שמות רבה נא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · שמות רבה · נא · ד · >>

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

מהו "הָעֵדוּת"?

א"ר שמעון ב"ר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל.
דבר אחר: עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה.
א"ר יצחק משל למה"ד למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי. כעס עליה והניחה והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד. לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך. כיון שהגיע יום פלוני בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה. ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים -- באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך.
כך הקב"ה חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". אחר ארבעים יום חטאו. אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד שנאמר (איכה ד, טו): "אמרו בגוים לא יוסיפו לגור". כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה שנאמר (במדבר יד, כ): "ויאמר ה' סלחתי כדברך". אמר משה רבון העולם הריני מפויס שמחלתָ לישראל אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם. אמר לו הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם! שנאמר (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש" ומכירין שמחלתי להם.

לכך נאמר "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" -- שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה: