מדרש רבה על ויקהל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · ויקהל · >>


סדר ויקהל[עריכה]

פרשיות: מח מט נ


<< · שמות רבה · מח · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה מח[עריכה]

שמות רבה פרשה מח פיסקא: א ב ג ד ה ו

שמות רבה · מח · א · >>


א. [עריכה]

"וַיַּקְהֵל" - "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" הה"ד (קהלת ז, א): "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" כמה הולך שמן טוב מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (דה"א יד, יז): "ויצא שם דויד בכל הארצות" שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש שנאמר (קהלת י, א): "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח" שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר (מ"ב ד, לד): "ויעל וישכב על הילד" "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו למה שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות הוי "יום המות מיום הולדו" אמר ר' לוי משל לשתי ספינות שהיו פורשות לים הגדול אחת יוצאת מן הלמין ואחת נכנסת ללמין זו שיוצאת היו הכל שמחין בה זו שנכנסת לא היו הכל שמחין בה פקח אחד היה שם אמר חלופי הדברים אני רואה כאן זו שהיא יוצאת מן הלמין לא היו הכל צריכים לשמוח שאינן יודעין באיזה פרק היא עומדת ומה ימים מזדווגין לה ומה רוחות מזדווגות לה וזו שנכנסת ללמין היו הכל צריכין לשמוח לפי שהם יודעים שנכנסת בשלום ויצאה בשלום מן הים כך אדם נולד מונין לו למיתה מת מונין לו לחיים ועליו אמר שלמה "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ"
"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" טוב היה שמותן של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא למה שאלו נכנסו להקריב ויצאו שרופין ואלו נכנסו לכבשן האש ויצאו בשלום הוי "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב".
ד"א "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב למה שפרסמו הכתוב שנאמר "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל".

<< · שמות רבה · מח · ב · >>


ב. [עריכה]

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם" הה"ד (ישעיה מ, כה): "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" בשר ודם אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר אינו צריך להחזיק לו טובה אבל הבריות ישינים ואני מעלה להם את האור ואינן צריכין להחזיק לי טובה הוי "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה".
ד"א "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" אם כן "יֹאמַר קָדוֹשׁ". (שם, כו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה" בזכות מי נבראו (בראשית ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ" ובזכות מי הם עומדים בזכות (שמות א, א): "אלה שמות בני ישראל" ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות (דברים ד, מה): "אלה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים והמשפטים". "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" וכתוב אחד אומר (תהלים קמז, ד): "לכלם שמות יקרא" כיצד יתקיימו שני כתובים אלו אלא כשהקב"ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכלם שם אחד וכשהוא קורא לכל אחד ואחד בשמו הוא קורא אותו מיכאל גבריאל לכך נאמר לכלם שמות יקרא אין לי אלא למעלן מנין אף למטן שנאמר "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל".
ד"א "רְאוּ קָרָא ה'" מדכרין ומניחין (שמות לח, כג): "ואתו אהליאב בן אחיסמך" שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו שבח לשבט שיצא ממנו ומדכרין ומשחקים (ויקרא כד, יא): "ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן" גנאי לה ולאביה ולמשפחתה ולשבט שיצתה ממנו מדכרין ומניחין (במדבר ג, טו): "פְּקֹד את בני לוי" מדכרין ומשחקים (יהושע ז, יח): "עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה" גנאי לו גנאי לאביו ולמשפחתו גנאי לשבט שיצא ממנו:

<< · שמות רבה · מח · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר" מה ראה להזכיר כאן חור אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן עמדו והרגוהו אמר לו הקב"ה חייך שאני פורע לך משל למלך שמרדו עליו לגיונותיו עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם אמר להם על המלך אתם מורדים עמדו והרגו אותו אמר המלך אילו ממון נתן לא הייתי צריך לפרוע לו עאכ"ו שנפשו נתן עלי מה אני עושה לו אלא כל בנים שיצאו ממנו אני מעמידם דוכסים ואפרכים כך בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה אמר לו חייך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם שנאמר "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל [וגו'] וַיְמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים" ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת שנאמר (שמות לו, ח): "ויעשו כל חכם לב" ולא בבני אדם אלא אפי' בבהמה ובחיה שנאמר (שם, א) "חכמה ותבונה בָּהֵמָּה" בְּהֵמָה כתיב שנתנה חכמה באדם ובבהמה ולא נתפרסם מכלם אלא בצלאל הוי "קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל":

<< · שמות רבה · מח · ד · >>


ד. [עריכה]

וכל השבח הזה מנין לו? משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת? בזכות מרים שנאמר (שמות א, כא): "ויעש להם בתים" ומה היו הבתים בית הכהונה ובית המלכות יוכבד נטלה כהונה ומלכות אהרן כ"ג משה מלך שנאמר (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך" ומרים נטלה חכמה שהעמידה בצלאל ויצא ממנו דוד שהיה מלך שנאמר (דה"א ב, יט): "ותלד לו (אפרת) את חור" וכתיב (ש"א יז, יב): "ודוד בן איש אפרתי" שבא מן מרים שנקראת אפרת.

בג' דברים הללו נברא העולם שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" (שם, יט) "בדעתו תהומות נבקעו" ובג' דברים הללו נעשה המשכן שנאמר "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת"

ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש שנאמר (מ"א ז, יד): "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת" וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבא בג' דברים הללו נבנה שנאמר (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן" וכתיב (שם, ד) "ובדעת חדרים ימלאו".


ד"א "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ" כל החכמה הזה מנין מן הקב"ה "רוח אלהים" וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף ומה כתיב בו (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה מה כתיב בו (שופטים ג, י): "ותהי עליו רוח ה'" וכל הנסים שנעשו להם בזכות הברכה שברך משה את השבטים שנאמר (דברים לג, ז): "וזאת ליהודה ויאמר" בשעה שנכנסים בצרה "ועזר מצריו תהיה".


ד"א "שמע ה' קול יהודה" שנתן בו רוח הקודש לגדולה ומתגבר בה אמר ר' חנינא הה"ד (איוב לב, ז): "אכן רוח היא באנוש" וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא הוי "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה" שהיה חכם בתורה ובתבונה שהיה מבין בהלכה ובדעת שהיה מלא דעת בתלמוד אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם שנאמר (יחזקאל לז, יד): "ונתתי רוחי בכם וחייתם":

<< · שמות רבה · מח · ה · >>


ה. [עריכה]

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם" הה"ד (ישעיה נד, טז): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ" זה בצלאל "נֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם" חטאו ישראל באש שנאמר (שמות לב, כד): "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" בא בצלאל ורפא את המכה משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת והיו מקלסין אותו אמר להם רבו קלסו לי שלמדתיו כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן אמר הקב"ה אני הוא שבראתיו ולמדתיו שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ" לפיכך אמר משה "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם":

<< · שמות רבה · מח · ו


ו. [עריכה]

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" הה"ד (הושע יד, ה): "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה" מה כתיב למעלה "הביאו בני ישראל נדבה לה'" ואח"כ "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה (שמות לב, י): "ועתה הניחה לי וגו'" אמר לו בדוק אותן שיעשו את המשכן מה כתיב באותו קלקלה (שם, ב) "פרקו נזמי הזהב" ומה הביאו נזמים וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב "כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם טַבַּעַת וְכוּמָז" בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב, א): "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" אמר משה לפני הקב"ה כתבת (שמות כא, לז): "כי יִגְנֹב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור" הרי הביאו חמשה חח ונזם, טבעת עגיל וכומז:

<< · שמות רבה · מח · >>


<< · שמות רבה · מט · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה מט[עריכה]

שמות רבה פרשה מט פיסקא: א ב

שמות רבה · מט · א · >>


א. [עריכה]

"וַיַּעֲשׂוּ כָּל חֲכַם לֵב".    הא הוא דכתיב (שיר ח, ז): "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" -
"מַיִם רַבִּים" -- אלו העובדי כוכבים שנאמר (ישעיה יז, יב): "כהמות ימים יהמיון"
ואם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל לא היו יכולים. הוי - "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" שנאמר (מלאכי א, ב): "ואוהב את יעקב"
"וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" -- אלו הכשדים שנאמר (ישעיה ח, ז): "את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור"
"אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"

