שמות רבה נב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה · נב · ג · >>

הוסף ביאור

ג.

ד"א "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן" הה"ד (משלי לא, כה): "עוז והדר לבושה וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מהו ליום אחרון שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מעשה בר אבהו שהיה מסתלק מן העולם וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא התחיל שמח ואמר כל אלין דאבהו (ישעיה מט, ד): "ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי" הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה ליום אחרון הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ור' יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סילוקן מן העולם אחד מהן קרא (תהלים לב, ו): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" והאחד קרא (שם לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם" והאחד קרא (שם לג, כא) "כי בו ישמח לבנו" הוי בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן ומשמחן אמר בן עזאי (שם קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" אימתי הקב"ה מודיע לצדיקים היקר שמתוקן להם סמוך למיתתן שנאמר "המותה לחסידיו" אותה שעה הם רואין ושוחקים לפיכך "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

סיפור - לא לנצל את החלק לעולם הבא בעולם הזה:
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".
סיפור - כנ"ל:

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת אמרה אשתו מהיכן אלו אמר לה ממה שפרנס הקב"ה אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום התחיל מספר לה אמר לה כך נתפללתי לפני האלהים וניתן לי מן השמים אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת אמר לה למה אמרה לו אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי אמר לו לך אמור לה אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי הלך ואמר לה אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה אמרה לו ר' וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר (קהלת יב, ה): "כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים" עולמים אין כתיב אלא עולמו כיון ששמע כן הלך והחזיר.

רבותינו אמרו הנס האחרון היה קשה מהראשון כיון שפשט ידו להחזירו מיד ירד המלאך ונטלה הימנו למה שאין מתן שכרה של תורה אלא לעוה"ב ליום אחרון הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ" זה משה שנאמר (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם לא עשה אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם שנאמר "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" א"ל בואו שנקים את המשכן התחילו טוענין ובאין אצלו שנאמר "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן":