מדרש רבה על שמיני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · שמיני · >>


סדר שמיני

פרשיות: יא יב יג


<< · ויקרא רבה · יא · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יא

ויקרא רבה פרשה יא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

ויקרא רבה · יא · א · >>


א.

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" רב אהבה בר כהנא פתח (משלי ט, א): "חכמות בנתה ביתה טבחה טבחה וגו'" (משלי ט, ג): "שלחה נערותיה וגו'" (משלי ט, ד): "מי פתי וגו'" ר' ירמיה בר אלעאי פתר קרא בברייתו של עולם "חכמות בנתה ביתה" זה הקב"ה דכתיב ביה (שם ג,) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ימי בראשית שנאמר (שמות כ,): "כי ששת ימים וגו'" (בראשית ב,): "ויברך אלהים את יום השביעי" "טבחה טבחה" "ויאמר אלהים תוצא הארץ" "מסכה יינה" "ויאמר אלהים יקוו המים" "אף ערכה שולחנה" "ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע" "שלחה נערותיה תקרא" זה אדם וחוה "על גפי מרומי קרת" שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות הה"ד "והייתם כאלהים" אחר כל השבח הזה "מי פתי יסור הנה" הן הניחו דעתו של הקב"ה והלכו אחר דעתו של נחש בשביל כך חסר לב אמרה לו (שם ג,) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב":

<< · ויקרא רבה · יא · ב · >>


ב.

ר' יונה בשם ר' אבא בר ירמיה פתר קריא בגוג לעתיד לבא "חכמות בנתה ביתה" זה בהמ"ק הה"ד (משלי כד,): "בחכמה יבנה בית" "חצבה עמודיה שבעה" אלו ז' שנים של גוג דאמר ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא כל אותן ז' שנים מסיקין ידותיתן של חרבות וידותיהן של רמחים וידותיהן של סכינין הה"ד (יחזקאל לט,): "ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברומח ובערו בהם אש שבע שנים" ואותן שבע שנים הן הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבא וסימנך דעביד פרטגמיא אכיל משתותא "טבחה טבחה" "בשר גבורים תאכל" "מסכה יינה" "ודם נשיאי ארץ תשתה" "אף ערכה שולחנה" "ושבעתם על שולחני סוס ורכב" "שלחה נערותיה תקרא" זה יחזקאל שנאמר (שם,) "כה אמר ה' אלהים אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה":

<< · ויקרא רבה · יא · ג · >>


ג.

בר קפרא פתר קריא בתורה "חכמות בנתה ביתה" זו תורה הה"ד (משלי ב, ו): "כי ה' יתן חכמה" (שם ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו" "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" אלו שבעה ספרי תורה. ולא חמשה הן בר קפרא עביד מרישיה ד"וידבר" עד (במדבר י, לה): "ויהי בנסוע הארון" חד מן "ויהי" עד (שם, לו) "ובנחה" חד ועד סיפיה חד הרי ז' "טָבְחָה טִבְחָהּ" אלו העונשים "מָסְכָה יֵינָהּ" אלו קלין וחמורין וגזירות שוות "אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ" אלו הערכין "שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא" אלו ישראל "עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת" שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות שנאמר (תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלהים אתם וגו'" אחר כל השבח הזה "מי פתי יסור הנה" הן הניחו דעתו של הקב"ה ואמרו לעגל (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל" בשביל כן "חסר לב אמרה לו" (תהלים פב, ז): "אכן כאדם תמותון":

<< · ויקרא רבה · יא · ד · >>


ד.

רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד.

  • "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ" -- זה בצלאל - "ואמלא אותו רוח אלהים וגו'" (שמות לא, ג)
  • "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" -- אלו ז' ימי המלואים. הדא הוא דכתיב "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" (ויקרא ח, לג)
  • "טָבְחָה טִבְחָהּ" -- אלו הקרבנות
  • "מָסְכָה יֵינָהּ" -- אלו הנסכים
  • "אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ" -- זה סדור לחם הפנים
  • "שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא" -- זה משה. הדא הוא דכתיב "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו'":

<< · ויקרא רבה · יא · ה · >>


ה.

זש"ה (תהלים יח, כו): "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" ר' יהודה ור' (נחמן) [נחמיה] ר' יהודה פתר קרא באברהם אבינו כיון שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות ובשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו אימתי בא בחסידות בשעה שאמר (בראשית יח, ג): "אל נא תעבור מעל עבדך" מה כתיב תמן (שם, כב) "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" א"ר סימון תקנת סופרים שכינה היתה ממתנת לו אימתי בא בתמימות בשעה שאמר (שם, כח) "אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה" מה כתיב (שם,) "ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה" אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר (שם טו, ב) "ואנכי הולך ערירי" מה כתיב תמן (שם, ד) "לא יירשך זה" אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר (שם, ח) "במה אדע כי אירשנה" מה כתיב תמן (שם, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"
ר' נחמיה פתר קרא במשה בשעה שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות בשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר עסקיו אימתי בא בחסידות בשעה שאמר (שמות לג, יח): "הראני נא את כבודך" מה כתיב תמן (שם, יט) "אני אעביר כל טובי וגו'" אימתי בא בתמימות בשעה שאמר (שם ג, ג) "מדוע לא יבער הסנה" א"ל מן דיקרי קאים בגויה אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר (שם, יג) "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" מה אמר לו (שם, טו) "זה שמי" לפי שעה (שם, יד) "אהיה אשר אהיה" אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר לו (שם, י) "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה" אמר לו (שם ד, יג) "שלח נא ביד תשלח" (שם ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה" מה כתיב תמן (שם ו, א) "עתה תראה":

<< · ויקרא רבה · יא · ו · >>


ו.

ר' יודן בשם רבי יוסי בר יהודה ור' ברכיה בשם ר' יהושע בן קרחה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה הה"ד (תהלים צט, ו): "משה ואהרן בכהניו".
רבי ברכיה בשם ר' סימון מייתי לה מן הדין קרא (דה"א כג, יג): "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם (לעמוד ולשרת בשם ה')" (יד) "ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי".

א"ר אלעזר בר יוסי פשוט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה כל שבעת ימי המילואים ר' תנחום בשם ר' יודן תני כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו הה"ד (ויקרא ט, כד): "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" אמר רב שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים הה"ד (שמות ד, י): "גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך" הרי ששה ובשביעי אמר לו (שם, יג) "שלח נא ביד תשלח" אמר לו הקב"ה משה את אומר שלח נא ביד תשלח חייך שאני צורכה לך בכנפיך אימתי פרע לו רבי ברכיה אמר ר' לוי ור' חלבו ר' לוי אמר כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו (דברים ג, כז): "כי לא תעבור את הירדן הזה" ר' חלבו אמר כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא בז' אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן אחיך היא הה"ד "ויהי ביום השמיני":

<< · ויקרא רבה · יא · ז · >>


ז.

רבי תנחומא ורבי חייא אמרין ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר המודעי המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה בכל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה א"ר שמואל בר נחמן וחמשה הן:.
(בראשית יד, א): "ויהי בימי אמרפל" מה צרה היתה שם "עשו מלחמה וגו'" משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה בשבילו היה המלך נזקק במדינה באו ברבריים נזדווגו לו וכיון שבא ונזדווגו אמרו הכל ווי שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה וכתיב בו (שם יד, ב) "ונברכו בך" ובשבילו היה הקב"ה נזקק לכל העולם כולו באו כשדים ונזדווגו לו אמרו ווי שאין הקדוש ברוך הוא נזקק בעולמו כמות שהיה הה"ד (ז): "וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש" א"ר חייא לא ביקשו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסותמה (לסמותה) "היא קדש" אמר ר' אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הקב"ה וירד לכבשן האש כיון שבאו המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין ווי ווי "ויהי בימי אמרפל מלך".
(ישעיה ז, א): "ויהי בימי אחז בן יותם" מה צרה היתה "ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו'" משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והיה הפדגוג שונא אותו אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך אלא הריני מושך את יונקתו ממנו והוא מת מאליו כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם כך אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם מה עשה עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות הדא דכתיב (ישעיה ח, יז): "צור תעודה חתום תורה בלמודי" רב הונא בשם רבי אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ר' יעקב בשם ר' אחא אמר שמעת לה מן הדא "וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו'" אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" מאותה שעה (יז): "וקויתי לו כי לא תשכח מפי זרעו" ומה הועיל לו (יח): "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'" וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מכאן לתלמידו של אדם שנקרא בנו כיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו הכל צווחין ווי ווי "ויהי בימי אחז".
(ירמיה א, ג): "ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו" מה צרה היתה שם (שם ד, כג) "ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו" משל לכתבין של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופרעין את ראשיהן וקוראים אותם באימה ביראה ברתת בזיע וכיון שנכנסו למדינתו של מלך עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בכך הה"ד (ירמיה לו, כג): "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה וְגוֹ'" וכיון שהגיע לפסוק החמישי (איכה א, ה): "היו צריה לראש" "יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסּוֹפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח" כיון שראו כן התחילו צווחין ווי ווי "וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים".

(אסתר א, א): "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". מה צרה היתה שם? שנגזר (אסתר ג, יג): "להשמיד להרוג ולאבד". משל למלך שהיה לו כרם, ונזדווגו לו ג' שונאים. התחיל אחד מקטף בעוללות, ואחד התחיל לזנב באשכלות, ואחד מעקר בגפנים:

  • פרעה התחיל מקטף בעוללות, הדא דכתיב (שמות א, כב): "כל הבן הילוד".
  • נבכדנאצר התחיל מזנב באשכלות, הדא דכתיב (מ"ב כד, טז): "החרש והמסגר אלף". רבי ברכיה בשם רבי יהודה ורבנן רבי ברכיה בשם ר' יהודה אמר חרש אלף ומסגר אלף ורבנן אמרין זה וזה אלף ר"י ברבי סימון אמר אלו תלמידי חכמים ר' שמואל בר יצחק אמר אלו הבוליותוס ורבנן אמרי אלו היועצים.
  • המן הרשע התחיל לעקר בגפנים וביקש לקעקע ביצתן של ישראל, בעא למזבן בכל ביעתא. הה"ד "להשמיד להרוג ולאבד". וכיון שראו הכל אחשורוש מוכר והמן לוקח, התחילו הכל צווחין ווי ווי "ויהי בימי אחשורוש".

(רות א, א): "ויהי בימי שפוט השופטים" מה צרה היתה שם "ויהי רעב בארץ" משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות מה עשו בני המדינה עמדו ותלו אותו וגבו אותו אמרו ווי כשירגיש המלך בדברים הללו מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו כך כשהיה אחד מישראל עושה דבר שלא כהוגן היו מוליכין אותו אצל הדיין מה שהדיין צריך לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדיין אמר להן הקב"ה אתם מבזין את שופטיכם הנני מביא עליכם דבר שאי אתם יכולין לעמוד בו ואיזה זה רעב "ויהי רעב בארץ".
שמעון בר רב אבא בשם ר' יוחנן אמר כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה אין צרה כיוצא בה אם שמחה אין שמחה כיוצא בה אתא ר' ישמעאל עבדה פלגא כל מקום שנאמר ויהי אין שמחה והיה אין צרה אתיבון (בראשית א, ג): "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" אמר להן אף היא אינה שמחה לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור דאמר רבי יהודה בר סימון אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול שהן מקולקלין עמד וגנזו מהן הדא דכתיב (איוב לח, טו): "וימנע מרשעים אורם" והיכן גנזו בגן עדן שנאמר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" אתיבון (בראשית א, ה): "ויהי ערב וגו'" אמר להן אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לכלות הדא דכתיב (ישעיה נא, ו): "כי שמים כעשן נמלחו וארץ וגו'" איתיבון "ויהי ערב ויהי בקר יום שני" "שלישי" "רביעי" "חמישי" "ששי" אמר להן אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה החטין צריכין לטחון החרדל צריך למתקה ותורמיסון צריכין להמתיק אתיבון (שם לט, ב) "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" אמר להן אף היא אינה שמחה שמתוך כך נזדמנה לו אותה רשעה אתיבון "ויהי ביום השמיני" אמר להן אף היא אינה שמחה שבאותו היום מתו נדב ואביהוא איתיבון (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה" אמר להן אף היא אינה שמחה שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז איתיבון (יהושע ו, כז): "ויהי ה' את יהושע" אמר להן אף היא אינה שמחה שנהרג יאיר ששקול כרובה של סנהדרין שנאמר (שם ז, ה) "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" שלשים וששה אין כתיב כאן אלא כשלשים וששה איש אמר רבי יודן זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין איתיבון (ש"א יח, יד): "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" אמר להן אף היא אינה שמחה שכתוב בו (שם, יד) "ויהי שאול עוין את דוד" איתיבון (שם ב ז, א) "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו" אמר להן אף היא אינה שמחה שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (מ"א ח, יט): "רק אתה לא תבנה הבית".
אמרין ליה אמרינן דילן אמור דילך אמר להם (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס" (ישעיה ז, כא): "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'" (זכריה יד, ח): "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'" (תהלים א, ג): "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (מיכה ה, ו): "והיה שארית יעקב (בגוים) [בקרב עמים רבים]" מתיבין ליה והא כתיב (ירמיה לח, כח): "והיה כאשר נלכדה ירושלים" אמר להן אף היא אינה צרה שבו ביום נטלו ישראל איפופסין על עונותיהם דא"ר ישמעאל ב"ר נחמן איפופסין שלימה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש הה"ד (איכה ד, כב): "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך":

<< · ויקרא רבה · יא · ח · >>


ח.

"וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" --

אר"ע נמשלו ישראל לעוף מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם.

אמר ר' יוסי בר חלפתא גדולה זקנה. אם זקנים הם חביבין הם, אם נערים הם נטפלה להן ילדות. דתני רשב"י לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים אלא בכמה מקומות:

  • בסנה (שמות ג, טז): "לך ואספת את זקני ישראל"
  • במצרים (שם, יח) "ובאת אתה וזקני ישראל בסיני" (שם כד, א) "עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל"
  • במדבר (במדבר יא, טז): "אספה לי שבעים איש"
  • באהל מועד "ולזקני ישראל"
  • אף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד, כג): "וחפרה הלבנה ובושה החמה" וכתיב "ונגד זקניו כבוד"


ר' ישמעאל בר ביבי ור"ש ור' ראובן בשם חנינא אמר עתיד הקדוש ברוך הוא למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הדא הוא דכתיב (שם,) "כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו" -- "כבוד נגד זקנים" אין כתיב כאן אלא "נגד זקניו כבוד".

ר' אבין בשם רבי ישמעאל בר' יהושע אמר עתיד הקדוש ב"ה לישב כגורן וצדיקים יושבין לפניו כההוא (מ"א כב, י): "ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מְלֻבָּשִׁים בגדים בְּגֹרֶן" - וכי בגורן היו יושבים? אלא כהא דתנינן סנהדרין כחצי גורן עגולה כדי שיראו זה את זה אמר שלמה אני חמיתיה מצומצם ביניהון הה"ד (משלי לא, כג): "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ":

<< · ויקרא רבה · יא · ט


ט.

רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא הה"ד (תהלים מח, יד): "שיתו לבכם לחילה" לחולה כתיב והן עולין עליו בעולמה ומראין עליו כאלו באצבע ואומר (שם, טו) "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד וגו' " בעלמות בזריזות "עלמות" כאלין עולמתא כדכתיב (שם סח, כו) "בתוך עלמות תופפות" תרגם עקילס אתניסאה עולם שאין בו מות עלמות בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז וינהגנו בעולם הבא.

<< · ויקרא רבה · יא · >>


<< · ויקרא רבה · יב · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יב

ויקרא רבה פרשה יב פיסקא: א ב ג ד ה

ויקרא רבה · יב · א · >>


א.

"יין ושכר אל תשת".    הדא הוא דכתיב (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם" - מהו "כי יתאדם"? כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה.

"כי יתן בכוס עינו" -- בכיס כתיב, לשון נקי הוא כדכתיב (שם א, יד) "כיס אחד יהיה לכלנו".
(שם כג, לא) "יתהלך במישרים" -- סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדמה ראיתי ואינו פורש.  אמר רבי אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא.


דבר אחר

  • "אל תרא יין כי יתאדם" -- ודאי מסמיק ליה.
  • "כי יתן בכוס עינו" -- הוא נותן עינו בכוס וחנוני נותן עיניו בכיס.
  • "יתהלך במישרים" -- סוף דהוא עביד ביתיה מישרא, מה הדין קדרה דנחשת עביד קדרה דחספא עבדא, מזבין לה ושתי חמרא בטימיתיה.     רבי יצחק בר רדיפא בשם רבי אמי אמר סוף שהוא מוכר את כלי ביתו ושותה בהן יין.

אמר רבי אחא מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין, אמרין בנייה לית הדין אבונן שביק לן כלום. אשקוניה ושכרוניה ואפקוניה ויתבוניה בחד בית עלם, עברין שפיין בתרע בית עלם, שמעון אנגרייא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עלם ואזלון למחמי קלא במדינתה. אתער משנתיה חמא זיקא יהביא לעיל מן רישיה. שרא יתיה ויהב יתיה בפומיה.

לבתר שלשה יומין אמרין בנייא לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד. אזלין ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה. אמרין אוף הכא לא שבק לך ברייך, הואיל ויהב לך לית אנן ידעין מה נעבד לך. עבדון ביניהון תקנה, כל חד וחד הוה משקה ליה חד יומא.


(משלי כג, לד) "והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל" -- כהדא אילפא דמטרפא בפילגות דימא נחתא וסלקא נחתא וסלקא.
"וכשכב בראש חבל" -- כהדין תרנגולא דיתיב בריש חבל, אזיל ואתי אזיל ואתי, כהדין קוורנוטין דיתיב בראש תרנא אזיל ואתי [אזיל ואתי].

(שם, לה): "הכוני בל חליתי" - מחו ליה ולא מרגיש, "הלמוני בל ידעתי" -טלמין ליה ולא ידע. שתי שיכרא חמשא קיסטון אמרו ליה עשרא קיסטון אישתית.

ואם תאמר מתער הוא משנתיה מנשי ליה - תלמוד לומר (שם) "מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד".

(שם שם, כט): למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח, רב הונא אמר למי שאינו עמל בדברי תורה. למי מדינים למי דינין, למי שיח למי פיטטין, למי פצעים חנם למי פדעין דמגן, (שם שם, ל): למאחרים על היין. עובדא הוה בחד בר נש דהוה אליף למשתי תרי עשר קסט. ן דחמר בכל יומא ויומא, יומא חד אישתי חד עשר קסטין, דמיך ולא אתא שנתא, קם בחשוכא אזל לגבי קפילא אמר ליה זבין לי חד קיסטא, אמר ליה לא פתחנא לך דהוא חשוכא וצרי לי מן נטוריא, תלה עיניה וחזא נוקבא בתרעא, אמר ליה הב לי מיניה בהדין נוקבא, את מפני מלגאו ואנא שתי מלבר, עבד ליה כן, אישתי ודמיך קדם תרעא, עברין עליה נטוריא סבורניה דהוה גנב, מחיוניה ופדעוניה, וקרו עליה למי פצעים חנם למי פדעין דמגן. למי חכללות עינים, למי שמשמין דעיינין, כל אלה למי למאחרים על היין, זה שנכנס לבי קפילא קדמאי ונפיק בתראי, לבאים לחקר ממסך, מן דמשמע הן אית ליה חמרא טבא דריך בתריה, מה כתיב בו בסוף (משלי כג, לב): אחריתו כנחש ישך וגו', מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה, דאמר רבי יהודה בר אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו (דברים לב, לב): ענבמו ענבי רוש וגו', הללו הביאו מרירות לעולם.


דבר אחר: וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות, הדא הוא דכתיב (בראשית ט, כא): וישת מן היין וישכר ויתגל, שמתוך כך אמר (שם שם, כה): ארור כנען.

דבר אחר: וכצפעני יפרש, כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות, הדא הוא דכתיב (שם יט, לג): ותשקיןָ את אביהן יין, שמתוך כך (שם שם, לו): ותהריןָ שתי בנות לוט מאביהן.

דבר אחר: כצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אהרן ובניו למיתה, דתני רבי שמעון לא מתו בניו של אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן, מצאו עומד על פתח חניות, והתיז את ראשו בשתיקה, ומנה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון, אלא ממה שמצוה את השני ואמר לא תכנס בפתח חניות, אנו יודעין שמתוך כך הרג הראשון, כך (ויקרא ט, יב): ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (שם י, ט): יין ושכר אל תשת, אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין, לכך חבבו הכתוב לאהרן ויחד אליו הדבור בפני עצמו, שנאמר: יין ושכר אל תשת.

<< · ויקרא רבה · יב · ב · >>


ב.

רבי יצחק פתח (ירמיה טו, טז): "נמצאו דבריך ואכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלהי צבאות".    אמר רבי שמואל בר נחמן זה הדבור נאמר למשה בסיני, ולא נודע לו עד שבא מעשה לידו.

אמר משה לאהרן, אחי, בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה, ובאדם גדול אני מקדשו, והייתי סבור שמא או בי או בך הבית הזה מתקדש, ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך. כיון ששמע אהרן שבניו יראי שמים הן, שתק וקבל שכר על שתיקתו.

ומנין ששתק? שנאמר "וידם אהרן".

ומנין שקבל שכר על שתיקתו? שזכה ונתיחד אליו הדבור, שנאמר: "וידבר ה' אל אהרן".

<< · ויקרא רבה · יב · ג · >>


=== ג. ===

<< · ויקרא רבה · יב · ד


=== ד. ===

<< · ויקרא רבה · יב · ה


ה.

אמר רבי יודן, כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש, לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה, אותו הלילה שתה יין, והיו שם שני בלוזמאות, אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחת שמחה לבת פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב (ירמיה לב, לא): "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו'", אמר רבי הלל בר הילני, כזה שהוא עובר במקום המטנף ועוקם חטמו.

אמר רבי חוניא שמונים מיני רקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. נכנסה אמו והוכיחתו, ויש אומרים ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה? רבי חגי בשם רבי יצחק, עמד וכנס אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו, הדא הוא דכתיב (הושע יג, א): "כדבר אפרים רתת", כדבר ירבעם רתותו של שלמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למה אתה מוכיחו, נשיא הוא בישראל, חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמד בה, כיון שנכנס למלכות, מיד "ויאשם בבעל וימת".

ורבנן אמרין ודאי אמו מוכיחתו, נטלה קורדיקון שלה והיתה מסרסתו לכאן ולכאן ואמרה לו:

(משלי לא, ב): "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי", אמר רבי הושעיא מה בני אין כתיב כאן אלא מה ברי, אלו צואות ואזהרות של תורה שנקראת בר, כמה דאת אמר (תהלים ב, יב): "נשקו בר", שכל דבריה ברים.
"וּמֶה בַּר נְדָרָי", אמרה ליה ברי הרבה נשים נשא אביך וכיון שבא נתן הנביא ואמר לו (דה"א כב, ט): "הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו", היתה כל אחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקריבה כל קרבנות שבתורה, ועכשיו עמדתי וקרבנותי בידי ואתה ישן.
(ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין", אמרה לו, בני, דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם.
(ד): "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל", אמר רבי יוחנן אין נותנין מלכות למי שמפליג על דברים של אל, ומי שעושה דברים של אל, הוא נתון מלך.
"אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן", אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקלו",
"וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר", או כתיב, אוי מן קדם חמרא.
(ה): "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק", כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח במאתים ארבעים ושמונה אברים שבו, הדא הוא דכתיב: פן ישתה וישכח מחקק, מחק"ק כתיב, ואינון מאתים ארבעים ושמונה.

רבי חנינא בר פפא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, ורבנן אמרי שני רוזנים היו לי ולא מתו אלא מפני היין, דתני רבי ישמעאל לא מתו שני בניו של אהרן אלא מפני שנכנסו שתויי יין וכו', אמר הקדוש ברוך הוא לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבוא אני עושהו שמחה, הדא הוא דכתיב (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס".

<< · ויקרא רבה · יב · >>

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

<< · ויקרא רבה · יג · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יג

ויקרא רבה פרשה יג פיסקא: א ב ג ד ה

ויקרא רבה · יג · א · >>


א.

<< · ויקרא רבה · יג · ב · >>


=== ב. ===

<< · ויקרא רבה · יג · ג · >>


=== ג. ===

<< · ויקרא רבה · יג · ד · >>


=== ד. ===

<< · ויקרא רבה · יג · ה · >>


ה.

אמר רבי שמואל בר נחמן כל הנביאים ראו המלכיות בעסוקן, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, י): "ונהר יצא מערץ להשקות וגו'",
רבי תנחומא ואמרי לה רבי מנחמא בשם רבי יהושע בן לוי אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס התרעלה לאמות העולם לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב: "ונהר יצא מעדן", מקום שהדין יוצא, "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", אלו ארבעה נהרות

  • (יא): "שם האחד פישון" - זה בבל, על שם (חבקוק א, ח): "ופשו פרשיו". "הוא הסבב את כל ארץ החוילה" - נבוכדנצר הרשע שעלה והקיף את כל ארץ ישראל שמיחלת להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב, ו): "הוחלי לאלהים". "אשר שם הזהב" - אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): "הנחמדים מזהב ומפז רב". (יב): "וזהב הארץ ההוא טוב" - מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, "שם הבדלח ואבן השהם" - מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות.
  • (יג): "ושם הנהר השני גיחון" - זה מדי, שהעמידה את המן הרשע שמשך עסה כנחש, על שום (בראשית ג, יד): "על גחנך תלך". (יג): "הוא הסובב את כל ארץ כוש", שנאמר (אסתר א, א): "מהודו ועד כוש".
  • (יד): "ושם הנהר השלישי חדקל" - זו יון, שהיא חדה וקלה בגזרותיה על ישראל, ואומר להם כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק באלהי ישראל.
"ההלך קדמת אשור", אמר רב הונא כל המלכיות נקראו על שם אשור, שהיו מאשרין עצמן מישראל. אמר רבי יוסי ברבי חנינא, כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירין לישראל.
  • "והנהר הרביעי הוא פרת" - הוא אדום שפרת ורבת בתפלתו של זקן.
דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לעולמו של ישראל.
דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לבנו.
דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לביתו.
דבר אחר, פרת על שום סופה, שנאמר (ישעיה סג, ג): "פורה דרכתי לבדי".

אברהם ראה המלכיות בעסוקן:

  • (בראשית טו, יב): "והנה אימה" - זו בבל על שם (דניאל ג, יט): "נבוכדנצר התמלי חמא".
  • "חשכה" - זו מדי, שהחשיכה בגזרותיה את ישראל, שנאמר (אסתר ג, יג): "להשמיד להרג ולאבד".
  • "גדלה" - זו יון, אמר רב נחמן מלמד שהיתה מלכות יון מעמדת מאה ושבעים ואחד אפרכין, מאה ועשרים ושבעה אסטרטליטון, ורבנן אמרין ששים ששים.
ורבי ברכיה ורבי חנין על הדא דרבנן (דברים ח, טו): "המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב":
  • "נחש" - זה בבל.
  • "שרף" - זה מדי.
  • "עקרב" - זה יון, מה עקרב זה משרצת ששים ששים, כך היתה מלכות יון מעמדת ששים ששים.

ויש אומרים:

  • "אימה" - זו אדום, על שם (דניאל ז, ז): "דחילה ואימתני".
  • "חשכה" - זו יון.
  • "גדלה" - זו מדי, על שם (אסתר ג, א): "גדל המלך אחשורוש".
  • "נפלת" - זו בבל, על שם (ישעיה כא, ט): "נפלה נפלה בבל".