אבל בָנַי עָשוּ לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם שנאמר "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן":

<< · שמות רבה · מט · ב


ב. [עריכה]

ד"א "כָּל חֲכַם לֵב".    הה"ד (שיר א, ה): "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" אם שחורה למה נאוה וכי יש שחורה נאוה אלא אמרה כנסת ישראל:

"שְׁחוֹרָה אֲנִי" במעשי "וְנָאוָה". אני במעשה אבותי.
"שְׁחוֹרָה אֲנִי" במצרים "וְנָאוָה" אני באמרי בסיני (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
"שְׁחוֹרָה אֲנִי" על הים שנאמר (תהלים קו, ז): "וימרו על ים בים סוף" "וְנָאוָה" אני באמרי (שמות טז, ב): "זה אלי ואנוהו".
"שְׁחוֹרָה אֲנִי" במעשה העגל "וְנָאוָה" אני במעשה המשכן.
"שְׁחוֹרָה אֲנִי" בשור שנאמר (תהלים קו, כ): "וימירו את כבודם בתבנית שור" "וְנָאוָה" אני בשור (ויקרא טז, ג): "שור או כשב או עז".
"שְׁחוֹרָה אֲנִי" במשכן שנאמר (יחזקאל כג, לח): "טמאו את מקדשי" "וְנָאוָה" אני במשכן.


"וַיַּעֲשׂוּ כָּל חֲכַם לֵב..." - מה מלאכה היו עושין?

  • אלא ראה מה כתיב (שמות כה, ג): "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם" -- זו כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר (ירמיה ב, ג): "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה"
  • "זָהָב וָכֶסֶף" זו כנסת ישראל שנא' (תהלים סח, יד): "כנפי יונה נחפה בכסף"
  • "וּנְחֹשֶׁת" זו א"י שנאמר (דברים ח, ט): "ומהרריה תחצב נחשת"
  • "תְכֵלֶת" זו כנסת ישראל שנאמר (במדבר טו, לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת"
  • "וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי" זו כנסת ישראל שנאמר (ישעיה מא, יד): "אל תיראי תולעת יעקב" וכן (שיר ד, ג): "כחוט השני שפתותיך" ואומר (תהלים סח, כח): "שרי יהודה רגמתם"


דבר אחר:

  • "זָהָב" זה אברהם שנבחן בכבשן האש כזהב
  • "וָכֶסֶף" זה יצחק שנצרף ככסף ע"ג המזבח
  • "וּנְחֹשֶׁת" זה יעקב שנאמר (בראשית לב, כז): "נחשתי ויברכני ה' בגללך":

<< · שמות רבה · מט · >>


<< · שמות רבה · נ · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה נ[עריכה]

שמות רבה פרשה נ פיסקא: א ב ג ד ה

שמות רבה · נ · א · >>


א. [עריכה]

"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הארן" הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, קל): "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" בשעה שברא הקב"ה עולמו היה כולו מים במים שנאמר (בראשית א, ב): "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר האור ברא תחלה ואח"כ העולם משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע דימוסים כך האור נבראת תחלה ור' נחמיה אמר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטרין ועטרו בנרות שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה אמר נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק העולם מזיוו מראשו ועד סופו כמו שכתוב (תהלים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" ואח"כ "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" לפיכך "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן אמר בצלאל ובמה אפתח תחלה פתח בארון שנאמר (שמות כה, י): "וְעָשׂוּ אֲרוֹן":

<< · שמות רבה · נ · ב · >>


ב. [עריכה]

הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב:

  • (משלי ט, ט): "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" - זה נח, שאמר לו הקב"ה (בראשית ז, ב): "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה וְגוֹ'", וכשיצא מה כתיב? (שם ח, כ) "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'", מאי "וַיִּבֶן"? נתבונן ואמר 'מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים - לא שהיה רוצה להקריב לו מהן?' מיד "וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה", הוי "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד", לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו.
  • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" - זה משה, שנאמר (משלי כא, כב): "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם", שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא ואמר לישראל ומטיבן, והוא מוסיף להם חיים, הוי "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד".
  • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תֵּן לְחָכָם" - זה בצלאל. אתה מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה 'עשה המשכן', בא ואמר לבצלאל. אמר לו 'מהו המשכן הזה?' אמר לו 'שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו, ומלמד לישראל תורה'. אמר לו בצלאל 'והיכן התורה נתונה?' אמר לו 'משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון'. א"ל אמר ליה, אמר לו 'רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך! אלא אנו עושין הארון ואחר-כך המשכן'. לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן":

<< · שמות רבה · נ · ג · >>


ג. [עריכה]

דבר אחר: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל".    הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל, יז): "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ"

אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה; אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא

  • שנאמר (שמות טו, כג): "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה". למה? "כי מרים הם". אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו.
"ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ" - ומה היה? יש אומרים זית; וי"א ערבה; ויש אומרים הרדופני היה; וי"א עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה.
ונטלו והשליכו למים. מיד: "וימתקו המים".

הוי - "וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ".

  • וכן אתה מוצא במימי אלישע, מה כתיב - (מ"ב ב, יט): "והמים רעים והארץ משכלת": אמר להם (שם, כ) "קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו" ומה כתיב (שם, כב) "וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דִּבֵּר".
  • וכן אתה מוצא בישראל: ב'לכן' הוכיחן, שנאמר (יחזקאל טז, לה): "לכן זונה שמעי דבר ה'", וב'לכן' עתיד להחזירן, שנאמר (הושע ב, טז): "לכן הנה אנכי מְפַתֶּיהָ", ואין מפתין אלא לבתולה, שנאמר (שמות כב, טו): "כי יפתה איש בתולה".
  • אף כך ישראל חטאו ב'שטים' שנאמר (במדבר כה, א): "וישב ישראל בשטים" ונרפאו ב'שטים' שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים":

<< · שמות רבה · נ · ד · >>


ד. [עריכה]

מה כתיב למעלה (שמות לו, לה): "ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן" ושנו רבותינו פרוכת היה עוביו טפח ועל ע"ב נירים נארגת ולא היה בה קשר ושתים עושים בכל שנה ושנה וש' כהנים מטבילין אותה והכהנים יורדין ומטבילין אותה בחוץ ועולין ושוטחין אותה ע"ג החיל ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה בתחלה עשה את הקרשים וחברם ואחר כך היריעות ופרסן עליו שנאמר (שם, יד) "ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן" ואח"כ עשה את הפרוכת שתהא נמתח בפני הארון ואח"כ עשה את הארון ואת הכפורת שיהא ניתן על הארון א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתי את הפרוכת ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים ושאלתי ואמרו לי מדם יום הכפורים שהיה כהן עושה ולמה נקרא כפורת שהיה מכפר לישראל ומשעשה הכפורת עשה השולחן שהיה לחם הפנים ניתן עליו שהיה ניתן לפני הארון ואחר כך עשה את המנורה שהיתה למעלה מן השולחן:

<< · שמות רבה · נ · ה


ה. [עריכה]

ד"א "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל" וכי בצלאל עשה לעצמו שבכל דבר ודבר הוא אומר ויעש בצלאל אלא על שנתן נפשו עליו ביותר לא קיפח הקב"ה שכרו ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר כיוצא בדבר אתה אומר (עזרא י, טו): "אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת ומשלם ושבתי הלוי עֲזָרֻם" אלא יונתן נתן נפשו על הדבר הרבה ולפי שבאו וסיעוהו העלה עליהם הקב"ה כאלו עשו הם המעשה אבל יונתן ע"י שנתן נפשו בדבר פרסמו הכתוב.

אמר להם הקב"ה עשיתם יריעות עזים אני מגין עליכם לעוה"ב בענן שנאמר (ישעיה ד, ה): "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מִקְרָאֶהָ ענן יומם" עשיתם כפורת אני מכפר לכם עונותיכם עשיתם שולחן אני מציל אתכם מן הערוכה ואערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא עשיתם לפני מנורה אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב שנאמר (שם ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים" עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנת בתוכו אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק שנאמר (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך":

<< · שמות רבה · נ · >>