ביאור:משלי כד טו
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כד טו.
מלחמת הרשעים בצדיקים[עריכה]
(משלי כד טו): "אַל תֶּאֱרֹב, רָשָׁע, לִנְוֵה צַדִּיק; אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ -"
דקויות[עריכה]
למי פונה הפסוק?[עריכה]
לפי רוב הפירושים, הפסוק פונה אל הרשע ומזהיר אותו שלא לפגוע בצדיק (ראו למשל מצודות) . אולם, אין זה ברור מה הטעם לפנות אל אדם שהוא מלכתחילה רשע ומתכוון לפגוע בצדיקים? הרי רשע כזה ממילא לא קורא את ספר משלי?! שתי תשובות:
1. הפסוק פונה לאדם מתלבט. הוא רואה שהצדיקים נחלשים והרשעים מצליחים, ושוקל בדעתו להצטרף לרשעים כדי להיות בצד המנצח. "אל תאוה לרשע שיהא אורב לנוה צדיק. פירוש אחר: אל תארוב את [עם] הרשע לנוה הצדיק להרגו" (אבן עזרא; ראו גם כדברי מהר"י אלשקר בספר "מרכבת המשנה" על אבות ד ) . הפסוק מזהיר אותו שלא כדאי לו לנהוג כך, כי נצחונם של הרשעים הוא זמני.
2. הפסוק פונה לאדם שחושב שהוא צדיק. הוא רואה שהצדיק נפל ועזב את נחלתו, ועכשיו הנחלה שלו לכאורה פנויה. הוא חושב שזה בסדר לקחת אותה וליהנות מן ההפקר. הפסוק קורא לו 'רשע!', ללמדנו שמי ששודד את מקומו של הצדיק הגוֹלֶה הוא רשע, למרות שלכאורה הוא רק נהנה מן ההפקר (ראו גם "הקבלות").
הקבלות[עריכה]
אנשים או עמים?[עריכה]
בקריאה ראשונה, הפסוק מדבר על אנשים - אדם רשע האורב לאדם צדיק, כמו ב (תהלים לז לב): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק, וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ".
אולם מסתבר יותר שמדובר בעם, ובפרט, עם ישראל. רוב הפסוקים המדברים על רביצה ועל נוה מדברים על נוהו ועל רבצו של עם ישראל:
- (ישעיהו לה ז): "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם, בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא".
- (ירמיהו לג יב): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן".
- יחזקאֶל לד14 : "בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל".
כשעם ישראל יצא לגלות, העמים השכנים ניסו לנצל את המצב כדי לגזול את ארצו, והנביאים הוכיחו אותם על כך, למשל:
- (יחזקאל כו ב): "בֶּן אָדָם! יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם 'הֶאָח! נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים, נָסֵבָּה אֵלָי, אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה'"- הצורים חשבו שיצליחו להתמלא ולהתעשר כתוצאה מהחרבתה של ירושלים.
- (עובדיה א יג): "אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם, אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ, וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ"- האדומים התבוננו באויבים המחריבים ומגלים את בני ישראל, וחיכו לרגע שהם יילכו כדי שיוכלו לקחת את רכושם.
הפסוק שלנו מוסיף לתוכחות אלו ואומר, שגם אם עם ישראל ייפול פעמים רבות, בסופו של דבר הוא יקום, ישוב לארצו וילחם בגויים שהשתלטו עליה כשהיה בגלות:
- (במדבר כג כד): "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".
- (מיכה ז ח): "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי - קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ - ה' אוֹר לִי"( פירוט ).
ואז, אותם גויים ייכשלו ברעה - ייכשלו בגלל המעשה הרע שעשו, להשתלט על אדמה של עם שנמצא בגלות.
ועם ישראל ישוב לרבוץ בנחת בנווהו:
- (בראשית מט ט): "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה... כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".
עצות[עריכה]
כשאדם נופל ונפגע, ישנם אנשים שמנסים לנצל את המצב כדי להשתלט על ביתו או על רכושו. הפסוק שלנו מזהיר מפני מחשבה זו.
נוה צדיק, רבצו = מקום המגורים והעבודה של הצדיק, המקום שבו הצדיק "רובץ" או רועה את צאנו, כמו ב (בראשית כט ב): "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים".
הפסוק מדבר על אדם האורב, מחכה שהצדיק יעזוב את נוהו ואת רבצו, כדי לשדד אותו.
החכם קורא לאדם כזה רשע, ואומר לו, שלא ינסה להרוויח מנפילתו של הצדיק, כי הנפילה היא זמנית -
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מלחמת הרשעים בצדיקים
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-07-31.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/24-15