ויקרא רבה ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · ח · ב · >>

הוסף ביאור

ב.    [ עריכה ]

דבר אחר: "זה קרבן אהרן".    זהו שאמר הכתוב (שופטים יד, יד): "ויאמר להם מֵהָאֹכֵל יצא מאכל"

אמר ר' שמואל בר נחמן כיון שהתחיל רוח הקודש לגשגש בשמשון בג' מקומות התחיל שנאמר (שופטים יג, כה): "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אֶשְׁתָּאֹל".
מאי בין צרעה ובין אשתאול?
  • א"ר שמואל ב"נ מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה כאדם שנוטל ב' צרורות ומקישן זה לזה.
  • רבי יהודה ורבי נחמן רבי יהודה אמר בשעה שהיתה רוח הקודש שרויה עליו היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאול
  • ר' נחמן אמר בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו שערותיו עומדות והיו מקישות זו לזו כזוג וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאול.


כשהוא יורד לתמנתה (שם יד, ה) "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה" (שם, יט) "ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו'" (שם טו, יד) "הוא בא עד לחי".
כשהוא חוזר מתמנתה אמר אלך אראה את מפלת האריה שנא' (שם יד, ח) "וישב מימים לקחתה וגו' וַיִּרְדֵּהוּ אל כפיו" והיה שמשון תמיה בלבו ואמר ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל?!

כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן. ואיזהו? "זה קרבן אהרן ובניו":