ויקרא רבה ג א

ר' יצחק פתח "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח"-- טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר הילכן.

טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר מכילאן.

טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי בר אולפן.

טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן ממי שהולך ולוה בריבית. במתלא אמרין: דיוזיף בריביתיה מאבד דיליה ודלא דיליה; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דמתקרי פרגמטיוטא.

טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים. במתלא אמרין: גייפא בחזורין ומפלגא לבישא; אלא "ורעות רוח"- רעותיה דמתקרי בר מצוותא.

טוב מי שיש לו גינה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה ממי שהוא נוטל גנות של אחרים במחצה. במתלא אמרין: דאגר גינה אכל צפרין; דאגר גינין צפרין אכלין ליה!"; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה, דאתקרי מרי אסיאן.

אמר ר' ברכיה, טובה דריסה אחת שדרס הקדוש ברוך הוא במצרים, כמה דתימא "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה", ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן. למה? שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה.

אמר ר' חייא בר אבא "טוב מלא כף נחת"-- זה יום השבת; "ממלא חפנים עמל"-- אלו ששת ימי המעשה; אלא "ורעות רוח"-- רעותיה למעבד עיבידתיה בהון. תדע לך שכן, שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר "בשובה ונחת תושעון".

אמר ר' יעקב בר קורשוי "טוב מלא כף נחת"-- זה העולם הבא; "ממלא חפנים עמל"-- זה העולם הזה; אלא "ורעות רוח"-- רעותא דרשיעא למעבד עבידתהון בעלמא הדין מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי כדתנן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

ר' יצחק פתר קרייא בשבט ראובן ובשבט גד בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה, כמה נטע יש בה. אמרו "טוב מלא כף נחת"-- בארץ הזאת, "ממלא חפנים עמל"-- בעבר הירדן. חזרו ואמרו "לאו אנן בחרינן לן" ההוא דאמר "יותן את הארץ הזאת לעבדיך", הוי "ורעות רוח"-- רעותיהון הוות.

דבר אחר: "טוב מלא כף נחת"-- זה קומץ מנחת נדבה של עני, "ממלא חפנים עמל ורעות רוח"-- זה קטרת סמים דקה של צבור; שזה טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה.