"ויהי בימי שפוט השופטים" - יש אומר כי השם שפט השופטים, כי על ידם בא רעב בארץ ישראל. ויש מדקדק שאומר שאיננו שם הפועל כי אם שם, כמו חרב שפוט. ויתכן היות כמשמעו, כי כל פועל עבר או עתיד או פועל, לעולם הם נגזרים משם הפועל כי הוא העיקר.
מ"ם "מבית לחם יהודה" משמש עצמו ואחר עמו, בעבור כי שם מקום לא יסמך.
"מחלון וכליון" - לא ידענו המקרים שהיו על שנקראו כן, כמו יששכר גם משה. ובדרש אומר שהם יואש ושרף, בעבור שלקחו בנות מואב. (דברי הימים א ד) ושם כתוב אשר בעלו למואב. והמואביות מותרות לישראל, כי הכתוב לא אסר כי אם עמוני ומואבי שלא יבואו בקהל, ושלא יקחו מבנות ישראל. ובספר עזרא אבאר זה בטוב.
וטעם "מבית לחם" - פעם אחרת, להודיעם שהם אזרחים. ועוד בעבור שאמר אפרתים, וזאת המלה פעם הוא ליחס המקום הנקרא אפרת, ופעם אחת ממשפחת אפרים. ואפרת שם אשת כלב בן חצרון, ונקרא המקום על שמה, כמו מצרים. ולא יתכן שיקחה מחלון וכליון אלו הנשים עד שנתגיירו, והעד אל עמה ואל אלהיה.
ותשאר האשה. לבדה משני ילדיה ומאישה. והזכירה הכתוב כי כן המשפט, כאשר יזכיר שני דברים יאמר על האחרון, או הזכירם בעבור רוב מכאוביה על בניה, שהיו בחורים כי אישה זקן מת.
"העוד לי בנים" - רבים מחברינו חשבו שזאת התשובה על המכחישים, ולא ידעו כי אבותינו העתיקו כי הייבום לאחים מן האב ולא מן האם. רק אמרה להם: "אילו היו לי בנים במעי הייתי נותנת אותם לכם תחת המתים", וזאת דרך חיבוב ולא על דרך יבום.