רות רבה ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · רות רבה · ג · ו · >>


ו.    [ עריכה ]
ותלכנה שתיהן אמר רבי שמואל בר' סימון: אותו היום קציר העומר היה, דתנינן תמן כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. ויש אומרים אבצן היה משיא את בנותיו אותו היום. ר' תנחומא בשם ר' עזריה ור' מנחמא בשם ר' יהושע בר אבין כתיב (תהלים פ"ט) ה' צבאות מי כמוך חסין יה שמוציא דברים בעונתן. אשתו של בעז מתה באותו היום, ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים. וזיל כל עמא לגמילות חסדא. נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאת וזו נכנסה. ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי? זו היא שמעשיה נאים ונעימים? לשעבר היתה מהלכת באיסקפטיאות שלה, ועכשיו היא מהלכת יחפה. ואת אמרת הזאת נעמי לשעבר היתה מכסה בבגדי מילתין ועכשיו היא מכסה בסמרטוטין ואת אמרת הזאת נעמי לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה, ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון. ואת אמרת הזאת נעמי ואומרת להן: אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרה בר קפרא אמר: לפרה הדיוטית שהעמידוה בעליה בשוק, אמר דדיינית היא, ומשוה תלמים תלמים היא. אמרין: אין רדיינית, אילין מכותיה דאית בה מה אינון? כך אמרה נעמי: למה? וה' ענה בי, ושדי הרע לי.