מדרש רבה על ויקרא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · ויקרא · >>


סדר ויקרא[עריכה]

פרשיות: א ב ג ד ה ו


ויקרא רבה · א · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה א[עריכה]

ויקרא רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

ויקרא רבה · א · א · >>


א. [עריכה]

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג, כ): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְגוֹ'" במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר (כא): "ברכו ה' כל צבאיו" הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמרו "ברכו ה' כל צבאיו" אבל תחתונים על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר "ברכו ה' מלאכיו" ולא כל מלאכיו.
ד"א נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'" וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן שהנביאי' נקראי' מלאכים ודכוותיה (שופטים ב, א): "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שם יג, ו) "(הנה) איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים" כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (חגי א, יג): "ויאמר חגי מלאך ה' בְּמַלְאֲכוּת ה'" הא ע"כ אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" במה הכתוב מדבר א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום א' לשבת אחת לחודש א' שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק יש לך גבור גדול מזה וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית נאמר כאן "עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" ונאמר להלן (דברים טו, ב): "וזה דבר השמיטה" מה דבר שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
"עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" רבי הונא בשם ר' אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
"לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" א"ר תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

<< · ויקרא רבה · א · ב · >>


ב. [עריכה]

רבי אבהו פתח ( הושע יד, ח): "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ" אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא "יְחַיּוּ דָּגָן" נעשו עיקר כישראל כמה דתימר (זכריה ט, יז): "דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות" "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" כמה דתימר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע תגרש גוים וַתִּטָּעֶהָ"
ד"א "יְחַיּוּ דָּגָן" בתלמוד "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" באגדה "זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח ולמה נקרא שמו לבנון על שם (דברים ב, כה): "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". תני רשב"י למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג הה"ד (ישעיה א, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו" ר' טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ וגו'" ורבנן אמרי על שם (מ"א, ט): "והיו עיני ולבי שם כל הימים":

<< · ויקרא רבה · א · ג · >>


ג. [עריכה]

ר' סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש (דה"א ד, יח): "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי־גְדוֹר וְגוֹ'" "וְאִשְׁתּוֹ היהודיה" זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה ולמה נקרא שמה יהודיה על שם שהעמידה יהודים בעולם. "יָלְדָה אֶת יֶרֶד" זה משה. ר"ח בר פפא ור' סימון ר"ח בר פפא אמר "יֶרֶד" שהוריד את התורה מלמעלה למטה ד"א "יֶרֶד" שהוריד את השכינה מלמעלה למטה א"ר סימון אין לשון "יֶרֶד" אלא לשון מלוכה כמה דתימר (תהלים עב, ח): "וירד מים עד ים" וכתיב (מ"א ה, ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" "אֲבִי־גְדוֹר" ר' הונא בר אחא אמר הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן "חֶבֶר" שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים ד"א "חֶבֶר" שהעביר הפורעניות מלבא בעולם "אֲבִי סוֹכוֹ" שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש רבי לוי אמר לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא סכיא יקותיאל רבי לוי ורבי סימא אמר שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים "אֲבִי זָנוֹחַ" זה משה שהיה אב למזניחים שהזניחום מע"ז הה"ד (שמות לב, כ): "ויזר על פני המים וגו'" "וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה" ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי שנא' "אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה" בַּת יָהּ. "אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מָרֶד" זה כלב ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון חד אמר זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה יבא מורד ויקח את המורדת וחד אמר זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה.
עשר שמות נקראו לו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו הה"ד (שמות ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא" כי טוביה הוא רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (דה"א כד, ו): "וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר וְגוֹ'" "שְׁמַעְיָה" ששמע יה תפלתו "בֶן נְתַנְאֵל" בן שנתנה לו תורה מיד ליד. "הַסּוֹפֵר" שהיה סופרן של ישראל. "הַלֵּוִי" שהיה משבטו של לוי "לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים" לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו "וְצָדוֹק [הַכֹּהֵן]" זה אהרן הכהן "וַאֲחִימֶלֶךְ" שהיה אחיו של מלך "בֶּן אֶבְיָתָר" שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל.
רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו (שמות ד, יד): "הלא אהרן אחיך הלוי" ומשה הרי עשרה אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה (שם ב, י) "ותקרא שמו משה" "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

<< · ויקרא רבה · א · ד · >>


ד. [עריכה]

רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח (תהלים פט, כ): "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ וְגוֹ'" מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון הה"ד (בראשית טו, א): "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר" "לַחֲסִידֶךָ" (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" שהרג ד' מלכים בלילה אחד הה"ד (בראשית יד, טו): "ויחלק עליהם לילה וגו'" א"ר יצחק וכי יש לך אדם רודף הרוגים דכתיב "ויכם וירדפם עד חובה" אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף "הֲרִימוֹתִי בָּחוּר מֵעָם" זה אברהם שהיה בחור מהקב"ה שנאמר (נחמיה ט, ז): "אשר בחרת באברם"
ד"א "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ" מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור הה"ד (ש"ב ז, יז): "ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד" "לַחֲסִידֶךָ" שנא' (תהלים פו, ב): "שמרה נפשי כי חסיד אני" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" ר' אבא בר כהנא אמר י"ג מלחמות עשה דוד ורבנן אמרי י"ח ולא פליגי מ"ד י"ג לצרכיהן של ישראל ומ"ד י"ח חמש לצורך עצמו י"ג לצורכיהן של ישראל "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" זה דוד שנאמר (שם עח, ע) "ויבחר בדוד עבדו וגו'"
ד"א "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן" זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון שנאמר (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו וגו'" "לַחֲסִידֶךָ" שהיה משבטו של לוי שנאמר (דברים לג, ח): "תומך ואורך לאיש חסידך" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים קשה לשנים נוח לד' או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח א' כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לִשְׁמֹעַ" ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" - (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו":

<< · ויקרא רבה · א · ה · >>


ה. [עריכה]

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח קרא (משלי כה, ז): " כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב וְגוֹ'"

ר"ע מתני לה בשם ר"ש בן עזאי רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי מה טעם (תהלים קיג, ה): "המגביהי לשבת המשפילי לראות" אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר (שמות ג, ו): "ויסתר משה פניו וגו'" א"ל הקב"ה (שם ג, י) "לכה ואשלחך אל פרעה וגו'" א"ר אלעזר ה"א בסוף תיבותא לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם בים עמד לו מן הצד אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יד, טז) "ואתה הרם את מטך ובקעהו" לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו בסיני עמד לו מן הצד אמר לו (שם כד, א) "עלה אל ה'" לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה באהל מועד עמד לו מן הצד א"ל הקדוש ברוך הוא עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

<< · ויקרא רבה · א · ו · >>


ו. [עריכה]

רבי תנחומא פתח (משלי כ, טו): "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דָעַת" בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם וטובה ודעת אין בו מה קנייה יש לו מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית "יֵשׁ זָהָב" הכל הביאו נדבתן למשכן זהב הה"ד (שמות כה, ג): "וזאת התרומה וגו'"

"וְרָב פְּנִינִים" זו נדבתן של נשיאים דכתיב (שם לה, כז) "והנשיאים הביאו וגו'"

"וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דָעַת" לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי א"ל הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

<< · ויקרא רבה · א · ז · >>


ז. [עריכה]

ד"א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" מה כתיב למעלה מהענין פרשת משכן (שמות מ, לב): "כאשר צוה ה' את משה" משל למלך שצוה את עבדו וא"ל בנה לי פלטין על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך לימים נכנס המלך לתוך פלטין על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו "כאשר צוה ה' את משה" אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"::

<< · ויקרא רבה · א · ח · >>


ח. [עריכה]

א"ר שמואל בר נחמן בשם רבי נתן שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן כנגד י"ח חוליות שבשדרה וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע וכנגד י"ח הזכרות (תהלים כט, א) שב"הבו לה' בני אלים" א"ר חייא בר אבא לבד (שמות לח, כג) מ"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" ועד סוף סיפרא.

משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן כך (שם כד, א) "ואל משה אמר עלה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים (זקנים) [מזקני ישראל]" ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".

משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרונימון של מדינה למה שהוא עסק בחייה של מדינה כך משה עסוק בטרחות של ישראל אמר להן זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו (ויקרא יא, ט): "את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'" (שם, יג) "ואת אלה תשקצו מן העוף" אלה תשקצו ואלה לא תשקצו (שם, כט) "זה לכם הטמא" זה טמא וזה אינו טמא לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

<< · ויקרא רבה · א · ט · >>


ט. [עריכה]

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולאדם לא קרא והלא כבר נאמר (בראשית ג, ט): "ויקרא ה' אלהים אל האדם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" ועם נח לא דבר והלא כבר נאמר (שם ח, טו) "וידבר אלהים אל נח" אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולאברהם לא קרא (שם כב, טו) "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו.

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולא כאברהם באברהם כתיב "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר ר' אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר שנאמר (ישעיה מח, טו): "אני אני דברתי אף קראתיו הֲבִיאֹתִיו והצליח דרכו":

<< · ויקרא רבה · א · י · >>


י. [עריכה]

"מֵאֹהֶל מוֹעֵד" א"ר אלעזר אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באוה"מ משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסי' של מדינה כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד הה"ד (שיר ג, ד): "עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְגוֹ'" - "אֶל בֵּית אִמִּי" זה סיני "אֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה:

<< · ויקרא רבה · א · יא · >>


יא. [עריכה]

אריב"ל אילו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות את מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון הה"ד (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'" א"ר סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לאו"ה הה"ד (שם ד, לג) "כאשר שמעת אתה ויחי" את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים.

תני רבי חייא "מֵאֹהֶל מוֹעֵד" -- מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד:

<< · ויקרא רבה · א · יב · >>


יב. [עריכה]

א"ר יצחק: עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם.

משהוקם המשכן – נסתלקה מביניהם.

שנאמר: (שיר ג, ד): "אחזתיו ולא ארפנו".

אמרו לו: הרי בלעם מתנבא?!
אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא –
(במדבר כג, י): "מי מנה עפר יעקב",
(שם, כא) "לא הביט און ביעקב",
(שם, כג) "כי לא נחש ביעקב",
(שם כד, א) "מה טובו אוהליך יעקב",
(שם, יז) "דרך כוכב מיעקב",
(שם, יט) "וירד מיעקב":

<< · ויקרא רבה · א · יג · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

יג. [עריכה]

מה בין נביאי ישראל לנביאי או"ה אומות העולם? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי:

רבי חמא בר חנינא אמר:

  • אין הקדוש ברוך הוא נגלה על או"ה אומות העולם אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (במדבר כג, ד): "ויקר אלהים אל בלעם";
  • אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".

ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן?!

  • אין לשון "ויקר" אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג, יא): "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה";
  • אבל נביאי ישראל בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה, כמה דתימר (ישעיה ו, ג): "וקרא זה אל זה ואמר".

א"ר אלעאי בר מנחם: כתיב (משלי טו, כט): "רחוק ה' מרשעים", וכתיב "ותפלת צדיקים ישמע":

  • "רחוק ה' מרשעים" - אלו נביאי אומות העולם,
  • "ותפלת צדיקים ישמע" - אלו נביאי ישראל.

אתה מוצא, שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה, כמה דתימר (ישעיה לט, ג): "מארץ רחוקה באו אלי"; אבל נביאי ישראל, מיד (בראשית לט, ג): "וירא" "וַיִּקְרָא".

א"ר יוסי: אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה, בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב (איוב ד, יג): "בִּשְׂעִפִּים מחזיונות לילה בנפול [תרדמה על אנשים]" (שם, יב) "ואלי דבר יְגֻנָּב וגו'". ר"ח בר פפא ורבנן:

ר"ח ב"פ אמר: משל למלך, שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו; אבל לאחרים אינו עושה כן, אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו.

ורבנן אמרי: משל למלך, שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים; כך:

  • אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה, שנאמר:
  • אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר:

<< · ויקרא רבה · א · יד · >>


יד. [עריכה]

מה בין משה לכל הנביאים?

רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן:
ר"י אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים; הה"ד (יחזקאל מג, ג): "וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'". ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר: (במדבר יב, ח): "ומראה ולא בְחִידֹת".
רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת; הה"ד: (הושע יב, יא): "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה". ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת; הה"ד (במדבר יב, ח): "וּתְמֻנַת ה' יביט".
רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו. לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים. אבל, לעתיד לבא (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר":

<< · ויקרא רבה · א · טו


טו. [עריכה]

ד"א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה'" מיכן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו תדע לך שכן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר" להלן הוא אומר (שמות ג, ד): "וירא ה' כי סר לראות וגו'" בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור באהל מועד אין כאן הפסקה בסנה משל למה הדבר דומה למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וביד אדם על בנו לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

ויקרא רבה · א · >>


<< · ויקרא רבה · ב · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ב[עריכה]

ויקרא רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

ויקרא רבה · ב · א · >>


א. [עריכה]

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'"

זש"ה זה שאמר הכתוב (ירמיהו לא, יט): "הַבֵּן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" עשרה נקראו יקרים, ואלו הן: התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת, והסכלות, והעושר, והצדיקים, ומיתתן של חסידים, והחסד, וישראל.

  • התורה מנין? שנאמר (משלי ג, טו): "יקרה היא מפנינים".
  • הנבואה מנין? (ש"א ג, א): "ודבר ה' היה יקר בימים ההם".
  • התבונה מנין? (משלי יז, כז): "יקר רוח איש תבונה".
  • הדעת מנין (שם כ, טו) "וכלי יקר שפתי דעת".
  • הסכלות מנין? (קהלת י, א): "יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט".
  • העושר מנין? (משלי יב, כז): "והון אדם יקר חרוץ".
  • צדיקים מנין? (תהלים קלט, יז): "ולי מה יקרו רעיך אל".
  • מיתתן של חסידים מנין? (שם קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".
  • החסד מנין? (שם לו, ח) "מה יקר חסדך אלהים".
  • ישראל מנין? "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם". ביוקר ישראל עומדים לי!
    • בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא - יוצא מהן מאה, מאה למשנה - יוצאין מהן עשרה, עשרה לתלמוד - יוצא מהן אחד, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (קהלת ז, כח): "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי".
    • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה אברהם, "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - זו שרה.
    • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה עמרם, "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - זו יוכבד.
    • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" - זה משה, "וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" - אלו נשי דור המדבר. ר' אומר: נשי דור המדבר כשירות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן - מיד נעלו דלתותיהן.
  • אמר הקב"ה: ישראל ביוקר עומדין לי! רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק:
    • רבי אבא בר כהנא אמר: אילו ביקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל אבנים טובות ומרגליות - לא הייתי נותן לו?!
    • אמר ר' יצחק והלא בדמים נטלן, משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב, אין לו דמים; הוי, ביוקר ישראל עומדים לי!

<< · ויקרא רבה · ב · ב · >>


ב. [עריכה]

(ירמיהו לא, יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי" בכל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם, לא בעוה"ז ולא לעולם הבא:

-- הא בכל מקום שנאמר "לי", אינו זז לא לעוה"ז ולא לעוה"ב:

<< · ויקרא רבה · ב · ג · >>


ג. [עריכה]

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני; ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס.

