קטגוריה:בראשית כט לב

<< | ספר בראשית • פרק כ"ט • פסוק ל"ב | >>

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי.

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעׇנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.

המהדורה המוטעמת:

וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעׇנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַתַּ֤הַר וַ - ו' החיבור
תַּ֤הַר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/2029
מורפ': HC/Vqw3fs לֵאָה֙ לֵאָה֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3812
מורפ': HNp וַתֵּ֣לֶד וַ - ו' החיבור
תֵּ֣לֶד - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/3205
מורפ': HC/Vqw3fs בֵּ֔ן בֵּ֔ן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmsa וַתִּקְרָ֥א וַ - ו' החיבור
תִּקְרָ֥א - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/7121
מורפ': HC/Vqw3fs שְׁמ֖וֹ שְׁמ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8034
מורפ': HNcmsc/Sp3ms רְאוּבֵ֑ן רְאוּבֵ֑ן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 7205
מורפ': HNp כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC אָֽמְרָ֗ה אָֽמְרָ֗ה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 559
מורפ': HVqp3fs כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־רָאָ֤ה רָאָ֤ה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7200
מורפ': HVqp3ms יְהוָה֙ יְהוָה֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp בְּעָנְיִ֔י בְּ - מילת יחס
עָנְיִ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: b/6040
מורפ': HR/Ncmsc/Sp1cs כִּ֥י כִּ֥י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC עַתָּ֖ה עַתָּ֖ה - תואר הפועל

צורת יסוד: 6258
מורפ': HD יֶאֱהָבַ֥נִי יֶאֱהָבַ֥ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
נִי - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 157
מורפ': HVqi3ms/Sp1cs אִישִֽׁי אִישִֽׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsc/Sp1cs׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַתַּ֤הַר מהפך (משרת, דרגא 5) לֵאָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

וַתֵּ֣לֶד מונח (משרת, דרגא 5) בֵּ֔ן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַתִּקְרָ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) שְׁמ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

רְאוּבֵ֑ן אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) אָֽמְרָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)

כִּֽי־רָאָ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּעָנְיִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) עַתָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

יֶאֱהָבַ֥נִי מרכא (משרת, דרגא 5) אִישִֽׁי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה: "כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וְעַדִּיאַת לֵאָה וִילֵידַת בַּר וּקְרָת שְׁמֵיהּ רְאוּבֵן אֲרֵי אֲמַרַת אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם יְיָ עֻלְבָּנִי אֲרֵי כְעַן יִרְחֲמִנַּנִי בַּעְלִי׃

ירושלמי (יונתן):

וְאִתְעֲבָּרַת לֵאָה וִילֵידַת בַּר וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ רְאוּבֵן אֲרוּם גְלֵי קֳדָם יְיָ עוּלְבָּנִי אֲרוּם כְּדוּן יְרַחֲמִינַנִי בַּעֲלִי וְהֵיכְמָא דְאִתְגְלֵי קֳדָם יְיָ עוּלְבָּנִי הֵיכְדֵין יֶהֱוֵי גְלֵי קֳדָמוֹי עוּלְבַּנְהוֹן דְבָנַי כַּד יְהוֹן מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּאַרְעָא דְמִצְרָאֵי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ותקרא שמו ראובן" - (ברכות ז') רבותינו פירשו אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, אָמְרָה: רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי, שֶׁמָּכַר אֶת הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב, וְזֶה לֹא מְכָרָהּ לְיוֹסֵף; וְלֹא עִרְעֵר עָלָיו, וְלֹא עוֹד שֶׁלֹּא עִרְעֵר עָלָיו, אֶלָּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר (ברכות ז' ע"ב).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

יאהבני: כמו יאהבני וכן הבדל יבדילני כמו יבדילני:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

יאהבַני — בפתחות הבי"ת, כמו "פן תדבקַני הרעה" (בראשית יט, יט):

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ותהר לאה ותלד בן. הזכיר בכולן ותהר ותלד להורות על תכיפת ענין. וסמך הלידה להריון על שם שהיו יולדות כל אחת לשבעה חדשים שהרי בשבע שנים שניים של עבודת רחל נולדו כל השבטים כלם חוץ מבנימין. והנני מזכיר לך טעם הנולדים לשבעה שהם חיים והנולדים לשמונה מתים. דע כל אחד ואחד משבעה כוכבי לכת משמש חדש אחד, וסדורם ג"כ שצ"ם חנכ"ל. אבל סדר הבריאה הוא חל"ם כצנ"ש לשבעה ימי בראשית. והסדור הזה של חדשי העבור שבתאי משמש חדש ראשון, וצדק חדש שני, וכן בכלם עד לבנה שהיא שביעית, והוא כוכב ממונה על החיים. וע"כ הנולד בשביעי יחיה. אבל כשיכנס בשבתאי שהוא חוזר חלילה והוא שמיני לפי שטבעו של שבתאי קר ויבש שהוא טבע המיתה על כן אין הולד חי בשמיני כי ימית אותו בטבעו שהוא טבע המיתה, ויחזיר אותו טפה כשם שהיה בו מתחילה. אבל כשיעבור השמיני יכנס בתשיעי שהוא צדק והוא כוכב החיים והטוב אז יחיה. והנה רוב הנולדים הם לט' חדשים והם לכוכב צדק שהוא התשיעי בחזרת חלילה, ויש נולדים לעשרה חדשים והם למאדים, ויש נולדים לי"א חדשים והם לחמה. ורז"ל אמרו עובדא הוה ברבה תוספאה דאשתהי ולד עד תריסר ירחי שתא ואכשריה, כלומר שאע"פ שלא היה בעלה מצוי עמה אעפ"כ הכשירו ולא החזיק אותו בחזקת ממזר אלא בחזקת כשר, דכל זמן דלא עברו עדיין י"ב חדש אמרינן רוב בעילות הלך אחר הבעל שלפעמים הולד שוהה י"ב חדש.

ודע כי שבעה כוכבי לכת הללו השנים מהם טובים ומועילים מאד והם צדק ונוגה. והשנים מהם מזיקים מאד והם שבתאי ומאדים. והשנים מהם בעלי אורה והם חמה ולבנה, ונשאר כוכב שהוא אמצעי מזוג טוב עם הטובים ורע עם הרעים.

ותקרא שמו ראובן. קריאת שמות השבטים לאמותינו לאה ורחל הכל היה ברוה"ק ע"פ מדותיו של הקב"ה. כי לאה בארבעה בניה רמזה כל העשר מלמטה למעלה, קראה הראשון ראובן כנגד מדת הדין היא ה' אחרונה שבשם לפי שממנה יבא לה כח התולדה. וידעה זה מאברהם שנתוסף בשמו אות ה', וכן דרשו ז"ל אברם אינו מוליד אברהם מוליד, ולשון ראובן מלשון ראייה כי הראייה מכח הה' שהיא מדת הדין, ומטעם זה הוא גדול כח עין הרע. וכן שמעון מלשון שמיעה כי השמיעה מכח הוי"ו שבשם שהיא ו' קצוות ולכך אמרה כי ראה ה' כי שמע ה'. הרי לך ראובן ושמעון כנגד מדת הדין ושש קצוותיה הכלולין בה, וכן כונתן בכל שאר השבטים בשמותם, הנני מבאר לך כל אחד מהם במקומו הט אזנך בבאורם.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"בעניי" שהיה בעלי חושדני שהסכמתי להטעותו ותמורת החשד נתן האל ית' לי זרע כענין בסוטה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(לב - לג) "כי ראה ה' בעניי, כי שמע כי שנואה אנכי". ר"ל שלפעמים יאמר שראה ה' ולפעמים יאמר ששמע ה', והוא אם הנענה ידע מצרותיו והתפלל עליהם, יתואר בלשון שמיעה, ובמקום שאינו מרגיש בצרתו רק ה' היודע תעלומות ראה בעניו ויוכח, יתואר בלשון ראיה, והנה לאה לא הרגישה תחלה שיעקב שנא אותה, ולא הרגישה רק חסרון אהבה לא שנאה, שאחר שעוד לא ילדה לא עלה בדעתה שישתעשע עמה כמו עם רחל אשר אהבה, וע"כ לא התפללה עדיין רק ה' ראה בעניה, וע"כ קראה שמו ראובן ע"ש הראיה, ולא אמרה ששנאה רק אמרה כי עתה יאהבני אישי, אבל אחר שילדה בן שחשבה שעתה ראוי שתהיה חשובה בעיניו כרחל, וראתה שלא נשתנה ענינה אצלו, הרגישה ששנא אותה והתפללה, ועז"א "כי שמע ה'" את תפלתי, "כי שנואה אנכי":

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

ותהר לאה ותלד בן. אמר ר' יוסי בר חנינא, ארבע מדות בשמות: יש ששמותיהן נאים ומעשיהם כעורין. עשו, עושה ואינו עושה; ישמעאל, שומע ואינו שומע. שמותיהן כעורין ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה: "בני בקבוק בני חקופא בני חרחור"; זכו ועלו ובנו בית המקדש. שמותיהן כעורים ומעשיהם כעורים, אלו מרגלים: "סתור", בר מסתורין; "גדי", כגידין מררין. שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים: ראובן, ראו בן בין הבנים; שמעון, שומע בקול אביו שבשמים. אמר ר' יוסי בר חנינא: אין שמותיהן של שבטים עכור להם, אלא חפות להם.