קטגוריה:שמות לב כד
ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וָ/אֹמַ֤ר לָ/הֶם֙ לְ/מִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַ/יִּתְּנוּ־לִ֑/י וָ/אַשְׁלִכֵ֣/הוּ בָ/אֵ֔שׁ וַ/יֵּצֵ֖א הָ/עֵ֥גֶל הַ/זֶּֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַרִית לְהוֹן לְמַן דַּהְבָּא פָּרִיקוּ וִיהַבוּ לִי וּרְמֵיתֵיהּ בְּנוּרָא וּנְפַק עִגְלָא הָדֵין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרִית לְהוֹן לְמַאן אִית דְּהַב פְּרִיקוּ וִיהָבוּ לִי וּטְלֵיקְתֵיהּ בְּנוּרָא וְעָאַל סִטְנָא בְּגַוֵּיהּ וּנְפַק מִינֵיהּ דְּמוּת עֵיגְלָא הָדֵין: |
רש"י (כל הפרק)
"ואמר להם" - דבר אחד למי זהב לבד והם מהרו והתפרקו ויתנו לי
"ואשלכהו באש" - ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצארש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וְאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ – וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וְיָצָא.
רשב"ם (כל הפרק)
ויצא העגך הזה: נגמרה מלאכתו כדכתיב ויצא לצורף כלי, ומוציא כלי למעשהו:
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. כל מה שהזכיר עד עתה בענין העגל קורין רבותינו ז"ל עגל ראשון, והספור הזה אשר לאהרן קורין עגל השני, והוא שאמרו מעשה עגל ראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם מאי טעמא משום יקרא דאהרן, כך דרשו רז"ל בסוף מגילה.
ספורנו (כל הפרק)
"ואומר להם למי זהב" שמתי הדבר לנמנע שאין זהב מוכן: " התפרקו ויתנו לי" והם התנדבו הזהב במהירות: " ואשליכהו באש" בקשתי לאחר את הדבר והשלכתי את הזהב באש בזולת תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב:
" ויצא העגל הזה" בלתי פעולת השתדלותי ולא המתינו שאעשהו אני כדבריהם. כי אמנם באמרו ויעשהו עגל מסכה לא אמר זה על אהרן, אבל רצונו עשה אותו העושה, כענין וסמך את ידו ושחט שרצונו וסמך המקריב ושחט השוחט. וכן העיד באמרו אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרן שהם עשו את העגל אשר עשה בו מעשה אהרן, שציירו והשליך הזהב באש:מלבי"ם (כל הפרק)
"ואומר". ואחר שהקטין גוף המעשה שלא היה לשם ע"ז, אמר שהוא סבב כל הדבר, כי הוא אמר להם למי זהב והם נתנו לו, ואשליכהו באש לא עשיתי בו שום מלאכת אומן רק השלכתיו באש, וע"י השטן נעשו בו דבר חוץ לטבע שיצא העגל הזה מעצמו, וע"כ בנקל טעו בו שיש בו ממש, אחר שהיה המעשה על ידי שאני השלכתיו באש, ואחר שראו שהוא ענין אלהי שיצא מעצמו מן האש מבלי אומנות כלל. מזה תראה שאהרן לא רצה להצדיק את עצמו, שהחרטומים הם עשו העגל שאז תגדל אשמת ישראל איך טעו בו אחר שראו שנעשה על ידי חרטומים וכשוף, וקבל ע"ע שהוא השליך באש ועי"כ טעו בו כי סמכו על אהרן שהוא נביא וקדוש ה':
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב כד.
לְמִי זָהָב
במקור אהרון אמר לאנשים: "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְהָבִיאוּ אֵלָי" (ביאור:שמות לב ב).
במקור אהרון הדגיש שהוא רוצה רק "נזמי זהב" ולא כל זהב אחר. בצורה זו רק למי שהיה נזם של זהב היה יכול להביא. זהב היה יקר מאוד, ולכן לרוב העם לא היה נזמי זהב וכך דבריו של אהרון הם אמת שהוא ביקש שרק מי שיש לו זהב, יביא.
רואים כאן צדק חברתי. אהרון הפריד את העם לעשירים בעלי זהב, ופחות עשירים שאין להם זהב. בצורה זו אלה שלא תרמו לעשית החפץ אינם אחראים לתקלה שקרתה. העניים הצטרפו לחטא כאשר הם רקדו לפני עגל המסכה, אבל את זה אהרון לא יכול להכחיש ולכן הוא לא מדבר על זה בכלל. משה היה יכול בקלות לזהות מי ביקש ותרם זהב.
הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי
העם לא בקש לעשות עגל, וכאשר אהרון בקש זהב הם לא ידעו מה המטרה. אולי אהרון רצה לעשות כלים למשכן לשרת את ה'. עד השלב הזה אף אחד לא חטא.
וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה
במקור נאמר: "יָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה" (ביאור:שמות לב ד), ורואים שאהרון השקיע עבודת חריטה כדי ליצור את המסכה, והמסכה לא יצאה מעצמה, כאילו שה' עשה זאת. בכל אופן כל אדם שיצר חפץ, אפילו אם הוא אומן מקצועי, לא יודע איך החפץ יראה. לכן אמנים גדולים מתאמנים וחוזרים עד שיוצא להם החפץ כרצונם. בהמשך ה' ממנה את "בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי" (שמות לה ל) להיות אומן מקצועי, ולא ממנה את אהרון, חסר הכשרון. כאן לא נאמר שאהרון התיך מחדש את הזהב וחרט מחדש. כנראה אהרון עשה מסכה עם פנים, ויצא לו פרצוף מעוות שנראה כמו עגל. ואהרון השתמש במה שיצא לו.
וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ
בקטע הזה רואים את התנהגותו של ה'. ה' היה יכול למנוע מאהרון לעשות את המסכה. אולם ה' לא עושה זאת. ה' לא מונע מבני ישראל לעשות את הרע. ה' נותן להם לבנות פסלים ובמות אבל לאחר המעשה ה' מעניש אותם בדרכו שלו, ככתוב: "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב לד).
סיכום
אהרון גמר את דברי ההצטדקות שלו. משה לא ענה ולא הגיב לדבריו.
לפי המשך מעשיו של משה, ניתן להבין שמשה קיבל את טענותיו של אהרון, ולא מצא את אהרון אשם, ולא מצא את כל העם אשם. משה הבין שרק קבוצה קטנה של אנשים חגגה לפסל במטרה להחליף את המנהיג ולהחליף את אדוני, ורק הם חטאו.
בכל הסיפור שמות החוטאים לא מוזכרים. ה' אמר: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שמות לב לג), ואכן החוטאים נמחקו מהספר ושמם לא מופיע. אולם בגלל ששמם לא מופיע, כל אדם מבני ישראל יכול להיות מבניהם של החוטאים, וכך אנו כולנו נושאים את האשמה עלינו, לו היינו שם אולי גם אנו הינו חוטאים.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות לב כד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.