שמות רבה נ ב
ב. [ עריכה ]
הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב:
- (משלי ט, ט): "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" - זה נח, שאמר לו הקב"ה (בראשית ז, ב): "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה וְגוֹ'", וכשיצא מה כתיב? (שם ח, כ) "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'", מאי "וַיִּבֶן"? נתבונן ואמר 'מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים - לא שהיה רוצה להקריב לו מהן?' מיד "וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה", הוי "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד", לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו.
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" - זה משה, שנאמר (משלי כא, כב): "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם", שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא ואמר לישראל ומטיבן, והוא מוסיף להם חיים, הוי "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תֵּן לְחָכָם" - זה בצלאל. אתה מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה 'עשה המשכן', בא ואמר לבצלאל. אמר לו 'מהו המשכן הזה?' אמר לו 'שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו, ומלמד לישראל תורה'. אמר לו בצלאל 'והיכן התורה נתונה?' אמר לו 'משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון'. א"ל אמר ליה, אמר לו 'רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך! אלא אנו עושין הארון ואחר-כך המשכן'. לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן":