רות רבה ה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רות רבה · ה · יב · >>


הוסף ביאור

יב. [עריכה]

ורחצת וסכת ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת אלו מצות וצדקות, ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתא. מכאן אמר רבי חנינא: צריך אדם להיות לו שני עטפים, אחד לחול ואחד לשבת. וכך דרשה ר' שמלאי בצבורא. בכון חבריא, אמרו: כעטיפתנו כחול כך עטיפתנו בשבתא. אמר להון: צריכין לשנות. וירדת הגורן אמר לה זכותי תרד עמך. דבר אחר: וירדת הגורן מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר. דלמא [=כמעשה שהיה]: ר' שמעון בן חלפתא קבל מר' חייא חדא חקל [=שדה אחד לעיבוד] אמר לו: כמין היא עבדא [=כמה עושה השדה?] אמר לו: מאה כורין. זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה [=זרע את השדה ועשתה פחות ממאה]. אמר ליה: לא אמר מרי דהיא עבדא מאה כורין? זרעת ואעלת ועבדת פריה מאה. [=לא אמרת לי שהיא עושה מאה כורין, זרעתי ועשתה פחות!]. אמר ליה: אין. [=כן, אמרתי]. אמר ליה: והיא עבדת פריה?! אמר ליה: הן אקימתא אדרא [=היכן העמדת את הגורן?] אמר: בגבוה שבעיר. אמר לו: ולא כן כתיב וירדת הגרן?! אעפ"כ אזל נפיחה והיא עבדה שארא. [=נפה את התבואה, ותמצא שעשתה את החסר].