ויקרא רבה יג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה יג

ויקרא רבה פרשה יג פיסקא: א ב ג ד ה

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי פָּתַח (חבקוק ג, ו): עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא מָצָא אֻמָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא דּוֹר הַמִּדְבָּר. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הֶהָרִים וְלֹא מָצָא הַר שֶׁתִּנָּתֶן בּוֹ אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא סִינָי. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הָעֲיָרוֹת וְלֹא מָצָא עִיר שֶׁיִּבָּנֶה בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְרוּשָׁלָיִם. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר וגו'. רַב אָמַר דָּמָן שֶׁל כְּנַעֲנִים הִתִּיר וּמָמוֹנָן הִתִּיר, דָּמָן הִתִּיר (דברים כ, טז): לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, מָמוֹנָן הִתִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יד): וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ. רַבִּי הוּנָא אָמַר הִתִּיר זוֹנִין שֶׁלָּהֶן, כְּדִכְתִיב (איוב יב, יח): מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ. עוּלָא בִּירָאָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁיָּצָא לַגֹּרֶן וְכַלְבּוֹ וַחֲמוֹרוֹ עִמּוֹ, הִטְעִין לַחֲמוֹרוֹ חָמֵשׁ סְאִין וּלְכַלְבּוֹ שְׁנֵי סְאִין, וְהָיָה הַחֲמוֹר מְהַלֵּךְ וְהַכֶּלֶב מַלְחִית, נָטַל מִמֶּנּוּ אֶחָד וְנָתַן עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַלְחִית, אָמַר לֵיהּ אַתְּ טָעוּן מַלְחִית לֵית אַתְּ טָעוּן מַלְחִית. כָּךְ אֲפִלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁקִּבְּלוּ בְּנֵי נֹחַ כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶן עָמַד וּפְרָקוּם לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי, מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס לְבַקֵּר שְׁנֵי חוֹלִים, אֶחָד לְחַיִּים וְאֶחָד לְמִיתָה, אָמַר לָזֶה שֶׁל חַיִּים זֶה תֹּאכַל וְזֶה לֹא תֹאכַל, וְשֶׁאֵינוֹ לְחַיִּים אָמַר, כָּל דְּבָעֵי הָבוּ לֵיהּ. כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאֵינָן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא כְּתִיב בָּהֶם (בראשית ט, ג): כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (דברים יד, ד): זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ.

ג. [ עריכה ]
ד"א וזאת הבהמה הדא הוא דכתיב (משלי ל) כל אמרת אלוה צרופה, רב אמר לא נתנו המצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות וכל כך למה שנאמר (שם) מגן הוא לכל החוסים בו א"ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא, כיצד הם נשחטים? בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשרה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא, אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעולם הבא, הדא הוא דכתיב (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו, בשביל שתאכלו ממנו לעתיד לבא לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו

ד. [ עריכה ]

ה. [ עריכה ]
אמר רבי שמואל בר נחמן: כל הנביאים ראו המלכיות בעסוקן, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, י): "ונהר יצא מעדן להשקות וגו'".

רבי תנחומא, ואמרי לה רבי מנחמא בשם רבי יהושע בן לוי, אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס התרעלה לאומות העולם לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב: "ונהר יצא מעדן", מקום שהדין יוצא, "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", אלו ארבעה נהרות:

(יא): "שם האחד פישון" - זה בבל, על שם (חבקוק א, ח): "ופשו פרשיו". "הוא הסבב את כל ארץ החוילה" - נבוכדנצר הרשע שעלה והקיף את כל ארץ ישראל שמיחלת להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב, ו): "הוחלי לאלהים". "אשר שם הזהב" - אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): "הנחמדים מזהב ומפז רב". (יב): "וזהב הארץ ההוא טוב" - מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, "שם הבדלח ואבן השהם" - מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות.

(יג): "ושם הנהר השני גיחון" - זה מדי, שהעמידה את המן הרשע שמשך עסה כנחש, על שום (בראשית ג, יד): "על גחנך תלך". (יג): "הוא הסובב את כל ארץ כוש", שנאמר (אסתר א, א): "מהודו ועד כוש".

(יד): "ושם הנהר השלישי חדקל" - זו יון, שהיא חדה וקלה בגזרותיה על ישראל, ואומר להם כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק באלהי ישראל.

"ההלך קדמת אשור", אמר רב הונא כל המלכיות נקראו על שם אשור, שהיו מאשרין עצמן מישראל. אמר רבי יוסי ברבי חנינא, כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירין לישראל.

"והנהר הרביעי הוא פרת" - הוא אדום שפרת ורבת בתפלתו של זקן.

דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לעולמו של ישראל.

דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לבנו.

דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לביתו.

דבר אחר, פרת על שום סופה, שנאמר (ישעיה סג, ג): "פורה דרכתי לבדי".

אברהם ראה המלכיות בעסוקן:

(בראשית טו, יב): "והנה אימה" - זו בבל על שם (דניאל ג, יט): "נבוכדנצר התמלי חמא".
"חשכה" - זו מדי, שהחשיכה בגזרותיה את ישראל, שנאמר (אסתר ג, יג): "להשמיד להרג ולאבד".
"גדלה" - זו יון, אמר רב נחמן מלמד שהיתה מלכות יון מעמדת מאה ושבעים ואחד אפרכין, מאה ועשרים ושבעה אסטרטליטון, ורבנן אמרין ששים ששים.

ורבי ברכיה ורבי חנין על הדא דרבנן (דברים ח, טו): "המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב":

"נחש" - זה בבל.
"שרף" - זה מדי.
"עקרב" - זה יון, מה עקרב זה משרצת ששים ששים, כך היתה מלכות יון מעמדת ששים ששים.

