אור חדש/פרק ג/פסוק יג
פרק ג/פסוק יג[עריכה]
ונשלוח ספרים ביד הרצים (אסתר ג, יג) לשון נפעל ולא אמר וישלח ספרים ביד הרצים מפני שדבר זה הוא כנגד האדם להרוג אומה שלימה ולפיכך כתיב ונשלוח שיהיו נשלחים בעל כרחם והיו מוכרחים להיות שלוחים אבל כאשר הכתב היה הפך זה להציל אומה שלימה מן הצוררים ולעמוד על נפשם נגד שונאיהם דבר זה אדרבא עשו ברצון לכך כתיב וישלח ספרים (שם ח, י) וגו' וכן ויכתב ככל אשר צוה המן (שם ג, יב) מפני שהוכרחו לזה שלא כרצונם.
ונשלוח ספרים (אסתר ג, יג) כו' מ"ש ונשלוח ספרים להשמיד ולהרוג יש לשאול אמר כאן להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ובפסוק שלפני זה כתיב (שם יב) ויכתב ככל אשר צוה המן וגו' הוי ליה למכתב זה להשמיד ולהרוג ולאבד וגו' ולמה הזכיר זה אצל ונשלוח ספרים ביד הרצים אבל לפי הפי' אשר פרשנו למעלה כי המן לא אמר רק יכתב לאבדם מפני שאמר אולי יחשוב אחשורוש כי אין זה כבוד למלך שיהרוג אומה שלימה ולכך אמר כי יכתב לאבדם ולא יעשה מעשה
(ספר אור חדש עמוד קמב)
מיד ואם ירצה לחזור יחזור כמו שאמרנו למעלה ומכ"ש אם יכתוב שנתנו להרוג להשמיד ולאבד כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים אין זה כבוד המלך כך ולכך לא כתיב אצל ויכתב ככל אשר צוה המן דבר זה כלל להשמיד ולהרוג וגו' אבל דבר זה כתיב אצל ונשלוח ספרים שהיה מן אחשורוש כאשר ידע רצון המן אז היה מוסיף יותר ממה שאמר המן בעצמו ולכך כתיב ונשלוח ביד הרצים שהוא צוה למהר ולשלוח את הכתבים ואמר כאן להשמיד ולהרוג ולאבד מפני כי האדם יש בו ג' חלקים גוף ונפש כמו שיש לשאר ב"ח ויש לו עוד חלק ג' הוא השכל ויש אדם שיש לו שבח מצד הגוף שהוא בעל קומה והוא בעל צורה ויש אדם שיש לו שבח מצד הנפש כאשר הוא גבור חיל כי הגבורה היא מצד הנפש ויש אדם שיש לו שבח השכל שהוא חכם כנגד האחד אמר להשמיד וכנגד השני אמר להרוג כי הריגה היא מצד הנפש ולכך לא נאמר רק על ב"ח אבל השמדה נאמר אף על שאינו ב"ח דכתיב (ויקרא כו, ל) והשמדתי את במותיכם, ואשמיד פריו (עמוס ב, ט) ולכך הריגה בפרט באה על הנפש ואבוד זה נאמר על החכמים מפני כי השכל יש לו המציאות ביותר ולכך אמר שיש לאבדם ולא יהיה להם המציאות כלל, ואמר מנער ועד זקן אף כי הנער עדיין לא עשה דבר כלל והזקן כמה ימי חייו עוד ואם כל זה יהיו נהרגים מטף ונשים אף כי הטף אינו בכלל העם מ"מ הטף יבא בסוף להיות בכלל האנשים והנשים אף בסוף אין באים לכלל העם עם כל זה כולם יהרוגו ולא ישאר אחד.
בשלשה עשר לחדש י"ב הוא חודש אדר (אסתר ג, יג) ולא כתיב בחודש אדר בלבד מפני שבא לומר שהיה מקפיד על חודש י"ב מצד שהוא סוף החדשים ובזה היה רוצה להביא סוף לישראל וכן למעלה כתיב (שם ג, ז) בחודש י"ב הוא חודש אדר מטעם שנחשב כי לכך נפל לו הגורל בחודש י"ב הוא חודש האחרון כי שם יהיה ח"ו אחרית שלהם כמ"ש למעלה ולכך לא כתיב כאן ושללם לבוז ולקמן כתיב (שם ג, יג) שללם.
בי"ג לחודש י"ב הוא חודש אדר, זכר ההריגה ושללם ביחד כי כאן הרשע היה רוצה לכלות את ישראל אבל כאשר הש"י נותן הרשע לפני הצדיק נתן הש"י הרשע ואת שללו ביחד לצדיק והצדיק בולע את הרשע ואת השלל והשלל שרוצה הש"י לתת לצדיק הוא סבה אל אבוד הרשע שהש"י רוצה שיבא השלל ממנו אל הצדיק ולפיכך כתיב שם (שם) להשמיד ולהרוג ולאבד ושללם לבוז הכל ביחד.