מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת
וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃
"הצל לקוחים וגו'" - להציל את הלקוחים למות
"
ומטים להרג אל תחשוך" - מלהצילם על זה אמרתי צר כחך
"הצל". אם תמנע עצמך להציל הלקוחים למות ומטים להרג והם הכחות השכליות כי הצלתם תהיה בקנין החכמה והשלימות ובזולת זה ימותו ויפסדו:
מצודת דוד
"הצל וגו'" - מוסב על 'אם תחשוך' האמור בסוף המקרא, לומר: אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג.
מצודת ציון
"ומטים" - מלשון נטיה.
"תחשוך" - תמנע.
