קטגוריה:דברים לג ז

<< | ספר דברים • פרק ל"ג • פסוק ז' | >>

וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה.

וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהֹוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.

המהדורה המוטעמת:

וְזֹ֣את לִיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְזֹ֣את וְ - ו' החיבור
זֹ֣את - כינוי גוף, רומז, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/2063
מורפ': HC/Pdxfs לִֽיהוּדָה֮ לִֽ - מילת יחס
יהוּדָה֮ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: l/3063
מורפ': HR/Np וַיֹּאמַר֒ וַ - ו' החיבור
יֹּאמַר֒ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms שְׁמַ֤ע שְׁמַ֤ע - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqv2ms יְהוָה֙ יְהוָה֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp ק֣וֹל ק֣וֹל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 6963 a
מורפ': HNcmsc יְהוּדָ֔ה יְהוּדָ֔ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3063
מורפ': HNp וְאֶל וְ - ו' החיבור
אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: c/413
מורפ': HC/R־עַמּ֖וֹ עַמּ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5971 a
מורפ': HNcmsc/Sp3ms תְּבִיאֶ֑נּוּ תְּבִיאֶ֑ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 935
מורפ': HVhi2ms/Sp3ms יָדָיו֙ יָדָי - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
ו֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbdc/Sp3ms רָ֣ב רָ֣ב - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7227 a
מורפ': HVqp3ms ל֔וֹ ל֔ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms וְעֵ֥זֶר וְ - ו' החיבור
עֵ֥זֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/5828
מורפ': HC/Ncmsa מִצָּרָ֖יו מִ - מילת יחס
צָּרָ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: m/6862 c
מורפ': HR/Ncmpc/Sp3ms תִּהְיֶֽה תִּהְיֶֽה - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi2ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְזֹ֣את מונח (משרת, דרגא 5) לִֽיהוּדָה֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

וַיֹּאמַר֒ סגול (מלך, דרגא 2)

שְׁמַ֤ע מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

ק֣וֹל מונח (משרת, דרגא 5) יְהוּדָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאֶל־עַמּ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

תְּבִיאֶ֑נּוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

יָדָיו֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

רָ֣ב מונח (משרת, דרגא 5) ל֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְעֵ֥זֶר מרכא (משרת, דרגא 5) מִצָּרָ֖יו טפחא (מלך, דרגא 2)

תִּהְיֶֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ ואל יתר אחיו, לאחר שהלך למלחמה תְּבִיאֶנּוּ יחזיר אותו בשלום, יָדָיו רָב לוֹ יריבו לו במלחמותיו וְעֵזֶר מִצָּרָיו להינצל מאויביו תִּהְיֶה.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְדָא לִיהוּדָה וַאֲמַר קַבֵּיל יְיָ צְלוֹתֵיהּ דִּיהוּדָה בְּמִפְּקֵיהּ לִקְרָבָא וּלְעַמֵּיהּ תָּתִיבִנֵּיהּ בִּשְׁלָם יְדוֹהִי יַעְבְּדָן לֵיהּ פּוּרְעָנוּתָא מִשָּׂנְאוֹהִי וְסָעֵיד מִבְּעֵיל דְּבָבָא הֱוִי לֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):	וְדָא בִּירְכָתָא לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה וְזַוֵג בְּחוּלְקֵיהּ וּבְבִירְכָתֵיהּ לְשִׁמְעוֹן אָחוֹי וְכֵן אָמַר קַבֵּל יְיָ צְלוֹתֵיהּ דִיהוּדָה בְּמִפְקֵיהּ לְסִדְרֵי קְרָבָא וּלְוַות עַמֵיהּ תַּעֲלִינֵיהּ מִסִדְרֵי קְרָבָא בִּשְׁלָם יְדוֹי יִתְפַּרְעַן לֵיהּ מִן בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וּסְעִיד וּסְמִיךְ מִסַנְאוֹי תֶּהֱוֵי לֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):	וְדָא בִּרְכָתָא דִבְרִיךְ משֶׁה נְבִיָא דַיְיָ לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה וַאֲמַר שְׁמַע מֵימְרָא דַיְיָ בְּקַל צְלוֹתֵיהּ דִיהוּדָה וּלְוַת עַמֵיהּ תָּעֵיל יָתֵיהּ מִן סִידְרֵי קְרָבָא יְדוֹי יִתְפַּרְעוּן מִן בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וּסְעָד וְסֶמֶךְ מִן שַנְאוֹי תֶּהֱוֵי לֵיהּ:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

וזאת ליהודה - ראה ראובן את יהודה, שעמד יהודה - אף הוא הודה על מעשיו. הוי מי גרם למי? יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר איוב טו אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם:

שמע ה' קול יהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה. אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך - אתה מעלה אותנו מתוכה:

ואל עמו תביאנו - שנקבר עם אבות בארץ. ר' יהודה אומר: וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים? והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים! ומה ת"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בקבורה. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר בראשית נ בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען: אני נקבר בה, ואין אחר נקבר בה. ומה ת"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בארץ:

ידיו רב לו - בשעה שהרג את עשו: ועזר מצריו תהיה - בעומדו לפני יוסף.

ד"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון. אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער - אתה מעלה אותו מתוכה:

ואל עמו תביאנו - שקרבו עמו לברכה, שנ' שופטים א ויאמר יהודה לשמעון: אחי עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון:

ידיו רב לו - בשעה שאמר בראשית לד ויקחו ב' בני יעקב שמעון ולוי: ועזר מצריו תהיה - כענין שנאמר בראשית לה ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.

ד"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על דוד. אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך - אתה מעלה אותם מתוכה:

ואל עמו תביאנו - זה יאשיה, שנ' מלכים ב כב הנני אוסיפך אל אבותיך: ידיו רב לו - זה מנשה, שנאמר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. לסוף מה נא' בו? דברי הימים ב לג ויתפלל אליו ויעתר לו: ועזר מצריו תהיה - זה יהושפט, שנ' מלכים ב יח ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וזאת ליהודה" - סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם שנאמר אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם ועוד פירשו רבותינו שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלין בארון מפני נדוי שקבל עליו שנאמר וחטאתי לאבי כל הימים אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו'

"שמע ה' קול יהודה" - תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב

"ואל עמו תביאנו" - לשלום מפני המלחמה (ס"א מן המלחמה)

"ידיו רב לו" - יריבו ריבו וינקמו נקמתו

"ועזר מצריו תהיה" - על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד ויזעק יהושפט וה' עזרו ד"א שמע ה' קול יהודה כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ואף כשחלקו א"י נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפ"ע שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים כ"כ באגדת תהילים)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ו] ומפני הנדוי. אף על גב שקיים הדבר, שהרי אמר "אם לא אביאנו אליך וגו'" (בראשית מ"ד, ל"ב), ובודאי קיים זה, למדו מכאן במסכת מכות (דף יא:) דאף נידוי על תנאי צריך הפרה, ולא ידע יהודה זה, ולפיכך עצמותיו מתגלגלים:

[ז] כאן רמז לשמעון כו'. פירש הרמב"ן, כי "ידיו רב לו" יכבוש מצריו נחלה גדולה יותר מן הראוי לו, ורמז בזה שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, וכתיב (יהושע י"ט, ט') "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון". ולי היה נראה לפרש כמשמעו, שהיה יהודה מתברך בלשון "שמע", ולא בלשון 'האזין', לומר כי שמעון שנקרא גם כן על שם "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (בראשית כ"ט, ל"ג), נחלתו בתוך נחלת בני יהודה. ולפיכך רמז לשמעון בברכה זאת גם כן, דהוא "שמע ה' קול יהודה", ונמצאים שרמז כאן ברכת שמעון בתוך נחלתו:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְזֹאת לִיהוּדָה – סָמַךְ יְהוּדָה לִרְאוּבֵן, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹדוּ עַל קִלְקוּל שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ" וְגוֹמֵר, "לָהֶם לְבַדָּם" וְגוֹמֵר, "וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם" (איוב טו,יח-יט). וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מד,לב). אָמַר מֹשֶׁה: מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה וְכוּלֵּיהּ (ספרי שמח; סוטה ז' ע"ב).
שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה – תְּפִלַּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאָסָא מִפְּנֵי הַכּוּשִׁים, וִיהוֹשָׁפָט מִפְּנֵי הָעַמּוֹנִים, וְחִזְקִיָּה מִפְּנֵי סַנְחֵרִיב (ספרי שם).
וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ – לְשָׁלוֹם מִן הַמִּלְחָמָה.
יָדָיו רָב לוֹ – יָרִיבוּ רִיבוֹ וְיִנְקְמוּ נִקְמָתוֹ.
וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה – עַל יְהוֹשָׁפָט הִתְפַּלֵּל, עַל מִלְחֶמֶת רָמוֹת גִּלְעָד, "וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ" (דה"ב יח,לא). דָּבָר אַחֵר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה – כָּאן רָמַז בְּרָכָה לְשִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה; וְאַף כְּשֶׁחָלְקוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָטַל שִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן" (יהושע יט,ט; ספרי שם) [וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִחֵד לוֹ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל מַה שֶּׁעָשָׂה בַּשִּׁטִּים. כֵּן כָּתוּב בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים].

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"וזאת ליהודה" - וכן אמר ליהודה שיחיה ולא ימות והוסיף לו עוד שמע ה' קול יהודה דעת רבי אברהם וזה איננו נכון על פירושנו כי אין יהודה בכרת הזה שיתפלל עליו כן כאשר לא הזכיר זה בשאר השבטים אבל הוא כפשוטו וזאת הברכה אשר ליהודה ועל דרך האמת ייחד המדה הזאת ליהודה בעבור כי להם המלחמה וממנו המלכות לעולם והיא העזר מצריו והוא סוד הכתוב שאמר (א יח) ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר כי הוא הקשת הנראה בענן שנאמר בה (בראשית ט יז) זאת אות הברית שמע ה' קול יהודה יתפלל עליו בצאתו למלחמה כי הוא יעלה בתחלה ולנגיד ממנו שילחם באויבי ישראל וכן אמר יעקב (שם מט ח) ידך בערף אויביך ואל עמו תביאנו שישוב לשלום ידיו רב לו יהיו ידיו רב לו שלא יצטרך לעזר אחר זולתי עזרת השם שיענהו בתפלתו ככל הכתוב בדברי אונקלוס וכן דעת המפרשים ועל דעתי עוד ירמוז למלחמתו הראשונה אל הכנעני שאמר השם יהודה יעלה בתחלה (שופטים א ב) ואמר "ידיו רב" שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו ירמוז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו הוא שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

וזאת ליהודה. על דרך הפשט וזאת הברכה אשר ליהודה, והוא מה שאמר שמע ה' קול יהודה בבואו למלחמה. בתחלה. ידיו רב לו, שיספיקו לו ידיו ולא יצטרך עזר מזרוע בשר. או יאמר ידיו רב לו ידיו יריבו כנגדו. וכתב רש"י ז"ל סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, ודרשו במסכת מכות פרק אלו הן הגולין, כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, מפני הנדוי שקבל עליו, שנאמר (בראשית מד) וחטאתי לאבי כל הימים, אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה, מיד עאל אבריה לשפא. ועדיין לא סליק למתיבתא דרקיעא, ואל עמו תביאנו. ועדיין לא הוה ידע למשקל ולמטרי בשמעתא, ידיו רב לו. ועדיין לא הוה ידע לפרוקי קושיא אליבא דהלכתא, ועזר מצריו תהיה. ועדיין עצמותיו מגולגלין בארון, שלא היה בו כח לעלות בישיבה של מעלה, שכן קבל עליו הנדוי בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר (שם) כל הימים. ומה שאמר עאל אבריה לשפא, שנדבקו עצמותיו עצם אל עצמו ויקרום עליו בשר מלמעלה. ועדיין לא היה בו כח לעלות, והתפלל עליו ואל עמו תביאנו. ומה שאמר מי גרם לראובן שיודה יהודה, אע"פ שמעשה יהודה אחרון, קבלה היתה ביד משה רבינו ע"ה איש מפי איש שלא הודה ראובן שהוא בלבל יצועי אביו עד לסוף שנים רבים שהודה יהודה חטאו בתמר, ובאותה שעה הודה ראובן שהוא בלבל יצועי אביו, אז יצאו כל אחיו מן החשד. וע"ד הקבלה וזאת ליהודה, היא מדת המלכות שממנה המלכות לזרע יהודה, והיא הנותנת לו כח הנצוח במלחמותיו, וכן דוד שהוא מזרעו אמר (תהלים כז) אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, כי היא מדתו של דוד, וכן הוא אומר (שם צט) ועוז מלך משפט אהב, וכתיב (שם עב) משפטיך למלך תן, ולכך התגבר דוד בכל המלחמות והיה מנצח כל אויביו, ועל כן הזכיר תמיד בשירותיו למנצח מזמור לדוד, יודה להקב"ה כי הוא המנצח האמתי, כי מה שהוא מנצח אין נצוחו אלא מצד המדה ההיא, ולפי שהיה דוד מחזיק במדה ההיא ושפך דמים רבים על כן לא הוכשר לבנות בית הרחמים עד שבא שלמה בנו שהיה איש השלום מחזיק במדת הצדקה, כענין שאמר (שם ) וצדקתך לבן מלך.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"וזאת ליהודה" וזאת הבקשה אני מבקש ומתפלל גם על ארץ יהודה אשר בתוכה נחלת שמעון מפוזרת שלא ימותו במלחמה כי יחדיו היו יוצאים למלחמה:

"ויאמר שמע ה' קול יהודה" ומלבד מה שאמר וזאת ליהודה אמר ג"כ שמע ה' קול יהודה כשיתפלל במלחמה או זולתה:

" ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה" אתה היה ידיו נלחם בעדו ותהיה ג"כ רב לו ונוקם נקמתו וג"כ עזר מצריו כשילחמו עליו:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

הערות

(ז) "וזאת ליהודה". ר"ל הברכה של ראובן, הוא ג"כ ליהודה, ואחר ראובן ברך יהודה מפני שממנו מלכות בית דוד וירושלים היתה בחלקו וברכתו הוא מעין ברכת ראובן והיה גם לו הזכות שהציל את יוסף, גם ברך אותו ברכת ראובן מפני שהוא היה ג"כ מהיר כמעשה דתמר וגם הוא המלך ולחם כל מלחמת ישראל, והיה תמיד בסכנה, לכן ברכו ברכה שברך ראובן בברכת החיים שגם הוא היה לו זכות שהציל את יוסף, כמ"ש (שם) ויאמר יהודה מה בצע וגו' וישמעו אחיו, וגם היה בעל תשובה שהודה ברבים, ויאמר צדקה ממני:

ויאמר הוסיף לו עוד ברכה בדרך תפלה, שיעקב אמר עליו גור אריה יהודה על תחלת ימי עליתו שיורה על המלחמות שעשה דוד בעוד שהיה שאול חי:

כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. על מלכות דוד ושלמה: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק וגו' יהיה אחר החרבן ועל זרובבל וכל הנשיאים, וראשי הגולה שבבבל עד כי יבוא שילה, הוא המלך המשיח, ולא הזכיר יעקב מהמלכים שהיו מרחבעם עד חרבן הבית, שהיו לפעמים נרדפים, ובא משה וקבע להם ברכה: ויאמר שמע ה' קול יהודה. מלכי בית דוד היה בהם הענין להתפלל אל ה' דוד ושלמה, יהושפט חזקיה ומנשה, ובקש שיקבל ה' תפלתם מפני שהיה לו זכות ששמעו אליו האחרים בענין יוסף כמ"ש וישמעו אחיו, וגם שהשמיע קולו בהודאתו במעשה תמר: ואל עמו תביאנו. אף המלכים שלא ינצחו במלחמותיהם כל כך, אבל ישובו לביתם, ולא יהרגו במלחמה: ידיו רב לו. שאף אם לא תהיה ממשלתם על כל ישראל, אבל תהי ממלכתם חזקה: ועזר מצריו תהיה. ולפחות תהיה לו עזר מעט:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה. רז"ל אמרו (ספרי לג.ז) שרמז ברכה לשמעון במ"ש שמע ה' גו' כי שמע נגזר מלשון שמעון, והדבר צריך ביאור. והקרוב אלי לומר שלמדו זה ממש"כ וזאת ליהודה, שנראה מיותר כי הל"ל וליהודה אמר. אלא כך פירושו, כי בקשת ואל עמו תביאנו, היתה על שמעון כי יעקב אמר לו ואפיצם בישראל, שיהיו ממנו מלמדים ועניים והנפוץ צריך קיבוץ אל עמו כי אע"פ שהיו נפוצים בתוך בני ישראל מ"מ מתוך שהוא נפוץ מפוזר ומפורד ממשפחתו ומבית אביו אינו אצל עמו, ע"כ התפלל עליו יהודה ואמר אנא ה' תביאנו אל עמו ומולדתו שלא יהיה נפוץ על פני כל הארץ. וידוע שלתפלה זו היה גם יהודה צריך, כמובן מתוך שני פירושי רש"י הסובר שתפלת ואל עמו תביאנו קאי על יהודה, ואני אומר שיהודה התפלל תפלה זו על שמעון וכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה (ב"ק צב, א), וא"כ אותה תפלה שהתפלל יהודה על שמעון היא שעמדה גם לו וזה"ש וזאת ליהודה אותה תפלה שהתפלל על שמעון עמדה גם ליהודה, וזה"ש ויאמר שמע ה' קול יהודה, אותו קול שיתפלל בו על שמעון, ואל עמו תביאנו, ר"ל ליהודה כפשוטו לפי שבאותו קול התפלל על שמעון ע"כ דין הוא שיהיה הוא נענה תחילה ותביא גם אותו אל עמו. ולפי שתפלה זו עמדה לשניהם ע"כ אמר אח"כ ידיו רב לו הוסיף מלת לו כי ברכה זו היתה לו לבדו ולא היה לשמעון צורך בברכת ידיו רב לו. רק ליהודה שהיה מלך היה צריך בברכה זו.