קטגוריה:אסתר ג יג

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יג - יד) "ונשלוח ספרים ביד וכו' פתשגן הכתב להנתן דת וכו'". הנה בענין כתובים אלו ראוי לשים לב מה צורך פתשגן כתב, והיה די באומרו אל כל עם ומדינה, וכן בכתבי ההתהפכות אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם נאמר פתשגן הכתב. ועוד כי ענין פתשגן יראה העתק הכתב, אך לא כן היה בזה כי אין בפתשגן הכתב כדברים המרים המאררים האלה שבפסוק הקודם אליו, שהוא להשמיד וכו', רק להיות עתידים ליום הזה. ועוד שאומר להיות עתידים ליום הזה, הנה הם דברים סתומים וחתומים שלא הוזכר מה יעשו ביום מועד. ועוד אומרו גלוי לכל העמים, מי לא ידע בכל אלה כי בהנתן דת והעביר כרוז בכל עם ומדינה הוא גלוי לכל העמים. ועוד כי אמרו ז"ל במדרש שקרה להמן כאשר קרה לאיש הולך בדרכים ומדברות, ובהיותו עיף ויגע אמר מי יתן והיה לי חמור אחד, ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה אחד מהשרים בא בסוסיו ורכבו ואתונות וגמלים, והנה אתו עיר בן אתונו בן יומו קטן מהכיל טורח הדרך, ויאמר השר אל האיש העיף ההוא, קח נא את בן האתון, כי קטון הוא ושאהו בחיקך, אז אמר הן אמת כי חמור שאלתי אך שישאני לא שאשאהו. ואמרו ז"ל כי כן קרה להמן כי הוא כתב להיות עתידים ליום הזה, אך לא אמר למה, והוא חשב להרוג, ויהפך והיה ליהרג. וכן אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז כד, בשינוי לשון) גם כן כשבאה צרה לישראל היא באה סתומה כזה שאמרו להיות עתידים ולא פירשו, אך בבא הטובה באה מפורשת שנאמר להיות היהודים עתידים וכו', והנה דבריהם אלה כמו זר נחשבו, כי הנה המלך והמן ברור מללו להשמיד להרוג וכו' ואיך היה הדבר סתום:

  אך לזה נשים לב אל מאמר המלך אל מרדכי ואסתר בהתהפך אשר ישלטו היהודים וכו' כי אמר הנה בית המן נתתי לאסתר וכו' ואתם כתבו על היהודים וכו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם וכו' (לקמן ח ז - ח). כי הנה ראוי להעיר איך מתקשר אומרו ואתם כתבו על היהודים וכו' עם אומרו הנה בית המן נתתי לאסתר, ומה גם שאמר בוא"ו ואתם כנמשך מהקודם. שנית ורבה היא אצל כל אדם, והוא, כי הנה המלך נותן טעם לפגם באומרו כתבו וכו', כי הנה אם כן איפה כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב, ומה יועילו מרדכי ואסתר בתקנתם, הלא ספרי האף והחימה אשר שלח המן להשמיד וכו' נכתבו בשם המלך ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב, ומה יתרון אשר יהפכו עתה:   אמנם בשום שכל והבין בפשטי המקראות נמצא כי שני מיני כתבים היו משגרים אל כל מדינה ומדינה. אחד, אל אחשדרפני המלך והפחות ושרי עם ועם. שנית, בנוסח משונה מזה להכריז ולהעביר קול בפרסום ובגלוי לכל אחד מהמקומות לפני ההמון. כי על פי חכמתו בגורלותיו ראה והנה אין הכנה מוצאת להצר לישראל כי אם ביום שלשה עשר לאדר, על כן אמר בלבו אם נעביר קול בכל המלכות ונודיע בגלוי חפצנו שהוא להשמיד להרוג וכו', לא יעצרו כח המון העם קלי ההתבוננות והדת ליחל עד אשר יבואו ימי רעת המן עד שלשה עשר באדר להמתין אחד עשר חדש, מה גם כי כל עם אומה ולשון חפצי רעת ישראל המה ויגילו בחלקם שלל, כי הצד השוה שבהם שכל גויי הארץ שונאי נפש ישראל המה, ומי יעצור כח ליחל אחד עשר חדשים ימים, ואם כה יעשו יעזרו לישראל זכות המתייחס אל הימים אשר הם זולת היום