ביאור:משלי כד יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כד יט: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים -"

תרגום מצודות: אל תתחר (תתערב) עם המרעים לעשות כמעשיהם, ואל תקנא בהצלחת הרשעים -

תרגום ויקיטקסט: אל תתחר (תתעצבן) על הצלחתם של אנשים רעים ואל תנסה לעשות תחרות איתם; אל תקנא בהצלחתם של רשעים -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כד יט.


הקבלות[עריכה]

קנאה ותחרות לעומת קנאות וחרון[עריכה]

הפועל התחרה נרדף לפועל קינא:

  • (תהלים לז א): "לְדָוִד; אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה... דּוֹם לה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת. הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה, אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ".
  • (משלי כד יט): "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים".

יש עוד דבר משותף לשני הפעלים והוא השורש הדקדוקי שלהם:

  • הפועל התחרה הוא מהשורש חרה שמשמעו כעס (כמו בביטוי "חרה אפו", ובמילה "חרון");
  • הפועל קינא הוא מהשורש קנא שגם לו יש משמעות של כעס (כמו בביטוי "א-ל קנא");

שני השורשים נמצאים יחד בפסוק:

  • (צפניה ג ח): "לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, כֹּל חֲרוֹן אַפִּי; כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ".

נראה שהכעס הוא אכן השורש המשותף, לא רק למילים אלא גם לתופעות הנפשיות.

כשאדם רואה אדם אחר שמצליח יותר ממנו, באופן טבעי מתעורר אצלו כעס על הצלחתו של הזולת. הכעס הזה עלול לגרום לו לעשות שני דברים:


  • א. לחקות את רעהו, לנסות להצליח כמוהו או להשיג את מה שהוא השיג - מכאן באה המשמעות המקובלת של המילים קינאה ותחרוּת בלשון ימינו;
  • ב. להילחם ברעהו, לנסות להפיל אותו ולפגוע בהצלחתו - מכאן באה המשמעות של המילים קנאוּת וחרון.

שתי התגובות הללו נובעות מאותו שורש בנפש - הכעס על הצלחת הזולת.

פועל דומה לפועל תִּתְחַר הוא הפועל תְּתַחֲרֶה; האותיות זהות, רק הניקוד שונה. יש שפירשו שמדובר בפועל אחר, מהשורש תחר, ויש לו משמעות אחרת (ניסה להתערב ולהשתלב בחברה); אך לדעתי ניתן לפרש גם את הפועל הזה באותו אופן - מעניין כעס, קנאה ומאבק:

  • (ירמיהו יב ה): "כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ, תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים? וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן?"*
  • (ירמיהו כב טו): "הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז? אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ."*

האם מותר להתגרות ברשעים?[עריכה]

נניח שיש לכם, ל"ע, שכן רשע, שפוגע בכם או באחרים. כל הניסיונות להוכיח אותו בדרכי נועם או להשלים עמו עלו בתוהו. האם כדאי לכם להילחם בו חזיתית, כגון ע"י תלונה במשטרה או תביעה משפטית או הפגנה או בדרך אחרת? או שאולי עדיף להיכנע ולוותר לו כדי שלא יפגע בכם?

השאלה נדונה בכמה סוגיות בתלמוד. לפרטים ראו במאמר "האם מותר להתגרות ברשעים?".

לפסוקים נוספים המלמדים שאסור לקנא ברשעים. ראו (משלי ג לא): "אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/24-19