רות רבה א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רות רבה · א · ד · >>

הוסף ביאור

ד.

"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" עשרה רעבון באו לעולם אחד בימי אדם הראשון אחד בימי למך ואחד בימי אברהם ואחד בימי יצחק ואחד בימי יעקב ואחד בימי אליהו ואחד בימי אלישע ואחד בימי דוד ואחד בימי שפוט השופטים ואחד שמתגלגל ובא לעולם.

  • אחד בימי אדם הראשון שנאמר (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך".
  • ואחד בימי למך שנאמר (שם ה, כט) "מן האדמה אשר אררה ה'".
  • ואחד בימי אברהם שנאמר (שם יב, י) "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה".
  • ואחד בימי יצחק שנאמר (שם כו, א) "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון".
  • ואחד בימי יעקב שנאמר (שם מה, ו) "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ".
  • ואחד בימי אליהו שנאמר (מ"א יז, א): "אם יהיה השנים האלה טל ומטר".
  • ואחד בימי אלישע שנאמר (שם ב ו, כה) "ויהי רעב גדול בשמרון".
  • ואחד בימי דוד שנאמר (ש"ב כא, א): "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים".
  • ואחד בימי שפוט השופטים שנאמר "ויהי רעב בארץ".
  • ואחד שמתגלגל ובא לעולם דכתיב (עמוס ח, יא): "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים".

ר' הונא בשם רבי שמואל עיקר אוותנטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול ולא היה ראוי לבא בימי דוד ועל ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו גלגלו הקב"ה והביאו אצל דוד שהוא גרופית של זית והיה יכול לעמוד בו מתלא אמר שילה חטא ויוחנא משתלמא כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים שהיו יכולין לעמוד בהן ר' חייא.
רבא בשם רבי שמעון בן אלעזר לזגג שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון וכיון שהיה מבקש לתלות קופות היה מביא יתד ותוקעה ואח"כ תולה קופתו כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים ר' ברכיה הוה קרי עליהון (ישעיה מ, כט): "נותן ליעף כח".
ר' ברכיה בשם ר' חלבו שנים באו בימי אדם הראשון רבי הונא בשם רבי אחא אחד בימי אברהם ואחד בימי למך רעב שהיה בימי אליהו של בצורת היה שנה עבדת שנה לא עבדת אבל רעב שבא בימי אלישע של מהומה היה שנאמר (מ"ב ו, כה): "עד היות ראש חמור בשמונים כסף" רעב שבא בימי שפוט השופטים ר' הונא בשם ר' דוסא ארבעים ושתים סאות היו ונעשו מ' ואחת והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל ארשב"ג אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל מוציא ליקח אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ והא תניא בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל ובשעת רעבון פזר הרגל למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה והיו בני המדינה אומרים זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו וזה בקופתו עמד וברח לו מפניהם הה"ד "וילך איש מבית לחם יהודה":