ראה דניאל את המלכיות בעסוקן, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ב ג): חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא, וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא, הדא חיותא דימא כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא, דכוותא (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער, עי"ן תלויה, אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער, הדא חיותא כי סלקא מן נהרא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא, (דניאל ז, ג): שנין דא מן דא, אל תקרי שנין אלא סנין דא מן דא, מלמד שכל אמה ששולטת בעולם היא שונאה לישראל ומשעבדא בהן. (שם שם, ד): קדמיתא כאריה, זו בבל, ירמיה ראה אותה ארי וראה אותה נשר, דכתיב (ירמיה ד, ז): עלה אריה מסבכו (שם מט, כב): הנה כנשר יעלה וידאה, אמרין לדניאל את מה חמית להון, אמר להון חמיתי אפין כאריה וגפין די נשר, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ד): קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא. רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אומר כל אותו ארי לקה ולבו לא לקה, דכתיב (שם שם, ד): ולבב אנש יהיב לה. ורבי שמואל בר נחמן אמר אף לבו לקה, דכתיב (שם ד, יג): לבבה מן אנשא ישנון. חזה הוית (שם ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינא דמיא לדב, לדב כתיב זה מדי, הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער, זו בבל. (שם): זאב ערבות ישדדם, זו מדי. (שם): נמר שקד על עריהם, זו יון. (שם): כל היוצא מהנה יטרף, זו אדום, למה, (שם): כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם. (דניאל ז, ו): חזה הוית וארו אחרי כנמר, זו יון, שהיתה מעמדת בגזרותיה ואומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק לעולם הבא. (שם שם, ז): באתר דנא חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה, זו אדום, דניאל ראה שלשתן בלילה אחד ולזו בלילה אחד, למה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, רבי שמעון בן לקיש אמר יתירה. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש (יחזקאל כא, יט): בן אדם הנבא והך כף אל כף, דא מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש (שם): ותכפל. משה ראה את המלכיות בעסוקן, (ויקרא יא, ד): את הגמל, זו בבל, שנאמר (תהלים קלז, ח): אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. (ויקרא יא, ה): את השפן, זו מדי. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון, רבנן אמרי מה השפן הזה יש בו סימני טמאה וסימני טהרה, כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע.

אמר רבי יהודה ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (שם שם, ו): ואת הארנבת, זו יון, אמו של תלמי ארנבת שמה. (שם שם, ז): ואת החזיר, זו פרס, משה נתן שלשתם בפסוק אחד, ולזו בפסוק אחד, ולמה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, רבי שמעון בן לקיש אמר (דניאל ז, ז): יתירה. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש בן אדם הנבא והך כף אל כף, דא מה עבד ליה רבי שמעון בן לקיש ותכפל. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים אסף ומשה, אסף אמר (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער. משה אמר (ויקרא יא, ז): ואת החזיר כי מפריס פרסה, למה נמשלה לחזיר, לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור, כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראית כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים, גחין ואמר לסנקליטין, שלשתן עשיתי בלילה אחד.

דבר אחר, (ויקרא שם, ד): את הגמל, זו בבל, (שם): כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי ישמעאל בר נחמן, כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר (דניאל ד, לד): כען אנה נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. משבח (תהלים קמז, יב): שבחי ירושלים את ה'. ומרומם (שם ל, ב): ארוממך ה'. ומהדר (שם קד, א): ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. (דניאל ד, לד): די כל מעבדוהי קשט (תהלים קלח, ב): על חסדך ועל אמתך. (דניאל ד, לד): וארחתה דין (תהלים צו, י): ידין עמים במישרים. (דניאל ד, לד): ודי מהלכין בגוה (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש. (דניאל ד, לד): יכל להשפלה (תהלים עה, יא): וכל קרני רשעים אגדע. (ויקרא יא, ה): ואת השפן, זו מדי, (שם): כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא, שנאמר (עזרא א, ב): כה אמר כרש מלך פרס. (ויקרא יא, ו): ואת הארנבת, זו יון, (שם): כי מעלת גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לרבי שמעון הצדיק, אומר ברוך ה' אלהי של שמעון הצדיק. (שם שם, ז): ואת החזיר, זה אדום, (שם): והוא גרה לא יגר, שאינה מקלסת להקדוש ברוך הוא, ולא דין שאינה מקלסת אלא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה): מי לי בשמים.

דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את דניאל, שנאמר (דניאל ב, מט): ודניאל בתרע מלכא. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את מרדכי, שנאמר (אסתר ב, יט): ומרדכי ישב בשער המלך. ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה הוא, שמגדלת הצדיקים. אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה, אמרין ליה מינאי, מן קדם יהודאי את קאים, אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מגדלת הצדיקים, ולא די שאינה מגדלת אלא שהורגת אותם. הדא הוא דכתיב (ישעיה מז, ו): קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו', נחלתי רבי עקיבא וחבריו.

דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה, שגררה מלכות אחריה. ואת השפן, זו מדי כי מעלה גרה הוא, שגררה מלכות אחריה, ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה הוא, שגררה מלכות אחריה. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה גוררת מלכות אחריה, ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.

<< · ויקרא רבה · יג · >>