בראשית רבה צה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · צה · ד

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

"וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים". מפני מה אמר הכתוב ומקצה אחיו ללמדך שלא היו גבורים ומי היו הללו חמשה אנשים ראובן לוי בנימין שמעון יששכר ומפני מה לקח יוסף הצדיק הללו חמשה אנשים מאחיו שהיה יודע באחיו כל גבור וגבור שהיה בהם ועשה הדבר בחכמה אמר אם מעמיד אני גבורים לפני פרעה רואה אותן ועושה אותן אנשי מלחמתו כל מי שכפל שמו בברכתו של משה היה גבור וכל מי שלא כפל שמו לא היה גבור יהודה שהיה גבור כפל שמו שנאמר: (דברים לג, ז): "וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה" לפיכך לא העמיד אותו לפני פרעה וכגון נפתלי שנאמר: (שם, כג) "ולנפתלי אמר נפתלי" וכגון אשר (שם, כד) "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר" וכגון דן שנאמר (שם, כב) "ולדן אמר דן" וכגון זבולן שנאמר (שם, יח) "ולזבולן אמר שמח זבולן" וכגון גד (שם, כ) "ולגד אמר ברוך מרחיב גד" לפיכך לא העמיד אלו לפני פרעה והשאר שלא כפל שמותם לא היו גבורים לפיכך העמידם לפני פרעה לכך כתיב ומקצה אחיו לקח ולא זכר שמותם כאן לפי שלא היו גבורים.

"ויאמר יוסף הבו מקניכם" וגו' הסוס לקבלי וקלף בצליא (פירוש כבר הלכו מנגדינו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמורנו אנו ערומים מהם וקלופים כבצל הנקלף מתו הסוסים והשלכנו בחוץ מנגדנו והכלבים אכלום וקלפו את עורם):