קטגוריה:ויקרא ז לז
זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים.
זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים.
זֹ֣את הַתּוֹרָ֗ה לָֽעֹלָה֙ לַמִּנְחָ֔ה וְלַֽחַטָּ֖את וְלָאָשָׁ֑ם וְלַ֨מִּלּוּאִ֔ים וּלְזֶ֖בַח הַשְּׁלָמִֽים׃
זֹ֣את זֹ֣את - כינוי גוף, רומז, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 2063
מורפ': HPdxfs הַתּוֹרָ֗ה הַ - מילית, ה' הידיעה
תּוֹרָ֗ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/8451
מורפ': HTd/Ncfsa לָֽעֹלָה֙ לָֽ - מילת יחס, ה' הידיעה
עֹלָה֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/5930 a
מורפ': HRd/Ncfsa לַמִּנְחָ֔ה לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּנְחָ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/4503
מורפ': HRd/Ncfsa וְלַֽחַטָּ֖את וְ - ו' החיבור
לַֽ - מילת יחס, ה' הידיעה
חַטָּ֖את - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/l/2403 b
מורפ': HC/Rd/Ncfsa וְלָאָשָׁ֑ם וְ - ו' החיבור
לָ - מילת יחס, ה' הידיעה
אָשָׁ֑ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/l/817
מורפ': HC/Rd/Ncmsa וְלַ֨מִּלּוּאִ֔ים וְ - ו' החיבור
לַ֨ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּלּוּאִ֔ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: c/l/4394
מורפ': HC/Rd/Ncmpa וּלְזֶ֖בַח וּ - ו' החיבור
לְ - מילת יחס
זֶ֖בַח - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/l/2077
מורפ': HC/R/Ncmsc הַשְּׁלָמִֽים הַ - מילית, ה' הידיעה
שְּׁלָמִֽים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/8002
מורפ': HTd/Ncmpa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
זֹ֣את מונח (משרת, דרגא 5) הַתּוֹרָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
לָֽעֹלָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לַמִּנְחָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְלַֽחַטָּ֖את טפחא (מלך, דרגא 2)
וְלָאָשָׁ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְלַ֨מִּלּוּאִ֔ים קדמא, זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וּלְזֶ֖בַח טפחא (מלך, דרגא 2)
הַשְּׁלָמִֽים סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה, לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דָּא אוֹרָיְתָא לַעֲלָתָא לְמִנְחָתָא וּלְחַטָּתָא וּלְאֲשָׁמָא וּלְקוּרְבָּנַיָּא וּלְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דָא אוֹרַיְיתָא לַעֲלָתָא דְאַתְיָא לְכַפָּרָא עַל הִרְהוּרֵי לִבָּא לְמִנְחָתָא וּלְחַטָאתָא וּלְאֲשָׁמָא וּלְאַשְׁלְמוּתָא וּלְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק יח (עריכה)
[ג] "זאת התורה לָעֹלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים וּלזבח השלמים"-- מה מלואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני - אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.
- [ד] אי מה מלואים קרבן ציבור אף אין לי אלא קרבן ציבור, קרבן יחיד מנין? תלמוד לומר "ולאשם".
- אי מה אשם קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד, קרבן צבור מנין? תלמוד לומר "ולמלואים"
- כשתמצא לומר: "לָעֹלה" -- לעולת יחיד ולעולת צבור, "למנחה" -- למנחת יחיד ולמנחת צבור, "ולחטאת" -- לחטאת יחיד ולחטאת צבור, "ולזבח השלמים" -- לזבחי שלמי יחיד ולזבחי שלמי צבור.
- [ה] (שם, לח) "אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם..."-- זה הבכור והמעשר והפסח.
- "..להשם"-- לרבות את כולם; שכולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה הכתוב הזה הקדים עולה וחתם בשלמים הקדים עולה כמשפט כי הוא הנבחר והוא הנכבד מכל הקרבנות, וחתם בשלמים לפי שראוי לחתום במדת השלום שהוא קיום העולם, ודרשו רז"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילין שלום בעולם. וידעת כי היה שם ה' נמחה על המים כדי לשים שלום בין איש לאשתו, ולפי שאהובה מדת השלום תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה חתימת תפלת שמונה עשרה במדת השלום, והוא ברכת המברך את עמו ישראל בשלום, וכן שלמה ע"ה חתם שיר השירים במדה הזאת שאמר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, ואמרו רז"ל אפילו העליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. ודרשו רז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וגו', כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת מנחה כאלו הקריב מנחה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. והענין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאלו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם. וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא. ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת איזהו מקומן לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה אמר הקב"ה בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני.
ובמדרש זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כלן, שנאמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה כאלו הקריב מנחה כאלו הקריב חטאת כאלו הקריב אשם ומלואים ושלמים.
ודע והבן כי חלקי הקרבנות כלן הן תשעה, בין קרבנות שיש להם מקום מיוחד ששחיטתן בצפון ובין אותן ששחיטתן בכל מקום בעזרה, ואלו הן, עולה, מנחה, חטאת, אשם, תודה, שלמים, בכור, מעשר, פסח. וכבר ידעת כי חשבון תשעה תכלית האחדים ותכלית כל המושג ואין השגה למעלה מתשעה ועל כן באו הקרבנות בחשבון תשעה להורות שאין כוונת העבודה בקרבנות כי אם לשם המיוחד, והוא שאמרו בתורת כהנים שלא נמצא בתורה בענין הקרבנות לא אל ולא אלהים ולא אלהיך אלא ה' המיוחד שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק. ועוד אמרו, אשה ריח ניחוח, ריקן כל העבודות כולן לשם המיוחד. והקרבן היה קרב על המזבח, והמזבח היה גבהו עשר אמות, שכן כתוב בדברי הימים (ב ד) ועשר אמות קומתו. ומה שכתב בתורה ושלש אמות קומתו, מקום המערכה בלבד [משפת סובב ולמעלה], והמזבח הזה מקומו מכוון ומיוחד בבית המקדש ואסור לשנותו ממקומו לעולם, הוא שכתוב (שם א כב) וזה מזבח לעולה לישראל, והוא המקום שנברא אדם משם, כמו שזכרו רז"ל, אדם ממקום כפרתו נברא, והוא המקום שהקריבו בו אדם הראשון וקין והבל בניו, ושם בנה נח את המזבח לעולה, ושם בנה אברהם את המזבח ושם נעקד יצחק אבינו. נמצאת למד שהמקום הזה מיוחד לקרבנות לכל הצדיקים ולכל החסידים שבדורות, ולפי שהמקום הזה מיוחד לכל חלקי הקרבנות שהן תשעה, תמצא בשלשת האבות שהם אברהם יצחק ויעקב שנרמזה מלת מקום תשע פעמים, בפרשת העקדה תמצא ארבעה פעמים מקום (בראשית כב) ויקם וילך אל המקום, וירא את המקום, ויבאו אל המקום, ויקרא אברהם שם המקום, זה אברהם ויצחק. ותמצא ביעקב (שם כח) ויפגע במקום, ויקח מאבני המקום, וישכב במקום, אכן יש ה' במקום, מה נורא המקום, ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. ויפגע במקום אינו מן המנין, שאינו מדבר בדבר גופני אלא שפגע בשכינה, והנה הם בין כלם תשעה. וכשחרב בהמ"ק נבלע המקום הזה, הוא שהזכיר ירמיה (איכה ב) טבעו בארץ שעריה, וטי"ת של טבעו היא זעירא, רמז לטביעת המקום הרמוז בתורה תשעה פעמים, ולהעדר הקרבנות שהם תשעה חלקים.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ובדרך רמז נראה על דרך אומרם במנחות (דף קי.): אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת התורה" וגו'? כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב כו'. ע"כ. גם אנו נאמר בדרך זה:
וקודם אקדים דברי רז"ל אנשי אמת, שונים בש"ע נהורים, אשר אמרו כי תכלית עסק התורה הוא לברר ניצוצי הקדושה אשר נפלו ואשר נאנסו מהקדושה ולהחזירם ביחוד שלם לכמות שהיו. והם שני בחינות: האחד, ניצוצי הקדושה שירדו בעולם התהו, לסיבה ידועה לו[3], והמושג ליודעי דעת יספיק לטעם נכון; והשני, הם נפשות העשוקות אשר עשק אדם בליעל לשה"כ (משלי ו', י"ב)[4] מאדם הראשון בחטאו, אשר שלל שלל רב ע"פ לשה"כ (תהלים קי"ט, קס"ב), כידוע הפלגת הנשמות אשר הרבה לעשוק. ואין לך דבר שפוקד עליו להוציא בולעו מפיו זולת אמצעות עסק התורה יעשה כל דבר עיקר - יעלה ניצוצי הקדושה שנפלו קודם עולם התיקון, ויוציא מס"מ בולעו מפיו, ומפוצצו וממחה כוחו ע"פ הגמרא (קידושין דף ל עמוד ב) עד אשר יקיא חיל בלע ע"פ לשה"כ (איוב כ', ט"ו), והוא מאמרם ז"ל (קידושין דף ל:): אם פגע וכו', אם אבן הוא - נימוח, ואם ברזל - מתפוצץ.
