קטגוריה:רות א יז

רות היתה יכולה לסיים במשפט "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:רות א טז), אבל יש לה עוד דברים חזקים להגיד.

היא מודיעה שהיא תהיה דבוקה בנעמי כל חיי נעמי, ותמשיך להיות דבוקה בה גם לאחר שנעמי תמות. לאחר מותה של נעמי, במקום קבורתה שם יעמדו שארית חייה. רות לא אומרת שהיא תתאבד. היא תמשיך לחיות במקום ההוא.

רות אומרת למעשה שנעמי תמות ראשונה, כמובן, כי היא מבוגרת יותר. אבל זה מעיד על מוות בשיבה טובה, ולא מוות אלים בו שתיהן תרצחנה.
רות אומרת שהיא תדאג שיקברו אותה ליד נעמי. זה מעיד שהיא מלאת תקוות טובות שדרכן תצליח, ותהיה להן משפחה שיקברו אותה בכבוד.

שבועה חזקה. שבועה בשם אלוהי ישראל. היא באמת קיבלה את אלוהינו.
גם יוסף נשבע בשם פרעה לאחיו: "חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה" (ביאור:בראשית מב טו) אבל לאחר שלושה ימים יוסף משנה את החלטתו ונותן לאחים לשוב לכנען ומשאיר רק את שמעון במעצר. יוסף לא נתן כבוד לפרעה בשבועתו. אולם כאן ברור שרות נשבעת באמת באלוהיה.

משפט מדהים, שהפך למשפט הראשי בנשואין בעולם, למרות שלצערנו מעמדו יורד. until death do us part
רות נשבעה בשם אלוהי ישראל שרק המוות יפריד ביניהם. היא מצהירה שהיא לא תסכים להפרד מנעמי ותהיה מוכנה להלחם ולמות כדי להיות איתה, להגן עליה ועל כבודה. (קשה להאמין שילדים היום יגידו זאת להוריהם.)