רות רבה ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · רות רבה · ג · ב · >>


ב.    [ עריכה ]
כתיב (קהלת ט) כי מי אשר יבוחר וגו' תמן תנינן: הרואה עבודת כוכבים מה הוא אומר? ברוך נותן ארך אפים לעוברי רצונו. מקום שנעקרה עבודת כוכבים ממנו - ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו, וכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעקר אותה מכל המקומות, ותשוב לב עובדיה לעבדך בלב שלם. ולא נמצא מתפלל על הרשעים. אמר רבי יוחנן: יבחר כתיב, אפילו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול, יש בטחון. להחיות אותם אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול. לכלותם אי אפשר, שכבר עשו תשובה. עליהם הוא אומר (ירמיה נא) וישנו שנת עולם ולא יקיצו. תניא: קטני גוים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיים ולא נדונים, ועליהם הוא אומר: וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (קהלת ט) כי לכלב חי טוב מן האריה המת בעולם הזה, מי שהוא כלב - ליעשות ארי הוא יכול, ומי שהוא ארי יכול להיעשות כלב. אבל לעתיד לבוא, מי שהוא ארי אינו יכול להיעשות כלב, וכל מי שהוא כלב אינו יכול להיעשות ארי. אדריאנוס שחיק טמיא שאל לר' יהושע בן חנניה אמר ליה: אנא טב ממשה רבך. אמר ליה: למה? - דאנא חי והוא מת, וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. אמר ליה: יכול את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין? [=יכול אתה לגזור שלא ידליקו אש שלושה ימים?] אמר ליה: אין. [=כן]. לעידן עמיא סלקון תרויהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק. [=לערב עלו שניהם על גג הארמון, וראו עשן עולה מרחוק]. אמר ליה: מה כן? אמר ליה: איפרכיא ביש, עאל אסיא ובקר יתיה, [=השר חולה, והרופא ביקר אצלו] ואמר ליה: עד דשתי חמימי לא מיתסי. [=ואמר לו שעד שישתה חמין - לא יתרפא]. אמר ליה: תיפח רוחיה. עד דאת קיים בטלה גזרתך, ומשה רבינו משעה שגזר עלינו 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת', לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי, ועדיין לא נתבטלה גזירתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה?! (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם אודע לי אימתי אנא מיית. אמר ליה: רזא היא דלא מתגלי לבר נש, ולית אפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא? אמר ליה: שבעין שנין. ואדעה מה חדל אני אודע לי בהדין יומא אנא מיית. אמר ליה: בשבת. אמר ליה: פחית לי חד יומא. אמר ליה: לא. אמר ליה: למה? אמר ליה: חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני. שנאמר: (מ"א ג') אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא. אמר ליה: אוסיף לי חד יומא. אמר ליה: לא. אמר ליה: למה? אמר ליה: ארכי של בניך דוחקת. דאמר רבי שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפילו כמלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת, וסלקה סנהדרין מחמייה אפין לשלמה. [=עלתה הסנהדרין להראות פנים לשלמה] אמר להון: מעבר יתיה מאתר לאתר? [=האם מותר להעבירו לבית?] אמרין ליה: ולאו מתניתא היא סכין ומדיחין ובלבד שלא יזוז אבר? אמר: כלבים של בית אבא רעבין. [=שאל את הסנהדרין שאלה נוספת: איך להאכל את הכלבים] אמרין ליה: ולא מתניתא היא מחתכין את הדלועים לפני הבהמה. ואת הנבלה לפני הכלבים?! מה עשה? נטל פיפקין [=וילונות] ופרש עליו כדי שלא תרד השמש. ויש אומרים: לנשרים קרא, ופרשו עליו אגפיהון כדי שלא תרד עליו השמש.