קטגוריה:משלי כד יא

הפועל חשך (חסך) משמעו מנע, לא נתן.

מבחינה תחבירית ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים:

1. משפט ציווי: הַצֵּל לקוחים למוות!; לפי זה גם החלק השני הוא ציווי, חשוך את המטים להרג! השורש חשך מציין מניעת מוות גם ב(איוב לג יח): "יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת, וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח", והמילה אם מציינת בקשה או תקווה (דעת מקרא): הלוואי שתצליח לחשוך, למנוע את מותם של המטים להרג.

2. משפט תנאי: אם תחשוך, תמנע את עצמך מהצלתם של לקוחים למוות ומטים להרג, אז תיענש בעונש האמור בפסוק הקודם, (משלי כד י): "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה"*(כך פירש רש"י), ובפסוק הב‎א, (משלי כד יב): "כִּי תֹאמַר 'הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה', הלא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ"*(וכן במצודות).

השורש לקח קשור לשבי, כמו ב(במדבר לא יא): "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" וב(ישעיהו מט כד): "הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט".

מכאן, לקוחים למוות הם אנשים שנפלו בשבי, ושוביהם עומדים להוציא אותם להורג.