצים, שמא אבנים?! ברם הכא, וכלתו את עציו ואת אבניו:
ר' יוסי בר חנינא פתר קרייא בסוטה:
- "ונפש כי תחטא" - היא שחטאה על בעלה, שהוא זנהּ ומפרנסהּ, והיא הולכת ומקלקלת עם אחר.
- "ושמעה קול אלה" - (במדבר ה כא): "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה".
- "והוא עד" - (במדבר ה יג): "ועד אין בה".
- "או ראה" - (במדבר ה יג): "ונעלם מעיני אישה", ולא מעיני הקב"ה.
- "או ידע" - (במדבר ה יג): "ונסתרה והיא נטמאה".
- "אם לא יגיד ונשא עונו" - אם לא תגיד לכהן, (במדבר ה כז): "וצבתה בטנה ונפלה יריכה".
ר' פנחס פתר קריה בישראל לפני הר סיני.
"ונפש כי תחטא" - (דברים ט): "וארא והנה חטאתם".
"ושמעה קול אלה" - (דברים ה): "ואת קולו שמענו מתוך האש".
- אמר רבי יוחנן: קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו.
- אמר רבי יצחק: מלך, כשהוא משביע את לגיונותיו, אינו משביען אלא בסייף, כלומר, שכל העובר על התנאים הללו, יהא הסייף הזה עובר על צוארו. כך:
- (שמות כד ו): "ויקח משה חצי הדם"
- (ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?
- ר' יהודה ברבי אילעי אמר: הדם נחלק מאליו.
- ר' נתן אמר: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום.
- בר קפרא אמר: מלאך ירד בדמות משה וחלקו.
- אמר רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת: עד כאן חציו של דם.
- תני ר' ישמעאל: בקי היה משה בהלכות דם וחלקו.)
- (ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?
- (שמות כד ו): "וישם בָּאַגָּנת":
- ר' הונא בשם ר' אבין: בָּאַגָּנַת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה.
- אמר משה לפני הקדוש ב"ה: מה נעשה בחלקך?
- אמר לו: זרוק על העם.
- ומה נעשה בחלקם?
- אמר לו: זרוק ע"ג המזבח.
- (שמות כד ו): "וחצי הדם זרק על המזבח":
- רבי ברכיה ור' חייא, בשם ר' יוסי בר חנינא: הוא נשבע להן והן נשבעו לו.
- הוא נשבע להן (יחזקאל יז): "ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים",
- והן נשבעין לו להקב"ה, שנאמר (דברים כט): "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו".
ומנין, שאין אלה אלא שבועה?
- ר' נחמיה ורב נחמן דייפו, בשם ר' יעקב דקסרין: מן הדא (במדבר ה): "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה".
וכיון שעברו על תנאי הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו): "אף אני אעשה זאת לכם".
אמר רבי פנחס: כתיב (הושע ו): "והמה כאדם עברו ברית", ברם הכא, (הושע יא): "כי אל אנכי ולא איש".
אמר רבי אהבה בר זעירא: כתיב (איכה ב): "עשה ה' אשר זמם". כמה שכתוב בתורתו, (ויקרא כו): "ויספתי ליסרה", כן עשה?! ח"ו חס וחלילה, חס ושלום, אלא, "בצע אמרתו". מה בצע אמרתו? פשרה פשר. ר' יעקב דכפר חנין אמר: בזע פורפירה.
רבי ברכיה מייתי לה מן הדא (ויקרא כו): "והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית".
- תני ר' חייא: נקם בברית ונקם שאינו בברית.
- איזה נקם שאינו בברית?
- ר' עזריה ור' אחא, בשם ר' יוחנן אמר: זה סימוי עינים, שסימו את עיני מלך יהודה, שנאמר (יחזקאל יז): "כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה"
- אם לא אלתי - זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר.
- ובריתי אשר הפר - זה בריתי של הר סיני.
- "ונתתיו בראשו" ושאר כל הגוף לא לקה?!
- ר' שמואל בר נחמן, בשם ר' יונתן: זה סימוי עינים, שהוא תלוי בראש.
- וכיון שגלו לבבל, אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג): "נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו'. והן לא ידיע להוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין".
- אמר להון הקב"ה (זכריה ט): "גם אַתְּ בדם בריתך", נזכרתי אותו הדם שבסיני, לפיכך "שלחתי אסיריך מבור אין מים בו".
אמר רבי פנחס: אין כאן עוד (תהלים עט ג): "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים".
"והוא עד" - אלו ישראל (ישעיהו מג): "ואתם עדי נאום ה', ואני אל",
"או ראה" - (דברים ד לה): "אתה הראת לדעת".
"או ידע" - (דברים ד לט): "וידעת היום"
"אם לא יגיד ונשא עונו" - אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם, הרי אני פורע מכם.
- אימתי?
- (ישעיהו ח): "וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות".
אמר רבי סימון: בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: (ישעיהו ח יט): "וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר".
- אמר רבי יוחנן: כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו - נביא ובן נביא. וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו - הוא נביא ואביו אינו נביא.
- ר'י אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא מייתי לה מן הדא (עזרא ה א): "והתנבא זכריה בר עדוא נְבִיַּאיָּא" - שהיה נביא בן נביא.
- ורבנן אמרין: בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז): "לא נביא אנכי ולא בן נביא", מה זה נביא, והוא אומר: לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא והוא אומר: ולא בן נביא אנכי.
- כתוב אחד אומר: ישעיה בן אמוץ הנביא, וכתוב אחד אומר: ישעיה הנביא בן אמוץ, שהיה נביא בן נביא.
"הלא עם אל אלהיו ידרוש" - כל אומה ולשון תסגוד לאלהיה. "המצפצפים" - אלו המציינין. "והמהגין" אלו המנהמין. "הלא עם אל אלהיו ידרוש" - כל אומה ולשון תזכור לאלהיה,
"בעד החיים אל המתים" - אמר רבי לוי:
- משל לאחד, שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות.
- פקח אחד שראה אותו אמר לו: בנך שאיבדת חי או מת?
- א"ל: חי!
- א"ל: שוטה שבעולם! דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים, שמא חיים אצל מתים?! בכל מקום חיים עושים צרכי מתים, שמא המתים עושים צרכי חיים?!
- כך, אלהינו חי וקיים לעולם, שנאמר (ירמיהו י י): "וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם".
- מהו אמת? אמר רבי אבין: שהוא אלהים חיים ומלך עולם.
- אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן, שנאמר (תהלים קטו): "פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו".
מתים הן, ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים?!
"לתורה ולתעודה" - התורה מעידה בנו.
"אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר" - ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש:
- ר' יוחנן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אמרו לעובדי כוכבים, אשר אין לו שחר כדבר הזה, אינו מזריח לכם אורה.
- אמר ר' שמעון בן לקיש: אמר הקב"ה לישראל: אמרו להן לאומות העולם אשר אין לו שחר, אם לעצמו אינו מזריח, כיצד יזריח לאחרים?!
- רבי אבא בר כהנא אמר: חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים, שנאמר (שמות י): "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים". אבל תהו ובהו לא שימשו בעולם הזה. והיכן הן עתידין לשמש? בכרך גדול של רומי, שנאמר (ישעיהו לד): "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו".
- ורבנן אמרי: אומות העולם, שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיהו ס): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים", אבל ישראל, שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, דכתיב (דברים ה): "כשמעכם את הקול מתוך החשך", עליהם הוא אומר (ישעיהו ס): "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".