מדרש רבה על פקודי
<< · מדרש רבה על · פקודי · >>
סדר פקודי
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה נא
שמות רבה פרשה נא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח
"וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"
כך פתח ר' תנחומא בר אבא (משלי כח, כ): "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת" -- אתה מוצא כל מי שהוא נאמן - הקב"ה מביא ברכות על ידיו; מי שאינו נאמן -- "וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה".
- "אִישׁ אֱמוּנוֹת" -- זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה שנאמר (במדבר יב, ז): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". הוי - "איש אמונות רב ברכות"; שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן.
- "ואץ להעשיר לא ינקה" -- זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה. ומה היה סופו? (שם טז, לב) "ותפתח הארץ את פיה".
- דבר אחר "איש אמונות" -- זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן.
- שנו רבותינו אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים. והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו וכאן אתה אומר אין ממנין פחות משנים?! אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם שנאמר "אלה פקודי המשכן..." -- "אשר פקד משה" אין כתיב כאן אלא "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" -- על ידי משה, "בְּיַד אִיתָמָר":
עליו נאמר (מ"ב יב, טז): "וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף" - "ולא יחשבו" זה דורו של יואש שהיו עושין באמונה.
- שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא. שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר לב, כב): "והייתם נקיים מה' ומישראל". ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן?!
- אלא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה שיעשה המשכן - מיד (שמות לה, כא): "ויבואו כל איש וגו'" לכמה ימים הביאו כל הנדבה? א"ר יוחנן לשני בקרים הביאו והותר שנאמר (שם לו, ז) "והמלאכה היתה דים".
- נכנס משה אצל בצלאל, ראה שהותיר מן המשכן, אמר לפני הקב"ה רבון העולם עשינו את מלאכת המשכן והותרנו. מה נעשה בנותר? אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות. הלך משה ועשה בהן. כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות.
הוי - "אלה פקודי המשכן משכן העדות":
מהו "מִשְׁכָּן" (שמות לח, כא) שני פעמים? א"ר שמואל בר מרתא שנתמשכן שני פעמים על ידיהם. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים (נחמיה א, ז): "חֲבֹל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החוקים ואת המשפטים". מהו "חבול חבלנו לך"? -- הוי שנתמשכן ב' פעמים; ואין 'חבול' אלא משכון שנאמר (דברים כד, ו): "לא יחבול רחים ורכב".
לכך כתיב "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" -- שני פעמים:
מהו "הָעֵדוּת"?
- א"ר שמעון ב"ר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל.
- דבר אחר: עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה.
- א"ר יצחק משל למה"ד למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי. כעס עליה והניחה והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד. לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך. כיון שהגיע יום פלוני בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה. ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים -- באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך.
- כך הקב"ה חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". אחר ארבעים יום חטאו. אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד שנאמר (איכה ד, טו): "אמרו בגוים לא יוסיפו לגור". כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה שנאמר (במדבר יד, כ): "ויאמר ה' סלחתי כדברך". אמר משה רבון העולם הריני מפויס שמחלתָ לישראל אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם. אמר לו הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם! שנאמר (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש" ומכירין שמחלתי להם.
לכך נאמר "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" -- שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה:
דבר אחר: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת". אמר ר' שמעון בן יוחאי בשעה שנכנס אנדריינוס לבית קדשי הקדשים היה מתגאה שם ומחרף לאלהים. א"ר חייא בר אבא אמר דוד רבון העולם כך תעלה לפניך. שאילו היו יכולין לקצוץ ארזים לעשות סולמות עולים היו למעלן. -- מנין? כמ"ש (תהלים עד, ה): "יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת" -- אלא שאינן יכולים ומניחים אותך ובאים עלינו כמ"ש (שם כא, יב) "חשבו מזמה בל יוכלו" ובאים עלינו שנאמר (שם עט, א) "אלהים באו גוים בנחלתך וגו'".
ועל מה כל אלו? על ידי שנתמשכן על ידינו שנאמר "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"
א"ר חייא בר אבא לְמַה העובדי כוכבים דומין?
- לאדם שהיה שונא למלך והיה מבקש לשלוט בו ולא היה יכול. מה עשה? הלך אצל אנדריאנטוס ובקש להפילו והיה מתיירא מן המלך שיהרגנו. מה עשה? נטל את הציפורן של נחשת והיה חופר הכותל שתחתיו אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס אנדריאנטוס נופל.
- כך העובדי כוכבים באים להתגרות בהקב"ה ואינן יכולין והם באין ומתגרין עם ישראל. וכן דוד אמר (שם ב, ב) "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ואינן יכולין. ומה הם עושין? מתגרים בישראל -- מה כתיב אחריו? (ג): "ננתקה את מוסרותימו" -- נעקור אותם מן העולם.
אימתי? בשעה שאין להם מה למשכן. אבל המשכן נתמשכן על ידיהם. הוי -- "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" -- אל תהי קורא כן אלא 'המשכון':
"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" -- כל מה שהיו עושין, עושין ע"פ משה, שנאמר "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה". וכל מה שהיה משה עושה - על ידי אחרים שנאמר "עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן".
לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" - כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וה' וע' שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה. אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן. מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. מי גרם לו? -- ע"י שישב ופייסן.
הוי - "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן".
ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו?! שנאמר (במדבר יב, ז): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם?!
אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו שנאמר "..והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה" (שמות לג, ט) "והביטו אחרי משה..." (שם, ח).
- ומה היו אומרים?
- ר' יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה ומה הוא רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה. זהו "והביטו אחרי משה".
- ר' חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר.
כששמע משה כך אמר להם משה "חייכם! נגמר המשכן - אתן לכם חשבון!" . אמר להם "בואו ונעשה חשבון!".
הוי -- "וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן":
"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" -- מה העדות? זו תורה שהם יגעים בה.
- אמר האלהים בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם. וכן לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם והקרבנות וגליות
- שנאמר (בראשית טו, יז): "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" זו תורה וגיהנם שנא' (שמות כ, טו): "וכל העם רואים את הַקּוֹלֹת ואת הַלַּפִּידִם ואת קול הַשֹּׁפָר ואת ההר עשן וירא העם וַיָּנֻעוּ ויעמדו מרחוק"
- והקרבנות מנין? דכתיב (בראשית טו, ט): "עגלה מְשֻׁלֶּשֶׁת ועז מְשֻׁלֶּשֶׁת ואיל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וגוזל"
- וגליות מנין?
- שנאמר (שם, יב) "אימה..." -- זו בבל שנאמר (חבקוק א, ז): "איום ונורא הוא ממנו משפטו וּשְׂאֵתוֹ יצא"
- "חשכה" -- זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה
- "גדולה" -- זו יון שנאמר (דניאל ח, ח): "וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים".
- "נֹפֶלֶת עליו" -- זו אדום שנאמר (ירמיה מט, כא): "מקול נפלם רעשה הארץ".
אמר הקב"ה כל ימים שיהיו בניך עסוקים בתורה ובקרבנות הם ניצולים מהן. אלא עתידין בניך לבטל הקרבנות. במה אתה מבקש שישתעבדו בניך? בגיהנם או בגליות?
א"ר חנינא בר פפא אברהם בירר לו הגליות. ומנין? שנאמר (דברים לב, ל): "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם" - זה אברהם שנאמר (ישעיה נא, א): "הביטו אל צור חֻצַּבְתֶּם"; "וה' הִסְגִּירָם" -- שהסכים הקב"ה אחריו.
אמר ר' הונא בשם ר' אחא וזקן אחר בשם ר': עמד לו אברהם תמה ולא היה יודע מה שיברור לו עד שאמר לו הקב"ה שיברור את הגליות שנאמר (תהלים סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו" -- שעבדתנו בגליות; "באנו באש ובמים" -- זו גיהנם, חציו אש וחציו ברד. -- "ותוציאנו לרויה"
הוי - "וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת". מהו העדות? שכל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות תהא עדות להם שאינם יורדין לגיהנם:
דבר אחר "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" - מהו "אלה"?
בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל לא היו ראוים שישלוט מלאך המות בהם שנאמר (שמות לב, טז): "חרות על הלוחות"
- מהו "חרות"?
- • ר' יהודה אומר חירות מן גליות,
- • ור' נחמיה אומר חירות ממלאך המות.
- א"ר פנחס בן חמא בשם ר"י בשם ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי, אמר הקב"ה אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי - אני אומר לו סטטיונר בראתיך על העובדי כוכבים ולא על בני; שכיון שקבלו התורה הלבישם הקב"ה מזיו הדרו. ומה היה הלבוש?
- רבי יוחנן אומר עטרות הלבישן,
- ורבי שמעון בן יוחאי אומר כלי זיין נתן להם והשם הגדול חקוק עליו וכל ימים שהיה בידם לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהם. מנין אתה למד? ממה שכתוב שם (שם לג, ה) "ועתה הורד עדיך מעליך".
- ור' סיסא אמר פורפירא הלבישן
- ורבי הונא אומר זוניאות הלבישן
וכשחטאו - העביר הקב"ה מהם כל אותו הטוב שנאמר (שם, ו) "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב".
- [בשלשה שמות נקרא ההר הזה: ( א ) הר האלהים, ( ב ) הר חורב, ( ג ) הר סיני
- • "הר האלהים" למה? ששם הודיע הקב"ה אלהותו
- • סיני למה? ששנא את העליונים ואהב את התחתונים
- • חורב למה? שבו נתנה התורה שנקראת 'חרב' שנאמר (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" ]
והיה משה בסיני מקבל את התורה. הלכו אצל אהרן ואמרו לו (שמות לב, א) "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". אמר להם אהרן אתמול אמרתם (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה" ועתה אתם אומרים "קום עשה לנו אלהים"?!
ראה שהרגו לחור ונתיירא, אמר להם "פרקו נזמי הזהב". מיד -- "ויתפרקו" והיו כל העם נותנין לו עד שאמר להם דייכם.
- [וכן משה הוכיחן (דברים א, א): "ולבן וַחֲצֵרֹת ודי זהב". משל לבחור שנכנס למדינה ראה אותם גובין צדקה ואמרו לו תן והיה נותן עד שאמרו לו דייך. הלך מעט וראה אותם גובין לתיטרון אמרו לו תן והיה נותן עד שאמרו לו דייך.
- כך ישראל נתנו זהב לעגל עד שאמר להם די ונדבו זהב למשכן עד שאמר להם די שנאמר (שמות לו, ז): "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר". אמר הקב"ה יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. ]
אמר הקב"ה לישראל בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם המשכן ב"אלה" אני מתרצה לכם. הוי -- "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"
אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ב'אלה' נתרציתי לכם, וכן לעתיד לבא שנאמר (ישעיה מט, יב): "הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים". ואומר (שם ס, ח) "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם":
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה נב
שמות רבה פרשה נב פיסקא: א ב ג ד ה
א. [ עריכה ]
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה" ר' תנחומא בר אבא פתח (תהלים מה, טו): "לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ" מהו לרקמות זה המשכן שהוא מצוייר כמו שכתוב (שמות לח, כג): "ורוקם בתכלת" הוי "לִרְקָמוֹת" מהו "תּוּבַל לַמֶּלֶךְ" זה משה שנקרא מלך כמו שכתוב (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" "תּוּבַל" שהביאו לו המשכן "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ" אלו ישראל שנקראו בתולות כמ"ש (שיר ד, יב): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום" "רֵעוֹתֶיהָ" שהן רעיו של הקב"ה שנאמר (תהלים קכב, ח): "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" "מוּבָאוֹת לָךְ" שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו לכך נאמר "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה":
ב. [ עריכה ]
ד"א "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן" הה"ד (תהלים לא, יט): "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז" כיצד אדם מתודה ביום הכפורים אם בא יוה"כ אחר והזכיר עונותיו אומר לו הקב"ה "תאלמנה שפתי שקר" מהו "עתק" דברים של סילוקים כענין שנאמר (בראשית יב, ח): "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" "בגאוה ובוז" אומר לו הקב"ה לא היה בידיך עונות משל שנה זו שהיית מתגאה "בגאוה ובוז".
ד"א "תאלמנה שפתי שקר" מדבר במשה בשעה שאמר הקב"ה לעשות לו משכן מיד אמר משה לישראל (שמות כה, ב): "ויקחו לי תרומה" היה משה עושה במשכן והיו ליצני ישראל אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם א"ר יוחנן ו' חדשים היה עוסק במשכן ג' חדשים עשאוהו וג' חדשים קפלוהו אעפ"כ היו מליצין אחריו ואומרים הרי נעשה לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלנו והקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו לא עשה אלא כשהגיע אותו החדש אמר הקב"ה למשה "ביום החודש הראשון תקים את המשכן" אותה שעה אמרה רוח הקודש "תאלמנה שפתי שקר" אותם שמליצים אחר משה לא עשה אלא כיון שאמר האלהים למשה שיקים את המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד וא' ממלאכתו שנא' "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אל משה":
ג. [ עריכה ]
ד"א "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן" הה"ד (משלי לא, כה): "עוז והדר לבושה וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מהו ליום אחרון שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מעשה בר אבהו שהיה מסתלק מן העולם וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא התחיל שמח ואמר כל אלין דאבהו (ישעיה מט, ד): "ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי" הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה ליום אחרון הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ור' יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סילוקן מן העולם אחד מהן קרא (תהלים לב, ו): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" והאחד קרא (שם לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם" והאחד קרא (שם לג, כא) "כי בו ישמח לבנו" הוי בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן ומשמחן אמר בן עזאי (שם קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" אימתי הקב"ה מודיע לצדיקים היקר שמתוקן להם סמוך למיתתן שנאמר "המותה לחסידיו" אותה שעה הם רואין ושוחקים לפיכך "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פני מרון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".
מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת אמרה אשתו מהיכן אלו אמר לה ממה שפרנס הקב"ה אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום התחיל מספר לה אמר לה כך נתפללתי לפני האלהים וניתן לי מן השמים אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת אמר לה למה אמרה לו אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי אמר לו לך אמור לה אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי הלך ואמר לה אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה אמרה לו ר' וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר (קהלת יב, ה): "כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים" עולמים אין כתיב אלא עולמו כיון ששמע כן הלך והחזיר.
רבותינו אמרו הנס האחרון היה קשה מהראשון כיון שפשט ידו להחזירו מיד ירד המלאך ונטלה הימנו למה שאין מתן שכרה של תורה אלא לעוה"ב ליום אחרון הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן". ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ" זה משה שנאמר (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם לא עשה אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם שנאמר "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" א"ל בואו שנקים את המשכן התחילו טוענין ובאין אצלו שנאמר "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן":
כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו! אלא אמר שלמה (משלי לא, כט): "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻּלָּנָה" -- שמשה היה מעולה מכולם.
"ואת עלית על כֻּלָּנָה" - למה? שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו. מה עשה? נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים "הרי קרשים, הרי בריחין". כיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוה"ק והקימו.
- [ולא תאמר משה העמידו. אלא המשכן נעשו בו נסים ועמד מעצמו שנאמר "הוקם המשכן". ואם תמה את על זה -- הרי שלמה כשבנה בית המקדש הוא נבנה מעצמו.
- אמר רב הונא בשם רבי יוסי הכל מסייעין אותו כשבנה את בית האלהים. הבריות והרוחות מנין? שכתוב (מ"א ו, ז): "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" -- מעצמו היה נבנה, לפיכך במעשה נסים נבנה.
- וכן כשהוקם המשכן -- במעשה נסים עמד. ]
הוי - "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן":
דבר אחר: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן". הא הוא דכתיב (שיר ד, יא): "צאינה וראינה בְּנוֹת צִיּוֹן במלך שלמה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ ובְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"
אימתי נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן שהיתה שמחה גדולה בישראל שהקב"ה שורה אצלם
"בְּנוֹת צִיּוֹן" -- בנים המצוינין לי ע"י עובדי כוכבים. מה ציון הזה נראה באצבע כך ישראל נראין באצבע. הוי -- "בְּנוֹת צִיּוֹן" המצוינין לי.
"בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" -- במלך שהשלום שלו; זה ממ"ה הקב"ה.
"בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ" -- זה המשכן. למה קראו 'עטרה'? אלא מה העטרה מצויירת כך המשכן היה מצוייר שנאמר (שמות לה, לה): "וְרֹקֵם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וְאֹרֵג עֹשֵׂי כל מלאכה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת". הוי - "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"
- א"ר יצחק חזרתי בכל המקרא ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה.
- רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי איפשר ששמעת מאביך מהו "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"?
- אמר לו: הן. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'. כך הקב"ה
- • בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";
- • לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא' (שיר ה, ב): "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"
- • לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר (ישעיה נא, ד): "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"
- עמד רשב"י ונשקו על ראשו.
- אמר לו: הן. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'. כך הקב"ה
"בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - בסיני, "בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - בירושלים.
דבר אחר: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - על הים, "וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - באהל מועד
דבר אחר: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - במשכן, "וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - בבית המקדש. וכן דוד אמר (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב" "יפה נוף משוש כל הארץ"
- א"ר יוחנן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטיוס אחד שהלך לירושלים למכור את שלו הלך וישב שם ולא מכר אמר זו היא שאומרים עליה "משוש כל הארץ". לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו אמר "יפה נוף משוש כל הארץ"
- א"ר יוחנן כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם. למה? שלא יחשב בירושלים ויצר לפי שנקראת "משוש כל הארץ".
- וכל השבח הזה למה? שהיא "קרית מלך רב". ומשחרבה -- (ישעיה כד, יא): "עָרְבָה השִׂמְחָה וגָּלָה מְשׂוֹשׂ כל הָאָרֶץ". מהו "ערבה"? חשכה קבלה כד"א (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" בעולם הזה. שבת משוש כל הארץ.
- וכשיבנה הקב"ה את ירושלים הוא מחזר לתוכה את כל השמחה שנאמר (ישעיה נא, ג)
"כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה"