ביאור:משלי כד כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כד כד: "אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה', יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים -"

תרגום מצודות: אומר לרשע 'צדיק אתה' - יקבוהו (יקללוהו) עמים; כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק, יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל, ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק. וכן יזעמוהו (יכעסו עליו) לאומים (אומות); כפל הדבר במילים שונות.

תרגום ויקיטקסט: - שופט אשר אומר לרשע (האמור להיות מורשע במשפט) "אתה צדיק" (זכאי) - הרשע אמנם יברך אותו, אבל העם כולו ייקוב את שמו ויקלל אותו, הלאום כולו יזעם עליו -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כד כד.


הקבלות[עריכה]

כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, הם קיימו טקס של ברכות וקללות, (דברים כז כו): "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל הָעָם 'אָמֵן'". ע"פ חז"ל, לפני כל קללה היתה ברכה הפוכה, כגון "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת".

הקמת התורה כוללת, בין השאר, תוכחות לאנשים שעוברים על התורה. מכאן, מי שאינו מוכיח את הרשעים אלא אומר להם שהם צדיקים - ייענש בקללה שכל שבטי ישראל (הנקראים עמים) קיללו את האנשים שאינם מקימים את התורה: יקבוהו עמים, יזעמוהו לאומים; ומצד שני, מי שמוכיח את הרשעים ומקים את התורה, יזכה בברכה: ועליהם תבוא ברכת טוב (החפץ חיים, ספר חומת הדת, מאמר חיזוק הדת, מאמר ד).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/24-24