ובפסוק זה גילה הכתוב פלאי התורה ותעצומיה, ואמר: זאת התורה - תועלותיה אשר תסובב קריאתה: לעולה, פירוש, שבאמצעותה תתעלה השכינה שהיא בחינת כנסת ישראל; ב', למנחה, תיבה זו סובלת כמה פירושים, וכולן צודקין: לשון מנוחה, ולשון נחת ולשון הנחה, וזה הפירוש הוא סוד (חולין דף צא:): עלי יניח צדיק זה את ראשו, והוא סוד (ב"ר פ"י): באה שבת באה מנוחה, כי יניח עליה צדיק יסוד עולם לשה"כ (משלי י', כ"ה), והוא סוד (שה"ש, ב): "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". והבן:
לחטאת ולאשם - הם שני בחינות הברורין: האחד, חלקי הקדושה שירדו למטה ממדרגתם בתחילה בעולם התהו, כנגדם אמר: לחטאת; והשניה, חלקי הנשמות שנעשקו מאדם בחטאו, כנגדם אמר: לאשם, כי התורה תועיל לשני בחינות אלו לבררם ממקום ירידתם. ולא בירור לבד אלא גם יכוננם במקום שנחסרו ממנו, והוא אומרו: ולמלואים - למלאותם במקומם, זה כנגד ניצוצות שירדו וכנגד חלקי נשמות שאנס ס"מ מאדם הראשון אמר ולזבח השלמים, על דרך אומרו (תהלים, נ): "זובח תודה יכבדנני" - ודרשו ז"ל (סנהדרין דף עג:): זה הזובח יצרו. והזביחה הוא שינצחהו, ובבחינת הנצחון הוא בורר ממנו בחינת הטוב אשר אנס מאדם הראשון. והנה בחינה זו היא מעלה גדולה, אשר יתעצם לזבוח יצרו, כמעשה דוד, שאמר (תהלים, קט): "ולבי חלל בקרבי", ודבר זה עושה פעולה גדולה בבחינה שאנו משתדלים עליה, ואין מציאות להשגה זו זולת באמצעות התורה, כאומרם (קידושין דף ל:): אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, וכן אמרו (שם): אמר הקדוש ברוך הוא: בראתי לכם יצר הרע, בראתי לו תבלין שהיא התורה:
עוד ירמוז באומרו ולזבח השלמים כי תכלית הבירור יהיה באמצעות הזבח, דכתיב (ישעי', לד): "כי זבח לה' בבצרה", ואמרו ז"ל: עתיד הקדוש ברוך הוא לשחוט את השטן, ופירוש שחיטה זו, היא שיסיר ממנו בחינה המחייהו, שהוא ניצוץ הקדושה ובזה השלמים נשלמו כל הבירורים. והודיע הכתוב כי גם הדבר הזה יושג באמצעות עסק התורה, כי בזכות עסק התורה שעוסקים הצדיקים בעולם הזה יהיה הדבר, ולזה רמזו ז"ל (שם) בדבריהם כי השחיטה הלז תהיה על זה הדרך: הקדוש ברוך הוא מצד אחד, וכל הצדיקים תופסין הסכין מצד אחר לזבוח זבח ההוא, כי בכחם היה המושג.
הא למדת: זאת התורה לכל הדברים הנפלאים: לעולה למנחה - כנגד העלאת השכינה ויחודה עם הקדוש ברוך הוא; לחטאת ולאשם - לברר ב' בחינות הברורים, שהם עיקר העולם; ולמלואים ולזבח השלמים - ליחד ניצוצות היורדות למלאותם במקומם, ולזבוח יצרו זביחה שאין אחריה קיום, גם יעמוד חי לפני ה' לשלוח יד במבקשי רעתו, לזבוח זבח, "והיה ה' למלך וגו' יהיה ה' אחד ושמו אחד", והוא אומרו השלמים, פירוש, שנשלמו כל בחינות הקדושה ונתיחדו יחד.
ואומרו אשר צוה ה' וגו', חוזר לסיבה, שהיא התורה שהזכיר בראש הפסוק, כאילו אמר: "זאת התורה אשר צוה ה'" וגו', שצריכין ללמוד התורה על מנת כן, לא לתכלית אחר זולתו, ואומרו ביום צוותו, כי דבר זה נאמר להם במעמד הר סיני, דכתיב: "במדבר סיני", ואמר: להקריב את קרבניהם - כאן רמז בתוספת ביאור מה שפירשתי, שמקריבין כל חלקי הקדושה שהם מיוחסים לישראל שהם הם הדרגת הקדושה, וכל חלקי הקדושה להם יתיחסו, ובאמצעות התורה יקריבו את קרבניהם ויתיחדו כל בחינות הקדושה, כנזכר למעלה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא ז לז"
קטגוריה זו מכילה את 21 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 21 דפים.