א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך (ש"א א, א): "בֶּן תֹּחוּ בֶּן צוּף אֶפְרָתִי" (שם יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה"

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים" איזהו ילד שעשועים? בן שתים בן שלש שנים. ר' אחא בשם ר' לוי ב"ר סיסי בן ד' בן ה' שנים

"כִּי מִדֵּי דַּבְּרִי בוֹ" א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו א"ר יהודה ב"ר סימון אפי' בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו כי מדי דברי בו כי בודאי דיבורי בו:

<< · ויקרא רבה · ב · ד · >>


ד. [עריכה]

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן משל למלך שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו אמר לו עבדו אדוני המלך מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זה אמר לו שאני מדביקו לגופי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל (במדבר כח, ב): "צו את בני ישראל" "דבר אל בני ישראל" (שמות לג, ה): "אמור אל בני ישראל" אמר לו שהן דבוקין לי הדא הוא דכתיב (ירמיה יג, יא): "כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש [כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל]" אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו אמר לו אדוני המלך מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה א"ל שאותו לבשתי ביום מלכותי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל "צו את בני ישראל" "אמור אל בני ישראל" א"ל הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד" א"ר ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה אמר לו אדוני המלך מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל אמר לו שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו (שם כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" אמר רבי יודן בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד שנאמר (במדבר ח, יט): "ואתנה את הלוים נתונים וגו'":

<< · ויקרא רבה · ב · ה · >>


ה. [עריכה]

אמר ר"ש בן יוחאי משל למלך שהיה לו בן יחידי בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו אכל בני או שתה בני אזל לבית הספר אתא מבית הספר כך בכל יום ויום היה הקב"ה מצוה את משה ואומר לו (שמות לג, ה): "אמור אל בני ישראל" (במדבר כח, ב): "צו את בני ישראל" אמר רבי יהודה בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך ועבר אחד עליו אמר לו מה אתה עושה אמר לו אני עושה עטרה למלך אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע זמרגדין קבע מרגליות קבע למה שעתיד לינתן בראשו של מלך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן פאר למה שאני עתיד להתפאר בהם שנאמר (ישעיה מט, ג): "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר":

<< · ויקרא רבה · ב · ו · >>


ו. [עריכה]

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף הכתובים חלקו כבוד לישראל כמה דתימא "אדם כי יקריב מכם" אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי ראה מה כתוב אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן אלא (שם יג, ב) "כי יהיה בעור בשרו" רבי שמואל בר נחמן אמר תרתין שטין (דברים טו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון" כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי (שם, יא) "כי לא יחדל אביון" מקרבכם אין כתיב כאן אלא "מקרב הארץ" רבי שמואל בר נחמן אמר שיטה אחרת ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן אלא (שם כז, יג) "ואלה יעמדו על הקללה" אבל בברכה כתוב (שם, יב) "אלה יעמדו לברך את העם" רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי בשם ר' אלעאי אמרו ולא עוד אלא שכשהפורענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה שנאמר "ואלה יעמדו על הקללה":

<< · ויקרא רבה · ב · ז · >>


ז. [עריכה]

א"ר ברכיה א"ל הקב"ה לאדם זה "אדם" יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים ואם עשית כן (תהלים סט, לב): "ותיטב לה' משור פר":

<< · ויקרא רבה · ב · ח · >>


ח. [עריכה]

ד"א "אדם" זה לשון חבה ולשון אחוה ולשון ריעות אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בן אדם בן אנשים כשרים בן צדיקים בן גומלי חסדים בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו ד"א בן אדם למה"ד למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה אמר לו בן פלוני בא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך כלום פיחת כבודי ושכונתי אף על פי שאמך עומדת מבחוץ כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר (יחזקאל א, א): "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש" (שם, ב) "היה היה דבר ה'" זו שיטה ראשונה ובשניה הוא אומר (שם, ד) "והנה רוח סערה באה מן הצפון" מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם שנאמר (שם מג, יא) "ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו" שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדוש קדוש קדוש משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואין צ"ל ע' לשון שבארץ מפני מה אתם עושים דברים המכוערים דברים שאינן ראוין מכעיסים אתכם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם שנאמר (שם כ, יד) "ואעש למען שמי לבלתי החל וגו'":

<< · ויקרא רבה · ב · ט · >>


ט. [עריכה]

"אדם כי יקריב מכם" למה לא נאמר איש כמ"ש להלן (שמות יב, ג): "דבר אל כל עדת בני ישראל (איש כי יקריב) [ויקחו להם איש שה וגו']" אף כאן יאמר הכתוב ויקחו לכם איש בקר או צאן למה נאמר אדם להביא את הגר.

"מכם" פרט לגוי שהוא מביא עולה אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם גוי שהביא עולתו ממדינת הים אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו ואם לאו קריבין משל צבור ותנאי ב"ד הוא כהן גדול שמת מנחתו קריבה משל צבור ר' יהודה אומר משל יורשים ושלימה היתה קריבה על המלח ועל העצים אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור

"מן הבהמה מן הבקר וגו'" אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא:

<< · ויקרא רבה · ב · י · >>


י. [עריכה]

"מן הבקר ומן הצאן" ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים סט, לב): "ותיטב לה' משור פר" נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח, כ): "ויבן נח מזבח לה'" אברהם קיים את התורה כולה שנאמר (שם כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם וגו'" שהוא עשה קרבן והקריב איל יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו'" יהודה קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לח, ח) "בא אל אשת אחיך וגו'" יוסף קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך וגו' לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד" עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם הוא אומר (תהלים קיט, א): "אשרי תמימי דרך וגו'" ואמר (דברים לב,): "הצור תמים פעלו" ואמר (תהלים יח,): "האל תמים דרכו":

<< · ויקרא רבה · ב · יא · >>


יא. [עריכה]

"ושחט את בן הבקר וגו'" ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה' אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא ב' כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק שנאמר צפונה לפני ה' ד"א צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה שנאמר (שיר השירים ז, יד): "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" אברהם יצחק ויעקב "ישנים" עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים "חדשים" שנאמר "חדשים גם ישנים" חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו חדשים ועליהם הוא אומר "חדשים גם ישנים":

<< · ויקרא רבה · ב · יב


יב. [עריכה]

בשור הוא אומר "וכרעיו ירחץ במים והקטיר" ובאיל הוא אומר (ויקרא א, יג): "והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב" מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב איל אין חסר שתי וערב אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל והקרבה לאיל מן השור אמר להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד אמרו לו אמור אמר להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח לזה עולה ולזה עולה לזה חטאת ולזה חטאת (לזה אשם ולזה אשם) לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינן ראויים אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור:

<< · ויקרא רבה · ב · >>


<< · ויקרא רבה · ג · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ג[עריכה]

ויקרא רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז

ויקרא רבה · ג · א · >>


א. [עריכה]

"ונפש כי תקריב מנחה"

ר' יצחק פתח "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח"-- טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר הילכן.

טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר מכילאן.

טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר אולפן.

טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן ממי שהולך ולוה בריבית. במתלא אמרין: דיוזיף בריביתיה מאבד דיליה ודלא דיליה; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי פרגמטיוטא.

טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים. במתלא אמרין: גייפא בחזורין ומפלגא לבישא; אלא "ורעות רוח"- רעותיה דמתקרי בר מצוותא.

טוב מי שיש לו גינה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה ממי שהוא נוטל גנות של אחרים במחצה. במתלא אמרין: דאגר גינה אכל צפרין; דאגר גינין צפרין אכלין ליה!"; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דאתקרי מרי אסיאן.

אמר ר' ברכיה, טובה דריסה אחת שדרס הקדוש ברוך הוא במצרים, כמה דתימא "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה", ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן. למה? שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה.

אמר ר' חייא בר אבא "טוב מלא כף נחת"-- זה יום השבת; "ממלא חפנים עמל"-- אלו ששת ימי המעשה; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה למעבד עיבידתיה בהון.  תדע לך שכן, שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר "בשובה ונחת תושעון".

אמר ר' יעקב בר קורשוי "טוב מלא כף נחת"-- זה העולם הבא; "ממלא חפנים עמל"-- זה העולם הזה; אלא "ורעות רוח"-- רעותא דרשיעא למעבד עבידתהון בעלמא הדין מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי כדתנן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

ר' יצחק פתר קרייא בשבט ראובן ובשבט גד בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה, כמה נטע יש בה. אמרו "טוב מלא כף נחת"-- בארץ הזאת, "ממלא חפנים עמל"-- בעבר הירדן. חזרו ואמרו "לאו אנן בחרינן לן" ההוא דאמר "יותן את הארץ הזאת לעבדיך", הוי "ורעות רוח"-- רעותיהון הוות.

דבר אחר: "טוב מלא כף נחת"-- זה קומץ מנחת נדבה של עני, "ממלא חפנים עמל ורעות רוח"-- זה קטרת סמים דקה של צבור; שזה טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה.

<< · ויקרא רבה · ג · ב · >>


ב. [עריכה]

"ונפש כי תקריב מנחה לה'"

(תהלים כב, כד): "יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל"

"יראי ה' "-- אמר ר' יהושע בן לוי אלו יראי שמים.  רבי ישמעאל בר נחמן אמר אלו גרי צדק.

רבי חזקיה ורבי אבהו בשם ר"א אמרי, אם באין הן גרי צדק לעולם הבא, אנטונינוס בא בראש כולן.

ומה תלמוד לומר "כל זרע יעקב כבדוהו"? אלו אחד עשר שבטים.   אם כן למה נאמר "כל זרע ישראל"? אמר ר' בנימין בר לוי זה שבט בנימין שבא באחרונה.

כתיב: "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני"-- בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין --אחד עני ואחד עשיר-- אצל מי הדיין הופך את פניו? לא אצל העשיר?! ברם הכא-- "ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע".

ר' חגי גזר תעניתא. נחית מטרא. אמר לאו משום דאנא כדאי אלא משום דכתיב "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני".

וכשם שלא בזה את תפלתו, כך לא בזה את קרבנו שנאמר "נפש כי תקריב..."

<< · ויקרא רבה · ג · ג · >>


ג. [עריכה]

(ישעיהו נה, ז): "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ"

אמר רבי ביבי בר אביא, כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים? צריך לומר "מודה אני כל רע שעשיתי לפניך. בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי.  הה"ד "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וגומר".


"וירחמהו"-- ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא:

  • ר' יצחק אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה.
  • ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה.


"וישב אל ה' וירחמהו"-- רבנן ור' שמעון בן יוחאי:

  • רבנן אמרי כל הכפרות הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ע"ה חוץ מעשירית האיפה.
  • ור' שמעון בר יוחאי אומר אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו. נאמר כאן "אלה" ונאמר להלן "אלה": מה "אלה" האמור כאן-- עשירית האיפה, אף "אלה" האמור להלן-- עשירית האיפה.


"ואל אלקינו כי ירבה לסלוח": ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא, אף הקב"ה וויתר לנו סליחה אחת משלו. ואיזו? זו עשירית האיפה.

<< · ויקרא רבה · ג · ד · >>


ד. [עריכה]

"נפש כי תקריב קרבן"-- מה כתיב למעלה מן הענין? "והסיר את מראתו בנצתה"; אמר ר' תנחומא בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסין. אמר הקב"ה הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין, אל יקרב לגבי המזבח! לכך נאמר "והסיר את מראתו".   אבל בהמה גדילה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד -- לא מן הגזלות ולא מן החמסין-- לפיכך היא מקריבה כולה, לכך נאמר "והקריב הכהן את הכל המזבחה".

לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה:  מפומא לוושטא, מוושטא לאיסטומכא, מאיסטומכא להמסיסא, מהמסיסא לבית כסיא, מבית כסיא לכרסא, מכרסא לבי מעיה, מבי מעיה לכרוכת קטינא, ומכרוכת קטינא לכרוכת עוביא, ומכרוכת עוביא לסניא דיבי, ומסניא דיבי לפטטרכה, ומפטטרכא לברא.  בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה!

<< · ויקרא רבה · ג · ה · >>


ה. [עריכה]

"ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל"

אמר ר' יוחנן, ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת "והקטיר הכהן את הכל המזבחה"?! וכל כך למה? אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.

אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות. שלח ואמר לכהן גדול "אל יקריב אדם היום חוץ ממני". בא עני אחד ובידו שתי תורים. אמר לכהן "הקרב את אלו". אמר לו "המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום". אמר לו "אדוני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים. אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי." נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך. שלח ואמר לכהן כדול "לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום?!". אמר לו אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שתי תורים. אמר לי "הקרב אלי את אלו". אמרתי לו "המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום". אמר "ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים. אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי". לא היה לי להקריבן?! אמר לו "יפה עשית כל מה שעשית".

מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך. בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה, וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן. נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך!

מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר "ראו מה הן מקריבות! מה בזה לאכול!? מה בזה להקריב!?" נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה! כאילו נפשה הקריבה!

והרי דברים קל וחמר: ומה אם מי שאינו מקריב נפש, כתיב בו 'נפש'; מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה כאילו נפשו הקריב!

<< · ויקרא רבה · ג · ו · >>


ו. [עריכה]

"והביאה אל בני אהרן" (ויקרא ב) תני ר' חייא: ואפילו רבות.   אמר רבי יוחנן (משלי יד): "ברב עם הדרת מלך".

"וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה"-- "מסלתה", ולא כל סולתה; "משמנה", ולא כל שמנה.  הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר. אמר אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה! והכל מפייסין אותו ואומרים לו ומה אם זה --שלא נצטער אלא שני פסיעות בין האולם למזבח-- זכה לאכול, אתה --שנצטערת כל הצער הזה-- עאכ"ו! ולא עוד אלא "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו".

רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר, אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו". מה פתח עלה? (תהלים יז): "ממתים ידך ה' ממתים מחלד"

  • "ממתים ידך ה' "-- מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה'! ואיזה? זה שבטו של לוי;
  • "ממתים מחלד"-- אלו שלא נטלו חלק בארץ;
  • "חלקם בחיים"-- אלו קדשי מקדש;
  • "וצפונך תמלא בטנם"-- אלו קדשי הגבול;
  • "ישבעו בנים"-- "כל זכר בבני אהרן יאכלנה";
  • "והניחו יתרם לעולליהם"-- "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו".

אהרן זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר (מלאכי ב) "בריתי היתה אתו החיים והשלום"-- שהיה רודף שלום בישראל.

(שם) "ואתנם לו מורא ויראני"-- שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע.

מה ת"ל "מפני שמי נחת"? אמרו, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו ואמר אוי לי, שמא מעלתי בשמן המשחה! השיבה רוח הקודש ואומר לו (תהלים קלג) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש...כטל חרמון שיורד..."-- מה הטל אין בו מעילה, אף השמן אין בו מעילה.

"כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן"-- וכי שני זקנים היו לאהרן?! ואת אמרת "הזקן זקן"?!   אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן, היה שמח כאילו על זקנו ירד.

  • "תורת אמת היתה בפיהו"(מלאכי ב)-- שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור.
  • "בשלום ובמישור הלך אתי"-- שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אבינו אברהם.
  • "ורבים השיב מעון"-- שהשיב פושעים לתלמוד תורה. וכן הוא אומר (שיר א) "מישרים אהבוך".
  • מה כתיב בו בסוף? (מלאכי ב) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו..."

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

<< · ויקרא רבה · ג · ז


ז. [עריכה]

<< · ויקרא רבה · ג · >>

הדפים עדיין לא נכתבו.ויקרא רבה דויקרא רבה הויקרא רבה ו