מ"ג במדבר יא כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר יא · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּצֵ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֶּאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַֽיַּעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְפַק מֹשֶׁה וּמַלֵּיל עִם עַמָּא יָת פִּתְגָמַיָּא דַּייָ וּכְנַשׁ שִׁבְעִין גּוּבְרָא מִסָּבֵי עַמָּא וַאֲקֵים יָתְהוֹן סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְפַק משֶׁה מִמַשְׁכַּן בֵּית שְׁכִינְתָּא וּמַלֵיל עִם עַמָא יַת פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וּכְנַשׁ שׁוּבְעִין גוּבְרִין מִסָבֵי יִשְרָאֵל וְאָקִים יַתְהוֹן חֲזוֹר חֲזוֹר לְמַשְׁכְּנָא:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(כד – לה)    תחלה אמר ולקחת אותם אל אהל מועד ופה אמר שהעמיד אותם סביבות האהל, וכן עוד שנוים, מה היה ענין שני האנשים ומ"ש והמה בכתובים ולמה לא יצאו האהלה, למה אמר פה משרת משה מבחוריו מה רצה במלת מבחוריו ועוד אם היה דבורו רק למשה למה אמר ויען שמענה הוא רק תשובה אל השואל. ולמה אמר כלאם ומה היה תשובת משה. פה משמע שתיכף שהתחילו לאכול הכה בהם מכה רבה ולמעלה אמר שיאכלו עד חדש ימים:

(כד) ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה', הודיעם שבשר זה יגיע ממנו פורענות למען ישובו מדרכם, וכמ"ש בספרי (פסקא צ"ה), שרצה להשיבם מדרכם ולא שמעו לו, ויעמד אותם סביבות האהל, ה' אמר לו (פט"ז) ולקחת אותם אל א"מ והתיצבו שם עמך, היה הצווי שיכניסם אל א"מ בפנים ושם ידבר עמו, ובאשר לא היה נכנס לאהל מועד עד שיקרא כמ"ש חז"ל, העמיד אותם סביבות האהל והמתין עד שיקרא אותם, אולם אחר שא"ל ה' עתה תראה היקרך דברי, לא רצה להכניסם אל א"מ, כי הדבור באהל מועד לא היה דרך מקרה רק דרך קביעות וה' רצה עתה לדבר דרך מקרה, לכן לא קרא אותם שיכנסו לפנים רק יצא ודבר עמו בחוץ שזה דרך מקרה, כי שם אינו מקום קבוע לדבור, וע"כ כתוב ויעמד אותם, ותחלה אמר לשון התיצבות, כי פעל יצב הוא במקום שצריך התחזקות וזה היה אם היו נכנסים לפנים, אבל בחוץ שלא היה צריך התחזקות כתיב עמידה:


 

<< · מ"ג במדבר · יא · כד · >>