אשר בחר בו ותבטל כוונתו, או לבל יערימו סוד ישראל להתאסף יחד שבטי ישראל לעמוד על נפשם בעוד אחד עשר חדש ויפילו חללים רבים ביום מועד מהקמים עליהם, על כן התנכל לשלוח ספרים בהצנע ביחוד אל האחשדרפנים והפחות ושרי העמים, מספרים ומגידים בשפה ברורה כל המכוון להשמיד וכו', אך כל זה לא להגלות להמון קריה היה, רק להם לבדם יהיה כמוס עמם עד מלאת הימים אשר קצב:   אך מה שהיה מעביר קול ומכריז בפירוש ובגלוי לעיני כל ההמון היה העתק אחר סתום מזה והוא להיות עתידים ליום הזה, ולא פירשו להם על מה יתעתדו ונשאר הדבר מסור אל השרים הגדולים יודיעום ביום מועד, על מה זה נועדו שהוא להשמיד כו'. ובזה לא ישלחו הרשעים בעולתה ידיהם עד תום הזמן ויבא המכוון אל הפועל. וזהו אומרו ויכתב אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם ונשלוח ספרים וכו' להשמיד להרוג וכו', אך זה היה לשרים הנזכרים כתב מפורש, אמנם פתשגן הכתב אשר היה להכריז והנתן דת בפרסום גלוי לכל העמים שהוא המיוחד להיות גלוי לכלם בשוקים וברחובות, היה בלתי מפורש הדבר, רק שהיו מכריזים ואומרים להיות כל העמים עתידים ליום ההוא, אך בשושן שהיה מקום שבת המלך ושם לא היה פחד שישלחו יד טרם הגעת מועד או שיתקוממו היהודים, שם הכריז בפירוש להשמידם, וזהו אומרו לפנים (לקמן ד ח) ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר וכו', כי אף שהמפורסם בשאר מדינות לא היה כן, הראה לה אשר ניתן בשושן, שילמד סתום מן המפורש, ועל כן היתה העיר שושן נבוכה. וצדקו בזה דברי רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז כה) שהיו בני שושן מצירים מאד את ישראל ואומרים להם מחר נחנוק אתכם ונשלול שללכם וכו', מה שלא היו אומרים כן בזולת שושן, ואין זה אלא שלא הוכרז מפורש, וזה הוראה כי בשאר מדינות המלך מה היו עושים אם המלך היה מפרש להם הדבר מאז אל ההמון:   על כן בהתהפך הדבר אשר ישלטו וכו' הוצרך גם כן שני מיני כתבים כאשר יבא בס"ד, כאשר נבאר דברי המלך אל מרדכי ואסתר וענין הכתבים באומרו ויאמר המלך אחשורוש לאסתר וכו' הנה בית המן נתתי וכו' ואתם כתבו כו', והוא כי המלך ראה שתי רעות נגד פני ישראל אחד כי בשושן ניתן דת להשמידם ומי יאמר להורגים מה תעשו כי אין להשיב כי הדת ניתנה בשושן. שנית כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' אין להשיב ואגרות ההשמד נכתבו בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, ואם כן אין מקום לסתור בנין אגרות ראשונות. על כן אמר המלך אליהם הנה האחד כבר נתקנה כי מבני שושן אל תפחדו ואל תיראו גם כי ניתן דת בשושן, כי הלא לא ירים איש את ידו כי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו וכו' על אשר שלח ידו ביהודים, ואם כן מי זה האיש יערב אל לבו לשלוח יד ביהודים. אמנם על השנית לא אדע לרפא לכם לכן אתם כתבו כטוב בעיניכם, ואולי בחכמתכם תמציאו המצאה טובה כי אני לא אדע מה אעשה, כי הנה כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום וכו' אין להשיב, כלומר ואם כן איככה אוכל להפך אגרות הרעה כי הלא נכתבו בשם המלך ונחתם בחותמו, אך אתם דעו מה תעשו בחכמתכם:   או יאמר אני עשיתי את שלי בשושן כי הנה בית המן נתתי וכו', אך על דבר שאר המדינות לא אוכל לגזור על האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות להפך הדבר, אמנם מה שתעשו הוא שתכתבו על היהודים כלומר לצוות עליהם שיעמדו על נפשם וכיוצא, וזהו כתבו על היהודים, כי לכתוב אל השרים להפך הגזירה אי אפשר, כי כתב אשר נכתב בשם כו' אין להשיב, באופן שאין תקנה להפך הקודם, ואז נועצו יחדיו מרדכי ואסתר לתקן הדבר בדרך ישרה באופן שלא יהפכו אגרות ראשונות, והוא כי אמרו הנה אל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר היה בכתבם מפורש להשמיד וכו' אי אפשר להפך, אך עשו בחכמה וכתבו להם אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם נגד הקמים עליהם על פי הכתב הראשון, באופן שהקודם קיים אלא שנותן יד עתה ליהודים להתקומם נגדם, ובזה כל אחד יבין כי שב אפו מהם, וזהו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות וכו' אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם וכו'. אמנם בפתשגן כתב הדת להעביר קול מפורסם וגלוי לכל העמים מצאו און להם, כי יאמרו בזה נוכל להפך בעצם שלא יורגש כי לא פירש בדת שניתן מתחלה רק להיות עתידים להיום הזה, עתה יהפכו ויכריזו כי פירוש הדבר אשר יהיו עתידים ליום הזה הוא להנקם מאויביהם, וזהו פתשגן הכתב להנתן דת שיהיה גלוי ומפורסם לכל העמים הוא ולהיות היהודים עתידים וכו', כי לא לבד הכריזו שיקהלו היהודים לעמוד על נפשם נגד הקמים עליהם כאשר בכתב השרים, כי אם גם ולהיות מעצמם היהודים עתידים ליום ההוא להנקם מאויביהם, אף אם לא יתקוממו נגדם, ולא ירגישו המון העמים ההתהפכות, כי עד כה לא ידעו רק שיתעתדו ליום ההוא ולא נודע להם למה (ולמה) [ועל מה], ועתה הנה בפירוש בעיניהם כי המכוון היה להנקם היהודים מאויביהם. ובזה הטיבו אשר דברו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז כד) באמרם כי מתחלה בפתגם מעשה הרעה היה הדבר סתום להיות עתידים בלתי מפורש, כי כן היה אצל ההמון, ובהתהפכות נתפרש היטב, וזהו אומרו באגרות ראשונות ואחרונות דבר המלך ודתו, דבר המלך על הכתבים המשתלחים לשרים, ודתו על הכרוז להיות עתידים וכו'. והענין נכון מאוד בעצמו, וגם כל המקראות ומאמרם ז"ל על מכונותם איש על מקומו יבא בשלום, והוא דרך אמת:   ואחשוב בכוונת שפטיו הרעים האלה כי להשמיד זה כלוי בנים, כמאמרם ז"ל (רש"י דברים ט כ) על פסוק ובאהרן וכו' להשמידו. ולהרוג הוא אחר כך את הגדולים אבותם שהיא מיתת אכזריות שאבות יאכלו בוסר בראותם ברעות צאצאיהם לעיניהם תחלה וראש, ואחר כך יהרגם הם. ואחר כך לאבדם בל יקברו. ואחר כך טף ונשים הוא העוללים ויונקים על חיק אמותם, אחר כך הנשים בעצמם. ופירש מה שאמר להשמיד להרוג הוא מנער ועד זקן כי מן הנערים יתחילו. ועל אבותם אמר עד זקן. ואחר כך על דרך זה הטף. ואחר כך הנשים. וזה ביום אחד כי אין הפור עוזר לו כי אם ביום ההוא. והיה הצווי ושללם לבוז אחר אומרו להרוג כו' עם היות שאין הביזה מעלה ומורדת אל המתים שכבר מתו, אך הוא שכדי שלא יתעצלו בדבר אמר בשם המלך שיהיה שללם לבוז אל ההורגים, ולא יהיו כהרוגי מלכות שממונם למלך, כי בזה החלש יאמר גבור אני על חמדת השלל להרוג ולאבד, ולזרזם אמר להרוג ושללם לבוז אחר הזכירו הרג ואיבוד קטן וגדול, לומר שלא יהיה שללם לבוז רק אחר שיהרגום כלם בל יתנו לב לשלול שלל הנהרגים ראשונה ויחיו הנותרים או יברחו למלט נפשם, אך עתה ביודעם שבביזה לא ישלחו את ידם עד אשר לא יחיו כל נשמה כל עיר ועיר מאשר אתם יזהרו בכל עוז לבלתי החיות נפש כל חי: