רות רבה/הכל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


סדר רות

פרשיות: פתיחתא א ב ג ד ה ו ז ח


רות רבה · פתיחתא · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה פתיחתא

רות רבה פרשה פתיחתא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז

רות רבה · פתיחתא · א · >>


א.

"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים" ר' יוחנן פתח ואמר (תהלים נ, ז): "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה" א"ר יוחנן אין מעידין אלא בשומע רבי יודן ברבי סימון אמר לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האומות סבתא ורעמא וסבתכא מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי "שמעה עמי ואדברה" מאין זכיתם שתקראו עמי מ"ואדברה" ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם (שמות כד,): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
א"ר יוחנן "שמעה עמי" לשעבר "ואדברה" לעתיד לבא "שמעה עמי" בעולם הזה "ואדברה" בעולם הבא כדי שיהא לי פתחון פה בפני שרי אומות העולם שעתידין לקטרגם לפני ולומר רבון העולמים אלו עובדין עבודת כוכבים ואלו עובדין עבודת כוכבים אלו גלו עריות ואלו גלו עריות אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים אלו יורדין לגן עדן ואלו יורדין לגיהנם אותה שעה סניגרון של ישראל משתתק הדא היא דתימא (דניאל יב,): "ובעת ההיא יעמד מיכאל" וכי יש ישיבה למעלה והא א"ר חנינא אין ישיבה למעלה דכתיב (שם ז,) "קרבת על חד מן קאמיא" מהו דין לשון קאמיא קיימא דכתיב (ישעיה, ו): "שרפים עומדים ממעל לו" וכתיב (דה"ב, יח): "וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו" ואתה אומר יעמוד מהו יעמוד משתתק כמד"א (איוב לב, טז): "וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד" אמר לו הקב"ה נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני באיזו צדקה ר"א ור' יוחנן חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר אותו לתהו ובהו דא"ר הונא בשם ר' אחא (תהלים עה, ד): "נמוגים ארץ וכל יֹשְׁבֶיהָ" כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני וכו' ומי ביסם את העולם "אנכי תכנתי עמודיה" בזכות "אנכי תכנתי עמודיה סלה" וחד אמר בצדקה שעשיתם את עצמכם על שקבלתם את תורתי שאילולי כן הייתי מכלה אתכם מן העמים.
"אלהים אלהיך אנכי" ר' יוחנן אמר דייך אני פטרונך ור"ל אמר אע"פ שאני פטרונך מה פטרוני מהני בדינא תאני רשב"י אלהים אנכי לכל באי עולם ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל אין אני נקרא אלהי כל האומות אלא אלהי ישראל "אלהים אלהיך אנכי".
ר' יודן פתר קרייא במשה אמר הקדוש ברוך הוא למשה אף על פי שקראתי אותך אלהים לפרעה אלהיך אנכי אני על גבך ר' אבא בר יודן פתר קרייא בישראל אע"פ שקראתי אתכם אלהים שנאמר (שם פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם" "אלהיך אנכי" דעו שאנכי על גביכם רבנן פתרי קרייא בדיינים אף על פי שקראתי אתכם אלהים שנאמר (שמות כב,): "אלהים לא תקלל" דעו שאני על גביכם וחזר ואמר לישראל אני חלקתי כבוד לדיינים וקראתי אותם אלהים והן מבזים אותם אוי לדור ששפטו את שופטיהם:

<< · רות רבה · פתיחתא · ב · >>


ב.

"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" (משלי יט, טו): "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה" על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע הה"ד (יהושע כד, ל): "ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש" א"ר ברכיה חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו געש ומהו הר געש ע"י שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע באותה שעה נחלקה א"י והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי והיו ישראל עוסקין במלאכתן זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו וזה עוסק בזיתיו וזה עוסק בפוצמו לפרש "וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" נתגעשו מעשות ג"ח ליהושע ובקש הקב"ה להרעיש את העולם כולו על יושביו כמד"א (תהלים יח, ח): "ותגעש ותרעש הארץ" "וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" על שהיו מרמין להקדוש ברוך הוא מהם עובדי עבודת כוכבים לכך הרעיבן הקב"ה מרוח הקדש דכתיב (ש"א ג, א): "ודבר ה' היה יקר בימים ההם".
ד"א "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה" על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו "תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה" רבתה הנבואה רבתה ואת אמרת תפיל כמד"א נפל שעריהון דפוריא אמר רבי סימון כאיניש דאמר לחבריה הא סקא והא סלעא והא סאה תקום אכול דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו ר' יעקב אמר מאה ועשרים רבוא א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות הן ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו יריחו על שאררה יהושע בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם וכתיב (מ"ב ב, ג): "ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע" נביאים אין נביאים פחות משנים ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם שלא היה בה צורך לדורות אמור מעתה כל נבואה שאינה צורך לדורות לא נתפרסמה אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו ותתפרסם נבואתם הה"ד (זכריה יד, ה): "ובא ה' אלהי כל קדשים עמך" "וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" ע"י שהיו מרמים להקב"ה מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים להקדוש ב"ה הוא שאליהו אומר להם (מ"א יח, כא): "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" "תִרְעָב" הרעיבן הקב"ה בימי אליהו שנאמר (שם יז, א) "חי ה' אשר עמדתי לפניו".
דבר אחר "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה" על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטים "תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה" - "וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" על ידי שהיו מרמים להקדוש ברוך הוא מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים להקב"ה הרעיבן הקדוש ברוך הוא ברעבון בימי שופטיהם:

<< · רות רבה · פתיחתא · ג · >>


ג.

"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב" (משלי כא, ח): "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר" זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזרות גנבתון לא גנבנון קטלתון לא קטלנון לא גנבת מאן גנב עמך לא קטלת מאן קטל עמך קניס להון יזמי להון אייתי ארגונך אייתי גולגלתך אייתי דימוסיך איש זה עשו הרשע שנאמר (בראשית כה, כז): "ויהי עשו איש יודע ציד" "וָזָר" שעשה עצמו זר למילה וזר למצות. "וְזַךְ [ישר פעלו]" זה הקדוש ברוך הוא שהוא נוהג עמו במדת ישרות ונותן לו שכרו בעולם הזה כפועל העושה מלאכה עם בעל הבית באמונה.
ד"א הפכפך דרך איש אלו או"ה שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות איש הבאים מנח שנקרא איש וזר שהם עובדין עבודת כוכבים "וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ" זה הקב"ה שנוהג עמהם בישרות ר' אחא אמר "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ" אלו ישראל שנאמר (דברים לב, כ): "כי דור תַּהְפֻּכֹת המה" "אִישׁ" (שופטים כא, א): "ואיש ישראל נשבע" "וָזָר" שעשו עצמם לפני הקב"ה כזרים שנאמר (הושע ה, ז): "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" "וְזַךְ" זה הקדוש ברוך הוא שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה ונותן שכרם שלם לעתיד כאומן העושה מלאכה באמונה אצל בעל הבית באותה שעה אמר הקב"ה בני סרבנין הן לכלותן אי אפשר להחזירין למצרים אי אפשר להחליפם באומה אחרת איני יכול אלא מה אעשה להם הריני מייסרן ביסורים ומצרפן ברעבון בימי שפוט השופטים הה"ד "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ":

<< · רות רבה · פתיחתא · ד · >>


ד.

ר' יהודה בר' סימון פתח (דברים לב, כ): "ויאמר אסתירה פני מהם" לבן מלך שיצא לשוק ומכה ואינו לוקה מבזה ואינו מתבזה והיה עולה אצל אביו במרוצה אמר לו אביו מה את סבור שבכבודך את מתכבד אין את מתכבד אלא בכבודי מה עשה אביו הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת עליו כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל האומות שנאמר (שמות טו, יד): "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען תפול עליהם אימתה ופחד" כיון שבאו לידי עברות ומעשים רעים אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים שבכבודכם אתם מתכבדים אין אתם מתכבדים אלא בשביל כבודי מה עשה הקב"ה הפליג דעתו מהם קימעא ובאו עמלקים ונזדווגו להם לישראל שנאמר (שם יז, ח) "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" ועוד באו כנעניים ונזדווגו לישראל שנאמר (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני" אמר הקדוש ברוך הוא אין בכם אמנה של ממש אין אתם מאמינין לדבריכם הפכפכין אתם שנאמר "כי דור תַּהְפֻּכֹת המה בנים לא אֵמֻן בם" אמן כתיב בשעה שהנביאים מברכין אותן לא פתח אחד מהם לומר אמן עד שאמרו ירמיה שנאמר (ירמיה נא, ה): "ואען ואמר אמן ה'" באותה שעה אמר הקב"ה הפכפכין אתם טרחנין הם סרבנין הם לכלותן אי אפשר להחזירן למצרים אי אפשר להחליפן באומה אחרת אי אפשר וכו':

<< · רות רבה · פתיחתא · ה · >>


ה.

רבי נחמיה פתח (יחזקאל יג, ד): "כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ" מה השועל הזה מצפה בחורבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי בורח כך "כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת (נביאיך)" לא עליתם בפרצות כמשה למי היה דומה מש"ר לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה עמד וגדרה משלש רוחותיה נשתייר פרצה ולא היה לו שעה לגדרה ועמד הוא בתוך הפרצה בא ארי ועמד כנגדו בא זאב ועמד כנגדו אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה שאלו עליתם בפרצות כמשה הייתם יכולין לעמוד במלחמה ביום אף ה':

<< · רות רבה · פתיחתא · ו · >>


ו.

"וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ" כיון דאתת עקתה אזלת לך ושבקת להון "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" זה שאמר הכתוב (תהלים קמד, יד): "אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים" ר' יוחנן אמר סובלין אין כתיב כאן אלא "מְסֻבָּלִים" בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים "אֵין פֶּרֶץ" אין פרצה של מגפה כמה דתימא (שם קו, כט) "ותפרץ בם מגפה" "וְאֵין יוֹצֵאת" אין יציאתה של מגפה כמה דתימא (ויקרא ט, כד): "ותצא אש מלפני ה'" "וְאֵין צְוָחָה" אין צוחה של מגפה כמה דתימא (במדבר טז, לד): "וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם" ריש לקיש מסרס קרא בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים "אֵין פֶּרֶץ" של גלות דכתיב (עמוס ד, ג): "ופרצים תצאנה" "וְאֵין יוֹצֵאת" של גלות דכתיב (ירמיה טו, א): "שלח מעל פני ויצאו" "וְאֵין צְוָחָה" של גלות דכתיב (שם ח, יט) "הנה קול שועת בת עמי" וכתיב (שם יד, ב) "וצוחת ירושלים עלתה" ר' לוליאני אמר בשעה שהקטנים שומעים את הגדולים ואין הגדולים נושאין משאן של קטנים עליהן הכתוב אומר (ישעיה ג, יד): "ה' במשפט יבא" "וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ" כד אתת עקתא אזילת לך ושבקת להון "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה":

<< · רות רבה · פתיחתא · ז


ז.

רבי תנחומא בשם רבי חייא רבה ור' ברכיה בשם רבי אליעזר המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנאמר ויהי צרה ר' חייא רבה כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה אין כיוצא בה אם שמחה אין כיוצא בה רבי שמואל אמר חמשה בימי הם:

  • (בראשית יד, א): "ויהי בימי אמרפל" מה צרה היתה שם "עשו מלחמה" לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה פעם אחת באו הברבריין ונזדווגו לו אומרים אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה כך כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו הה"ד (שם, ז) "וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש" א"ר אחא לא באו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם אתם מבקשים לסמותה היא קדש א"ר אחא "הוא קדש" הוא אבינו אברהם שקדש שמו בכבשן האש וכיון שבאו אותם המלכים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחים ווי הוי "ויהי בימי אמרפל"
  • (ישעיה ז, א): "ויהי בימי אחז" מה צרה היתה שם (שם ט, יז) "ארם מקדם ופלשתים מאחור" לבן מלכים שנזדמן לו פדגוג אחד להמיתו אמר אותו פדגוג אם אני ממיתו הריני חייב למלכות אלא הריני מושך מניקתו ומעצמו הוא מת כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה כך אחז היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין תלמידים ואם אין תלמידים אין חכמים ואם אין חכמים אין בתי כנסיות ובתי מדרשות ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על העולם אלא הריני אוחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ועליו הכתוב אומר (שם ח, טז) "צור תעודה חתום תורה בְּלִמֻּדָי" ר' חנינא אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות רבי יעקב בשם רבי אבין אמר ישעיה (שם,) "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב" אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני" בעולם הזה ומאותה שעה "וקויתי לו" שאמר (שם, כא) "כי לא תשכח מפי זרעו" מה הועיל לו (ישעיה ח, יח): "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'" וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבין עליו כבניו וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחין ווי הוי "ויהי בימי אחז"
  • (ירמיה א, ג): "ויהי בימי יהויקים" מה צרה היתה שם (שם ד, כג) למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למדינה מה עשו לו בני המדינה נטלו אותה וקרעוה ושרפוה באש אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים אלו הה"ד (שם לו, כג) "ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה" תלתא ארבעה פסוקים כיון שהגיע לפסוק החמישי (איכה א, ה): "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ" מיד "יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסּוֹפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח" כיון שראו כן התחילו צווחים ווי הוי "וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים"
  • (אסתר א, א): "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" מה צרה היתה שם (שם ג, יג) "לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְהוּדִים" למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו ג' שונאים האחד התחיל מקטף בעוללות והשני מזנב באשכולות והשלישי בקש לעקור את כל הגפנים כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות שנאמר (שמות א, כב): "כל הבן הילוד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" נבוכדנצר הרשע התחיל מזנב באשכולות שנאמר (מ"ב כד, טז): "החרש והמסגר אלף" ר' ברכיה בשם ר' יהודה אמר החרש אלף והמסגר אלף ר' יוחנן אמר כולן אלף ר' שמואל אמר אלו הבליוטין ר"י בר' סימון אמר אלו תלמידי חכמים המן הרשע בקש לעקור את כל הביצה אמרי זבין בביעתה "להשמיד להרוג ולאבד" וכיון שראו כן התחילו צווחין ווי הוי "ויהי בימי אחשורוש"
  • "ויהי בימי שפוט השופטים" מה צרה היתה שם "ויהי רעב בארץ" למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך מה עשה המלך שלח טמיאון לגובתה מה עשו בני המדינה נטלו אותו והלקוהו וגבו אותו אמרו מה שהיה מבקש לעשות לנו עשינו לו כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים והיה הדיין מבקש לעשות בו דין והיה הוא בא ומלקה הדיין ואמר מה דבעא מעבד לי עבדתי ליה אוי לדור ששופטיו נשפטין הוי "ויהי בימי שפוט השופטים"


שמעון בר' אבא אמר בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר צרה ושמחה אם צרה אין צרה כמותה אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם אתה ר' שמואל בר נחמני ועבדה פלגא כל מקום שנאמר ויהי צרה והיה שמחה והא כתיב (בראשית א, ג): "ויאמר אלהים יהי אור" אמר להם אף היא אינה אורה של שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה שאותה אורה שנבראת ביום ראשון אדם צופה מסוף העולם ועד סופו וכיון שראה שעתידין רשעים לצאת כדור אנוש ואנשי דור המבול ודור הפלגה וכאנשי סדום לקחה הה"ד (איוב לח, טו): "וימנע מרשעים אורם" וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק" מיתיבין ליה והכתיב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" אמר להם אף היא אינה שמחה שעתידין שמים להבלות שנאמר (ישעיה נא, ו): "כי שמים כעשן נמלחו" מיתיבין ליה והא כתיב "ויהי ערב ויהי בקר יום שני" ושלישי ורביעי חמישי וששי אמר להם אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה כגון החרדל צריך להמתיקו התורמוסין צריכין לימתק החטים צריכין ליטחן והא כתיב (בראשית לט, ב): "ויהי ה' את יוסף" אמר אף היא אינה שמחה דכתיב (שם מ, טו) "כי שמו אותי בבור". והא כתיב (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה". אמר להם אף היא אינה שמחה שבו נגנז בנין בית המקדש שנאמר (שמות מ, לה): "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד" והא כתיב (יהושע ה, יג): "ויהי בהיות יהושע" אמר להם אף היא אינה שמחה שבו קרע יהושע שמלותיו שנאמר (שם ז, ו) "ויקרע יהושע שמלותיו" והא כתיב (ויקרא ט, א): "ויהי ביום השמיני" אמר להם אף היא אינה שמחה שבו מתו נדב ואביהוא והא כתיב (ש"ב ז, א): "ויהי כי ישב המלך בביתו" א"ל אף היא אינה שמחה שבו בא נתן הנביא ואמר לו (מ"א ח, יט): "רק אתה לא תבנה הבית" אמרי ליה אמרינן אנן דידן אמור את דידך א"ל (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס". (זכריה יד, ח): "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים". (ישעיה יא, יא): "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו". (שם ז, כא) "והיה ביום ההוא יחיה איש". (שם  כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (שם ד, ג) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם" מיתיבין ליה והא כתיב (ירמיה לח, כח): "והיה כאשר נלכדה ירושלים" אמר להם אף היא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אופכין שלימה על עונותיהם ביום שחרב בהמ"ק.

סליק פתיחתא דרות רבה

רות רבה · פתיחתא · >>


רות רבה · א · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה א

רות רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה

רות רבה · א · א · >>


א.

"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט שנאמר (שופטים ב, יז): "וגם אל שופטיהם לא שמעו" ומי היו רב אמר ברק ודבורה היו ריב"ל אמר שמגר ואהוד היו רב הונא אמר דבורה וברק ויעל היו שפט חד שפטים תרין השפטים תלתא:

<< · רות רבה · א · ב · >>


ב.

רבי שאל לר' בצלאל: מהו דכתיב (הושע ב, ז): "כי זנתה אמם" אפשר ששרה אמנו זונה היתה?! אמר לו: ח"ו חס וחלילה, חס ושלום! אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ - בשעה שבעליהן מבזין אותם.

אתא ר' יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה: אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ? בשעה שבעליהן מבזין אותם.

ר' יוחנן מייתי לה מהכא (קהלת ט, טז): "וחכמת המסכן בזויה" - וכי חכמתו של רבי עקיבא, שהיה מסכן, בזויה היתה?! אלא מהו מסכן - מי שהוא בזוי בדבריו, כגון זקן יושב ודורש (דברים טז, יט): "לא תטה משפט" והוא מטה משפט, "לא תכיר פנים" והוא מכיר פנים, "לא תקח שחד" והוא לוקח שחד, (שמות כב, כא): "כל אלמנה ויתום לא תענון" והוא מענה אותם.

שמשון הלך אחר עיניו, שנאמר (שופטים יד, ג): "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני"; גדעון עבד עבודת כוכבים, שנאמר (שם ח, כז) "ויעש אותו גדעון לאפוד"; הוי שאין לך מסכן גדול מזה.

אוי לדיין שמכיר פנים במשפט!

תני ר' חייא (ויקרא יט, טו): "לא תעשו עול במשפט", מלמד שהדיין שמקלקל הדין קרוי חמשה שמות: עול, שנוי, משוקץ, חרם, תועבה. והקב"ה קורא עליו חמשה: רע, מנאץ, מפר ברית, מכעיס, וממרה. וגורם חמשה דברים לעולם: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל ישראל בחרב, ומגלם מארצם. אוי לדור שמקולקל במדה זו!

תני ר' חייא (ויקרא יט, לה): "לא תעשו עול במשפט", בדין? אם לדין כבר אמור בדין כבר נאמר בפסוק טו שאסור לעשות עוול בדין, אם כן למה נאמר במשפט? במדה בפסוק שלנו נזכר אותו ביטוי בדיוק לגבי מידות; אלא מלמד שהמודד נקרא דיין, ואם שיקר קרוי חמשה שמות וגורם חמשה דברים. אוי לדור שמדותיו של שקר!

דאמר ר' בניא בשם ר' הונא: אם ראית דור שמדותיו של שקרים - מלכות באה ומתגרה באותו הדור. מה טעם? (משלי יא, א): "מאזני מרמה תועבת ה'", וכתיב "בא זדון ויבא קלון". אמר ר' ברכיה בשם רבי אבא: כתיב (מיכה ו, יא): "האזכה במאזני רשע?" אפשר כן, שדור שמדותיו של שקר זוכה?! אלא "ובכיס אבני מרמה". אמר ר' לוי: אף משה רמזה להן לישראל בתורה: (דברים כה, יג): "לא יהיה לך בכיסך" "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה", ואם עשה כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו, דכתיב (שם, טז) "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול", וכתיב (שם, יז) "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים":

<< · רות רבה · א · ג · >>


ג.

אמר רבי ברכות מברכות לבעליהן וקללות מקללות לבעליהן ברכות מברכות לבעליהן דכתיב (שם, טו) "אבן שלמה וצדק יהיה" ואם עשית כן "יהיה לך" וקללות מקללות לבעליהן דכתיב (שם, יג) "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן" ואם עשית כן אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות גדולה וקטנה חייך אפילו קטנה אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות דכתיב (שם, יט) "לא יהיה לך בכיסך" ודכוותה (שמות כ, יט): "לא תעשון אתי" אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות לי אלהי כסף וזהב חייך של עץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות דכתיב "לא תעשו לכם":

<< · רות רבה · א · ד · >>


ד.

"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" עשרה רעבון באו לעולם אחד בימי אדם הראשון אחד בימי למך ואחד בימי אברהם ואחד בימי יצחק ואחד בימי יעקב ואחד בימי אליהו ואחד בימי אלישע ואחד בימי דוד ואחד בימי שפוט השופטים ואחד שמתגלגל ובא לעולם.

  • אחד בימי אדם הראשון שנאמר (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך".
  • ואחד בימי למך שנאמר (שם ה, כט) "מן האדמה אשר אררה ה'".
  • ואחד בימי אברהם שנאמר (שם יב, י) "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה".
  • ואחד בימי יצחק שנאמר (שם כו, א) "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון".
  • ואחד בימי יעקב שנאמר (שם מה, ו) "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ".
  • ואחד בימי אליהו שנאמר (מ"א יז, א): "אם יהיה השנים האלה טל ומטר".
  • ואחד בימי אלישע שנאמר (שם ב ו, כה) "ויהי רעב גדול בשמרון".
  • ואחד בימי דוד שנאמר (ש"ב כא, א): "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים".
  • ואחד בימי שפוט השופטים שנאמר "ויהי רעב בארץ".
  • ואחד שמתגלגל ובא לעולם דכתיב (עמוס ח, יא): "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים".

ר' הונא בשם רבי שמואל עיקר אוותנטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול ולא היה ראוי לבא בימי דוד ועל ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו גלגלו הקב"ה והביאו אצל דוד שהוא גרופית של זית והיה יכול לעמוד בו מתלא אמר שילה חטא ויוחנא משתלמא כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים שהיו יכולין לעמוד בהן ר' חייא.
רבא בשם רבי שמעון בן אלעזר לזגג שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון וכיון שהיה מבקש לתלות קופות היה מביא יתד ותוקעה ואח"כ תולה קופתו כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים ר' ברכיה הוה קרי עליהון (ישעיה מ, כט): "נותן ליעף כח".
ר' ברכיה בשם ר' חלבו שנים באו בימי אדם הראשון רבי הונא בשם רבי אחא אחד בימי אברהם ואחד בימי למך רעב שהיה בימי אליהו של בצורת היה שנה עבדת שנה לא עבדת אבל רעב שבא בימי אלישע של מהומה היה שנאמר (מ"ב ו, כה): "עד היות ראש חמור בשמונים כסף" רעב שבא בימי שפוט השופטים ר' הונא בשם ר' דוסא ארבעים ושתים סאות היו ונעשו מ' ואחת והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל ארשב"ג אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל מוציא ליקח אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ והא תניא בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל ובשעת רעבון פזר הרגל למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה והיו בני המדינה אומרים זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו וזה בקופתו עמד וברח לו מפניהם הה"ד "וילך איש מבית לחם יהודה":

<< · רות רבה · א · ה


ה.

"וילך איש" גרדום אלא בא וראה כמה חיבב הקדוש ברוך הוא ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה להלן כתיב סוסיהם פרדיהם גמליהם ברם הכא כתיב "וילך איש" גרדום אלא להלן ע"י שהיו יוצאין מהארץ לחוצה לארץ לא ייחס הכתוב את ממונם "וילך איש" גרדום.
"לגור בשדה מואב" א"ר לוי כל מקום שאתה מוצא שדה עיר עיר מדינה מדינה אפרכיא שדה עיר (מ"א ב, כו): "ענתות לך על שדך" עיר מדינה (יחזקאל ט, ד): "עבר בתוך העיר בתוך ירושלים" מדינה אפרכיא (אסתר א, א): "שבע ועשרים ומאה מדינה".
"הוא ואשתו ושני בניו" הוא עיקר ואשתו טפלה לו ובניו טפלין להם.

רות רבה · א · >>


<< · רות רבה · ב · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ב

רות רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

רות רבה · ב · א · >>


א.

רבי סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוי דרבי הושע בשם רבי לא נתן דברי הימים אלא להדרש הה"ד (דה"א ד, כא): "בני שלה בן יהודה ער אבי לכה" אב ב"ד של לכה "ולעדה אבי מרשה" אב בית דין של מרשה "ומשפחות בית עבדת הבוץ" זו רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ הה"ד (יהושע ב, ו): "ותטמנם בפשתי העץ" א"ר יהודה ברבי סימון בבוסמין היתה עסקה "לבית אשבע" שנשבעו לה המרגלים שנאמר "ועתה השבעו נא לי בַּה'" "ויוקים" שקיימו לה השבועה הה"ד (כג): "ויבואו הנערים המרגלים" ומה תלמוד לומר "ואת כל משפחותיה הוציאו" תני רשב"י שאפילו היתה משפחתה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות אחרות כולן ניצולות בזכותה ואת כל משפחתה לא נאמר אלא "ואת כל משפחותיה".
(כב): "וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא" שכזבה במלך יריחו שנאמר (יהושע ב, ד): "ותאמר כן באו אלי האנשים וגו'" "ויואש" שנתיאשה מן החיים "ושרף" שתקנה עצמה לשרופין "אשר בעלו למואב" שבאתה ונדבקה בישראל ועלו מעשיה לאביה שבשמים "וְיָשֻׁבִי לחם" שנדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי" "והדברים עתיקים" ר' איבו ור' יהודה בר' סימון אומרים דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר.
(כג): "המה היוצרים" אלו המרגלים הה"ד "וישלח יהושע בן נון מן השטים וגו'" ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כלי נגרות היה בידם "מרגלים חרש לאמר" ר' נחמיה אומר כלי קדרות היה בידם מקדרין חרש לאמר תני רשב"י חרש כמשמעו אמר להם עשו עצמכם חרשין ואתם עומדים על רזיהם ר"ש בן אלעזר אומר מתוך שאתם עושים עצמכם חרשים אתם עומדין על אופניים שלהם "ויושבי נטעים" שהיו בקיאין בנטיעה על שם שנאמר (במדבר יג, כג): "ויכרתו משם זמורה" "וגדרה" שהטמינה אותן אחריה גדר שנאמר "ותאמר להם ההרה לכו" ויש אומרים ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים מיכן ששרתה עליה רוח הקדש "עם המלך במלאכתו ישבו שם" מכאן אמרו עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה ירמיה חלקיה שריה מחסיה חנמאל שלום ברוך נריה יחזקאל בוזי ויש אומרים אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה:

<< · רות רבה · ב · ב · >>


ב.

רבי שמואל בר נחמני פתר קראי בדוד (דה"א ד, כא): "בְּנֵי שֵׁלָה בֶּן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה" אב בית דין של לכה "וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה" אב ב"ד של מרשה "ומשפחות בית עבודת הבוץ" זה דוד שהיה עוסק בפרוכת הה"ד (ש"ב כא, יט): "ויך אלחנן" זה דוד שחננו הקב"ה "בֶּן יַעְרֵי" בן שהיה גדל ביער "אֹרְגִים" שעסק בפרוכת ד"א "אֹרְגִים" שהיו מעלין לו את ההלכה והוא אורגה ד"א אלו סנהדרין שהיו אורגין עמו בדברי תורה.
"לבית אשבע" שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים פט, ד): "כרתי ברית לבחירי" (כב): "ויוקים" שקיים לו השבועה שנאמר (שם קלב, יא) "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה" "וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא" ר' עזריה ור' יונתן ור' יצחק בר מריון ואמרי לה ר' יוסי בר' חנינא עיקר סנהדרין משל יהודה מאי טעמא שנאמר (בראשית מט, יב): "חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב" שהיו סודרין את ההלכה בשנים עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב "יוֹאָשׁ" שנתיאש מן החיים (דה"א כא, יז): "תהי נא ידך בי" "וְשָׂרָף" שהזכיר מעשה שרופים "ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו".
"אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב" שבא מרות המואביה "וְיָשֻׁבִי לָחֶם" שבא מבית לחם יהודה "וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים" רבי איבו אמר זה דוד ושלמה שנשתתפו לפני הקב"ה בבנין בית המקדש ר' יהודה ברבי סימון אמר זה בניהו בן יהוידע שנתחזק עם המלך שלמה בבנין בית המקדש ר' יהודה אמר זה יהוידע הכהן הגדול שנטפל עם יואש לבדק הבית רבי נחמיה אומר זה ירמיה ויחזקאל שנתפללו לפני הקדוש ברוך הוא שלא להחריב בית המקדש (כג): "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים" זה בעז ורות "וְישְׁבֵי נְטָעִים" זה שלמה שהיה דומה כנטע במלכותו "וּגְדֵרָה" אלו סנהדרין שהיו גודרים עמו בדברי תורה "עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם" מכאן אמרו לא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות הדא הוא דכתיב (מ"א ב, יט): "וישם כסא לאם המלך" זו בת שבע "ותשב לימינו" זו רות המואביה:

<< · רות רבה · ב · ג · >>


ג.

ר' מנחם בר אבין פתר קרייה במשה (דה"א ד, כב): "ויוקים" על שם (במדבר י, לה): "קומה ה' ויפוצו אויביך" "אנשי כזבא" שעשה דבר של הקב"ה כמו כזבים שנא' (שמות לב, יא): "למה ה' יחרה אפך בעמך" "יואש" על שנתיאש מן החיים שנאמר (שם, לב) "ואם אין מחני נא" "ושרף" שהזכיר מעשה שרופין שנאמר (שם, יג) "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" "אשר בעלו למואב" שבאו ועלו מעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים "וישבי לחם" שעלה למרום ושבה התורה על שם שנאמר (תהלים סח, יט): "עלית למרום שבית שבי".
"והדברים עתיקים" ר' איבו ור' יהודה בר סימון ר' איבו אמר אפילו דברים שנתעסקו מהם החזירם שנאמר (שמות לד, א): "פסל לך וגו'" הדברים הללו נאמרו ממעתיקו של עולם כד"א (בראשית יב, ח): "ויעתק משם" ר' יהודה ברבי סימון אמר דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר החזיר אותן לו שנאמר (שמות לד, כז): "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וגו'".
(כג): "המה היוצרים" על שם (בראשית ב, יט): "וייצר ה' אלהים" ד"א "המה היוצרים" אלו נפשותיהם של צדיקים שבהם נמלך הקב"ה לבראת את עולמו "וישבי נטעים" על שם (שם, ח) "ויטע ה' אלהים" וגדרה על שם שנאמר (ירמיה ה, כב): "אשר שמתי חול גבול לים" "עם המלך במלאכתו" עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו שם נשמתן של צדיקים שבהם נמלך וברא את עולמו:

<< · רות רבה · ב · ד · >>


ד.

דבר אחר (דברי הימים א ד, כב): "ויוקים" זה אלימלך "ואנשי כזבא" אלו בניו שהיו מכוזבים "יואש" שנתייאשו מארץ ישראל "ושרף" ששרפו את התורה ר' מנחמא בשם ר' אחא וכי שרפו אלא ללמדך שכל מי שבטל מן התורה דבר אחד כאלו שרפה "אשר בעלו למואב" שנשאו נשים מואביות ושהניחו ישראל ונסתפחו בשדי מואב "וישובי לחם" זה נעמי שנאמר "ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם" "והדברים עתיקים" כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו:

<< · רות רבה · ב · ה · >>


ה.

"וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ" רבי מאיר היה דורש שמות רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות "וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ" שהיה אומר אלי תבא מלכות "וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי" שהיו מעשיה נאים ונעימים "וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" - "מַחְלוֹן" שנמחו מן העולם "וְכִלְיוֹן" שכלו מן העולם. "אֶפְרָתִים" ריב"ל אומר פלטיאני ורבי ברבי נחמיה אומר אבגניסטי.
ד"א "אֶפְרָתִים" ר' פנחס אמר כל אותה העטרה שנתעטר אפרים מיעקב אבינו בשעת פטירתו מן העולם אמר לו אפרים ראש השבט ראש הישיבה המעולה והמשובח שבבני יהיה נקרא לשמך (ש"א א, א): "בן תוחו בן צוף אפרתי" (מ"א יא, כו): "וירבעם בן נבט אפרתי" (ש"א יז, יב): "ודוד בן איש אפרתי" "מחלון וכליון אפרתים":

<< · רות רבה · ב · ו · >>


ו.

"וַיָּבֹאוּ שְׁדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם" בתחילה באי להם בעיירות מצאו אותם פרוצים בעבירות אחר כך באו להם לכרכים מצאו אותם מדוחקין במים ואח"כ חזרו להם בעיירות "ויבואו שדה מואב ויהיו שם":

<< · רות רבה · ב · ז · >>


ז.

"וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי" תניא הכל למות והכל למיתה ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם מת האיש מי מחסרו אלא אשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי מתה האשה מי מחסרה אלא בעלה שנאמר (בראשית מח, ז): "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל" א"ר יוחנן עלי מיתתה של רחל אמר יעקב אבינו וקשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי:

<< · רות רבה · ב · ח · >>


ח.

א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק גילין וגילין חבורות וחבורות מביא הקדוש ברוך הוא לעולם מת אחד מן הגיל ידאג כל הגיל חבר אחד מן החבורה תדאג כל החבורה דאמר ר' שמואל בר אבא בשם ר' יוחנן ארכיות ארכיות הן ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפילו כמלא נימא א"ר יוסי בן חלפתא מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולביתי ביתי אלא לאשתי ביתי ולביתי אשתי ולא קריתי לשורי שורי ולשדי שדי אלא לשורי שדי ולשדי שורי.
"וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ" א"ר חנינא בריה דר' אבהו נעשית היא שירי מנחות:

<< · רות רבה · ב · ט · >>


ט.

"וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מוֹאֲבִיּוֹת" תני בשם ר' מאיר לא גיירום ולא הטבילו אותם ולא היתה הלכה להתחדש ולא היו נענשין עליהם "עמוני" ולא עמונית "מואבי" ולא מואבית.
"שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה" שהפכה עורף לחמותה "וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת" שראתה בדברי חמותה ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר רות וערפה בנותיו של עגלון היו שנאמר (שופטים ג, יט): "דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הם וגו'" וכתיב (שם, כ) "ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא" אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך לכבודי חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'.
"וישבו שם כעשר שנים" (שופטים כ, לא): "כשלשים" (יהושע ד, יג): "כארבעים" או חסר או יותר:

<< · רות רבה · ב · י · >>


י.

"וַיָּמֻתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" ר' חוניא ור' יהושע ברבי אבין ורבי זבדא חתניה דרבי לוי לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה ממי את למד מאיוב שנאמר (איוב א, יד): "וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וְיֹאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת" א"ר חמא בר' חנינא הראה להם הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא של העולם הבא (עמוס ט, יג): "ונגש חורש בקוצר" (טו): "ותפול שבא ותקחם" א"ר אבא בר כהנא יצאו מכפר קריגוס והלכו כל האבולין עד מגדל צבעים ומתו שם "ואמלטה רק אני לבדי" א"ר חנינא רק מיעוט אף הוא משובר ומולקה א"ר יודן לבדי "עוד זה מדבר" אף הוא כיון שאמר בשורתו מיד מת (יז): "עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים" א"ר שמואל בר נחמן כיון ששמע איוב התחיל מגייס חיילותיו למלחמה אמר כמה חיילות אני יכול לחייל כמה גייסות אני יכול לגייס והאומה בזויה שיש בעולם (ישעיה כג, יג): "הן ארץ כשדים זה העם לא היה" הלואי לא היה בא להפיל אימתו עלי וכיון שאמר לו "אש האלהים נפלה מן השמים" אמר מן השמים הוא מה אני יכול לעשות "ואדום לא אצא פתח" מיד "ויקח לו חרש להתגרד בו".
אף במצרים כך היה (תהלים קה, לג): "ויך גפנם ותאנתם" ואחר כך (שם עח, מח) "ויסגר לברך בעירם" ואחר כך (שם, נא) "ויך כל בכור במצרים".
ואף בנגעים כן בתחלה הן באין על ביתו אם חזר בו מוטב ואם לאו הרי הן טעונין חליצה שנאמר (ויקרא יד, לח): "וצוה הכהן וחלצו" אם חזר בו מוטב ואם לאו טעונין נתיצה חזר בו מוטב ואם לאו באים על הבגדים וטעונין כיבוס חזר בו מוטב ואם לאו טעונין קריעה שנאמר (שם יג, נו) "וקרע אותו מן הבגד" אם חזר בו מוטב ואם לאו טעונין שריפה שנאמר (שם, נא) "ושרף את הבגד" אח"כ הן באין על גופו אם חזר בו מוטב ואם לאו יוצא ובא אם חזר בו מוטב ואם לאו (שם, מו) "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" ואף במחלון וכליון כך היה בתחלה מתו סוסיהם חמוריהם גמליהם ואחר כך "וימת אלימלך" ואח"כ "וימותו גם שניהם מחלון וכליון".
"ותשאר האשה" א"ר חנינא נעשתה שירי שירים:

<< · רות רבה · ב · יא · >>


יא.

"וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵה מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב" שמעה מהרוכלין המחזירין בעיירות ומה שמעה "כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם" כתוב אחד אומר (תהלים צד, יד): "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" וכתוב אחד אומר (ש"א יב, כב): "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול" א"ר שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול א"ר איבי כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול ורבנן אמרי בא"י בשביל עמו ונחלתו בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול שנאמר (ישעיה מח, יא): "למעני למעני אעשה":

<< · רות רבה · ב · יב · >>


יב.

"וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה" ותצא וכי לא יצאתה משם אלא היא והלא כמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו ואת אמרת ותצא ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון גדול שבעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה והוא שבחה פנה משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה פנה שבחה.
וכן את מוצא ביעקב אבינו כשיצא מבאר שבע וכי לא יצא משם אלא הוא והלא כמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו ואת אמרת ויצא אלא כשהצדיק בעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה פנה שבחה ניחא תמן דלא הות אלא אותה הצדקת ברם הכא לא הוה יצחק תמן אלא אמר ר' עזריה בשם ר' עזריה בר' סימון לא דומה זכות צדיק אחד לזכות ב' צדיקים.
"וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה" אמר ר' יהודה א"ר יוחנן עברו על שורת הדין והלכו בי"ט.
ד"א "וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ" הוצרה עליהם הדרך שהלכו בייחף.
"וַתֵּלַכְנָה" היו עסוקות בהלכות גרים:

<< · רות רבה · ב · יג · >>


יג.

" וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ" לבית אומתה אבנימוס הגרדי מתה אמו ועלה ר' מאיר להראות לו פנים ומצא אותם יושבין אבלים לאחר זמן מת אביו ועלה ר"מ להראות לו פנים ומצא אותן עסוקין במלאכתן א"ל כמדומה אני שאמך חביבה עליך יותר מאביך א"ל ולא כן כתיב "אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ" ולא לבית אביה אמר לו יפה אמרת שאין אב לך:

<< · רות רבה · ב · יד · >>


יד.

"יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד" ר' חנינא בר אדא אמר יעשה כתיב.
"כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים" שנטפלתם בתכריכיהון.
"וְעִמָּדִי" שויתרו לה כתובותיהן א"ר זעירא מגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים:

<< · רות רבה · ב · טו · >>


טו.

"יִתֵּן ה' לָכֶם" א"ר יוסי כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה דכתיב (מ"א ה, ט): "ויתן אלהים חכמה לשלמה" יהיו מכם.
"ומצאנה מנוחה" וּמְצֶאןָ כתיב אחת מוצאת שתים לא מוצאות.
"אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ" מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה.
"וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה וַתֹּאמַרְנָה לָהּ" "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים וְגוֹ'" וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו:

<< · רות רבה · ב · טז · >>


טז.

"שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְנָה" ר' שמואל בר נחמני בש"ר יודן בר' חנינא בשלש מקומות כתיב כאן "שֹׁבְנָה" "שֹׁבְנָה" "שֹׁבְנָה" כנגד ג' פעמים שדוחין את הגר ואם הטריח יותר מכאן מקבלין אותו א"ר יצחק (איוב לא, לב): "בחוץ לא ילין גר" לעולם יהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין.
"כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ וְגוֹ'" א"ר יוחנן למדך התורה דרך ארץ שאין תשמיש ביום אלא בלילה הה"ד (אסתר ב, יד): "בערב היא באה ובבקר היא שבה" וכתיב "גם הייתי הלילה לאיש":

<< · רות רבה · ב · יז · >>


יז.

"וְגַם הָיִיתִי" ש"יָלַדְתִּי בָנִים" הא אילו הייתי הלילה לאיש ילדתי בנים אלא "הלהן תשברנה" יכולות אתם יושבות עד אשר יגדלו "הלהן תעגנה" יכולות אתם יושבות עגונות לבלתי היות לאיש.
"אַל בְּנֹתַי" אללי בנותי.
"כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם" בשבילכם.
"כִּי יָצְאָה בִי" ובבני ובבעלי "יַד ה'":

<< · רות רבה · ב · יח · >>


יח.

ר' חנינא בריה דר' אבהו פתר קרייא במשה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בהן קלסתיך שנאמר (דברים י, יג): "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים" והייתי סבור שתתן לי פרופקפיא "הלהן תעגנה" הוגעתני במלאך המות הן שבקת גבי ואמרת לי "הן קרבו ימיך למות" וחוזר ואומר לישראל "אל בנותי" אללי בני "כי מר לי מאד מכם" בשבילכם בי ובאחי יצתה יד ה':

<< · רות רבה · ב · יט · >>


יט.

א"ר לוי כל מקום שנאמר בו "יד ה'" מכת דבר היא ובנין אב שבכלם (שמות ט, ג): "הנה יד ה' הויה" בר קפרא אמר יד תבעו ויד פגעה בם א"ר סימון ביוצאין היתה מגפה ביושבין לא היתה מגפה תלמידי דרבי נחמיה מייתי לה מהתם הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שופטים ב, טו): "בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה" ביוצאין היתה מגפה ביושבין לא היתה מגפה א"ר ראובן אף בניהן היו מצירין אחריהם ואומרים מתי ימותו אלה ונכנס אנו לארץ:

<< · רות רבה · ב · כ · >>


כ.

"וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה" חסר אל"ף תשש כחן שהן מהלכות ובוכות.
ר' ברכיה בשם ר' יצחק ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה ונתלה לבנה ארבעים יום שנאמר (ש"א יז, טז): "ויגש הפלשתי השכם והערב" ר' יודן בשם ר' יצחק ד' מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד' גבורים שנאמר (שם ב כא, כב) "ארבעת אלה יולדו להרפה".
א"ר יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם הה"ד (שם א יז, כג) "והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים" ממערות כתיב ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה ר' תנחומא אמר אף כלב אחד דכתיב "ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי":

<< · רות רבה · ב · כא · >>


כא.

"ותשק ערפה לחמותה" כל נשיקה של תיפלות בר מן תלת נשיקה של גדולה ונשיקה של פרקים ונשיקה של פרישות של גדולה דכתיב (ש"א י, יא): "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו" של פרקים דכתיב (שמות ד, כז): "ויפגשהו בהר האלהים וישק לו" של פרישות שנאמר "ותשק ערפה לחמותה" רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות שנאמר (בראשית כט, יא): "וישק יעקב לרחל" למה שהיתה קרובתו.
"ותאמר הנה שבה יבמתך וגו'" כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה:

<< · רות רבה · ב · כב · >>


כב.

"ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך" מהו אל תפגעי בי אמרה לה לא תחטא עלי לא תסבין פגעיך מני לעזבך לשוב מאחריך מכל מקום דעתי להתגייר אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות שלהם אמרה לה "אל אשר תלכי אלך" אמרה לה בתי אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה אמרה לה "באשר תליני אלין" "עמך עמי" אלו עונשין ואזהרות "ואלהיך אלהי" שאר מצות:

<< · רות רבה · ב · כג · >>


כג.

דבר אחר "אל אשר תלכי אלך" באהל מועד בגלגל בשילה בנוב בגבעון בבית עולמים "באשר תליני אלין" לנה אני על קרבנותי "עמך עמי" לבטל עבודת כוכבים שלי "ואלהיך אלהי" לשלם שכר פעולתי:

<< · רות רבה · ב · כד


כד.

"באשר תמותי אמות" אלו ד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק "ושם אקבר" אלו שני קברים המתוקנים לב"ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין "כה יעשה ה'" לי "וכה יוסיף" אמרה לה בתי כל מה שאת יכולה לסגל מצות וצדקות סגלי בעולם הזה אבל לעתיד לבא "כי המות יפריד ביני ובינך".

<< · רות רבה · ב · >>


<< · רות רבה · ג · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ג

רות רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז

רות רבה · ג · א · >>


א.

זה שאמר הכתוב (איוב ג') קטן וגדול שם הוא, ועבד חפשי מאדניו. אמר רבי סימון: זה אחד מארבעה מקראות שדומין זה לזה: קטן וגדול שם הוא, העולם הזה - מי שהוא קטן יכול להיעשות גדול, ומי שהוא גדול יכול להיעשות קטן. אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן אינו יכול להיעשות גדול, ומי שהוא גדול אינו יכול להיעשות קטן. ועבד חפשי מאדוניו זה הוא שעושה רצון יוצרו מכעיס את יצרו - מת, יצא לחירות, שנאמר (שם) ועבד חפשי מאדוניו. ר' מיאשא בר בריה דר' יהושע נשתקע שלשה ימים בחוליו, לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו. אמר ליה אביו: הן הוית, אמר ליה: בעולם מעורב הייתי. אמר ליה: ומה חמיתה תמן? [מה שראית שם?] אמר ליה: הרבה בני אדם ראיתי כאן בכבוד ושם בבזיון. כד שמעו ר' יוחנן וריש לקיש סלקן למבקריה. אמר להון אבוה: שמעתון מה אמר הדין מיינוקא? אמרין ליה: מה אמר? תני להון עובדא. אמר ריש לקיש: ולא מקרא מלא הוא? (יחזקאל כא) כה אמר ה', הסיר המצנפת והרים העטרה, זאת לא זאת. השפלה הגבה והגבוה השפיל. אמר רבי יוחנן: אלו לא עליתי אלא לשמוע דבר זה, די. רב הונא ריש גלותא שאל לרבי חסדאי: מה דין דכתיב הסיר המצנפת והרים העטרה ? אמר ליה: הסיר המצנפת מרבותינו, והרים העטרה מאומות העולם. אמר ליה: את חסד ומה לך חסד.

<< · רות רבה · ג · ב · >>


ב.

כתיב (קהלת ט) כי מי אשר יבוחר וגו' תמן תנינן: הרואה עבודת כוכבים מה הוא אומר? ברוך נותן ארך אפים לעוברי רצונו. מקום שנעקרה עבודת כוכבים ממנו - ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו, וכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעקר אותה מכל המקומות, ותשוב לב עובדיה לעבדך בלב שלם. ולא נמצא מתפלל על הרשעים. אמר רבי יוחנן: יבחר כתיב, אפילו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול, יש בטחון. להחיות אותם אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול. לכלותם אי אפשר, שכבר עשו תשובה. עליהם הוא אומר (ירמיה נא) וישנו שנת עולם ולא יקיצו. תניא: קטני גוים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיים ולא נדונים, ועליהם הוא אומר: וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (קהלת ט) כי לכלב חי טוב מן האריה המת בעולם הזה, מי שהוא כלב - ליעשות ארי הוא יכול, ומי שהוא ארי יכול להיעשות כלב. אבל לעתיד לבוא, מי שהוא ארי אינו יכול להיעשות כלב, וכל מי שהוא כלב אינו יכול להיעשות ארי. אדריאנוס שחיק טמיא שאל לר' יהושע בן חנניה אמר ליה: אנא טב ממשה רבך. אמר ליה: למה? - דאנא חי והוא מת, וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. אמר ליה: יכול את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין? [=יכול אתה לגזור שלא ידליקו אש שלושה ימים?] אמר ליה: אין. [=כן]. לעידן עמיא סלקון תרויהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק. [=לערב עלו שניהם על גג הארמון, וראו עשן עולה מרחוק]. אמר ליה: מה כן? אמר ליה: איפרכיא ביש, עאל אסיא ובקר יתיה, [=השר חולה, והרופא ביקר אצלו] ואמר ליה: עד דשתי חמימי לא מיתסי. [=ואמר לו שעד שישתה חמין - לא יתרפא]. אמר ליה: תיפח רוחיה. עד דאת קיים בטלה גזרתך, ומשה רבינו משעה שגזר עלינו 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת', לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי, ועדיין לא נתבטלה גזירתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה?! (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם אודע לי אימתי אנא מיית. אמר ליה: רזא היא דלא מתגלי לבר נש, ולית אפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא? אמר ליה: שבעין שנין. ואדעה מה חדל אני אודע לי בהדין יומא אנא מיית. אמר ליה: בשבת. אמר ליה: פחית לי חד יומא. אמר ליה: לא. אמר ליה: למה? אמר ליה: חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני. שנאמר: (מ"א ג') אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא. אמר ליה: אוסיף לי חד יומא. אמר ליה: לא. אמר ליה: למה? אמר ליה: ארכי של בניך דוחקת. דאמר רבי שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפילו כמלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת, וסלקה סנהדרין מחמייה אפין לשלמה. [=עלתה הסנהדרין להראות פנים לשלמה] אמר להון: מעבר יתיה מאתר לאתר? [=האם מותר להעבירו לבית?] אמרין ליה: ולאו מתניתא היא סכין ומדיחין ובלבד שלא יזוז אבר? אמר: כלבים של בית אבא רעבין. [=שאל את הסנהדרין שאלה נוספת: איך להאכל את הכלבים] אמרין ליה: ולא מתניתא היא מחתכין את הדלועים לפני הבהמה. ואת הנבלה לפני הכלבים?! מה עשה? נטל פיפקין [=וילונות] ופרש עליו כדי שלא תרד השמש. ויש אומרים: לנשרים קרא, ופרשו עליו אגפיהון כדי שלא תרד עליו השמש.

<< · רות רבה · ג · ג · >>


ג.

אמר: מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות בעולם הזה, מי שהוא מעוות יכול לתקון, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות. אבל לעתיד לבא, מי שהוא מעוות אין יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן, אין יכול לעוות. וחסרון לא יוכל להמנות. יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם. אחד מהן עשה תשובה לפני מותו, ואחד לא עשה תשובה. נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים. והוא רואה אותו ואומר: אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר? אני וזה גנבנו, אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורת צדיקים, ואני בחבורת רשעים. והן משיבין ואומרין לו: שוטה שבעולם, מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך שלשת ימים, ולא בחבלים גררוך לקבר?! (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה. כשהבין זה חברך, שב מאותו הדרך. ואתה היית בידך ספיקה לעשות תשובה, ולא עשית. אמר להם: הניחוני שאלך לעשות תשובה. והן משיבין לו ואומרין: שוטה שבעולם, אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת. אם אין אדם מתקן בערב שבת, מה יאכל בשבת. ועוד: עולם זה דומה לים, ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה. אם אין אדם מתקן ביבשה, מה יאכל בים. ועוד: העולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב. אם אין אדם מתקן ביישוב, מה יאכל במדבר. מהו עושה? חובק את ידיו ואוכל את בשרו, שנאמר: (קהלת ד') הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. והוא אומר: הניחוני שאראה את חברי בכבודו. ומשיבין ואומרים לו: שוטה שבעולם, מצווין מפי הגבורה אנו, שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים, ולא צדיקים בצד רשעים, ולא טמאים בצד טהורים, ולא טהורים בצד טמאים. ועל מה אנו מצווין על השער הזה. שנאמר: (תהלים קי"ח) זה השער לה' צדיקים יבאו בו.

<< · רות רבה · ג · ד · >>


ד.

דילמא [מעשה]: ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא הוו יתבין לעיין באורייתא בהדין בית מדרשא רבא דטבריא בערובת פיסחא, ואית דאמרי בערובת צומא רבא. ושמעי קלהון דברייאתא בייבין. אמר ליה: אילין ברייתא מה עסקון? אמר: דאית ליה זבן, ודלית ליה אזיל לגבי מרי עבדתיה והוא יהיב ליה. אמר ליה: אם כן הוא, אף אנא איזיל גבי מרי עבדתי והוא יהב לי. נפק וצלי בהדא אילוסיס דטבריא, וחזא חד ידא מושטא ליה חדא מרגליתא. אזל טעין גבי רבינו. אמר ליה: הדא מנא אית לך? הדא מילא דאיסטופיטא היא. אלא, הא לך תלתא דינרין, ואזל ועבד ליקרא דיומא, ובתר יומא טבא אנן שטחין קליה, ומה דהוא עביד טימיתה תיסב. נסב תלתא דינרין ואזיל זבן זבוניה ועל לביתיה. אמרה ליה דביתהו: שמעון שרית גניב? כל פעלך לית היא אלא מאה מנה, ואילן זבינתה מה אינון? מיד תני לה עובדא. אמרה ליה: מאי את בעי תהי גנונך חסר מן דחברך חדא מרגליתא לעלמא דאתי? אמר לה: ומה נעבד? אמרה ליה: זיל תחזור זבינתה למריהון ודינריא למריהון ומרגליתא למרא. כד שמע רבינו מצטער שלח ואיתיתה. אמר לה: כל הדין צערא צערת להדין צדיקא? אמרה ליה: מה את בעי, דיהא גנוניה חסר מדידכון חדא מרגליתא לעלמא דאתי? אמר לה: ואין הוה חסר לית בן ממלייה יתיה? אמרה ליה: רבי, בהדין עלמא זכינן מחמי אפך, ולא אמר ריש לקיש כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו? והודה לה. ולא עוד אלא שדרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליטול, הנס האחרון קשה מן הראשון. מנסיב ליה הות ידא ארעיא (למטה) ומי מושטא ליה הוה ידא עילאה כאיניש דמוזיף לחבריה.

<< · רות רבה · ג · ה · >>


ה.

ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה אמר רבי יהודה ב"ר סימון בא וראה כמה חביבים הגרים לפני המקום, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב לנעמי.

<< · רות רבה · ג · ו · >>


ו.

ותלכנה שתיהן אמר רבי שמואל בר' סימון: אותו היום קציר העומר היה, דתנינן תמן כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. ויש אומרים אבצן היה משיא את בנותיו אותו היום. ר' תנחומא בשם ר' עזריה ור' מנחמא בשם ר' יהושע בר אבין כתיב (תהלים פ"ט) ה' צבאות מי כמוך חסין יה שמוציא דברים בעונתן. אשתו של בעז מתה באותו היום, ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים. וזיל כל עמא לגמילות חסדא. נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאת וזו נכנסה. ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי? זו היא שמעשיה נאים ונעימים? לשעבר היתה מהלכת באיסקפטיאות שלה, ועכשיו היא מהלכת יחפה. ואת אמרת הזאת נעמי לשעבר היתה מכסה בבגדי מילתין ועכשיו היא מכסה בסמרטוטין ואת אמרת הזאת נעמי לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה, ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון. ואת אמרת הזאת נעמי ואומרת להן: אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרה בר קפרא אמר: לפרה הדיוטית שהעמידוה בעליה בשוק, אמר דדיינית היא, ומשוה תלמים תלמים היא. אמרין: אין רדיינית, אילין מכותיה דאית בה מה אינון? כך אמרה נעמי: למה? וה' ענה בי, ושדי הרע לי.

<< · רות רבה · ג · ז


ז.

אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' מלאה הלכתי בבנים ומלאה בבנות. דבר אחר: אני מלאה הלכתי, שהייתי מעוברת. למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ענה בי מדת הדין הא מה דאת אמר: (שמות כב) אם ענה תענה אותו. דבר אחר: וה' ענה בי, העיד עלי, כמה דאמר: (דברים י"ט) שקר ענה באחיו. דבר אחר: וה' ענה בי, כל ענייניה לא הוה אלא בי, לפי שבעולם הזה אבל לעתיד לבא מה כתיב? (ירמיה ל"ב) וששתי עליהם להיטיב אותם.

<< · רות רבה · ג · >>

<< · רות רבה · ד · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ד

רות רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

רות רבה · ד · א · >>


א.

זה שאמר הכתוב (ד"ה א' ח') ושחרים הוליד בשדה מואב מן שלחו אתם חושים ואת בערא נשיו ויולד מן חדש אשתו את יובב ואת צביא ואת מישא ואת מלכם. אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי, אמר ליה: מה דין דכתיב ושחרים הוליד בשדה מואב אמר ליה: גדול שהוליד בשדה מואב, מן שלחו אותם שהיו משבט בנימין, דכתיב (שופטים כ') וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבט בנימין לאמר. דבר אחר: ושחרים זה בעז. ולמה נקרא שמו שחרים? שהיה משוחרר מן העוונות. הוליד בשדה מואב שהוליד מרות המואביה מן שלחו - שהיה משבט יהודה, שנאמר: (בראשית מ"ו) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף. (ד"ה א' ח') חושים ואת בערא נשיו ויש אדם מוליד נשיו? אלא שחש כנמר, וביאר את ההלכה: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ויולד מן חודש אשתו לא צרכה אלא ויולד מן בערא אשתו. אלא בימיו נתחדשה הלכה: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. כתוב אחד אומר יתרא הישמעאלי, וכתוב אחד אומר יתרא הישראלי. רבי יהושע בן לוי אמר: הוא יתרא הישראלי הוא יתרא הישמעאלי. ר' שמואל בר נחמן ורבנן - ר' שמואל אמר ישמעאלי היה. ואת אמרת ישראלי? אלא ישמעאלי היה, ונכנס לבית המדרש, ומצאו לישי יושב ודורש כן: (ישעיה מ"ה) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ וגו', נתגייר ונתן לו בתו. רבנן אמרין ישראלי היה. ואת אמרת ישמעאלי? אלא ישראלי היה, וחגר חרבו כישמעאלי, ונעץ החרב באמצע בית המדרש, ואמר: או אהרוג או אהרג, עד שאני מקיים הלכה לרבים. שכל שיבטל הלכה זו, בחרב הזאת אני מתיז את ראשו. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

<< · רות רבה · ד · ב · >>


ב.

ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב זו היא ששבה משדי מואב. והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים אמר רבי שמואל בר נחמן כל מקום שנאמר - 'קציר שעורים' - בקציר העומר הכתוב מדבר. קציר חטים - בשתי הלחם הכתוב מדבר קציר סתם - משמש לכאן ולכאן.

<< · רות רבה · ד · ג · >>


ג.

ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל מודע קרוב אמר ר' אבהו נפיל נסיב לנפילא, מה הם מעמידין? גבורי חיל. בעז נסיב לרות, מה הם מעמידין? דוד. (שמואל א' ט"ז) יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו יודע נגן במקרא, וגבור חיל במשנה, ואיש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר במעשה הטוב, ואיש תואר בתלמוד. דבר אחר: ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, ואיש תואר שמאיר פנים בהלכה, וה' עמו הלכה כדבריו. ממשפחת אלימלך ושמו בועז הרשעים הן קודמין לשמן: (ש"א י"ז) גלית שמו, (שם כ"א) נבל שמו, (ש"ב כ') שבע בן בכרי שמו. אבל הצדיקים שמן קודמין (ש"א ט') ושמו קיש, (שם) ושמו שאול, (שם י"ז) ושמו ישי, (אסתר ב') ושמו מרדכי, (ש"א א') ושמו אלקנה, ושמו בועז. דומין לבוראם, שנאמר: (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם. אתיבון ליה: (בראשית כ"ד) ושמו לבן? אמר רבי יצחק: פרדכסוס. רבי ברכיה אמר: מלובן ברשע. והכתיב (שמואל א' ח') ובני שמואל שם הבכור יואל ושם משנהו אביה? רבנן אמרי: מה זה רשע אף זה רשע. ור' יהודה בר' סימון: שנשתנו למעשה וזכו לרוח הקדש. שנאמר: (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל.

<< · רות רבה · ד · ד · >>


ד.

ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו רבי ינאי אמר: בת ארבעים שנה היתה, ואין קוראין 'בת' אלא לבת ארבעים שנה. ותלך ותבא עד כדון לא אזלת, ואת אמרת ותבא?! רבי יהודה בר' סימון אמר: התחילה מסיימת לפניה הדרכים. ויקר מקרה אמר רבי יוחנן: כל הרואה אותה מריק קרי. חלקת השדה ממשפחת אלימלך שניתן לה ממי שהוא ראוי ליפול בחלקה.

<< · רות רבה · ד · ה · >>


ה.

והנה בועז בא מבית לחם ר' תנחומא בשם רבנן אמר: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכימו עמהם בית דין של מעלה, ואלו הן: לשאול שלום בשם ומגלת אסתר ומעשרות שאילת שלום מניין שנאמר: (ירמיה כ"ג) החושבים להשכיח את עמי שמי אימתי חשבו? בימי עתליהו. ורבנן אמרין: בימי חנניה מישאל ועזריה. ר' חנניה בשם ר' יהודה ברבי סימון: בימי מרדכי ואסתר. ועמד בועז ובית דינו והתקינו לשאול שלום בשם. שנאמר: והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקצרים ה' עמכם. וכן המלאך אמר לגדעון (שופטים ו') ה' עמך גבור החיל. מגלת אסתר מניין רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק: מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה, ואמרו: מקבלים אתם עליכם להיות עושים את שני הימים האלה? שלחו ואמרו: לא דיינו צרותיו של המן, אלא שאתם מטריחין עלינו לעשות שני הימים האלה? ואמרו להם: אם מדבר זה אתם מתייראין, הרי היא כתובה בין הכרכים. שנאמר: (אסתר ט') הלא הם כתובים על ספר דברי הימים. מה עשו? כתבו אגרת שנייה ושלחו להם, (שם) את אגרת הפורים הזאת השנית. רבי חלבו בש"ר שמואל בר נחמן: שמונים וחמשה זקנים, ומהם שלשים וכמה נביאים, היו שהיו מצטערים על הפסוק הזה: (ויקרא כ"ז) אלה המצות אשר צוה ה' את משה. אלה אין להוסיף ואין לגרוע, ואין נביא רשאי לחדש דבר עוד מעתה. ומרדכי ואסתר מבקשין ממנו לחדש דבר עלינו?! עד שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. בתורה דכתיב (שמות י"ז) כתוב זאת זכרון בספר, בנביאים דכתיב (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר וגו' בכתובים שנאמר: הלא הם כתובים על ספר דברי הימים. רב ור' חנינא ור' יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו: המגילה הזאת אין נאמרה מפי בית דין. מסיני נאמרה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא עליהם? רב אמר: (אסתר ט') קימו וקבלו היהודים לא כתיב, וקבל כתיב. רבן של יהודים קיבל. מעשרות מניין דאמר רבי ברכיה בשם (ר') קריצפה: בעון תרומות ומעשרות גלו. שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר: כיון שגלו נפטרו, והם חייבו עצמן מאליהן. מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית עמדו ומצאוהו חתום. הדא הוא דכתיב: (נחמיה י') ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום. כתוב אחד אומר ועל החתום וכתוב אחד אומר ועל החתומים היאך? אלא: ועל החתום זה בית דין של מעלה, ועל החתומים זה בית דין של מטה. ויש אומרים: אף חרמה של יריחו. וכן אמר הקדוש ברוך הוא אל יהושע: (יהושע ז') חטא ישראל ולא יהושע גזר? אלא מלמד שאף הקדוש ברוך הוא הסכים עמו.

<< · רות רבה · ד · ו · >>


ו.

( אין טקסט בפסקה זו בדפוס )

<< · רות רבה · ד · ז · >>


ז.

( אין טקסט בפסקה זו בדפוס )

<< · רות רבה · ד · ח · >>


ח.

( אין טקסט בפסקה זו בדפוס )

<< · רות רבה · ד · ט · >>


ט.

ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים על כמה היה ממונה? אמר רבי אליעזר בר מרים: על ארבעים ושנים היה ממונה. מן הדא (ד"ה ב' ב') ויספר שלמה את כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל וגו' ויעש מהם שבעים אלף סבל וגו' דעבד כן יכיל קאים, וידע מה דהוא עבד. למי הנערה הזאת ולא הוה חכים לה? - אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר. ודכוותיה (שמואל א' י"ז) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי ולא הוה חכים ליה? אתמול הוה משלח לאמר לישי (שם ט"ז) יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני ועכשיו הוא שואל עליו?! - אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו, התחיל שואל עליו: אם מפרץ הוא - מלך הוא. אם מזרח הוא - שופט הוא. והיה שם דואג האדומי באותה שעה, ואמר לו: אפילו הוא מפרץ, לא פסול הוא? לא פסול משפחה הוא? לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר: ולא כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית?! אמר לו: אם כן אדומי ולא אדומית, מצרי ולא מצרית, אנשים למה נתרחקו, לא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים? היה להם לנשים להוציא לקראת נשים. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לשעה. אמר לו שאול: הלכה שנתעלמה מעיניך, צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל בבית דינו, אמר לו: הדא מניין אית לך, לא מן דואג? דואג מיני הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. להוציאך חלק אי אפשר, דכתיב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה. לאשה שלא להוציא, ולאיש להוציא. (דברים כ"ג) ואשר שכר עליך - לאיש ליתן שכר ולא לאשה. ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר: נערה מואביה היא, ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים?! אלא רבתה רפתה לה.

<< · רות רבה · ד · י · >>


י.

ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים וגו' מעט תפסה לוקו מאותה שבבית שהיא מצפה לה.

<< · רות רבה · ד · יא · >>


יא.

ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר על שם (שמות כ') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וגם לא תעבורי מזה על שם (שם ט"ו) זה אלי ואנוהו. וכה תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים שקרויין נערים שנאמר: (איוב מ') התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך.

<< · רות רבה · ד · יב


יב.

עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים עיניך זו סנהדרין. מאתים וארבעים ושמנה אברים שיש באדם אינן הולכין אלא אחר העינים. הדא שנאמר: עיניך וגו' והלכת אחריהן. לבלתי נגעך שלא לרחוק. וצמית והלכת אל הכלים אלו הצדיקים שקרויין כלים. שנאמר: (ש"ב א') איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. ושתית מאשר ישאבון הנערים זה בית השואבה. ולמה נקרא שמה שואבה? שמשם היו שואבין רוח הקדש. שנאמר: (ישעיה י"ב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.

<< · רות רבה · ד · >>

<< · רות רבה · ה · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ה

רות רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

רות רבה · ה · א · >>


א.

הוא היה עם דוד בפס דמים (ד"ה א' י"א) רבי יוחנן אמר: בחקל סומקתא [=בשדה אדומה]. רבי שמואל בר נחמני אמר: בפס דמים, שמשם פסקו דמים. (שם) והפלשתים נאספו שם למלחמה, ותהי חלקת השדה מלאה שעורים. כתוב אחד אומר שעורים, וכתוב אחד אומר (שמואל ב' כ"ג) עדשים. רבי יעקב אמר: עדשים היו, אלא שהיתה ענבותן דומין לשעורין. ר' לוי אמר: הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשים. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה וכתוב אחד אומר 'ויצילה'. אלא מלמד שהחזירוה לבעליה שהיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. ר' שמואל בר נחמן אמר: שנה אחת היתה, ושתי שדות היו. פשיטא ליה לאבד וליתן דמים. מה צריכה: אין תאמר לאבד אבל לא ליתן דמים, עד כדון היא צריכה - אי זו מהן לאבד: של עדשים או של שעורים. של עדשים אוכל אדם, של שעורים אוכל בהמה. של עדשים אין העומד קרב מהן, ושל שעורים קרב מהן. של עדשים אין מפרישין מהן חלה, של שעורים מפרישין חלה. רבנן אמרין: שדה אחת היתה, ושתי שנים היו. והלא נלמד משל אשתקד? שאין למדין ממעשה. (ד"ה א' י"א) ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים. ר' חייא אמר: הלכה נצרכה לו. ויבקעו השלשה. ולמה שלשה? שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער, וישאו ויביאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם. ולא אבה שתקבע הלכה לשמן, עשאה מסכתא, וקבעה הלכה לדורות: מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמר: חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה ויבקעו השלשה ולמה היו שלשה? אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס הצלוחית בטהרה. ר' חוניא בשם ר' יוסף: הלכות שבוייה נצרכה ליה. ר' שמעון ברבי אמר: בנין בית המקדש תבע.

<< · רות רבה · ה · ב · >>


ב.

ותפל על פניה ותשתחו ארצה וגו' מלמד שנתנבאה שהוא עתיד להכירה כדרך כל הארץ.

<< · רות רבה · ה · ג · >>


ג.

ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי למה שתי פעמים הגד הוגד לי? הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה. כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך שאין תלמוד לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך זו איפרכיה שלך. ותעזבי אביך ואמך מעבודת כוכבים שלך. שנאמר: (ירמיה ב') אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני. וארץ מולדתך זו שכונתה. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום שאלו תמול שלשום לא היית.

<< · רות רבה · ה · ד · >>


ד.

ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אמר רבי חסא: אשר באת לחסות תחת כנפיו אמר רבי אבון: שמענו שיש כנפים לארץ, שנאמר: (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו. וכנפים לשמש, שנאמר: (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכנפים לחיות, שנאמר: (יחזקאל ג') וקול כנפי החיות. וכנפים לכרובים, שנאמר: (מ"א ח') כי הכרובים פורשי כנפים. וכנפים לשרפים, שנאמר: (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים. בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה וכמה גדול כחן של גומלי חסדים שאין חוסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר: (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון:

<< · רות רבה · ה · ה · >>


ה.

ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני וגו' ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך אמר לה: חס ושלום אין את מן האמהות אלא מן האימהות. ודכוותה (במדבר ל"ב) ונבח הלך וילכוד את קנת ואת בנותיה וגו'. מלמד שלא עמד לה אותו השם. ודכוותה (זכריה ה') ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, מלמד שאין לשקר תשועה.

<< · רות רבה · ה · ו · >>


ו.

ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום ר' יוחנן (נ"א יונתן): פתר בה שית שטין: מדבר בדוד גשי הלום קרובי למלכות, ואין הלום אלא מלכות. הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (תהלים ו') ה' אל באפך תוכיחני. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה ממנו המלכות לשעה. דאמר רב הונא: כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום לא עלו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. שנאמר: (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: גשי הלום מדבר בשלמה. גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות , שנאמר: (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד ששים כר קמח ושלשים כר סלת וטבלת פתך בחומץ זה לכלוך מעשים. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה. דאמר רבי יוחאי בר חנינא מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו, והיה מחזר שלמה על פתחי ישראל ואומר: (קהלת א') אני קהלת (בן דוד) הייתי מלך על ישראל בירושלם מה היתה אחת מהן עושה? היתה נותנת לפניו קערה של גרישין, ומכה אותו בקנה על ראשו, ואומרת לו: ולא שלמה יושב על כסאו, ואתה אומר אני שלמה מלך ישראל?! ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: גשי הלום מדבר בחזקיהו. גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (ישעיה ל"ח) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה, כמה דתימא (שם ל"ז) ויאמר חזקיהו יום צרה ותוכחה. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו, שנאמר: (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: גשי הלום מדבר במנשה גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ שלכלך מעשיו כחומץ ממעשים רעים. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה, דכתיב (ד"ה ב' ל"ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא עליהם ה' את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים. ר' אבא בר כהנא אמר: כירומניקאה. אמר רבי לוי בר חיתא: עשו לו מולה של נחושת, והיו מסיקין האור מתחתיו. והיה צווח: צלם פלן, צלם פלן שזבני. כיון שראה שלא הועילוהו כלום, אמר: זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי (דברים ד') בצר לך ומצאוך וגו' כי אל רחום ה' אלהיך. אנא צווח ליה. אין עני הא טב, ואין לא עני, הא כולה חדא היא, כל אפיא שוין. באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה, ואמרו לפניו: רבון העולם אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה? אמר להם: אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו, ממקום שאין מלאך יכול לשלוט. הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו. אמר רבי לוי: בערביא צווחין לחתירה - עתירה. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. שנאמר: (שם) וישיבהו ירושלם למלכותו. ר' שמואל בשם ר' אחא: ברוח השיבו. האי מאן דאמר משיב הרוח. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא. דבר אחר: מדבר במלך המשיח גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זה לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו. ותשב מצד הקוצרים שעתידה מלכותו ליצד ממנו לשעה, שנאמר: (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר. ויצבט לה קלי שהיא עתידה לחזור לו, שנאמר: (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו. ר' ברכיה בשם ר' לוי: כגואל הראשון כך גואל האחרון. מה הגואל הראשון נגלה וחזר ונכסה מהן, וכמה נכסה מהן שלשה חדשים, שנאמר: ויפגעו את משה ואת אהרן. אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם, וכמה נכסה מהם? ר' תנחומא בשם רבנן: ארבעין וחמשה יום. הדא הוא דכתיב: (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד וגו'. וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע וגו' אילין יתיריא מה אינון? ר' יצחק בן קצרתה משום ר' יונה: אלו ארבעים וחמשה ימים שישראל קוטפים מלוח ואוכלים. הדא הוא דכתיב: (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח. לאיכן הוא מוליכן מן הארץ? למדבר יהודה. שנאמר: (הושע ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. מאן דאמר למדבר סיחון ועוג, שנאמר: (שם י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד. וכל שהוא מאמין לו וחיה, ומי שאינו מאמין לו הולך לאומות העולם והן ממיתין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון בסוף הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם, ומוריד להן מן, ואין כל חדש תחת השמש. דבר אחר: גשי הלום מדבר בבועז. קרובי להכא, ואכלת מן הלחם זה לחמן של קוצרים. וטבלת פתך בחומץ דרך הקוצרים להיותן טובלין בחומץ פתן. אמר רבי יונתן: מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות. ותשב מצד הקוצרים בצד הקוצרים ודאי. ויצבט לה קלי קליל זעיר בשתי אצבעותיו. אמר רבי יצחק: את שמע מינה תרתי: או ברכה שרת באצבעותיו של אותו צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת. ממה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר, נראין הדברים שהברכה שרת במעיה של אותה צדקת. אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצווה יעשנה בלבב שלם. שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית ל"ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם - בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') הנה הוא יוצא לקראתך - בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר - עגלות מפוטמות היה מאכילה. ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה? אליהו כותבה, ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם. הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'.

<< · רות רבה · ה · ז · >>


ז.

ותקם ללקט... וגם שול תשולו לה מן הצבתים ר' יוחנן היה מבדר סלעים כדי לזכות בהן. ר' שמעון בר בא רבינו היה מבקר גרישין, כדי לזכות בהן ר' שמעון בן חלפתא.

<< · רות רבה · ה · ח · >>


ח.

ותלקט בשדה עד הערב וגו' וכמה היא איפה? ר' יוחנן אמר: ג' סאין. דתנינן האיפה ג' סאין. ותשא ותבא העיר.

<< · רות רבה · ה · ט · >>


ט.

ותאמר לה חמותה, איפה לקטת היום תני בשם ר' יהושע: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. שכן אמרה רות לנעמי: שם האיש אשר עשיתי עמו היום. ולא אמרה אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו. הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת. אמר רבי יוסי: יען וביען הוא יען הוא עני. אמר רבי שילה: דנווה האביון הונך ביה אמר רב נחמן: כתיב (דברים ט"ז) כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם על הכל. דמי לגלגל אנטילייא, דמלא מתרוקן, דמתרוקן מתמלי. בר קפרא אמר: אין לך אדם שאינו בא למידה זו, ואם לאו הוא בא בנו ואם לא בנו בא בן בנו. תני, ר' אליעזר בן יעקב אומר: נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל, ונקמתן של ישראל ביד ענייהן. נקמתן של עובדי כוכבים ביד ישראל, שנאמר: (יחזקאל כ"ה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. נקמתן של ישראל ביד ענייהן, שנאמר: (דברים ט"ו) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. אמר רבי אבון: העני הזה עומד על פתחך, והקב"ה עומד על ימינו. אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך. ואם לאו, הוא עתיד ליפרע מאותו האיש. שנאמר: (תהלים ק"ט) כי יעמוד לימין אביון. אמר רבי אבהו צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן. דלמא - רבי יוחנן וריש לקיש הוי נחתי מסחו בהדא דמוסיין דטבריא ופגע בהון חד מסכן, אמר להון זכון בי. אמרין ליה: כי נפקין אנן זכיין בך. נפקין, אשכחון יתיה דמית. אמרין, הואיל ולא זכינן ביה בחיוהי, נטפל במיתתיה. כי קיימין מסחיין יתיה, אשכחין כיס דדנרי גביה. אמרין: יאות אמר רבי אבהו, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן, שאילו לא הרמאין שבהן, כיון שרואה אדם אחד מהן שואל צדקה ממנו ולא היה נותן לו, מיד היה נענש למיתה.

<< · רות רבה · ה · י · >>


י.

ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים שזן ופרנס את החיים, ואת המתים שנטפל בתכריכיהון. ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש מגואלנו הוא אמר רבי שמואל בר נחמן בעז גדול הדור היה, והאשה עשתה אותו קרוב. שנאמר: קרוב לנו האיש.

<< · רות רבה · ה · יא · >>


יא.

ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין אמר רבי חנין בר לוי: בודאי מואביה היא זו, הוא אמר וכה תדבקין עם נערותי, והיא אמרה עם הנערים אשר לי. ותדבק בנערות בעז אמר רבי שמואל בר נחמן: מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים - שלשה חדשים. ותשב את חמותה ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח... ועתה הלא בעז מודעתנו.

<< · רות רבה · ה · יב · >>


יב.

ורחצת וסכת ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת אלו מצות וצדקות, ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתא. מכאן אמר רבי חנינא: צריך אדם להיות לו שני עטפים, אחד לחול ואחד לשבת. וכך דרשה ר' שמלאי בצבורא. בכון חבריא, אמרו: כעטיפתנו כחול כך עטיפתנו בשבתא. אמר להון: צריכין לשנות. וירדת הגורן אמר לה זכותי תרד עמך. דבר אחר: וירדת הגורן מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר. דלמא [=כמעשה שהיה]: ר' שמעון בן חלפתא קבל מר' חייא חדא חקל [=שדה אחד לעיבוד] אמר לו: כמין היא עבדא [=כמה עושה השדה?] אמר לו: מאה כורין. זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה [=זרע את השדה ועשתה פחות ממאה]. אמר ליה: לא אמר מרי דהיא עבדא מאה כורין? זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה. [=לא אמרת לי שהיא עושה מאה כורין, זרעתי ועשתה פחות!]. אמר ליה: אין. [=כן, אמרתי]. אמר ליה: והיא עבדת פריה?! אמר ליה: הן אקימתא אדרא [=היכן העמדת את הגורן?] אמר: בגבוה שבעיר. אמר לו: ולא כן כתיב וירדת הגרן?! אעפ"כ אזל נפיחה והיא עבדה שארא. [=נפה את התבואה, ותמצא שעשתה את החסר].

<< · רות רבה · ה · יג · >>


יג.

ויהי בשכבו... ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אלי קרי ולא כתיב. אמרה לה: שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי. ואף על פי כן עלי ליישב הדברים.

<< · רות רבה · ה · יד · >>


יד.

ותרד הגרן במואב כתיב (ירמיה מ"ח) אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו. רבי חנינא בר פפא ור' סימון ורבנן - ר' חנינא אמר: תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות. שנאמר: (במדבר כ"ח) וישב ישראל בשטים וגו'. בדיו לא כן עשו לשם זנות, אלא לשם שמים. ותעש בדיו לא נאמר, אלא לא כן עשו לשם שמים, אלא לשם זנות. וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות. רבנן אמרי: תחלת עיבורה לשם זנות, וסופה לשם שמים. שנאמר: ותרד הגורן ותעש ככל אשר צוותה חמותה.

<< · רות רבה · ה · טו


טו.

ויאכל בעז וישת וייטב לבו למה וייטב לבו? שבירך על מזונו. דבר אחר: וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון, שהיא מרגלת לשון לתורה. דבר אחר: וייטב לבו שעסק בדברי תורה, שנאמר: (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך. דבר אחר: וייטב לבו, שהיה מבקש אשה, שנאמר: (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב. ויבא לשכב בקצה הערמה ר' יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס בר חמא: בועז גדול הדור היה, ואת אמרת בקצה הערמה. אמר לו: לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה, והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות. הדא הוא דכתיב: (הושע ט') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו'. ואין דרכן של צדיקים לעשות כן. ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל, ועל כן ממונם חביב עליהם.

<< · רות רבה · ה · >>

<< · רות רבה · ו · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ו

רות רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד

רות רבה · ו · א · >>


א.

חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך רבי פנחס בשם רבי אליעזר בן יעקב: כנור ונבל היו נתונים מראשותיו של דוד, וכיון שהיה מגיע בחצות לילה היה עומד ומנגן בהם. אמר רבי לוי: כנור היה תלוי וכו' על משפטי צדקך משפטים שהבאת על פרעה, שנאמר: (בראשית י"ג) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים. וצדקות שעשית עם אברהם ושרה. דבר אחר: על משפטי צדקך - משפטים שהבאת על המצריים, וצדקות אשר עשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידם מצות להתעסק בהם ויגאלו, ונתת להם שתי מצות שיתעסקו בם ויגאלו. ואלו הן: דם פסח ודם מילה. אמר רבי לוי: באותו הלילה נתערב דם הפסח עם דם המילה, שנאמר: (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי דבר אחר: על משפטי צדקך משפטים שהבאת על עמונים ומואבים, וצדקות שעשית עם זקני ועם זקנתי. שאילו החיש לה קללה אחת מאין הייתי בא? ונתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי. חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב (משלי כ"ט) רבי עקיבא הוה סליק לרומי אמר לבר בייתיה: אזל זבון לי חדא מילא דשוויא מן שוקא. אזל ואייתי ליה ציפרין. אמר לו: מפני מה שהית לצוד? אמר לו: מפני שהן מחרידות את האדם. קרא עליו מקרא זה: חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק, דכתיב (בראשית כ"ז) ויחרד יצחק חרדה. ובדין היה שיקללנו. אלא: ובוטח בה' ישוגב. נתת בלבו וברכו, שנאמר: (שם) גם ברוך יהיה. חרדה שהחרידה רות לבועז, דכתיב: ויחרד האיש וילפת ובדין הוא שיקללנה. אלא: ובוטח בה' ישוגב. נתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי. וילפת לפתתו כחזזית. התחיל ממשמש בשערה. אמר רוחות אין להם שער. אמר לה: מי את רוח או אשה? אמרה: אשה. - פנויה את או אשת איש? אמרה לו: פנויה. - טמאה את או טהורה? אמרה לו: טהורה. והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו. שנאמר: ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך וגו'. אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים. להלן כתיב (בראשית ל"ט) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, אבל הכא ופרשת כנפיך על אמתך.

<< · רות רבה · ו · ב · >>


ב.

ויאמר ברוכה את לה' בתי, היטבת חסדך וגו' ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן - רבי יוחנן אמר: לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו. בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד. שנאמר: ותאמר נעמי ברוך הוא לה'. ריש לקיש אמר: רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה, כיון שנשאת למחלון, וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה. שנאמר: ויאמר ברוכה את לה' בתי. ורבנן אמרין: שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים, שנאמר: ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה... היטבת חסדך האחרון מן הראשון וגו' אמר רבי שמואל בר רב יצחק האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר.

<< · רות רבה · ו · ג · >>


ג.

ועתה בתי אל תיראי ועתה כי אמנם כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני רבנן ורבי יהושע בן לוי - רבנן סבירין: טוב ואלימלך ובועז אחים היו. ור' יהושע אמר: שלמון ואלימלך וטוב היו אחים. אתיבון ליה: והא כתיב אשר לאחינו לאלימלך? אמר ליה: אין אדם נמנע לקרא לדודו אחיו.

<< · רות רבה · ו · ד


ד.

ליני הלילה הלילה הזו את לנה בלא איש, ואין את לנה לילה אחרת בלא איש. והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך - וגאלתיך אני. [אלישע בן אבויה] רבי מאיר הוה יתיב ודריש בהדין מדרשא דטבריא, והוה אלישע רביה גזיז בשוקא, רכיב על סוסיא בשבתא. אמרו לרבי מאיר: הא אלישע רבך אתי גזיז בשוקא. נפק לגביה. אמר ליה: במה הויתא עסיק? אמר ליה: (איוב מ"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו אמר ליה: ומה אמרת ביה? אמר ליה: ברך, שהכפיל לו את ממונו אמר ליה: עקיבא רבך לא היה אמר כן, אלא: וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו - בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו. אמר ליה: ומה את אמרת תובן? - (קהלת ז') טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה: ומה את אמרת ביה? אמר ליה: יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו והוא מפסיד, ובזקנותו והוא משתכר בה. דבר אחר: טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים. דבר אחר: טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכח ובזקנותו הוא חוזר עליה, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה: עקיבא רבך לא כך אמר. אלא: טוב אחרית דבר - כשהוא טוב מראשיתו. ובי הוה מעשה. אבויה אבי היה מגדולי הדור, וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלם, וקרא לר' אליעזר ולר' יהושע עמהם. וכשאכלו ושתו שרון. אילון אמרין מזמורים, ואילין אמרין אלפבתרין. אמר רבי אליעזר לר' יהושע: אילין עסקין בדידהון, ואנן לית אנן עסקין בדידן? התחילו בתורה, ומן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני, והאש מלהטת סביבותיהן. עיקר נתינתן לא מסיני נתנו באש? שנאמר: (דברים ד') וההר בוער באש עד לב השמים. אמר: הואיל וכן הוא גדול כחה של תורה, הבן הזה אם מתקיים לי, הריני נותנו לתורה. וע"י שלא היתה כוונת מחשבתו לשם שמים, לא נתקיימה בי תורתי. ומה את אמרת (איוב כ"ח) בלא יערכנה זהב וזכוכית ? אמר ליה: ואת מה אמרת ביה? אמר ליה: אלו דברי תורה שקשין לקנות ככלי זהב ונוחין ליאבד כזכוכית. אמר ליה: עקיבא רבך לא אמר כן. אלא: מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם שאיבד משנתו יכול לחזור עליה. אמר ליה: חזור לך. אמר ליה: למה? אמר ליה: עד כאן תחום שבת. אמר ליה: מנן את ידע? אמר: מטלפי סוסי, שכבר הלך אלפים אמה. אמר ליה: וכל הדא חכמתא אית בך, ולית את חזר בך?! [=כל כך חכם אתה, ואינך חוזר בתשובה?] אמר ליה: לית בחילי. [=אין בכחי] אמר ליה: למה? אמר ליה: רוכב הייתי על הסוס, ומטייל אחורי בית הכנסת ביום הכפורים שחל להיות בשבת. ושמעתי בת קול מפוצצת ואומרת: (ירמיה ג') שובו בנים שובבים - שובו אלי ואשובה אליכם, חוץ מאלישע בן אבויה, שהיה יודע כוחי ומרד בי. ומהיכן היה לו המעשה הזה? אמרו: פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל, ונטל האם על הבנים וירד בשלום. במוצאי שבת ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל, ונטל הבנים ושלח את האם, וירד והכישו נחש ומת. אמר כתיב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים היכן טובו של זה? והיכן אריכות ימים של זה? ולא ידע שדרשה ר' עקיבא בצבורא: למען ייטב לך בעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. ויש אומרים: על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב. אמר: אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך, לשון שאינו יודע ואינו יגע בתורה על אחת כמה וכמה. אמר: אם כן, לא מתן שכר לצדיקים, ולא תחיית המתים. ויש אומרים: על ידי שכשהיתה אמו מעוברת בו עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה, ונתנו לה מאותו המין ואכלה. והיה מפעפע בכריסה כריסה של חכינה. לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה אתון ואמרין לר' מאיר: אלישע רבך חולה אזל לגביה. אמר ליה: חזור בך. אמר ליה: ועד כדון מקבלין? אמר ליה: ולא כתיב (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכה של נפש. באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת. והיה ר' מאיר שמח ואמר: דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי. וכיון שקברוהו באתה האור לשרוף את קברו. אתון ואמרין ליה לר' מאיר: קבר רבך נשרף. יצא ופרש טליתו עליה, אמר ליה: ליני הלילה - בעולם הזה שכולו לילה. והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל - והיה בבקר - בעולם שכולו טוב, אם יגאלך טוב יגאל - זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם קמ"ה) טוב ה' לכל. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי. חי ה' שכבי עד הבקר ודמכת לה. [=ושקעה האש] אמרון ליה: רבי, לעלמא דאתי, אין אמרין לך מה את בעי, אבוך או רבך מה תימא? אמר: אבא, ובתר כן רבי. אמרין ליה: ושמעון לך אינון? אמר להון: ולאו מתניתא היא, מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין?! מצילין אלישע בזכות תורתו. לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבנו אמר: (תהלים ק"ט) אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו. אמרין: רבי לא תסתכל בעובדוהי תסתכל לאורייתיה באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו. אמר: מי שלא היתה תורתו לשם שמים כך העמיד, מי שתורתו לשם שמים על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסי: שלשה הן שבא יצרן לתקפן, ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה, ואלה הן: יוסף ודוד ובועז. יוסף דכתיב (בראשית ל"ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ר' חוניא בשם ר' אידי: כלום קריא חסר? וחטאתי לאלהים. וחטאתי לה' אין כתיב כאן, אלא וחטאתי לאלהים. (אם חטאתי אני עושה לאלהים ולא אלהים עושה) [נשבע ליצרו ואמר: לאלהים איני חוטא, ואיני עושה] הרעה הגדולה הזאת. דוד מניין? שנאמר: (שמואל א' כ"ו) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. למי נשבע? ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן - ר' אלעזר אמר: ליצרו נשבע. ור' שמואל בר נחמן אמר: לאבישי בן צרויה נשבע. אמר לו: חי ה', אם תיגע בו, שאנכי מערבב דמך עם דמו. בועז מניין? שנאמר: חי ה' שכבי עד הבקר. ר' יהודה ור' חוניא - ר' יהודה אומר: כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר: את פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ובועלה ותהיה לך לאשה. ונשבע ליצרו ואמר: חי ה' שאיני נוגע בה. ולאשה אמר: שכבי עד הבקר, אם יגאלך טוב יגאל. ור' חוניא אמר: כתיב (משלי כ"ד) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח. גבר חכם - בועז, ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו בשבועה.

<< · רות רבה · ו · >>

<< · רות רבה · ז · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ז

רות רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

רות רבה · ז · א · >>


א.

ותשכב מרגלותיו עד הבקר אמר רבי ברכיה: בטרם יכיר איש בטרום כתיב, מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין הוי"ו. ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן. למי אמר? אמר רבי מאיר: לבן ביתו. אמר רבי חוניא ורבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, כן יהי רצון מלפניך, אל יוודע כי באה האשה הגורן, ולא יתחלל בי שם שמים.

