שמות רבה נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · שמות רבה · נ · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה נ[עריכה]

שמות רבה פרשה נ פיסקא: א ב ג ד ה

שמות רבה · נ · א · >>


א. [עריכה]

"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הארן" הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, קל): "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" בשעה שברא הקב"ה עולמו היה כולו מים במים שנאמר (בראשית א, ב): "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר האור ברא תחלה ואח"כ העולם משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע דימוסים כך האור נבראת תחלה ור' נחמיה אמר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטרין ועטרו בנרות שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה אמר נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק העולם מזיוו מראשו ועד סופו כמו שכתוב (תהלים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" ואח"כ "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" לפיכך "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן אמר בצלאל ובמה אפתח תחלה פתח בארון שנאמר (שמות כה, י): "וְעָשׂוּ אֲרוֹן":

<< · שמות רבה · נ · ב · >>


ב. [עריכה]

הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב:

  • (משלי ט, ט): "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" - זה נח, שאמר לו הקב"ה (בראשית ז, ב): "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה וְגוֹ'", וכשיצא מה כתיב? (שם ח, כ) "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'", מאי "וַיִּבֶן"? נתבונן ואמר 'מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים - לא שהיה רוצה להקריב לו מהן?' מיד "וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה", הוי "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד", לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו.
  • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" - זה משה, שנאמר (משלי כא, כב): "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם", שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא ואמר לישראל ומטיבן, והוא מוסיף להם חיים, הוי "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד".
  • ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תֵּן לְחָכָם" - זה בצלאל. אתה מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה 'עשה המשכן', בא ואמר לבצלאל. אמר לו 'מהו המשכן הזה?' אמר לו 'שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו, ומלמד לישראל תורה'. אמר לו בצלאל 'והיכן התורה נתונה?' אמר לו 'משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון'. א"ל אמר ליה, אמר לו 'רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך! אלא אנו עושין הארון ואחר-כך המשכן'. לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן":

<< · שמות רבה · נ · ג · >>


ג. [עריכה]

דבר אחר: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל".    הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל, יז): "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ"

אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה; אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא

  • שנאמר (שמות טו, כג): "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה". למה? "כי מרים הם". אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו.
"ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ" - ומה היה? יש אומרים זית; וי"א ערבה; ויש אומרים הרדופני היה; וי"א עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה.
ונטלו והשליכו למים. מיד: "וימתקו המים".

הוי - "וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ".

  • וכן אתה מוצא במימי אלישע, מה כתיב - (מ"ב ב, יט): "והמים רעים והארץ משכלת": אמר להם (שם, כ) "קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו" ומה כתיב (שם, כב) "וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דִּבֵּר".
  • וכן אתה מוצא בישראל: ב'לכן' הוכיחן, שנאמר (יחזקאל טז, לה): "לכן זונה שמעי דבר ה'", וב'לכן' עתיד להחזירן, שנאמר (הושע ב, טז): "לכן הנה אנכי מְפַתֶּיהָ", ואין מפתין אלא לבתולה, שנאמר (שמות כב, טו): "כי יפתה איש בתולה".
  • אף כך ישראל חטאו ב'שטים' שנאמר (במדבר כה, א): "וישב ישראל בשטים" ונרפאו ב'שטים' שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים":

<< · שמות רבה · נ · ד · >>


ד. [עריכה]

מה כתיב למעלה (שמות לו, לה): "ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן" ושנו רבותינו פרוכת היה עוביו טפח ועל ע"ב נירים נארגת ולא היה בה קשר ושתים עושים בכל שנה ושנה וש' כהנים מטבילין אותה והכהנים יורדין ומטבילין אותה בחוץ ועולין ושוטחין אותה ע"ג החיל ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה בתחלה עשה את הקרשים וחברם ואחר כך היריעות ופרסן עליו שנאמר (שם, יד) "ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן" ואח"כ עשה את הפרוכת שתהא נמתח בפני הארון ואח"כ עשה את הארון ואת הכפורת שיהא ניתן על הארון א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתי את הפרוכת ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים ושאלתי ואמרו לי מדם יום הכפורים שהיה כהן עושה ולמה נקרא כפורת שהיה מכפר לישראל ומשעשה הכפורת עשה השולחן שהיה לחם הפנים ניתן עליו שהיה ניתן לפני הארון ואחר כך עשה את המנורה שהיתה למעלה מן השולחן:

<< · שמות רבה · נ · ה


ה. [עריכה]

ד"א "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל" וכי בצלאל עשה לעצמו שבכל דבר ודבר הוא אומר ויעש בצלאל אלא על שנתן נפשו עליו ביותר לא קיפח הקב"ה שכרו ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר כיוצא בדבר אתה אומר (עזרא י, טו): "אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת ומשלם ושבתי הלוי עֲזָרֻם" אלא יונתן נתן נפשו על הדבר הרבה ולפי שבאו וסיעוהו העלה עליהם הקב"ה כאלו עשו הם המעשה אבל יונתן ע"י שנתן נפשו בדבר פרסמו הכתוב.

אמר להם הקב"ה עשיתם יריעות עזים אני מגין עליכם לעוה"ב בענן שנאמר (ישעיה ד, ה): "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מִקְרָאֶהָ ענן יומם" עשיתם כפורת אני מכפר לכם עונותיכם עשיתם שולחן אני מציל אתכם מן הערוכה ואערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא עשיתם לפני מנורה אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב שנאמר (שם ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים" עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנת בתוכו אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק שנאמר (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך":

<< · שמות רבה · נ · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב באתר דעת.