"נפלת" - זו אדום, על שם (ירמיה מט, כא): "מקול נפלם רעשה הארץ".

ויש אומרים:

"אימה" - זו אדום, על שם (דניאל ז, ז): "דחילה ואימתני".
"חשכה" - זו יון.
"גדלה" - זו מדי, על שם (אסתר ג, א): "גדל המלך אחשורוש".
"נפלת" - זו בבל, על שם (ישעיה כא, ט): "נפלה נפלה בבל".

ראה דניאל את המלכיות בעסוקן, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ב ג): חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא, וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא, הדא חיותא דימא כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא, דכוותא (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער, עי"ן תלויה, אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער, הדא חיותא כי סלקא מן נהרא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא, (דניאל ז, ג): שנין דא מן דא, אל תקרי שנין אלא סנין דא מן דא, מלמד שכל אמה ששולטת בעולם היא שונאה לישראל ומשעבדא בהן. (שם שם, ד): קדמיתא כאריה, זו בבל, ירמיה ראה אותה ארי וראה אותה נשר, דכתיב (ירמיה ד, ז): עלה אריה מסבכו (שם מט, כב): הנה כנשר יעלה וידאה, אמרין לדניאל את מה חמית להון, אמר להון חמיתי אפין כאריה וגפין די נשר, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ד): קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא. רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אומר כל אותו ארי לקה ולבו לא לקה, דכתיב (שם שם, ד): ולבב אנש יהיב לה. ורבי שמואל בר נחמן אמר אף לבו לקה, דכתיב (שם ד, יג): לבבה מן אנשא ישנון. חזה הוית (שם ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינא דמיא לדב, לדב כתיב זה מדי, הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער, זו בבל. (שם): זאב ערבות ישדדם, זו מדי. (שם): נמר שקד על עריהם, זו יון. (שם): כל היוצא מהנה יטרף, זו אדום, למה, (שם): כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם. (דניאל ז, ו): חזה הוית וארו אחרי כנמר, זו יון, שהיתה מעמדת בגזרותיה ואומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק לעולם הבא. (שם שם, ז): באתר דנא חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה, זו אדום, דניאל ראה שלשתן בלילה אחד ולזו בלילה אחד, למה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, רבי שמעון בן לקיש אמר יתירה. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש (יחזקאל כא, יט): בן אדם הנבא והך כף אל כף, דא מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש (שם): ותכפל. משה ראה את המלכיות בעסוקן, (ויקרא יא, ד): את הגמל, זו בבל, שנאמר (תהלים קלז, ח): אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. (ויקרא יא, ה): את השפן, זו מדי. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון, רבנן אמרי מה השפן הזה יש בו סימני טמאה וסימני טהרה, כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע.

אמר רבי יהודה ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (שם שם, ו): ואת הארנבת, זו יון, אמו של תלמי ארנבת שמה. (שם שם, ז): ואת החזיר, זו פרס, משה נתן שלשתם בפסוק אחד, ולזו בפסוק אחד, ולמה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, רבי שמעון בן לקיש אמר (דניאל ז, ז): יתירה. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש בן אדם הנבא והך כף אל כף, דא מה עבד ליה רבי שמעון בן לקיש ותכפל. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים אסף ומשה, אסף אמר (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער. משה אמר (ויקרא יא, ז): ואת החזיר כי מפריס פרסה, למה נמשלה לחזיר, לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור, כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראית כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים, גחין ואמר לסנקליטין, שלשתן עשיתי בלילה אחד.

דבר אחר, (ויקרא שם, ד): את הגמל, זו בבל, (שם): כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי ישמעאל בר נחמן, כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר (דניאל ד, לד): כען אנה נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. משבח (תהלים קמז, יב): שבחי ירושלים את ה'. ומרומם (שם ל, ב): ארוממך ה'. ומהדר (שם קד, א): ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. (דניאל ד, לד): די כל מעבדוהי קשט (תהלים קלח, ב): על חסדך ועל אמתך. (דניאל ד, לד): וארחתה דין (תהלים צו, י): ידין עמים במישרים. (דניאל ד, לד): ודי מהלכין בגוה (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש. (דניאל ד, לד): יכל להשפלה (תהלים עה, יא): וכל קרני רשעים אגדע. (ויקרא יא, ה): ואת השפן, זו מדי, (שם): כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא, שנאמר (עזרא א, ב): כה אמר כרש מלך פרס. (ויקרא יא, ו): ואת הארנבת, זו יון, (שם): כי מעלת גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לרבי שמעון הצדיק, אומר ברוך ה' אלהי של שמעון הצדיק. (שם שם, ז): ואת החזיר, זה אדום, (שם): והוא גרה לא יגר, שאינה מקלסת להקדוש ברוך הוא, ולא דין שאינה מקלסת אלא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה): מי לי בשמים.

דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את דניאל, שנאמר (דניאל ב, מט): ודניאל בתרע מלכא. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את מרדכי, שנאמר (אסתר ב, יט): ומרדכי ישב בשער המלך. ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה הוא, שמגדלת הצדיקים. אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה, אמרין ליה מינאי, מן קדם יהודאי את קאים, אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מגדלת הצדיקים, ולא די שאינה מגדלת אלא שהורגת אותם. הדא הוא דכתיב (ישעיה מז, ו): קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו', נחלתי רבי עקיבא וחבריו.

דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה, שגררה מלכות אחריה. ואת השפן, זו מדי כי מעלה גרה הוא, שגררה מלכות אחריה, ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה הוא, שגררה מלכות אחריה. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה גוררת מלכות אחריה, ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.

<< · ויקרא רבה · יג · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.