ויקרא רבה יב
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה יב[עריכה]
ויקרא רבה פרשה יב פיסקא: א ב ג ד ה
"יין ושכר אל תשת". הדא הוא דכתיב (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם" - מהו "כי יתאדם"? כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה.
- "כי יתן בכוס עינו" -- בכיס כתיב, לשון נקי הוא כדכתיב (שם א, יד) "כיס אחד יהיה לכלנו".
- (שם כג, לא) "יתהלך במישרים" -- סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדמה ראיתי ואינו פורש. אמר רבי אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא.
דבר אחר
- "אל תרא יין כי יתאדם" -- ודאי מסמיק ליה.
- "כי יתן בכוס עינו" -- הוא נותן עינו בכוס וחנוני נותן עיניו בכיס.
- "יתהלך במישרים" -- סוף דהוא עביד ביתיה מישרא, מה הדין קדרה דנחשת עביד קדרה דחספא עבדא, מזבין לה ושתי חמרא בטימיתיה. רבי יצחק בר רדיפא בשם רבי אמי אמר סוף שהוא מוכר את כלי ביתו ושותה בהן יין.
אמר רבי אחא מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין, אמרין בנייה לית הדין אבונן שביק לן כלום. אשקוניה ושכרוניה ואפקוניה ויתבוניה בחד בית עלם, עברין שפיין בתרע בית עלם, שמעון אנגרייא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עלם ואזלון למחמי קלא במדינתה. אתער משנתיה חמא זיקא יהביא לעיל מן רישיה. שרא יתיה ויהב יתיה בפומיה.
לבתר שלשה יומין אמרין בנייא לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד. אזלין ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה. אמרין אוף הכא לא שבק לך ברייך, הואיל ויהב לך לית אנן ידעין מה נעבד לך. עבדון ביניהון תקנה, כל חד וחד הוה משקה ליה חד יומא.
(משלי כג, לד) "והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל" -- כהדא אילפא דמטרפא בפילגות דימא נחתא וסלקא נחתא וסלקא.
"וכשכב בראש חבל" -- כהדין תרנגולא דיתיב בריש חבל, אזיל ואתי אזיל ואתי, כהדין קוורנוטין דיתיב בראש תרנא אזיל ואתי [אזיל ואתי].
(שם, לה): "הכוני בל חליתי" - מחו ליה ולא מרגיש, "הלמוני בל ידעתי" -טלמין ליה ולא ידע. שתי שיכרא חמשא קיסטון אמרו ליה עשרא קיסטון אישתית.
ואם תאמר מתער הוא משנתיה מנשי ליה - תלמוד לומר (שם) "מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד".
(שם שם, כט): למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח, רב הונא אמר למי שאינו עמל בדברי תורה. למי מדינים למי דינין, למי שיח למי פיטטין, למי פצעים חנם למי פדעין דמגן, (שם שם, ל): למאחרים על היין. עובדא הוה בחד בר נש דהוה אליף למשתי תרי עשר קסט. ן דחמר בכל יומא ויומא, יומא חד אישתי חד עשר קסטין, דמיך ולא אתא שנתא, קם בחשוכא אזל לגבי קפילא אמר ליה זבין לי חד קיסטא, אמר ליה לא פתחנא לך דהוא חשוכא וצרי לי מן נטוריא, תלה עיניה וחזא נוקבא בתרעא, אמר ליה הב לי מיניה בהדין נוקבא, את מפני מלגאו ואנא שתי מלבר, עבד ליה כן, אישתי ודמיך קדם תרעא, עברין עליה נטוריא סבורניה דהוה גנב, מחיוניה ופדעוניה, וקרו עליה למי פצעים חנם למי פדעין דמגן. למי חכללות עינים, למי שמשמין דעיינין, כל אלה למי למאחרים על היין, זה שנכנס לבי קפילא קדמאי ונפיק בתראי, לבאים לחקר ממסך, מן דמשמע הן אית ליה חמרא טבא דריך בתריה, מה כתיב בו בסוף (משלי כג, לב): אחריתו כנחש ישך וגו', מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה, דאמר רבי יהודה בר אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו (דברים לב, לב): ענבמו ענבי רוש וגו', הללו הביאו מרירות לעולם.
דבר אחר: וכצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות, הדא הוא דכתיב (בראשית ט, כא): וישת מן היין וישכר ויתגל, שמתוך כך אמר (שם שם, כה): ארור כנען.
דבר אחר: וכצפעני יפרש, כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות, הדא הוא דכתיב (שם יט, לג): ותשקיןָ את אביהן יין, שמתוך כך (שם שם, לו): ותהריןָ שתי בנות לוט מאביהן.
דבר אחר: כצפעני יפרש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אהרן ובניו למיתה, דתני רבי שמעון לא מתו בניו של אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן, מצאו עומד על פתח חניות, והתיז את ראשו בשתיקה, ומנה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון, אלא ממה שמצוה את השני ואמר לא תכנס בפתח חניות, אנו יודעין שמתוך כך הרג הראשון, כך (ויקרא ט, יב): ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (שם י, ט): יין ושכר אל תשת, אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין, לכך חבבו הכתוב לאהרן ויחד אליו הדבור בפני עצמו, שנאמר: יין ושכר אל תשת.
רבי יצחק פתח (ירמיה טו, טז): "נמצאו דבריך ואכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלהי צבאות". אמר רבי שמואל בר נחמן זה הדבור נאמר למשה בסיני, ולא נודע לו עד שבא מעשה לידו.
אמר משה לאהרן, אחי, בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה, ובאדם גדול אני מקדשו, והייתי סבור שמא או בי או בך הבית הזה מתקדש, ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך. כיון ששמע אהרן שבניו יראי שמים הן, שתק וקבל שכר על שתיקתו.
ומנין ששתק? שנאמר "וידם אהרן".
ומנין שקבל שכר על שתיקתו? שזכה ונתיחד אליו הדבור, שנאמר: "וידבר ה' אל אהרן".
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ה. [ עריכה ]
אמר רבי יודן, כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש, לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה, אותו הלילה שתה יין, והיו שם שני בלוזמאות, אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחת שמחה לבת פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב (ירמיה לב, לא): "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו'", אמר רבי הלל בר הילני, כזה שהוא עובר במקום המטנף ועוקם חטמו.
אמר רבי חוניא שמונים מיני רקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. נכנסה אמו והוכיחתו, ויש אומרים ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה? רבי חגי בשם רבי יצחק, עמד וכנס אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו, הדא הוא דכתיב (הושע יג, א): "כדבר אפרים רתת", כדבר ירבעם רתותו של שלמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למה אתה מוכיחו, נשיא הוא בישראל, חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמד בה, כיון שנכנס למלכות, מיד "ויאשם בבעל וימת".
ורבנן אמרין ודאי אמו מוכיחתו, נטלה קורדיקון שלה והיתה מסרסתו לכאן ולכאן ואמרה לו:
- (משלי לא, ב): "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי", אמר רבי הושעיא מה בני אין כתיב כאן אלא מה ברי, אלו צואות ואזהרות של תורה שנקראת בר, כמה דאת אמר (תהלים ב, יב): "נשקו בר", שכל דבריה ברים.
- "וּמֶה בַּר נְדָרָי", אמרה ליה ברי הרבה נשים נשא אביך וכיון שבא נתן הנביא ואמר לו (דה"א כב, ט): "הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו", היתה כל אחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקריבה כל קרבנות שבתורה, ועכשיו עמדתי וקרבנותי בידי ואתה ישן.
- (ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין", אמרה לו, בני, דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם.
- (ד): "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל", אמר רבי יוחנן אין נותנין מלכות למי שמפליג על דברים של אל, ומי שעושה דברים של אל, הוא נתון מלך.
- "אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן", אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקלו",
- "וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר", או כתיב, אוי מן קדם חמרא.
- (ה): "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק", כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח במאתים ארבעים ושמונה אברים שבו, הדא הוא דכתיב: פן ישתה וישכח מחקק, מחק"ק כתיב, ואינון מאתים ארבעים ושמונה.
רבי חנינא בר פפא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, ורבנן אמרי שני רוזנים היו לי ולא מתו אלא מפני היין, דתני רבי ישמעאל לא מתו שני בניו של אהרן אלא מפני שנכנסו שתויי יין וכו', אמר הקדוש ברוך הוא לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבוא אני עושהו שמחה, הדא הוא דכתיב (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס".
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.