ויקרא רבה יב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · יב · ה

הוסף ביאור

ה. [עריכה]

אמר רבי יודן, כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש, לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה, אותו הלילה שתה יין, והיו שם שני בלוזמאות, אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחת שמחה לבת פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב (ירמיה לב, לא): "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו'", אמר רבי הלל בר הילני, כזה שהוא עובר במקום המטנף ועוקם חטמו.

אמר רבי חוניא שמונים מיני רקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. נכנסה אמו והוכיחתו, ויש אומרים ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה? רבי חגי בשם רבי יצחק, עמד וכנס אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו, הדא הוא דכתיב (הושע יג, א): "כדבר אפרים רתת", כדבר ירבעם רתותו של שלמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למה אתה מוכיחו, נשיא הוא בישראל, חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמד בה, כיון שנכנס למלכות, מיד "ויאשם בבעל וימת".

ורבנן אמרין ודאי אמו מוכיחתו, נטלה קורדיקון שלה והיתה מסרסתו לכאן ולכאן ואמרה לו:

(משלי לא, ב): "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי", אמר רבי הושעיא מה בני אין כתיב כאן אלא מה ברי, אלו צואות ואזהרות של תורה שנקראת בר, כמה דאת אמר (תהלים ב, יב): "נשקו בר", שכל דבריה ברים.
"וּמֶה בַּר נְדָרָי", אמרה ליה ברי הרבה נשים נשא אביך וכיון שבא נתן הנביא ואמר לו (דה"א כב, ט): "הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו", היתה כל אחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקריבה כל קרבנות שבתורה, ועכשיו עמדתי וקרבנותי בידי ואתה ישן.
(ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין", אמרה לו, בני, דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם.
(ד): "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל", אמר רבי יוחנן אין נותנין מלכות למי שמפליג על דברים של אל, ומי שעושה דברים של אל, הוא נתון מלך.
"אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן", אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקלו",
"וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר", או כתיב, אוי מן קדם חמרא.
(ה): "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק", כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח במאתים ארבעים ושמונה אברים שבו, הדא הוא דכתיב: פן ישתה וישכח מחקק, מחק"ק כתיב, ואינון מאתים ארבעים ושמונה.

רבי חנינא בר פפא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, ורבנן אמרי שני רוזנים היו לי ולא מתו אלא מפני היין, דתני רבי ישמעאל לא מתו שני בניו של אהרן אלא מפני שנכנסו שתויי יין וכו', אמר הקדוש ברוך הוא לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבוא אני עושהו שמחה, הדא הוא דכתיב (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס".

מסורת חכמים[עריכה]


באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש: