מ"ג אסתר ג יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
"להנתן דת" - ציווי הכתב שהיה אומר להנתן חוק גזירת המלך
"גלוי לכל העמים" - דבר זהרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְהִנָּתֵן דָּת – צִוּוּי הַכְּתָב שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְהִנָּתֵן חֹק גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ.
גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים – דָּבָר זֶה.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מה היה הפתשגן הכתב, וכי הכתב הראשון לא נודע באורו רק ע"י השני, והלא הפתשגן היה סתום וממ"ש גלוי לכל העמים משמע שהראשון היה חתום וסתום ומדוע היה זה,
- ומה היה הכונה שיהיו עתידים, ולא אמר למה ועל מה :
מדרש רבה
"וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי" שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו אמרה לו אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך ואם רואין אותי כעורה את מתגנת בי רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ שלחה ואמרה לו קומיס איסטבלאטי של בית אבא היית והיית למוד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ שלחה ואמרה אפי' אנדתיקוס של בית אבא לא נידונו ערומים הדא ה"ד (דניאל ג, כא): "בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן" רבי יודן אמר בגוליהון ורב הונא אמר במוקסיהון.
ר' שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא דן את הרשעים בגיהנם אלא ערומים ומה טעם דכתיב (תהלים עג, כ): "בעיר צלמם תבזה" אמר ר' שמואל בר נחמן הן דליסטאות מקפח תמן מצטלב א"ר נתן אף מצריים ברידתן בים לא נידונו אלא ערומים מה טעם (שמות טו, ח): "וברוח אפך נערמו מים" ורבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אמר אין הרשע יוצא מן העולם עד שהקדוש ברוך הוא מראה קניין דידיה היאך הוה מיתציד:
אור חדש
פרק ג/פסוק יד
פתשגן הכתב (אסתר ג, יד) פי' הכתוב בא להודיע כי כתב המן שהמלך צוה שהם חייבים לעשות דבר זה ולכך אמר פתשגן הכתב להנתן דת ולשון דת ר"ל שכך גזר ותקן כמו שתרגם המתרגם וכמ"ש רש"י ז"ל.
ובמדרש (אסתר רבה רבה ז, כד) אמר ר' לוי אומות העולם נבואתן סתומה ואינם יודעים אם ליהרג אם להרוג כי כך הוא נבואתן של או"ה להיות עתידין ליום הזה אם ליהרג או להרוג אבל ישראל נבואתן מפורסמים להיות היהודים עתודים ליום הזה וגו' המדרש בא לומר כי לא כתב בפי' כי כתיבה זאת היתה על דרך נבא ולא ידע מאי ניבא כי נבואת האומות סתומה שלא יצא לפעל הנגלה וטעם זה כמו שהאומות עצמם אין להם התורה שהוא השכל הברור, ובמדרש (שם ז, יג) בשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנם ביד המן ויבוא שמה הוא וכל בני חבורתו ופגע במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תנוקות מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחר התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוק א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג, כה), פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.
פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני (ספר אור חדש עמוד קמג) אשא ואני אסבול ואמלט, וביאר זה אלו ג' תנוקות הראשון אמר פסוק כנגד ישראל שאל יהיו יראים כאשר בא עליהם בהלה כמו זה שהוא לפי רגע כי הצדיק יש לו קיום ואל יפחד מזה והשני אמר כנגד הרשעים כי כל ענין הרשע שאין בו ממש אף כי הרשע יועץ לרע מצד שהרשע הוא דבר בטל ואין קיום לו וכך עצתו בטילה והג' אמר כנגד הש"י אף כי הש"י רואה את הרשע שחושב על הצדיק ומבקש להפילו ע"ז אמר הכתוב כי עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול כאשר הרשע מבקש לאבד הצדיק מ"מ בסוף הש"י ממלט הצדיק מן הרשע ואף כי הש"י רואה הרשע שמבקש להרע הש"י סובל זה ממנו ולכך הראשון אמר אל תירא מפחד וגו' שזה נאמר על הצדיק והשני אמר עוצו עצה וגו' וזה אמר על הרשעים והג' אמר ועד זקנה אני הוא שזה נאמר כי הש"י סובל מה עד כי משלם לרשע רשעתו וכאן אצל המן מכל אלו ג' דברים הן מצד הש"י הן מצד הצדיקים שהם ישראל והן מצד רשעות המן אין לפחד.