<< · רות רבה · ז · ב · >>


ב.

ויאמר הבי המטפחת אשר עליך הבה כתיב, מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר, שלא ירגיש בו בריה. ואחזי בה, מלמד שחגרה מתניה כזכר. וימד שש שעורים וישת עליה אמר רבי סימון: דרש בר קפרא בצפורי: וכי יש דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורים? או דרכה של אשה להנשא בשש סאין? אמר רבי יהודה בר ר' סימון: בזכות וימד שש שעורים וישת עליה זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים, וכל אחד ואחד בהן שש מדות. דוד חזקיהו יאשיהו חנניה מישאל ועזריה דניאל ומלך המשיח. דוד שנאמר: (שמואל א' ט"ז) יודע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו. חזקיה שנאמר: (ישעיה ט) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא וגו' ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. ואיכא דאמרי: למרבה המשרה כתיב חסר מ"ם. יאשיהו שנאמר: (ירמיה י"ז) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו'. חנניה מישאל ועזריה שנאמר: (דניאל א) ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה. דניאל שנאמר: (שם ה') קל קבל די רוח יתירא ביה מלך המשיח שנאמר: (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו'.

<< · רות רבה · ז · ג · >>


ג.

ויבא העיר ולא היה צריך למימר אלא ותבא העיר, ואת אמרת ויבא העיר? אלא מלמד שהיה מהלך עמה, שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.

<< · רות רבה · ז · ד · >>


ד.

ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי וכי לא היתה מכירה? אלא אמרה לה: מה את, פנויה או אשת איש? אמרה לה: פנויה. ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.

<< · רות רבה · ז · ה · >>


ה.

ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך אמר רבי אלכסנדרי: בכל מקום שנכנסו ישראל לא יצאו ריקנין: בביזת מצרים לא יצאו ריקנין, בביזת סיחון ועוג לא יצאו ריקנין. בביזת שלושים ואחד מלכים לא יצאו ריקנין נאמר ריקם במצרים שנאמר: (שמות ג') והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ונאמר ריקם בעולי רגלים, (שמות כג, טו): ולא יראו פני ריקם. ונאמר ריקם בצדיקים שנאמר: כי אמר אלי אל תבאי ריקם אל חמותך. לא כריקם שנאמר במצרים ריקם שנאמר בצדיקים, אלא כריקם שנאמר בעולי רגלים. כי הא דתנינן תמן: הראיה שתי כסף, והחגיגה מעה כסף.

<< · רות רבה · ז · ו · >>


ו.

ותאמר שבי בתי רבי הונא בשם רבי שמואל בר רב יצחק: הצדיקים הן שלהן הן, ולאו שלהן לאו. שנאמר: כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום.

<< · רות רבה · ז · ז · >>


ז.

ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בעז מה, לאחורי תרעא הוה קאים? אמר רבי שמואל בר נחמן: אפילו היה בסוף העולם, הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו לשם, כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער מתוך ישובו. אמר רבי ברכיה: כך דרשו שני גדולי עולם - רבי אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר: בעז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשתה את שלה אמר הקדוש ברוך הוא אף אני אעשה את שלי ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני ר' יהושע אומר: פלוני אלמוני שמו. ר' שמואל בר נחמן אמר: אילם היה מדברי תורה. אמר: הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותן, ואני הולך ליטלה? חס לי ליטלה, לית אנא מערבב זרעייתי, איני מערב פסולת בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.

<< · רות רבה · ז · ח · >>


ח.

ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו אמר רבי אלכסנדרי: מיכן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות. אמר רבי פנחס: מיכן לבית זה שהן ממנין זקנים בבית המשתאות שלהן. אמר רבי אלעזר בר' יוסי: מיכן לברכת חתנים בעשרה. אמר רבי יודן בן פזי: לא סוף דבר בחור לבתולה, אלא אפילו אלמן לאלמנה, עד שתהיה בעשרה.

<< · רות רבה · ז · ט · >>


ט.

ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך... ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר אם תגאל גאל - לגואל אמר. ואם לא יגאל - לבית דין אמר. הגידה לי ואדעה שלא תאמר יש לי אשה ויש לי בנים, הריני כונסה לתוך ביתי על מנת שלא אזקק לה. כיון ששמע הגואל כן אמר: ודאי דהיא אזלת רות.

<< · רות רבה · ז · י · >>


י.

ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית קניתי כתיב. והא מסייעא לההיא דאמר רבי שמואל בר נחמן, אילם היה מדברי תורה. אמר: הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותן, ואני הולך ליטלה? חס לי ליטלה, לית אנא מערבב זרעייתי איני מערב פסולת בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.

<< · רות רבה · ז · יא · >>


יא.

וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר רבי חנינא פתר קרא בישראל בגו אפייא דישראל. לשעבר היו מקלסין על הגאולה, שנאמר: (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו, ועכשיו על התמורה, שנאמר: (תהלים קל וחומר( וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. אין לך מנוול ומשוקץ ומשונה כשור בשעה שאוכל עשב. בראשונה היו קונין במנעל ובסנדל, שנאמר: שלף איש נעלו חזרו להיות קונין בקצצה. ומהו דין קצצה? אמר רבי יוסי בר אבין: כל מי שהוא מוכר שדהו לגוי, היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים, ומשברין בפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרין: נקצץ פלוני מאחוזתו. החזירה, היו אומרים: חזר פלוני לאחוזתו. כך כל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו, היו הקרובים מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרין: אבוד פלוני ממשפחתו. גרשה, היו אומרין: חזר פלוני למשפחתו. חזרו להיות קונין במנעל ובסנדל: שלף איש נעלו ונתן לרעהו. חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה. ושלשתן כתובין בפסוק אחד: (ירמיה ל"ב) שדות בכסף יקנו הרי כסף, וכתוב בספר וחתום הרי עדי השטר, והעד עדים הרי עדי חזקה. ר' יוסי בשם ר' יוחנן: אין כסף נקנית פחות משוה פרוטה כסף, ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה. מלתיה דרבי חנינא פליגא. דאמר רבי חנינא: כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובים קנטרין. אמר רבי יודן בן פזי: חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין. ולא דמי. הכא כתיב כסף, ומה דאמר ר' חנינא שקלים. ודלא כר' אליעזר, שהיה ר' אליעזר אומר: הילוך קנה. דתני: אם הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה, קנה עד מקום שהלך. כדברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: לא קנה עד שיחזיק. והכל מודים במוכר שדהו לחברו, כיון שהלך קנה.

<< · רות רבה · ז · יב · >>


יב.

ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו נעלו של מי? רב ולוי - חד אמר נעלו של בעז, וחרינא אמר נעלו של גואל. נראין הדברים כמאן דאמר נעלו של בועז, שדרך הלוקח להיות נותן ערבון. ודכוותה (מלכים א' י"א) ויתפש אחיה בשלמה החדשה וגו' שמלתו של מי? רב ולוי - חד אמר שמלתו של ירבעם. וחרינא אמר שמלתו של אחיה. אמר רבי שמואל בר רב נחמן: מסתברא כמאן דאמר שמלתו של אחיה, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלוקות במלכות בית דוד. ודכוותה (שמואל א' ט"ו) ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע מעילו של מי? רב ולוי - חד אמר מעילו של שאול, וחרינא אמר מעילו של שמואל. ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שאין נטיעתן משבחת. ודכוותה (ד"ה ב' י"ג) ולא עצר כח ירבעם. אמר רבי שמואל את סבור שירבעם הוא שניגף, לא ניגף אלא אביה. ולמה ניגף אביה על ידי שהעביר הכרת פניהם של ישראל שנאמר: (ישעיה ג') הכרת פניהם ענתה בם. ר' אחא אמר: ע"י שהעמיד עליהם שומרים ג' ימים שנשתנו צורתן. דתנינן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ר' יוחנן וריש לקיש - ר' יוחנן אמר: על ידי שחשדן ברבים. שנאמר: (ד"ה ב' י"ג) ועמכם עגלי זהב. ריש לקיש אמר: ע"י שבזה כבוד אחיה השילוני שנאמר: (שם) ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל. קרא לאחיה השילוני בן בליעל. ורבנן אמרי: על ידי שבאת עבודת כוכבים על ידו ולא ביערה. הדא הוא דכתיב: (שם) וירדוף אביה אחר ירבעם. וכתיב וישם את האחד בבית אל. והרי הדברים קל וחומר: ומה אם המלך שמונה את המלך נגפו הכתוב, הדיוט שהוא מונה את ההדיוט על אחת כמה וכמה.

<< · רות רבה · ז · יג · >>


יג.

ויאמרו כל העם אשר בשער יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל אמר רבי ברכיה רוב מסובין משל לאה, לפיכך הוא עושה את רחל עיקר. אמר רבי אבא בר כהנא: רחל היתה עיקרו שלו, שנאמר: (בראשית כ"ט) ורחל עקרה עיקרה. תני רבי שמעון בר יוחאי: לפי שאמרו דברים כנגד רחל לפיכך נקראו בנים לשמה, דכתיב (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה. ולא סוף דבר לשמה אלא אפילו לשם בנה, שנאמר: (עמוס ה') אולי יחנן ה' שארית יוסף. ולא סוף דבר לשם בנה אלא אפילו לשם בן בנה, שנאמר: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים.

<< · רות רבה · ז · יד · >>


יד.

ויהי ביתך כבית פרץ אמרו: כל בנים שהקב"ה עתיד ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו. ודכוותה (בראשית כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא. מהו לנכח אשתו? אלא מלמד שהיה יצחק שטוח כאן ורבקה שטוחה כאן, ואומר: רבש"ע כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזו. ודכוותה (שמואל א' ב') וברך עלי את אלקנה ואת אשתו, אמר: בנים שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו. ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה אמר רבי שמעון בן לקיש: עיקר מוטרין [=רחם] לא היה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מוטרין.

<< · רות רבה · ז · טו · >>


טו.

ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום מה היום הזה רודה ברקיע, כך יהא בזרעך רודה ושליט בישראל לעולם. אמר רבי חוניא: מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליהו. ורבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר: שמה כתיב (בראשית י"ט) ונחיה מאבינו זרע. אין כתיב כאן בן, [אלא זרע], אותו הזרע שהוא בא ממקום אחר. ואיזה זה? זה מלך המשיח.

<< · רות רבה · ז · טז


טז.

והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים: רבי יהודה ורבי נחמיה - ר' יהודה אומר: משבעה ראשי האבות האמורין להלן: (דה"א ב, טו) אצם הששי דוד השביעי. רבי נחמיה אמר: משבעה המפורשין כאן - פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז.

<< · רות רבה · ז · >>

<< · רות רבה · ח

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ח

רות רבה פרשה ח פיסקא: א

רות רבה · ח · א


א.

רבי אבא בר כהנא פתח: (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים: לא פסול משפחה הוא, ולא מרות המואביה הוא? (שם) אמרו בלבבכם על משכבכם, אף אתם לא באתם משתי אחיות? אתם ראו מה עיקרכם, ודומו סלה. ואף תמר שלקחה יהודה זקניכם, לא מפסול משפחה הוא? אלא בתו של שם בן נח. מה, אתם יש לכם יוחסים?! ר' יעקב בר אביה אמר: ארגיז יצרך ואל תחטא. ורבנן אמרין: אכעיס יצרך ולא תחטא. אלה תולדות פרץ אמר רבי אבא: כל מקום שנאמר - אלה - פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים. וכו' וחצרון הוליד את רם ולא ירחמאל היה בן קדמאי. (דה"א ב, ט) ובני חצרון אשר נולד את ירחמאל ואת רם ואת כלובי. אלא שנשא אשה כנענית להתעטר בה, דכתיב (דה"א ב') ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה. ורם הוליד את עמינדב ושלמון אלא עד כאן עשו סולמות לנשיאים, מכאן ואילך עשו סולמות למלכים. ר' יצחק פתח: (תהלים מ') אז אמרתי הנה באתי שירה הייתי צריך לומר שבאתי. ואין אז אלא שירה, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה. מכלל לא יבא הייתי, ובאתי. (תהלים מ') במגלת ספר כתוב עלי במגלה אשר צוית לא יבאו בקהל לך. בספר (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי. ולא דיו שבאתי, אלא במגלה ובספר כתוב עלי. במגלה: פרץ חצרון רם עמינדב נחשון בועז עובד ישי דוד. בספר: (ש"א ט"ז) ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא. ר' הונא אומר: כתיב (בראשית ד') כי שת לי אלהים זרע אחר, זרע הבא ממקום אחר. ואיזה? זה זה מלך המשיח. ר' ברכיה ור' סימון: משל למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך וכל פמליא שלו שם, והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבו של מלך וכל פמליא שלו כאן? ראו, אמרו: נפלה מרגלית מעל ראשו. מה עשה? צבר את העפר והביא מכבדות, וכבד את הצבור האחד ולא מצאה, והשני ולא מצאה, והשלישי ומצאה. אמרו: מצא המלך את מרגליתו. כך הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם: לך לך, לך הייתי מצפה. מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד שלח עבר פלג נחור תרח אלא בשבילך: (דה"א א') אברם הוא אברהם. (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: מה צורך היה לי לייחס: פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי לא בשבילך? מצאתי דוד עבדי.

<< · רות רבה · ח