קטגוריה:רות א ו
נוסח המקרא
ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם
וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְהוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם.
וַתָּ֤קׇם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שׇׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם׃
וַ/תָּ֤קָם הִיא֙ וְ/כַלֹּתֶ֔י/הָ וַ/תָּ֖שָׁב מִ/שְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּ/שְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔/וֹ לָ/תֵ֥ת לָ/הֶ֖ם לָֽחֶם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום (כל הפרק)
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ו) למה כפל ותשב ותצא מן המקום ותלכנה בדרך:
(ו) "ותקם היא וכלותיה". הנה כלם הסכימו לצאת מן המקום הזה כי חשבו שמזל המקום גורם, ולפ"ז בהיציאה ממה שממנו היו כולם שוים, אבל בהליכה אל מה שאליו רק נעמי לבדה גמרה בדעתה לשוב משדי מואב. שהשיבה מציין השב אל מקום שהיה שם כבר, ע"ז לא הסכימה רק נעמי, ועז"א ותשב משדי מואב, שהיא גמרה כן בדעתה בעודה בשדי מואב אבל הם לא הסכימו לזה בעודם בשדי מואב רק אח"כ כמו שיתבאר. כי שמעה בשדה מואב, ר"ל כי היא לא שבה מפני מזל הרע של המקום ומפני יראת מות שאז הי' די אם תצא ממקום זה למקום אחר במואב, רק היא שבה מפני כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, ואחר שהיא לא יצאה רק מפני הרעב ורק לגור עד יפסק הרעב ולכן כששמעה שלא ישאו עוד חרפת רעב שבה לא"י, ובמדרש ממי שמעה מרוכלים המחזירים בעיירות, ומה שמעה כי פקד ה' את עמו, כתוב א' אומר כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב וכתוב א' אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, כיצד בזמן שישראל זכאים הוא עושה בעבור עמו ונחלתו ובזמן שאין ישראל זכאים הוא עושה בעבור שמו הגדול, ר"ל אחר שאמר הלשון ששמעה כי פקד ה' את עמו זה א"א ששמעה כן מאנשי מואב שהגם שהם קרובים לא"י והיו יודעים את הנעשה שם לא רגיל על לשונם לומר הלשון כי פקד ה' את עמו שהם לא האמינו בה' ולא בקשר שי"ל עם ישראל שהם עמו וע"כ אומר ששמעה מרוכלין המחזירים בעיירות והביאו דברים מא"י למכור בשדה מואב וזה סימן שפסק שם הרעב, ומפרש עוד שבעבור מה שפסק הרעב לבד לא היתה שבה עדיין שאחר שהרעב בא בסבת רוע המעשים כמ"ש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב ופי' במד' שבא הרעב בעבור שלא היה ביניהם משפט ושפטו את שופטיהם ושופטיהם היו צריכים להשפט, א"כ כל עוד שלא הטיבו מעשיהם איננה בטוחה שלא ישוב הרעב שנית רק שהיא שמעה שה' פקד את עמו ר"ל שלא עשה זה בעבור שמו רק בעבור העם שהיטיבו מעשיהם והיו ראוים לפקידה ע"י שהם עמו ונחלתו ועי"כ פקדם לתת להם לחם שיהיה נתינה קבועה וקיימת:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א ו.
וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב
כִּי שָׁמְעָה, בִּשְׂדֵה מוֹאָב, כִּי פָקַד יְהוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם
נעמי, בהיותה בשדה מואב, שמעה שהרעב נגמר ביהודה, ואלוהים מביא להם לחם.
קשה להאמין שהיתה בצורת ורעב ביהודה במשך עשר שנים, זמן שהותם במואב (ביאור:רות א ד). אם זה היה נכון, אז כל שבט יהודה היה עובר דירה לעבר הירדן המזרחית.
סביר שעכשו, שבעלה ובניה מתו, לא היה לה מקור הכנסה, והיא התחילה להיות רעבה בשדה מואב.
לפני כן היא התבישה לחזור ריקה, עכשו היא מרוקנת לגמרי ואין לה אפשרות להתביש. הרעב דחף אותה חזרה.
וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב
היחס בין נעמי לאלמנות בניה נראה טוב. היא קוראת להם כלות והן מתיחסות אליה בכבוד, אהבה ומסירות.
לא נאמר שהיא הסבירה להם שהרעב נגמר ביהודה. נאמר שהיא קמה, ואז הם קמו איתה.
לא נאמר שהם היו צריכות למכור רכוש, או לשכור עגלות, גמלים או חמורים. הם פשוט קמו והלכו. סביר שלא היה להם דבר מלבד פרטים מעטים.
בִּשְׂדֵה מוֹאָב
נראה כאילו שמואב היא גן ירק, שדה, והם חיו בשפע.
אחוזת מואב היתה ממזרחה של יהודה, בעברו השני של ים המלח, במרכז בין אדום בדרום ועמון בצפון. לא נראה שמואב היא שדה מעולה, ובכל מקרה הם לא קנו שם אדמה.
בכל אופן ניתן הרושם שהם חיו סביב שדות, וידעו את עבודת השדה. כך בהמשך נראה שרות היא אישה חזקה וחרוצה היודעת לעבוד בשדה ולאסוף חיטה בכמויות גדולות.
נסיון?
לא ברור אם נעמי רצתה שהכלות תבואנה איתה ליהודה.
לא נאמר שנעמי הסבירה להן שיש גואל לשמו של אלימלך ולאדמותיו. גם בהמשך רות, ולא נעמי, היא זאת שמציעה: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים, אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו" (ביאור:רות ב ב). רות במקרה הלכה לשדה של בועז, ככתוב: "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ" (ביאור:רות ב ג), כלומר בלי כוונה למצוא את הגואל. ואפילו שרות אומרת: "אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו", אין הכוונה שהיא ידעה על בועז, או שהיא התכוונה למצוא את הגואל. רות אומרת שהיא תמצא חן בעייני בעל השדה או בנו (בתקווה שהוא לא נשוי). במידה מסוימת היא עושה כתמר שפיתתה את יהודה לבוא אליה.
בנוסף לא ברור שנעמי ידעה או הבינה שאחת הכלות יכולה לקבל יבום מקרוב, כי היא לא הסבירה להן שיש אפשרות נוספת לזאת שהיא תלד בן נוסף עבורן. הכלות לא תיקנו את דבריה, לכן ייתכן שגם הן לא ידעו זאת.
ייתכן שנעמי עשתה נסיון לוודא את תגובת הכלות - מי מהן תרצה ללכת איתה בכל מחיר.
- את הנסיון הראשון הזה שתי הכלות עברו בהצלחה והן הלכו עימה.
יחסי חמות וכלות
היחסים בין נעמי (חמות) וערפה ורות (כלות) הם טובים ביותר.
לפחות בהתחלה, נעמי לא הציעה להן לבוא איתה, וגם לא ניסתה לשכנע אותן לשוב לביתן. נעמי קמה והלכה.
- היא השאירה את זכות הבחירה לכלות, ללא כל אכיפה או לחץ ממנה.
ניתן להבין שהתכונה הטובה הזאת גרמה שהכלות שלה יאהבו אותה, את חמתן.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "רות א ו"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.