קטגוריה:משלי י יב
נוסח המקרא
שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה
שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.
שִׂ֭נְאָה תְּעֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים
וְעַ֥ל כׇּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃
שִׂ֭נְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְ/עַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
רלב"ג
"והאהבה על כל פשעים תכסה", כי יחשוב האוהב לאוהבו מה שהוא פשע ללא פשע:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מדנים" - מלשון מדון ומריבה.
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: השנאה שיש לאדם על מי, היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל; אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע, לבל יקפיד אף על דבר קשה.
תרגום ויקיטקסט: שנאה בין בני-אדם מעוררת כעסים ישנים שהיו רדומים בליבם, וגורמת מדנים (ריבים) ביניהם; אולם אהבה בין בני-אדם מכסה על כל הפשעים שהם עושים זה לזה, ומרדימה את הכעסים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י יב.
דקויות
תעורר מדנים - איזה מדנים בדיוק?
לפי הפשט, מדנים הם ריבים בין בני אדם:
1. ריבים יְשָנים שנשכחו והם "יְשֵנים" בתת-התודעה, והשנאה מעוררת אותם ומחזירה אותם אל התודעה: "כי אין דרך האדם להתקוטט מחמת דבר קל ומועט, אך נוטר הוא בלבבו, וכאשר יזדמן עוד דבר, אז תתעורר השנאה הישנה, עד שמתחיל להתקוטט עמו, ומזכיר לו הדבר הקל" (הגר"א, וכן 'דעת מקרא', וכן כנראה הבין רש"י). ולפי זה, בצלע השניה תכסה - רמז לכיסוי בשמיכה, המרגיע את האדם וגורם לו להירדם ולישון, כמו ב(שופטים ד יח): "וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה". האהבה מרדימה את הכעסים, והשנאה מעוררת אותם מחדש.
2. ריבים חדשים, ולפי זה תעורר מדנים = תעיר את יצר המריבה שבלב האדם (מצודות, וכן הרב יונה גירונדי ומלבי"ם). כשאנשים שונאים זה את זה, הם רבים על כל דבר קטן, אבל כשהם אוהבים זה את זה, הם מוכנים לוותר ולסלוח גם על דברים גדולים.
לפי שני הפירושים הללו, פשע = פגיעה בזכויותיו של הזולת (ולא דווקא מעשה פלילי); על כל פשעים תכסה אהבה = רגשות של אהבה וקרבה בין בני אדם גורמים להם להעלים עין גם ממעשים חמורים שהזולת עשה כנגדם.
3. ועל-דרך הדרש, מדנים הם דינים בשמים. בעם ישראל ישנן קבוצות שונות וזרמים שונים, ובכל זרם ישנן נקודות חיוביות ונקודות שליליות. ישנם זרמים שמדגישים יותר את לימוד התורה, ויש שמדגישים יותר את המלאכה ותיקון העולם החומרי; יש שמצטיינים במעשי חסד, ויש שמצטיינים במעשי גבורה והגנה על המולדת; יש שדואגים יותר לאחיהם בני ישראל, יש שדואגים יותר דווקא לנכרים שבינינו, ויש שדואגים לחיות ולצמחים. כאשר יש שנאה בין הזרמים, וכל זרם מגנה את הנקודות השליליות שיש באחרים, הדבר מעורר דינים בשמים, כי ה' נוהג באותו אופן, מתייחס לנקודות השליליות שיש בעם ישראל ומחייב את עם ישראל בדין; אבל כשיש אהבה בין הזרמים, וכל זרם משתדל דווקא לשבח את הנקודות הטובות שיש באחרים, גם ה' נוהג באותו אופן, מתייחס לנקודות החיוביות שיש בעם ישראל, מכסה על פשעיהם, ומזכה אותם בדין: "אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו" (ויקרא רבה ל יב, ארבעת המינים כמשל).
משל ונמשל
1. יש שפירשו את הפסוק כמשל על היחסים בין ה' לבין עם ישראל: כשיש שנאה בין ה' לעם ישראל, ה' מקפיד גם על עוונות מהעבר הרחוק; אך כשיש אהבה בין ה' לעם ישראל, ה' מכסה ומעלים עין גם מפשעים מההווה הקרוב (רש"י, ע"פ ויקרא רבה ז א; ראו גם בני ישראל עובדים אלילים במצרים, אהבה מקפיצה).
2. וע"פ הגר"א, הפסוק הוא גם משל ליחסים בין ה' לבין האדם הפרטי: כשאדם עובר עבירות גדולות, ה' מעניש אותו וכולל בכך גם את העבירות הקטנות שעשה בעבר.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי י יב"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.