קטגוריה:במדבר יא כה
וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו.
וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.
וַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃
וַיֵּ֨רֶד וַ - ו' החיבור
יֵּ֨רֶד - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3381
מורפ': HC/Vqw3ms יְהוָ֥ה יְהוָ֥ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp׀ בֶּעָנָן֮ בֶּ - מילת יחס, ה' הידיעה
עָנָן֮ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/6051
מורפ': HRd/Ncmsa וַיְדַבֵּ֣ר וַ - ו' החיבור
יְדַבֵּ֣ר - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1696
מורפ': HC/Vpw3ms אֵלָיו֒ אֵלָי - מילת יחס
ו֒ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp3ms וַיָּ֗אצֶל וַ - ו' החיבור
יָּ֗אצֶל - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/680
מורפ': HC/Vqw3ms מִן מִן - מילת יחס
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR־הָר֨וּחַ֙ הָ - מילית, ה' הידיעה
ר֨וּחַ֙ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/7307
מורפ': HTd/Ncbsa אֲשֶׁ֣ר אֲשֶׁ֣ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr עָלָ֔יו עָלָ֔י - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3ms וַיִּתֵּ֕ן וַ - ו' החיבור
יִּתֵּ֕ן - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5414
מורפ': HC/Vqw3ms עַל עַל - מילת יחס
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־שִׁבְעִ֥ים שִׁבְעִ֥ים - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 7657
מורפ': HAcbpa אִ֖ישׁ אִ֖ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa הַזְּקֵנִ֑ים הַ - מילית, ה' הידיעה
זְּקֵנִ֑ים - תואר, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/2205
מורפ': HTd/Aampa וַיְהִ֗י וַ - ו' החיבור
יְהִ֗י - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqw3ms כְּנ֤וֹחַ כְּ - מילת יחס
נ֤וֹחַ - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: k/5117
מורפ': HR/Vqc עֲלֵיהֶם֙ עֲלֵי - מילת יחס
הֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3mp הָר֔וּחַ הָ - מילית, ה' הידיעה
ר֔וּחַ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/7307
מורפ': HTd/Ncbsa וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וַ - ו' החיבור
יִּֽתְנַבְּא֖וּ - פועל, התפעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: c/5012
מורפ': HC/Vtw3mp וְלֹ֥א וְ - ו' החיבור
לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn יָסָֽפוּ יָסָֽפוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 3254
מורפ': HVqp3cp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיֵּ֨רֶד קדמא (משרת, דרגא 5) יְהוָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) ׀ פסיק (לא מנוגן, דרגא 6) בֶּעָנָן֮ זרקא (משנה, דרגא 3)
וַיְדַבֵּ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) אֵלָיו֒ סגול (מלך, דרגא 2)
וַיָּ֗אצֶל רביעי (משנה, דרגא 3)
מִן־הָר֨וּחַ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֲשֶׁ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) עָלָ֔יו זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיִּתֵּ֕ן זקף גדול (מלך, דרגא 2)
עַל־שִׁבְעִ֥ים מרכא (משרת, דרגא 5) אִ֖ישׁ טפחא (מלך, דרגא 2)
הַזְּקֵנִ֑ים אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַיְהִ֗י רביעי (משנה, דרגא 3)
כְּנ֤וֹחַ מהפך (משרת, דרגא 5) עֲלֵיהֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
הָר֔וּחַ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)
וְלֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) יָסָֽפוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו דברים מסויימים שלא נכתבו בתורה, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים. וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ ולא הפסיקו מאז להתנבא (או: לא הוסיפו עוד להתנבא).
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִתְגְּלִי יְיָ בַּעֲנָנָא וּמַלֵּיל עִמֵּיהּ וְרַבִּי מִן רוּחָא דַּעֲלוֹהִי וִיהַב עַל שִׁבְעִין גּוּבְרָא סָבַיָּא וַהֲוָת כַּד שְׁרָת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתְנַבַּן וְלָא פָסְקִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִתְגְלֵי יְיָ בַּעֲנַן אִיקַר שְׁכִינְתָּא וּמַלֵיל עִמֵיהּ וְרַבֵּי מִן נְבוּאָה דַעֲלוֹי וּמשֶׁה לָא חָסַר מִדַעַם וִיהַב עַל שׁוּבְעִין גוּבְרִין סָבַיָא וַהֲוָה כַּד שְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתְנַבָּן וְלָא פָּסְקִין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש נטל משה ע"ב פתקין וכתב על שבעים זקן ועל השנים חלק, מי שעלו בידו זקן בידוע שנתמנה, מי שעלה בידו חלק מאת ה' בא לו שלא היה ראוי להתמנות. אלדד ומידד היו במחנה והיו בעלי ענוה הרבה ולא היו רוצין ליטול עטרה ולילך אל האהל ליטול מן הפתקין אע"פ שהיו ראויין לכך כמו שהעיד הכתוב והמה בכתובים, כלומר מן המובחרים שבישראל להיותם סנהדרין, ומרוב ענוה לא יצאו האהלה, וזהו שאמר וישארו שני אנשים במחנה, כי היו מתביישין מן האחרים, ובזכות מדת הענוה שהיתה בהם זכו לרוה"ק, ועל זה אמר ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה יבאר כי בזכות ענותנותם שלא יצאו האהלה זכו שיתנבאו במחנה עצמו. ומצינו מקרא מלא שבזכות הענוה אדם זוכה לרוה"ק שכן כתיב (ישעיה סא) ורוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים, ובזכות הענוה שהיתה בהם היה להם יתרון מעלה על הזקנים שהרי הזקנים לא נתנבאו כי אם עד למחר שנאמר ואל העם תאמר התקדשו למחר, ואלו התנבאו עד ימות המשיח בענין מפלת גוג ומגוג, כענין שכתוב ביחזקאל (לח) כה אמר ה' האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם, ודרשו רז"ל אל תקרי שנים אלא שנים. ועוד שהרי הזקנים לא נתפרשו שמותם ואלו נתפרשו שמותם. ועוד שהזקנים לא היו מתנבאים אלא מרוחו של משה ואלו היו מתנבאים מרוח הש"י, הוא שאמר משה ליהושע המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, פירוש כשם שנותן מרוחו באלו הזקנים. ועוד כי הזקנים מתו במדבר לא נכנסו לארץ, ואלדד ומידד נכנסו לארץ, אלדד הוא אלידד בן כסלון, ומידד הוא קמואל בן שפטן שנבחרו לנחול את הארץ, (במדבר לד) הא למדת שבזכות הענוה זכו לרוה"ק והיה להם יתרון מעלה על הזקנים. ומה שאמר ויהי כנוח עליהם הרוח, פירוש מאת משה, כי כן הזכיר ויאצל מן הרוח אשר עליו. ומה שאמר באלדד ומידד ותנח עליהם הרוח, פירוש מאת השי"ת.
ודע כי מפסוק זה וירד ה' בענן וידבר אליו יוצא שם גדול וקדוש.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ויאצל מן הרוח. אומרו ויאצל, אולי שרומז למקור רוח הנבואה שבבחינה זו, ובדרך זה יוצדק לאמר ויאצל, ואומרו מן הרוח אשר עליו, פירוש מאותה הבחינה שעליו, אבל הנאצל בא מהמאציל ברוך הוא ולא שיוציא ממשה וליתן על אחרים. או יאמר מן הרוח אשר על משה ואמר ויאצל לצד שאין הבדל לרוח שעודנו עליו לרוח הניתן ממנו לזקנים, ולדרך זה יכוין במאמר אשר עליו על החלק הנאצל בעצמו שעודנו עליו אחר ויאצל, ולדברי המדרש (במד"ר פט"ו) כשמנה המעלות שהיו לב' יותר מהע' מנה גם כן שהשבעים נבואתם משל משה והב' משל הקדוש ברוך הוא:
ויהי כנוח. אמר ויהי לשון צער, לדבריהם ז"ל (שם) שהזקנים התנבאו מאמר התקדשו למחר, אין לך צער גדול מזה שאמרו לישראל בתחילת נבואתם יכינו עצמן לפורענות, ואומרו ויתנבאו בתוספת וא"ו, לומר שמלבד שהיו כלי מוכשר לנוח עליהם הרוח עוד להם שהתנבאו, והודיע הכתוב שנבואתם היתה תכף ומיד כאומרו כנוח עליהם וגו' ויתנבאו. עוד יתבאר על פי סברת האומרים ולא יספו שלא נתנבאו אלא אותו יום על זה הדרך ויהי כנוח וגו' לשון צער כנזכר ועוד צער אחר להם שהתנבאו ולא יספו:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר יא כה"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.