שמות רבה נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · שמות רבה · נא · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה נא[עריכה]

שמות רבה פרשה נא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח

שמות רבה · נא · א · >>


א. [עריכה]

"וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"
כך פתח ר' תנחומא בר אבא (משלי כח, ב): "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת" -- אתה מוצא כל מי שהוא נאמן - הקב"ה מביא ברכות על ידיו; מי שאינו נאמן -- "וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה".

"אִישׁ אֱמוּנוֹת" -- זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה שנאמר (במדבר יב, ז): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". הוי - "איש אמונות רב ברכות"; שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן.
"ואץ להעשיר לא ינקה" -- זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה. ומה היה סופו? (שם טז, לב) "ותפתח הארץ את פיה".


דבר אחר "איש אמונות" -- זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן.
שנו רבותינו אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים. והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו וכאן אתה אומר אין ממנין פחות משנים?!    אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם שנאמר "אלה פקודי המשכן..." -- "אשר פקד משה" אין כתיב כאן אלא "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" -- על ידי משה, "בְּיַד אִיתָמָר":

<< · שמות רבה · נא · ב · >>


ב. [עריכה]

עליו נאמר (מ"ב יב, טז): "וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף" - "ולא יחשבו" זה דורו של יואש שהיו עושין באמונה.

שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא. שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר לב, כב): "והייתם נקיים מה' ומישראל".    ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן?!
אלא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה שיעשה המשכן - מיד (שמות לה, כא): "ויבואו כל איש וגו'" לכמה ימים הביאו כל הנדבה? א"ר יוחנן לשני בקרים הביאו והותר שנאמר (שם לו, ז) "והמלאכה היתה דים".
נכנס משה אצל בצלאל, ראה שהותיר מן המשכן, אמר לפני הקב"ה רבון העולם עשינו את מלאכת המשכן והותרנו. מה נעשה בנותר? אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות. הלך משה ועשה בהן. כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות.

הוי - "אלה פקודי המשכן משכן העדות":

<< · שמות רבה · נא · ג · >>


ג. [עריכה]

מהו "מִשְׁכָּן" (שמות לח, כא) שני פעמים?    א"ר שמואל בר מרתא שנתמשכן שני פעמים על ידיהם. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים (נחמיה א, ז): "חֲבֹל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החוקים ואת המשפטים".  מהו "חבול חבלנו לך"? -- הוי שנתמשכן ב' פעמים; ואין 'חבול' אלא משכון שנאמר (דברים כד, ו): "לא יחבול רחים ורכב".

לכך כתיב "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" -- שני פעמים:

<< · שמות רבה · נא · ד · >>


ד. [עריכה]

מהו "הָעֵדוּת"?

א"ר שמעון ב"ר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל.
דבר אחר: עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה.
א"ר יצחק משל למה"ד למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי. כעס עליה והניחה והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד. לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך. כיון שהגיע יום פלוני בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה. ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים -- באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך.
כך הקב"ה חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". אחר ארבעים יום חטאו. אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד שנאמר (איכה ד, טו): "אמרו בגוים לא יוסיפו לגור". כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה שנאמר (במדבר יד, כ): "ויאמר ה' סלחתי כדברך". אמר משה רבון העולם הריני מפויס שמחלתָ לישראל אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם. אמר לו הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם! שנאמר (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש" ומכירין שמחלתי להם.

לכך נאמר "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" -- שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה:

<< · שמות רבה · נא · ה · >>


ה. [עריכה]

דבר אחר: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת".    אמר ר' שמעון בן יוחאי בשעה שנכנס אנדריינוס לבית קדשי הקדשים היה מתגאה שם ומחרף לאלהים. א"ר חייא בר אבא אמר דוד רבון העולם כך תעלה לפניך. שאילו היו יכולין לקצוץ ארזים לעשות סולמות עולים היו למעלן. -- מנין? כמ"ש (תהלים עד, ה): "יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת" -- אלא שאינן יכולים ומניחים אותך ובאים עלינו כמ"ש (שם כא, יב) "חשבו מזמה בל יוכלו" ובאים עלינו שנאמר (שם עט, א) "אלהים באו גוים בנחלתך וגו'".

ועל מה כל אלו? על ידי שנתמשכן על ידינו שנאמר "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"


א"ר חייא בר אבא לְמַה העובדי כוכבים דומין?

לאדם שהיה שונא למלך והיה מבקש לשלוט בו ולא היה יכול. מה עשה? הלך אצל אנדריאנטוס ובקש להפילו והיה מתיירא מן המלך שיהרגנו. מה עשה? נטל את הציפורן של נחשת והיה חופר הכותל שתחתיו אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס אנדריאנטוס נופל.
כך העובדי כוכבים באים להתגרות בהקב"ה ואינן יכולין והם באין ומתגרין עם ישראל. וכן דוד אמר (שם ב, ב) "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ואינן יכולין. ומה הם עושין? מתגרים בישראל -- מה כתיב אחריו? (ג): "ננתקה את מוסרותימו" -- נעקור אותם מן העולם.

אימתי? בשעה שאין להם מה למשכן. אבל המשכן נתמשכן על ידיהם. הוי -- "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" -- אל תהי קורא כן אלא 'המשכון':

<< · שמות רבה · נא · ו · >>


ו. [עריכה]

"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" -- כל מה שהיו עושין, עושין ע"פ משה, שנאמר "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה". וכל מה שהיה משה עושה - על ידי אחרים שנאמר "עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן".

לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" - כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וה' וע' שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה. אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן.    מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. מי גרם לו? -- ע"י שישב ופייסן.

הוי - "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן".


ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו?! שנאמר (במדבר יב, ז): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם?!

אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו שנאמר "..והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה" (שמות לג, ט) "והביטו אחרי משה..." (שם, ח).

ומה היו אומרים?
ר' יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה ומה הוא רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה. זהו "והביטו אחרי משה".
ר' חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר.

כששמע משה כך אמר להם משה "חייכם! נגמר המשכן - אתן לכם חשבון!" . אמר להם "בואו ונעשה חשבון!".

הוי -- "וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן":

<< · שמות רבה · נא · ז · >>


ז. [עריכה]

"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" -- מה העדות? זו תורה שהם יגעים בה.

אמר האלהים בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם. וכן לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם והקרבנות וגליות
  • שנאמר (בראשית טו, יז): "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" זו תורה וגיהנם שנא' (שמות כ, טו): "וכל העם רואים את הַקּוֹלֹת ואת הַלַּפִּידִם ואת קול הַשֹּׁפָר ואת ההר עשן וירא העם וַיָּנֻעוּ ויעמדו מרחוק"
  • והקרבנות מנין? דכתיב (בראשית טו, ט): "עגלה מְשֻׁלֶּשֶׁת ועז מְשֻׁלֶּשֶׁת ואיל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וגוזל"
  • וגליות מנין?
    • שנאמר (שם, יב) "אימה..." -- זו בבל שנאמר (חבקוק א, ז): "איום ונורא הוא ממנו משפטו וּשְׂאֵתוֹ יצא"
    • "חשכה" -- זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה
    • "גדולה" -- זו יון שנאמר (דניאל ח, ח): "וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים".
    • "נֹפֶלֶת עליו" -- זו אדום שנאמר (ירמיה מט, כא): "מקול נפלם רעשה הארץ".


אמר הקב"ה כל ימים שיהיו בניך עסוקים בתורה ובקרבנות הם ניצולים מהן. אלא עתידין בניך לבטל הקרבנות. במה אתה מבקש שישתעבדו בניך? בגיהנם או בגליות?

א"ר חנינא בר פפא אברהם בירר לו הגליות.    ומנין? שנאמר (דברים לב, ל): "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם" - זה אברהם שנאמר (ישעיה נא, א): "הביטו אל צור חֻצַּבְתֶּם"; "וה' הִסְגִּירָם" -- שהסכים הקב"ה אחריו.

אמר ר' הונא בשם ר' אחא וזקן אחר בשם ר': עמד לו אברהם תמה ולא היה יודע מה שיברור לו עד שאמר לו הקב"ה שיברור את הגליות שנאמר (תהלים סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו" -- שעבדתנו בגליות; "באנו באש ובמים" -- זו גיהנם, חציו אש וחציו ברד. -- "ותוציאנו לרויה"

הוי - "וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת".  מהו העדות? שכל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות תהא עדות להם שאינם יורדין לגיהנם:

<< · שמות רבה · נא · ח


ח. [עריכה]

דבר אחר "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" - מהו "אלה"?

בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל לא היו ראוים שישלוט מלאך המות בהם שנאמר (שמות לב, טז): "חרות על הלוחות"

מהו "חרות"?
ר' יהודה אומר חירות מן גליות,
ור' נחמיה אומר חירות ממלאך המות.
א"ר פנחס בן חמא בשם ר"י בשם ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי, אמר הקב"ה אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי - אני אומר לו סטטיונר בראתיך על העובדי כוכבים ולא על בני; שכיון שקבלו התורה הלבישם הקב"ה מזיו הדרו.    ומה היה הלבוש?
רבי יוחנן אומר עטרות הלבישן,
ורבי שמעון בן יוחאי אומר כלי זיין נתן להם והשם הגדול חקוק עליו וכל ימים שהיה בידם לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהם. מנין אתה למד? ממה שכתוב שם (שם לג, ה) "ועתה הורד עדיך מעליך".
ור' סיסא אמר פורפירא הלבישן
ורבי הונא אומר זוניאות הלבישן

וכשחטאו - העביר הקב"ה מהם כל אותו הטוב שנאמר (שם, ו) "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב".

[בשלשה שמות נקרא ההר הזה:   ( א ) הר האלהים, ( ב ) הר חורב, ( ג ) הר סיני
"הר האלהים" למה? ששם הודיע הקב"ה אלהותו
סיני למה? ששנא את העליונים ואהב את התחתונים
חורב למה? שבו נתנה התורה שנקראת 'חרב' שנאמר (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" ]

והיה משה בסיני מקבל את התורה. הלכו אצל אהרן ואמרו לו (שמות לב, א) "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". אמר להם אהרן אתמול אמרתם (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה" ועתה אתם אומרים "קום עשה לנו אלהים"?!

ראה שהרגו לחור ונתיירא, אמר להם "פרקו נזמי הזהב". מיד -- "ויתפרקו" והיו כל העם נותנין לו עד שאמר להם דייכם.

[וכן משה הוכיחן (דברים א, א): "ולבן וַחֲצֵרֹת ודי זהב".    משל לבחור שנכנס למדינה ראה אותם גובין צדקה ואמרו לו תן והיה נותן עד שאמרו לו דייך. הלך מעט וראה אותם גובין לתיטרון אמרו לו תן והיה נותן עד שאמרו לו דייך.
כך ישראל נתנו זהב לעגל עד שאמר להם די ונדבו זהב למשכן עד שאמר להם די שנאמר (שמות לו, ז): "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר". אמר הקב"ה יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. ]

אמר הקב"ה לישראל בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם המשכן ב"אלה" אני מתרצה לכם. הוי -- "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"

אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ב'אלה' נתרציתי לכם, וכן לעתיד לבא שנאמר (ישעיה מט, יב): "הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים". ואומר (שם ס, ח) "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם":

<< · שמות רבה · נא · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב באתר דעת.