קטגוריה:במדבר יא כו

<< | ספר במדבר • פרק י"א • פסוק כ"ו | >>

נוסח המקרא

וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה

וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה.

המהדורה המוטעמת:

וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים׀ בַּֽ/מַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָ/אֶחָ֣ד׀ אֶלְדָּ֡ד וְ/שֵׁם֩ הַ/שֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַ/תָּ֧נַח עֲלֵי/הֶ֣ם הָ/ר֗וּחַ וְ/הֵ֙מָּה֙ בַּ/כְּתֻבִ֔ים וְ/לֹ֥א יָצְא֖וּ הָ/אֹ֑הֱלָ/ה וַ/יִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽ/מַּחֲנֶֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאִשְׁתְּאַרוּ תְּרֵין גּוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שׁוֹם חַד אֶלְדָּד וְשׁוֹם תִּנְיָנָא מֵידָד וּשְׁרָת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וְאִנּוּן בִּכְתִיבַיָּא וְלָא נְפַקוּ לְמַשְׁכְּנָא וְאִתְנַבִּיאוּ בְּמַשְׁרִיתָא׃
ירושלמי (יונתן):	וְאִשְׁתְּיָירוּ תְּרֵין גוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שְׁמֵיהּ דְחָד אֶלְדָד וּשְׁמֵיהּ דְתִנְיַין מֵידָד בְּנוֹי דְאֶלְצָפָן בַּר פַּרְנָךְ דִילֵידַת לֵיהּ יוֹכֶבֶד בְּרַת לֵוִי בִּזְמַן דְפַּטְרָהּ עַמְרָם גַבְרָהּ וְאִתְנְסִיבַת לֵיהּ עַד דְלָא יְלֵידַת יַת משֶׁה וּשְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה אֶלְדָד הֲוָה מִתְנַבֵּי וַאֲמַר הָא משֶׁה מִתְכְּנִישׁ מִן עַלְמָא וִיהוֹשֻׁע בַּר נוּן מְשַׁמֵשׁ מַשְׁרִיתָא קָאִי מִן בַּתְרֵיהּ וּמְדַבֵּר עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל וּמֵיעַל יַתְהוֹן לְאַרַע כְּנַעֲנָאֵי וּמַחֲסִין יָתָהּ לְהוֹן מֵידָד הֲוָה מִתְנַבֵּי וַאֲמַר הָא סִלְוֵי סַלְקִין מִן יַמָא וְחַפְיָין כָּל מַשְׁרִיתָא דְיִשְרָאֵל וְיֶהֱוֵי לְעַמָא לְתוּקְלָא בְּרַם תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא מִתְנַבִּין וְאָמְרִין הָא מַלְכָּא סְלִיק מִן אַרְעָא דְמָגוֹג בְּסוֹף יוֹמַיָא וּמַכְנַשׁ מַלְכִין קִטְרֵי תַגִין וְאַפַרְכִין לוֹבְשֵׁי שִרְיוֹנִין וְכָל עַמְמַיָא יִשְׁתַּמְעוּן לֵיהּ וּמְסַדְרִין קְרָבָא בְּאַרְעָא דְיִשְרָאֵל עַל בְּנֵי גַלְוָתָא בְּרַם קִירִיס אִיטִימוֹס לְהוֹן בְּשַׁעַת אֲנִיקִין וּמִקְטַל כֻּלְהוֹן בִּיקִידַת נִשְׁמָתָא בְּשַׁלְהוֹבִית אֵשָׁתָא דְנַפְקָא מִתְּחוֹת כּוּרְסֵי יְקָרָא וְנָפְלִין פִּגְרֵיהוֹן עַל טַוְורַיָא דְאַרְעָא דְיִשְרָאֵל וְיֵיתוּן כָּל חֵיוַת בָּרָא וְצִיפְרֵי שְׁמַיָא וְיֵיכְלוּן גוּשְׁמֵיהוֹן וּמִבָּתַר כְּדֵין יֵיחוֹן כָּל מֵתַיָא דְיִשְרָאֵל וְיִתְפַּנְקוּן מִן טַוְורָא דְאִצְטְנַע לְהוֹן מִן שֵׁירוּיָא וִיקַבְּלוּן אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן וְהִינוּן הֲווֹן מִן סָבַיָא דִסְלִיקוּ בִּפְטִיקַיָא כְּתוֹבַיָא וְלָא נַפְקָן לְמַשְׁכְּנָא דְאִיטַמָרוּ לְמֵעֲרוֹק מִן רַבָּנוּתָא וְאִתְנַבִּיאוּ בְּמַשְׁרִיתָא:
ירושלמי (קטעים):	וְאִשְׁתַּיְירוּ תְּרֵין גוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שְׁמֵיהּ דְחַד מִנְהוֹן אֶלְדָד וּשְׁמֵיהּ דְתִנְיָינָא מֵידָד וּשְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ קוּדְשָׁא אֶלְדָד הֲוָה מִתְנַבֵּא וַאֲמַר הָא משֶׁה נְבִיָיא סַפְרֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל מִתְכְּנַשׁ מִגוֹ עַלְמָא וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן תַּלְמִידוֹ מְשַׁמֵשׁ מַשְׁרִיתָא מִן בַּתְרֵיהּ וּמֵידָד מִתְנַבֵּא וַאֲמַר הָא סַלְוָון סְלֵק מִן יַמָא וַהֲוֵי תַקָלָא לִבְנֵי יִשְרָאֵל וְתַרְוֵיהוֹן הַוְיָין מִתְנַבְּיָין כַּחֲדָא וְאָמְרִין בְּסוֹף עֲקַב יוֹמַיָא גוֹג וּמָגוֹג וְחַיָילוּתֵיהּ סַלְקִין לִירוּשְׁלֵם וּבְיָדוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִינוּן נָפְלִין וְשׁוּבַע שְׁנִין דְיוֹמִין יַדְלִיקוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מִן מָנֵי זְיָינֵיהוֹן לְחוּרְשָׁא לָא יִפְקוּן וְאִילָן לָא יְקוּצוּן וְאִינוּן הֲווֹ מִשַׁבְעִין חַכִּימַיָא וְלָא נְפָקוּ שַׁבְעִין חַכִּימַיָא מִן מַשְׁכְּנָא עַד אֶלְדָד וּמֵידָד מִתְנַבָּן בְּמַשְׁרִיתָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וישארו שני אנשים" - (ספרי) מאותן שנבחרו. אמרו 'אין אנו כדאין לגדולה זו'.

"והמה בכתבים" - במבוררים שבהם לסנהדרין. ונכתבו כולם נקובים בשמות ועל-ידי גורל. לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה 'אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד'. מה עשה? נטל ע"ב פתקין, וכתב על שבעים 'זקן', ועל שניים חלק. וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו ע"ב. אמר להם 'טלו פתקיכם מתוך קלפי'. מי שעלה בידו זקן - נתקדש, ומי שעלה בידו חלק - אמר לו 'המקום לא חפץ בך'.

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[יז] מה עשה לקח ע"ב פתקין. יש מקשים, למה הוצרך ליקח ע"ב פתקין, יקח י"ב פתקין; על י' יכתוב ששה ששה, ועל שנים יכתוב חמשה, והנשיאים יקחו הפתקין, והנשיא שיעלה בידו פתק שכתוב עליו ה' - יהא בשבטו ה'. ואין זה קשיא, דהא מסיק 'מי שעלה בידו חלק, אמר לו, הקדוש ברוך הוא לא חפץ בך', וזה שייך דוקא כשיקח כל אחד ואחד פתקו, אבל היכי שנשיא השבט יקח, יצטרך לומר דהמקום לא חפץ בשבט שיהא בו ששה, וזה אינו, כי שבט אחד הוא שוה לשני מצד השבטים, ולפיכך לקח כל אחד ואחד פתקו, לברר איזה לא חפץ בו. ועוד אפשר לומר, שהיה כתוב בפתקין 'זקן ראשון' 'זקן שני', וכן כולם, וכל מי שעלה בידו 'זקן ראשון' היה יושב בצד משה, כי היה ישיבתן סמוך למשה כפי חשיבותן, כמו שיושבים סנהדרין, כדמוכח בסנהדרין, ו[ל]כך כל אחד הוצרך ליקח פתקו:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים – מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ כְּדָאִין לִגְדֻלָּה זוֹ (ספרי צה; סנהדרין י"ז ע"א).
וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים – בַּמְּבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין. וְנִכְתְּבוּ כֻּלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת, וְעַל יְדֵי גּוֹרָל; לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים – שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה. אָמַר מֹשֶׁה: אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד. מֶה עָשָׂה? נָטַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם פְּתָקִין, וְכָתַב עַל שִׁבְעִים – 'זָקֵן', וְעַל שְׁנַיִם חָלָק, וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּה; וְהָיוּ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם. אָמַר לָהֶם: טְלוּ פִּתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי; מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'זָקֵן' – נִתְקַדֵּשׁ, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק – אָמַר לוֹ: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (ספרי שם; סנהדרין שם).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

בכתובים: שנכתבו לצאת אל האהל ולא יצאו מתוך עונה כמפורש בסנהדרין:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כו) "וישארו שני אנשים במחנה", אחר שנבחרו ששה אנשים מכל שבט, ולא היה צריך רק שבעים זקנים, נשארו שנים שהיו כתובים בין הנבחרים מן השבטים ולא יצאו האהלה רק נשארו במחנה, ויש בזה דעות אם נשארו ע"י שלא נפל עליהם הגורל או נשארו מעצמם, ולדעתי, האנשים האלה היו מוכנים לנבואה מצד עצמם, וכל הנביאים בדור ההוא קבלו נבואתם מכחו של משה שהוא היה הצנור המריק שפע הנבואה לכלם, כי דרך האור האלהי להתפלש דרך המאורות הגדולים על הקטנים ובל שימצא מאור יותר גדול יתפלש האור עליו עד שהוא יעשה צנור ואמצעי להריק האור על ידו על הכוכבים הקטנים כמו שתקבל הארץ אור השמש בלילה באמצעות הירח, והיה אז פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ופני מצדיקי הרבים הזקנים ככוכבים, שהאצילו אור פני משה על העם. אמנם אלדד ומידד היו מאורות גדולים בפני עצמם עד שהיו מוכנים לקבל האור האלהי ושפע הנבואה שלא באמצעות משה בצנור בפני עצמו, ותיכף שנכתבו בין הכתובים הנבחרים מכל שבט חל עליהם הרוח, וע"כ לא יצאו האהלה שתחול עליהם הרוח באמצעות משה כי, חל עליהם הרוח בפ"ע, ונשארו במחנה, בשגם כי אחר שהיתה מעלתם גדולה כ"כ לא היה אפשר עוד שיהיו ממנין הזקנים שהיה צריך שיהיו זקני העם ר"ל המוכנים להנהגה שפלה טבעיית (כנ"ל פסוק ט"ז) והם היתה מעלתם גבוהה מזה, ועתה פי' הטעם שנשארו במחנה מפני שנחה עליהם הרוח והמה בכתובים שתיכף שנכתבו שמותם בין הנבחרים נחה עליהם הרוח הגם שלא יצאו האהלה לקבל אצילות הרוח מרוחו של משה כי קבלו הנבואה מצנור מיוחד בפ"ע, ולפ"ז היה להם שני מעלות על יתר הזקנים, [א] שהם לא קבלו אצילות רק ע"י משה וע"י קרבת האהל והם קבלו האצילות בפ"ע ובמחנה כי היו מוכנים אל זה בעצמם, [ב] שהזקנים התנבאו רק אז ולא יספו להתנבאות והם התנבאו עד יום מותם, וגם שהזקנים לא נבאו להמחנה רק לפני משה כבני הנביאים שנבאו לפני שמואל כשהאציל רוחו עליהם, והם נבאו במחנה, וחז"ל אמרו שנבאו משה מת ויהושע מכניס ושנבאו נבואה עתידה על בוא גוג ומגוג באחרית הימים, שכ"ז לא היה אפשר אז לשום נביא לנבאות אחר שקבלו נבואתם מצנור של משה א"כ כל דבר שהעלים ה' ממשה לא יכול להעבירו דרך צנורו של משה לזולתו, וכשם שנעלם ממשה אז שלא יכנס לארץ כך נעלם מאתו ענין גוג ומגוג, שאם היה משה נכנס לארץ היה תקון העולם כמו שיהיה באחרית הימים ולא היה ענין גוג ומגוג וכל ענינם אלה כלל כמ"ש במק"א, ורק הם יכלו לנבאות נבואות אלה אחרי שקבלו נבואתם ממקור נפתח בפ"ע שלא באמצעות משה:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

וישארו שני אנשים וגו'. צריך לדעת א' כוונת מאמר וישארו מנין נשארו. ב' למה הוצרך להזכיר שמם. ג' אומרו ותנח עליהם וגו' ממה נפשך אם הם מהע' הרי כבר הזכירם הכתוב בכלל הע' דכתיב ויאצל וגו' ויתן על ע', כי מאומרו ותנח משמע דבר חדש שלא הוזכר עד עתה, ואם אינם מהע' הלא לא אמר ה' אל משה אלא ע'. ד' אומרו והמה בכתובים אין ידוע הכוונה בזה. ה' אומרו ולא יצאו הלא מאומרו וישארו במחנה מובן הדבר שלא יצאו. ו' אומרו ויתנבאו לבסוף שהיה לו להסמיך הנמשך להם בפני עצמו והנעשה מהם בפני עצמו על זה הדרך וישארו ב' אנשים וגו' והמה בכתובים ולא יצאו האהלה ותנח עליהם הרוח ויתנבאו, ולמה כתב הדברים שלא כסדר הנכון:

