ויהי בימי שפט השפטים – לפני מלוך מלך שאול, שהיו הדורות מתפרנסים על ידי שופטים. ובימי אבצן היה, שאמרו רבותינו: "אבצן זה בועז".
וילך איש – עשיר גדול היה ופרנס הדור, ויצא מארץ ישראל לחוץ לארץ מפני צרות העין, שהייתה עינו צרה בעניים הבאים לדוחקו. לכך נענש.
אפרתים – חשובים, וכן, "בן תוחו בן צוף אפרתי", אבנינוס. ראה חשיבותם, שהרי השיא עגלון מלך מואב את בתו למחלון, שאמר מר: "רות, ביתו של עגלון היתה". דבר אחר, אפרתים מבית לחם קרויה אפרת.
ותצא מן המקום – למה נאמר? הרי כבר נאמר "ותשב משדי מואב", ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם: "פנה זיוה, פנה הדרה, פנה שבחה של עיר". וכן, "ויצא יעקב מבאר שבע".
"כי זקנתי מהיות לאיש" - שאנשא לו ואוליד בנים, ותנשאו להם. שאינם אסורים לכן, ואינכן אסורות להם משום אשת אחיו שלא היה בעולמו; שאינה זקוקה ליבם, לפי שלא היה למחלון וכליון קדושין בהן. שנכריות היו ולא נתגיירו, ועכשיו הן באות להתגייר, כמו שנאמר: "כי אתך נשוב לעמך": מעתה נהיה לעם אחד.
"כי אמרתי יש לי תקוה" - כי אפילו אמר לי לבי: יש לי תקוה עוד לינשא עוד וללדת בנים.
"גם הייתי הלילה לאיש" - ויותר מכן, אפילו הריתי הלילה זכרים.
כי אל אשר תלכי אלך – מכאן אמרו רבותינו ז"ל: גר שבא להתגייר, מודיעים לו קצת עונשים, שאם בא לחזור, יחזור. שמתוך דברים של רות אתה לומד, שאמרה לה נעמי: "אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת".
אמרה לה: "באשר תלכי אלך".
"אסור לנו להתייחד נקבה עם זכר שאינו אישה".
אמר לה: "באשר תליני אלין".
"עמינו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלוש עשרה מצוות".
"עמך עמי".
"אסור לנו עבודת אלילים".
"אלקיך אלקי".
"ארבע מיתות נמסרו לבית דין".
"באשר תמותי אמות".
"שני קברים נמסרו לבית דין: אחד לנסקלין ונשרפין, ואחד לנהרגין ונחנקין".
