רש"י על דברים לג
<< · רש"י על דברים · לג · >>
פסוק א
פסוק ב
"מסיני בא" - יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה שנאמר לקראת האלהים למדנו שיצא כנגדם
"וזרח משעיר למו" - שפתח לבני שעיר שיקבלו את התורה ולא רצו
"הופיע" - להם
"מהר פארן" - שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו
"ואתה" - לישראל
"מרבבות קדש" - ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש ולא כולם ולא רובם ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו
"אש דת" - שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה נתן להם בלוחות כתב יד ימינו ד"א אש דת כתרגומו שנתנה להם מתוך האשפסוק ג
"כל קדשיו בידך" - נפשות הצדיקים גנוזות אתו כענין שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך
"והם תכו לרגלך" - והם ראוים לכך שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגליך בסיני תוכו לשון פעלו התווכו לתוך מרגלותיך
"ישא מדברותיך" - נשאו עליהם עול תורתך
"מדברותיך" - המ"ם בו קרוב ליסוד כמו וישמע את הקול מדבר אליו ואשמע קול מדבר אלי כמו מתדבר אלי אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם טישפו' פלידור"ש בלע"ז (זיך בעשפרעכען זיך אויפריידען) ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך והמ"ם בו שימוש משמשת לשון מן ד"א אף חובב עמים אף בשעת חיבתן של האומות שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם
"כל קדושיו בידך" - כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם
"והם תכו לרגלך" - והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך
"ישא מדברותיך" - מקבלין גזירותיך ודתותיך בשמחה ואלה דבריהםפסוק ד
פסוק ה
"בישרון מלך" - תמיד עול מלכותו עליהם
"בהתאסף" - בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם
"ראשי" - כמו כי תשא את ראש ראוין אלו שאברכם ד"א בהתאסף בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהםפסוק ו
"ואל ימות" - לעולם הבא שלא יזכר לו מעשה בלהה
"ויהי מתיו מספר" - נמנין במנין שאר אחיו. דוגמא היא זו כעניין שנאמר: "וישכב את בלהה... ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לה, כב), שלא יצא מן המנין.פסוק ז
"שמע ה' קול יהודה" - תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב
"ואל עמו תביאנו" - לשלום מפני המלחמה (ס"א מן המלחמה)
"ידיו רב לו" - יריבו ריבו וינקמו נקמתו
"ועזר מצריו תהיה" - על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד ויזעק יהושפט וה' עזרו ד"א שמע ה' קול יהודה כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ואף כשחלקו א"י נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפ"ע שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים כ"כ באגדת תהילים)פסוק ח
"תומיך ואוריך" - כלפי שכינה הוא מדבר
"אשר נסיתו במסה" - שלא נתלוננו עם שאר המלינים
"תריבהו וגו'" - כתרגומו ד"א תריבהו על מי מריבה נסתקפת לו לבא בעלילה אם משה אמר שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשופסוק ט
"כי שמרו אמרתך" - לא יהיה לך אלהים אחרים
"ובריתך ינצורו" - ברית מילה שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין ומלין את בניהם (ס"א אותם שנולדו במדבר שישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין)פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
"חופף עליו" - מכסה אותו ומגין עליו
"כל היום" - לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר
"ובין כתפיו שכן" - בגובה ארצו היה בית המקדש בנוי אלא שנמוך כ"ג אמה מעין עיטם ושם היה דעתו של דוד לבנותו כדאיתא בשחיטת קדשים אמרי נחתי ביה פורתא משום דכתיב ובין כתפיו שכן אין לך נאה בשור יותר מכתפיופסוק יג
"ממגד" - לשון עדנים ומתק
"ומתהום" - שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב (ד"א)פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
"רצון" - נחת רוח ופיוס וכן כל רצון שמבקרא
"נזיר אחיו" - שהופרש מאחיו במכירתופסוק יז
"שורו" - שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים
"הדר לו" - נתון לו שנאמר ונתתה מהודך עליו
"וקרני ראם קרניו" - שור כחו קשה ואין קרניו נאות אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה נתן ליהושוע כחו של שור ויופי קרני ראם
"אפסי ארץ" - שלשים ואחד מלכים אפשר שכולם מא"י היו אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בא"י שחשובה לכולם היא שנאמר נחלת צבי צבאות גוים
"והם רבבות אפרים" - אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושוע שבא מאפרים
"והם אלפי מנשה" - הם האלפים שהרג גדעון במדין שנאמר וזבח וצלמונע בקרקר וגו'פסוק יח
"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" - זבולון ויששכר עשו שותפות זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה
"שמח זבולון בצאתך" - הצלח בצאתך לסחורה
"ויששכר" - הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים כמו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך ועל פי קביעת עתיהם ועיבוריהםפסוק יט
"הר יקראו" - להר המוריה יאספו כל אסיפה ע"י קריאה היא ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק
"כי שפע ימים יינקו" - יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה
"ושפוני טמוני חול" - כסוי טמוני חול טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול ובחלקו של יששכר וזבולון היה כמ"ש במסכת מגילה זבולון עם חרף נפשו למות משום דנפתלי על מרומי שדה והיה מתרעם זבולון על חלקו לאחי נתת שדות וכרמים וכו'
"ושפוני" - לשון כסוי כמו שנאמר ויספון את הבית וספון בארז ותרגומו ומטלל בכיורי (ס"א בכיסוי) ארזא ד"א עמים הר יקראו ע"י פרקמטיא של זבולון תגרי עובדי כוכבים באים אל ארצו והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שהעובדי כוכבים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה ומתגיירין שם שנאמר שם יזבחו זבחי צדק
"כי שפע ימים יינקו" - זבולון ויששכר הים נותן להם ממון בשפעפסוק כ
"כלביא שכן" - לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים
"וטרף זרוע אף קדקד" - הרוגיהם היו ניכרין חותכים הראש עם הזרוע במכה אחתפסוק כא
"כי שם חלקת" - כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה
"ספון" - אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו
"ויתא" - גד
"ראשי עם" - הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכה"א חלוצים תעברו לפני אחיכם וגו'
"צדקת ה' עשה" - שהאמינו דבריהם ושמרו הבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחלקו ד"א ויתא משה ראשי עם צדקת ה' עשה על משה אמורפסוק כב
פסוק כג
"ים ודרום ירשה" - ים כנרת נפלה בחלקו ונטל מלא חבל חרם בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות
"ירשה" - לשון צווי כמו עלה רש והטעם שלמעלה ברי"ש מוכיח כמו ירש ידע לקח שמע כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה שמעה ידעה סלחה לקחה אף כאן ירשה לשון צווי ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא ל' צווי דטעמיהן מלעילפסוק כד
"יהי רצוי אחיו" - שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון ובקפלאות והם מרצין לו בתבואה ד"א יהי רצוי אחיו שהיו בנותיו נאות והוא שנאמר בד"ה הוא אבי ברזית שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית
"וטובל בשמן רגלו" - שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין ומעשה שנצטרכו אנשי לודקיא לשמן מנו להם פולמוסטוס אחד כו' כדאיתא במנחותפסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
"זרועות עולם" - סיחון ועוג ומלכי כנען שהיו תקפו וגבורתו של עולם לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו לעולם אימת הגבוה על הנמוך והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך
"ויגרש מפניך אויב" - ואמר לך השמד אותם
"מעונה" - כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופהפסוק כח
"עין יעקב" - כמו ועינו כעין הבדולח כעין הברכה שברכם יעקב לא כבדד שאמר ירמיהו בדד ישבתי אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם
"יערפו" - יטיפו
"אף שמיו יערפו טל" - אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של יעקב ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'פסוק כט
"אשריך ישראל מי כמוך" - תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותך
"ויכחשו איביך לך" - כגון הגבעונים שאמרו מארץ רחוקה באו עבדיך וגו'
"ואתה על במותימו תדרוך" - כענין שנאמר שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה
<< · רש"י על דברים · לג · >>