ורז"ל נחלקו (ספרי) מנין נשארו, יש אומרים נשארו מהע"ב שברר משה מישראל ו' מכל שבט בשוה והגריל להוציא הב' היתרים על הע' שאמר לו ה' והם הב' שנשארו, ורבי שמעון אמר כי מהע' נשארו שלא רצו ליכנס לאהל מועד לצד ענוה ושפלות ונשארו במחנה ע"כ. לסברת האומר מהע' נשארו יתבאר הכתוב עז"ה וישארו ב' אנשים במחנה לצד חושבם עצמן כשיריים, שם הא' וגו' פירוש ידועים היו במדות ישרות ומוחזקים בעיני ישראל שלסיבה זו נשארו במחנה, שזולת זה יש לעם לרנן אחריהם שמאסו ח"ו בנחת הרוח עליהם ונמצאו מחללים ה' וימאסם עליון לסיבה זו, אלא לצד ששם האחד המיוחד אלדד ושם השני לו מידד לזה לא דנו בהם המעשה להרע, ובזה לא נמאסו ותנח עליהם הרוח עצמה שנחה על הע' לא מנעתם ההרחקה שהיתה בין אהל מועד ובין המחנה ונחה גם עליהם, ודקדק לומר ותנח, לומר ששם קנתה מקומה הרוח כאומרם ששאר הע' פסקו ואלו לא פסקו נבואה מהם, וקודם שהזכיר הנבואה הזכיר דברים שבהם יצדיקו העם כי דברי נבואה בפיהם אמת, ואמר והמה בכתובים פירוש מאותם הע' שנכתבו, וכדי שלא תחשוב שהכתובים הם שנכתבו בפתקי הגורלות, לזה אמר ולא יצאו האוהלה הא למדת שהיו יכולין לצאת, ובזה נאמנו דבריהם שהיו נבואה והוא אומרו ויתנבאו, וזולת התנאי הנזכר מי יחזיק דבריהם לדברי נביאות, ובזה נתישבו כל הדקדוקים:

ולדברי האומר מהע"ב נשארו יתבאר הכתוב על זה הדרך וישארו פירוש הגם שנשארו ב' האנשים שהיו יתרים על הע' במחנה, שם האחד וגו' אף על פי כן ותנח עליהם הרוח גם כן מלבד שנחה על הע' כמו שאמר למעלה ויאצל מן הרוח וגו' ויתן על ע' איש וידוייק על נכון למה הוצרך לומר ותנח עליהם הרוח לצד שלא הזכיר בפסוק ראשון שנתן הרוח אלא על הע' הודיעך ה' שגם נחה על הב', ואמר והמה בכתובים וגו' בא לתת טעם להצדקת נבואתם כמו שפירשתי למעלה ואמר והמה בכתובים פירוש בפתקים שכתב משה ע"ב זקן, ומעתה הרי ראוים הם לנבואה כיוצא בע' ויכול להיות שיתנבאו, וכדי שלא תבין שהמה בכתובים שבאו האהלה לזה בירר הכתוב ואמר ולא יצאו בפתקין לבא האהלה:

ודרך דרש אולי שיודיע הכתוב שהב' שלא יצאו בפתקין נכלמו ונכנסו במחנה מה שלא עשו כן כל ישראל שיצאו כולם לאהל מועד והב' נחבאו במחנה, וירא ה' בושתם וכלימתם ויתנבאו, והוא אומרו והמה בכתובים שהן הפתקין ומטעם זה ולא יצאו מהמחנה, וחננם ה' ומילא תאותם ויתנבאו:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב"ה למשה לבור לו שבעים זקנים, אמר משה: מה אני עושה? הרי הם נופלים ששה וששה לכל שבט ושבט, וחמשה חמשה לשני שבטים! איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה? עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם "זקן" ונטל שני פתקים חלקים, ובללן והטילם לתוך קלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתק וכתוב עליו "זקן" היה אומר לו משה כבר קידשך המקום; וכל מי שהיה נוטל פתק שלא היה כתוב בתוכו "זקן" היה משה אומר לו: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות לך? כיוצא בו אתה אומר [[במדבר ג] "ואת פדויי השלשה..." אמר משה: מה אני אעשה? עכשיו כל אחד ואחד אמר פדאני לוי! עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם לוי, ונטל פתקים וכתב עליהם כסף חמשת שקלים, ובללם והטילם בקלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתקו וכתוב היה עליו בן לוי - אומר לו כבר אתה פדוי. ומי שנטל פתקו וכתוב עליו כסף חמשת שקלים - היה משה אומר לו צא ותן פדיונך! ר' שמעון אומר: במחנה נשתיירו, לפי שראו את משה שמברר לו הזקנים, אמרו אין אנו כדי לגדולה זו. הלכו והטמינו את עצמם. אמר להם המקום: אתם מעטתם עצמכם - אני אגדל אתכם יותר מכולם! בשבעים זקנים אומר "ויתנבאו ולא יספו" יתנבאו לפי שעה. באלדד ומידד הוא אומר "ויתנבאו במחנה", שהיו מתנבאים עד יום מותם. ומה היו אומרים? משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ: