קטגוריה:בראשית כט לג

<< | ספר בראשית • פרק כ"ט • פסוק ל"ג | >>

ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון.

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.

המהדורה המוטעמת:

וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַ/תַּ֣הַר עוֹד֮ וַ/תֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַ/תֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַ/יִּתֶּן־לִ֖/י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַ/תִּקְרָ֥א שְׁמ֖/וֹ שִׁמְעֽוֹן׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):

וַתַּ֣הַר מונח (משרת, דרגא 5) עוֹד֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

וַתֵּ֣לֶד מונח (משרת, דרגא 5) בֵּן֒ סגול (מלך, דרגא 2)

וַתֹּ֗אמֶר רביעי (משנה, דרגא 3)

כִּֽי־שָׁמַ֤ע מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אָנֹ֔כִי זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַיִּתֶּן־לִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

גַּם־אֶת־זֶ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַתִּקְרָ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) שְׁמ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

שִׁמְעֽוֹן סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר: "כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה", וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וְעַדִּיאַת עוֹד וִילֵידַת בַּר וַאֲמַרַת אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ אֲרֵי סְנוּאֲתָא אֲנָא וִיהַב לִי אַף יָת דֵּין וּקְרָת שְׁמֵיהּ שִׁמְעוֹן׃

ירושלמי (יונתן):

וְאִתְעַבָּרַת תּוּב וִילֵידַת בַּר וְאַמְרַת אֲרוּם שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ אֲרוּם שָנֵיתָא אָנָא וִיהַב לִי אוּף יַת דֵין וְהֵיכְדֵין יִשְׁתְּמַע קֳדָמוֹי קָלְהוֹן דְבָנַי כַּד יְהוֹן מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּמִצְרַיִם וּקְרַת שְׁמֵיהּ שִׁמְעוֹן:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"כי שנואה אנכי" ותמורת השנאה המסובבת מן החשד נתן לי גם את זה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(לב - לג) "כי ראה ה' בעניי, כי שמע כי שנואה אנכי". ר"ל שלפעמים יאמר שראה ה' ולפעמים יאמר ששמע ה', והוא אם הנענה ידע מצרותיו והתפלל עליהם, יתואר בלשון שמיעה, ובמקום שאינו מרגיש בצרתו רק ה' היודע תעלומות ראה בעניו ויוכח, יתואר בלשון ראיה, והנה לאה לא הרגישה תחלה שיעקב שנא אותה, ולא הרגישה רק חסרון אהבה לא שנאה, שאחר שעוד לא ילדה לא עלה בדעתה שישתעשע עמה כמו עם רחל אשר אהבה, וע"כ לא התפללה עדיין רק ה' ראה בעניה, וע"כ קראה שמו ראובן ע"ש הראיה, ולא אמרה ששנאה רק אמרה כי עתה יאהבני אישי, אבל אחר שילדה בן שחשבה שעתה ראוי שתהיה חשובה בעיניו כרחל, וראתה שלא נשתנה ענינה אצלו, הרגישה ששנא אותה והתפללה, ועז"א "כי שמע ה'" את תפלתי, "כי שנואה אנכי":

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

"כי שמע ה' כי שנואה אנכי". אע"פ שבלידת בן ראשון אמרה כי עתה יאהבני אישי וכ"ש שלא ישנאה, ולמה זה אמרה כי שנואה אנכי. מ"מ נראה שהיא סברה שיהיה כן ולא עלתה בידה, כי היא סברה מאחר שאין אשה אלא לבנים והבן אהוב בלי ספק, ואיך תהיה בור שנואה ומימיה חביבין, ע"כ אמרה כי עתה יאהבני אישי, ואח"כ ראתה שהלכה בטעות שהרי מן הדין היה שאחותי תלד בן שני ומה נתן לי ה' גם את זה אלא לפי שגלוי לפני הש"י שעודנו בשנאתו, לכך אמרה כי שמע ה' הוא ית' לבדו בוחן לבו ושמע כל דבריו שעם לבו, אבל אני לא ידעתי זה כי חשבתי שכבר סרה שנאתו� ועוד יכול להיות, שבלידת בן ראשון אהב אותה וביני ביני נתקלקלה השורה וחזר לשנאתו, כי כן הוא המנהג שבשבעת הלידה ישמח האב ביוצא חלציו ואגבו ישמח גם באשתו אשר לקח, וברוב הימים הכל נשכח וסרה אהבתו, והיא גם היא אמרה בנבואה כי עתה יאהבני אישי, דווקא עתה בשעת לידה וקרוב ללידה, ולא אח"כ וידעה זה מגודל ריחוק לבבו שאהבה זו לא תהיה כי אם לפי שעה, ע"כ אמרה כי עתה, ובבן שני אמרה כי שנואה אנכי. ובבן הג' נאמר על כן קרא שמו לוי, יעקב קרא לו להראות שהוא מסכים לדבריה וכי רצונו לידבק בה אבל בבנים הקודמים היא קראה להם שמות המורים על האהבה, אבל לא ראינו עדיין הסכמתו עד שילדה בן שלישי אז גלה דעתו כי סרה שנאתו מכל וכל.